זנית
ערך זה עוסק בכיוון המצביע ישירות "מעל" מיקום מסוים. אם התכוונתם לחברת אלקטרוניקה אמריקאית, ראו זנית אלקטרוניקה.
זֵנית היא, באופן כללי, כיוון המצביע ישירות "מעל" מיקום מסוים (אנך, ניצב).
באסטרונומיה מוגדרת תפיסת "מעל" כנגדית לכוח הכבידה בכל מקום נתון. המונח "זנית" משמש גם לייצוג הנקודה הגבוהה ביותר הנראית לעין, בתצפית על מהלכו של גוף שמימי במסלולו סביב לנקודה מוגדרת כלשהי.
כיוון הזנית חופף בקירוב לקו המרידיאן המקומי, אך אינו זהה לו. החפיפה בין שני המונחים אינה מלאה מפני שקו המרידיאן מוגדר במונחים של סיבוב עצמי המאפיינים גוף שמימי, לא במונחים של שדה כח המשיכה שלו. כיוון הזנית וקו המרידיאן עולים בקנה אחד רק עבור גוף סימטרי המסתובב על צירו באופן מושלם ללא סטיות. בכדור הארץ, ציר הסיבוב אינו קבוע ביחס לכדור אלא משתנה (למשל עקב גאות ושפל), כך שלעומת הזנית, לא ניתן להתייחס אל קו המרידיאן כאל קבוע מוחלט.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקור המילה
המילה זנית היא במקור שיבוש למילה הערבית Zeenath כמו Samt ("יופיו של כיוון / נתיב"), נהגתה כ-Sent, לפי סופרים של ימי הביניים (במהלך המאה ה-14), בביטוי Samt ar-râs ("נתיב מעל הראש")[1].
[עריכה] כיוון הזנית
הזנית מצביעה אל עבר השמש רק באזור הטרופי, בין חוג הגדי לבין חוג הסרטן. כשהזנית מצביעה אל עבר השמש, האירוע חל ב"חצות היום", בצהרון, במצהר. בתחום האזור הטרופי, חוצה השמש את הזנית פעמיים בשנה בכל נקודה גאוגרפית. בקווי הרוחב המרכזיים באזור הטרופי, מתרחשת התופעה בזמנים הבאים:
- בקו המשווה - הזנית מצביעה אל השמש בכל אחד משני ימי השוויון בשנה
- בחוג הסרטן - הזנית מצביעה אל השמש ב-21 ביוני (למשל בעיר אסוואן במצרים)
- בחוג הגדי - הזנית מצביעה אל השמש ב-21 בדצמבר
[עריכה] רלוונטיות הזנית והשימוש בה כיום
השימוש בזנית כיום הוא לשתי מטרות. כיוון הזנית משמש כנקודת הכיוון במדידת הזווית בין כדור הארץ לבין גרמי שמים אחרים (כוכב, מערכת כוכבים), והוא גם מגדיר את אחד מצירי האופקיות בתיאום מערכות תצפית אסטרונומיות.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ zenith – podictionary 856, באתר Podictionary
