ורוניקה לבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןורוניקה לבנה
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: צמחים וסקולריים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צינוראים
משפחה: לחכיים
סוג: ורוניקה
מין: ורוניקה לבנה
שם מדעי
Veronica cymbalaria
Bodard
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וֵרוֹנִיקָה לְבָנָה (שם מדעי: Veronica cymbalaria Bodard) - צמח עשבוני חד-שנתי שעיר, על פי רוב שרוע, בעל פרחים קטנים ולבנים ממשפחת הלחכיים (בעבר נקרא ברוניקה ושויך למשפחת הלועניתיים)[1]. ורוניקה לבנה נפוצה בכל אזורי צפון ישראל ומרכזה שמצפון לבקעת באר שבע. היא גדלה בחורש וביער ים-תיכוני, בבתה ובמיוחד בסלעים, בין אבנים, וגם בבתי-גידול מופרים, על קירות אבן של טרסות ובסדקי מדרכות וגדרות אבן, ובחורבות[2]. ורוניקה קטנת-פרחים דומה לוורוניקה לבנה מאוד אבל פרחיה קטנים יותר והעלים צרים יותר.

אטימולוגיה - מקורות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסוג בֵּרוֹנִיקָה שונה ונקבע בווי"ו כבשם המדעי מאחר שהתברר שהכתיב בבי"ת דגושה - השגור בספרות הבוטנית העברית הישנה - אין לו על מה לסמוך. השם שונה על ידי האקדמיה ללשון העברית בשנת 2003. שמה המדעי cymbalaria ניתן לה משום הדמיון של עליה לעלים של צלצל.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעה עלים לבנים, שני אבקנים, עמוד שחלה אחד ופרי שעיר עם שתי מגורות

צמח עשבוני חד-שנתי שעיר, על פי רוב שרוע, מסתעף מבסיסו, גובהו 5 עד 30 ס"מ (כאשר יש לו תמיכה מקיר אבן או צמחים אחרים וכדומה)[3].

הגבעולים שעירים, עגולים, עדינים, ארוכים, מסתעפים ושרועים או משולשלים[3].

הלוואים חסרים. הפטוטרות ארוכות.

העלים פשוטים, התחתונים נגדיים לרוב, העלים המלווים את הפרחים מסורגים[4].

טרף העלה מאונה (העלים חרוקים באופן ברור) עם 5 עד 9 אונות לעיתים רחוקות 11 אונות. צורת המתאר של הטרף עגולה, רוחב העלים שווה לאורכם או גדול מאורכם, בסיסם דמוי לב עד דמוי יתד.

הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, בלתי נכונים (אונות הכותרת בלתי שוות) ומאוחי עלי כותרת, כלומר עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור קטן והם נושרים כיחידה אחת.

הפרחים ערוכים אחד אחד בחיק העלים שצורתם אינה שונה משאר העלים שאינם נושאים פרחים בחיקיהם[4]. עוקץ הפרח ישר וארוך כאורך הטרף או יותר. בפרי עוקץ הפרי הוא מתעקל.

הגביע מחולק עמקות ל-4 אונות, בדרך כלל לא שוות. אונות הגביע ביציות עד אליפטיות, קהות, שעירות עד קירחות, והן נפרשות בפרי. העורקים באונות הגביע אינם בולטים.

הכותרת לבנה, גלגלית (האונות מפושקות וצינור הכותרת קצר מאוד), בלתי נכונה, האגן בעל 4 אונות מפושקות, העליונה רחבה יותר[4]. קוטרה של הכותרת 5 עד 8 מ"מ (לפעמים 2 עד 3 מ"מ), כמעט שאורכה אינו ארוך מהגביע.

האבקנים 2, מעורים בכותרת, בולטים מתוך הפרח[4]. הזירים נימיים, ארוכים וקירחים. המאבקים בעלי 2 לשכות, הנפתחות בחריץ אורך, דרכו משתחררת האבקה.

השחלה עילית, עשויה 2 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות[5]. עמוד שחלה אחד, נימי, שאורכו אינו עולה על 1.2 מ״מ[6]. הצלקת אחת ותמימה[4].

הפרי הוא הלקט נפוח עטוף בגביע משתייר, מכוסה שיער ארוך, בן 2 מגורות בכל מגורה 2 עד 4 זרעים[4]. ההלקט נפתח לאורך המחיצה שבין המגורות (לא במכסה).

הזרעים פחוסים וגבשושיים, זעירים, גודלם כ-2.5 מ"מ, בעלי אנדוספרם בשרני, המקיף את העובר הזקוף. הזרעים מופצים באמצעות הרוח.

בית גדול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתה של ורוניקה לבנה משתרעת סביב אגן הים התיכון (פרט למצרים וסיני) עד מערב איראן ועד ערב הסעודית ועד חצי-האי קרים[1]. בישראל הוא מצוי בעמק עכו, בחוף הכרמל, בשרון, בדרום מישור החוף, בגליל העליון, בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה, בבקעת כנרות, בגלבוע, במדבר יהודה, בגולן, בגלעד, בעמון, במואב ובאדום[2].

ורוניקה לבנה גדלה בחורש וביער ים-תיכוני, בבתה ובמיוחד בסלעים, בין אבנים, וגם בתי-גידול מופרים ומוצלים, על חומות סלעים וקירות אבן של טרסות ובסדקי מדרכות גדרות אבן, בחורבות ובקרקע מעובדת[2].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ורוניקה לבנה בוויקישיתוף


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Veronica cymbalaria Bodard, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 1 2 3 ורוניקה לבנה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  3. ^ 1 2 Naomi Feinbrun-Dotha, Flora Palaestina – Part Three,, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 206
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 412-414
  5. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 400
  6. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 611-615