דיני חוזים

דיני החוזים הם חלק מהענף המשפטי העוסק בחיובים רצוניים והם חלק מן המשפט האזרחי.

מהו חוזה?

חוזה הוא הסכם אכיף. דיני החוזים מגדירים את הכללים, העקרונות והסטנדרטים במסגרתם תיאכף התחייבות בפועל או שתקנה היא זכויות אחרות (לבד מאכיפה) מקבילות או משלימות. רוב השיטות המשפטיות מבדילות בין התחייבות סתמית אשר איננה ניתנת לאכיפה, להתחייבות חוזית הניתנת לאכיפה. על מנת שתהיה התחייבות חוזית, נדרש שהצדדים לחוזה יהיו מודעים להתחייבות שהם נוטלים על עצמם ותהיה להם כוונה ליצור יחסים משפטיים.

ערך חשוב, אולי המרכזי ביותר, בדיני החוזים הוא עקרון "חופש החוזים". בסיסו של חופש החוזים בתפיסות אינדיבידואליסטיות או כלכליות המקנות משנה תוקף לרצונם החופשי של הצדדים. חופש החוזים בא לידי ביטוי בהוראות חוק החוזים לפיהן חוזה יכול להכרת בכתב או בעל פה, ובעיקר בסעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, הקובע כי תכנו של החוזה הוא ככל שיסכימו הצדדים. ביטוי נוסף לעקרון חופש החוזים מצוי בדברי חקיקה רבים המאפשרים התנאה מצד הצדדים על הוראותיהם. במקרים רבים ניתן באמצעות הסכמה בין צדדים להתנות על הוראות חוקים מסוימים. מקובל לומר כי אחד המאפיינים של החקיקה האזרחית הישראלית היא היכולת להתנות על הוראותיה. יחד עם זאת, קיימים חוקים אשר אינם מאפשרים להתנות על הוראותיהם באמצעות "חוזה" בין שני הצדדים גם אם שני הצדדים מעוניינם בכך (לדוג': שעות עבודה ומנוחה והגנה על רוכשי דירות, לדוג' עקרונות כלליים המגבילים את חופש החוזים כגון 'תקנת הציבור'). אופן כריתת החוזה גם הוא, לעתים, מותנה בדרישות צורניות פורמאליות בהקשרים מסוימים. למשל, עסקה במקרקעין אינה יכולה להתבצע בעל פה וטעונה מסמך בכתב (סעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). אם כי המגמה הברורה בהקשר זה בשנים האחרונות היא לסטייה מדרישות פורמאליות תוך התקרבות להכרעות ערכיות-מהותיות הנסבות על מהות הפעולה - ועל עקרונות נוספים, כגון עקרון תום הלב - ולא על צורתה החיצונית של הפעולה.

היסטוריה של דיני החוזים בישראל

עם קום המדינה היה הבסיס המשפטי לדיני החוזים נעוץ בשני מקורות חיצוניים. ראשית, נשאבו דיני החוזים מהמג'לה, היא קובץ דיני הממונות העות'מאני שנלקח מן המשפט המוסלמי. כבר בימי המנדט הבריטי היה ברור כי המג'לה הינה מסמך מיושן, קזואיסטי, ואינו תואם את הצרכים של דיני החוזים במדינה מודרנית ומתפתחת. במקום בו לא נמצאה תשובה במג'לה פנו השופטים אל המשפט המקובל הבריטי. גם לאחר קום המדינה נשאבו דיני החוזים משני מקורות אלו, כאשר אליהם נוספה פסיקה ישראלית חדשה, שפיתח בית המשפט העליון.

בתחילת שנות השבעים החלה חקיקה ישראלית חדשה שקבעה עקרונות ישראליים מקוריים לדיני החוזים, וקבעה מושגי מפתח מקוריים, שקיבלו עם הזמן פרשנות ישראלית מקורית, ללא תלות בכל שיטת משפט זרה (ולדוגמה החיוב לשאת ולתת על כריתת חוזה בדרך מקובלת ובתום לב).

כיום תלוי ועומד בשלבי חקיקה "קובץ דיני ממונות" הבא להסדיר מחדש את החקיקה האזרחית הישראלית, ללכד את הסדריה, ולהפוך על פיהם כמה מן הקביעות וההסדרים המצויים בחוקי החוזים הקיימים. לאחרונה, פורסמה הצעת חוק דיני ממונות ברשומות הכנסת, מהלך המבטא את התקדמותו המשמעותית של הליך חקיקה זה. החקיקה אמורה לאחד ולהסדיר נושאים רבים הקשורים בדיני הממונות ובהם, ובעיקרם, את כל החוקים השונים העוסקים בדיני החוזים.

סוגי חוזים וחקיקה בדיני החוזים

החקיקה בדיני החוזים עוסקת הן בעקרונות כלליים החלים על כל חוזה באשר הוא, והן בהסדרים ראויים בסוגי חוזים מסוימים. המדובר או בסוגי חוזים נפוצים (כגון חוזה המכר), או בסוגי חוזים בהם יש להגן על הצד החלש, והחוק הוא בעל מגמה צרכנית (כגון חוזה הביטוח).

החוקים הכלליים בדיני החוזים הם:

• חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973. החוק עוסק בשאלה מהו חוזה, כיצד הוא נכרת, מהם הפגמים העשויים להביא לביטולו (ולדוגמה טעות, הטעיה, כפיה או עושק), מהן תוצאות הביטול ומהי דרך הביטול, מה יכול להיות תוכן החוזה, כיצד יש להשלים הוראה חסרה בחוזה, כיצד יש לפרש חוזה, מהו חוזה לטובת אדם שלישי, ועוד הוראות רבות.
• חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971. החוק מסדיר את התרופות (הסעדים להם זכאי הצד הנפגע) במקרה של הפרת חוזה. התרופות המוכרות בחוק הן אכיפה, ביטול (הגורר בעקבותיו השבה), ופיצויים.
• חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. מכיוון שחוזה הוא מפגש רצונות בין שני צדדים כשירים, חוק זה מגדיר מיהו הכשיר להתקשר בחוזה, ומהם הסעדים במקרה של התקשרות עם מי שאינו כשיר.

החוקים העוסקים בסוגי חוזים ספציפיים הם:

• חוק המכר - המדובר בסדרת חוקים העוסקים בחוזה הנפוץ הוא חוזה המכר. החוקים עוסקים בשאלות הנוגעות להעברת הבעלות בממכר, אי התאמה, ושאלות רבות נוספות. המדובר בחוק המכר, תשכ"ח-1968, חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, חוק המכר (מכר טובין בינלאומי), תשל"א-1971, וחוקים נוספים.
• חוק החוזים האחידים, התשמ"ב-1982. חוזה אחיד הוא חוזה שנוסח על ידי ספק, בלשון אחידה, ומשמש להתקשרות עם מספר בלתי מסוים של לקוחות. לדוגמה, חוזה לרכישת דירה שנוסח על ידי יזם בנייה ומשמש להתקשרות עם כל קוני הדירות באותו פרויקט, כאשר ההבדל בין חוזה לחוזה הוא רק בשם הרוכש ומספר הדירה. החוק מכיר בכך שחוזה כזה נוטה מטבעו לקפח את הלקוח, שהוא הצד החלש, ומכיוון שכך החוק כולל הגדרת תנאים מקפחים שאותם יכול לפסול בית המשפט. כן מקים החוק בית דין לחוזים אחידים.
• חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981. החוק עוסק בחוזה הביטוח, מתוך מגמה להגן על המבוטח, שהינו החוליה החלשה במשולש מבטח - סוכן ביטוח - מבוטח. החוק מסדיר את הנושא מתוך מגמה צרכנית ברורה.
• חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974. החוק עוסק בחוזה הקבלנות, שהוא חוזה למתן שירות עבור תמורה.
• חוק השכירות והשאילה, התשכ"ט-1974. החוק עוסק בחוזה השכירות והשאילה, ומסדיר הוראות שונות הנוגעות לעניין זה.

לערכים, תחומים ומושגים נוספים ראו פורטל חוק ומשפט.

לקריאה נוספת

• גבריאלה שלו, דיני חוזים, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2008. (קריאת הספר בתצוגה מקדימה באתר "גוגל ספרים" )
• גבריאלה שלו, דיני חוזים, הוצאת דין, 1995.

קישורים חיצוניים

• סיכום, פירוט ופסקי דין מתחום דיני החוזים, בויקי של עודד חיים בריינר
• מבחר סרטונים בנושא, באתר הערוץ האקדמי
• מאמרים בנושא דיני חוזים במשפט העברי באתר דין תורה.
• חוזים על פי ההלכה באתר גזית.
• פרופ' גבריאלה שלו וד"ר ריבי שלינגר, דיני חוזים - בין חופש החוזים לעקרון תום הלב,דיון וידאו בערוץ האקדמי של אוניברסיטת חיפה, 15/05/2006

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.