זיכרון דברים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זיכרון דברים הוא חוזה הנפוץ בקרב הציבור כתחליף ראשוני לחוזה מסודר, ומטרתו לסכם משא ומתן ראשוני בנוגע לעסקה הנרקמת בין הצדדים. מבחינה משפטית, המושג זיכרון דברים מתאר מצב עובדתי, בו מחד הצדדים הגיעו להסכמה על פרטים מסוימים ומאידך ברור לצדדים שבהמשך יערך חוזה סופי.

לעתים זיכרון הדברים הנו חוזה לכל דבר, אשר כפוף לדיני החוזים ומחייב את החותמים עליו ככל חוזה אחר, על פי סעיף 24 לחוק. זיכרון הדברים נכתב בדרך כלל על ידי אנשים מן היישוב, חסרי השכלה משפטית, ומכאן נובעת גם הסכנה שבשימוש בו, שכן מצד אחד הנו מחייב, ומצד שני לעתים קרובות אינו מסכם את העסקה המתבצעת במלואה, ומשאיר מקומות רבים לחילוקי דעות ופרשנויות שונות.

בהיות זיכרון הדברים חוזה לכל דבר, הוא נתון לפרשנות בית המשפט על פי חוק החוזים, כאשר בית המשפט מנסה לפרש את החוזה בהתאם לרצון הצדדים, כפי שנראה היה בזמן כריתת החוזה. אי קיומו של זיכרון הדברים מטופל על ידי בתי המשפט כהפרה של כל חוזה אחר, וכרוכה בפיצוי הצד הנפגע.

שני מבחנים עיקריים עומדים בפני בית המשפט על מנת לקבוע את תקפותו של זיכרון הדברים: מבחן גמירות הדעת ומבחן המסוימות.

גמירות דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן גמירות הדעת בודק אם בעת כתיבת החוזה הייתה הסכמה של הצדדים להתקשר בקשר חוזי מחייב. עניין החתימה אינו מקודש, שכן יכולה להיות גמירות דעת גם ללא חתימה. אך ללא ספק חתימה מהווה הוכחה לגמירות דעת. פסיקות בית המשפט נותנות קווים מנחים נוספים התורמים להחלטה בדבר גמירות דעת:

  • תחילת ביצוע החוזה. כך למשל, העברה של מקדמה בהסכם מכירת רכב.
  • אקט פורמלי במעמד חגיגי, כגון הרמת כוסית או תקיעת כף.

כמו כן, נקודות עקרוניות בחוק החוזים חייבות להתקיים:

  • חתימה על ידי בני סמכא כשירים משפטית המייצגים את עצמם או את הגוף המשפטי שבשמו הם פועלים.
  • העדר התניה המתנה את ביצוע ההסכם.

מסוימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחן המסוימות קובע כי הפרטים החשובים והעקרוניים הנוגעים לחוזה צריכים להיות מצוינים בו. כך למשל, נושאים כגון תיאור נשוא החוזה, מחיר ומיקום חייבים להופיע. בית המשפט קבע בעבר כי חסרונו של תיאור הנכס (במקרקעין למשל, מדובר בכתובת מדויקת, או לחלופין מספר חלקה) הוא עילה לקביעת חוסר תקפותו של ההסכם.

שימוש נבון בזיכרון דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לעגן את ההסכמות שנוצרות בזמן משא ומתן, ללא מתן התחייבות, יש להוסיף סעיף המסייג את ההסכמות ומתנה את ביצוע הכתובת בזיכרון הדברים בחתימה על חוזה מלא. למשל "מסמך זה מתאר את ההסכמות בין הצדדים, אך אינו מחייב אלא ישמש בסיס להסכם סופי שייחתם בעתיד". לחלופין, ניתן לקבוע מנגנון פיצוי מוסכם, למקרה שאחד הצדדים מבקש שלא לקיים את ההסכם.

מקרקעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל חוזה העוסק במקרקעין, גם זיכרון הדברים העוסק במקרקעין כפוף לסעיף 8 לחוק המקרקעין הדורש מסמך כתוב. החתימה על זיכרון דברים בנושא מקרקעין היא בעייתית גם מהטעם שבהיותו מחייב הוא כפוף לחובת דיווח לרשויות המס, ואי דיווח בזמן עלול לגרום להליכים משפטיים ולקנסות.



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.