ויליאם פרידריך בראונינג
 | |||||
| לידה |
2 ביוני 1870 בולטימור, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1953 (בגיל 83) | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| השכלה |
בית הספר למשפט של אוניברסיטת מרילנד | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
  | |||||
ויליאם פרידריך בראונינג (באנגלית: William Frederick Broening; 2 ביוני 1870 – 12 באוקטובר 1953) היה פוליטיקאי אמריקאי ממדינת מרילנד, ששימש כראש עיריית בולטימור בשתי קדנציות (1919-1923, 1927-1931).
חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאם פרידריך בראונינג נולד בבולטימור שבמרילנד להנרי ג'ייקוב וקתרין בראונינג. הוא סיים את בית הספר למשפטים של אוניברסיטת מרילנד (אנ') בשנת 1897.[1][2]
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראונינג שימש כחבר מועצת העיר של בולטימור בשנים 1897–1899, שם הציע חקיקה להקמת ועדת החשמל. הוא שירת בבית הנבחרים של מרילנד בשנים 1902–1904, שם היה חבר בוועדת בחירת השופטים. הוא נבחר לתובע הכללי של בולטימור בשנת 1911 וסיים את תפקידו בשנת 1915. הוא נבחר למועמד הרפובליקני בבחירות לעיריית בולטימור בשנת 1919, וניצח את המועמד הדמוקרטי, ג'ורג' ווימס וויליאמס, ב-3 במרץ 1919. בראונינג סיים את תפקידו כראש העיר בשנת 1923, אך נבחר לקדנציה שנייה משנת 1927 עד שנת 1931.[3]
בראונינג היה חבר ב"אבירי פיתיאס", "המסדר העצמאי של העמיתים יוצאי הדופן" ועוד.[4]
מוות וקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראונינג נפטר ב-12 באוקטובר 1953. הוא נקבר בבית הקברות וודלאון.[5]
