חוק התארים 1963
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| מדינה | הממלכה המאוחדת |
| תאריך חקיקה |
31 ביולי 1963  |
| גוף מחוקק | הפרלמנט של בריטניה |
| שטחים שעליהם חל החוק | הממלכה המאוחדת |
| הסכמה מלכותית | 31 ביולי 1963 |
| תיקונים לחוק | חוק בית הלורדים (1999) |
| סטטוס החקיקה | תוקן |
  | |
חוק התארים 1963 (באנגלית: Peerage Act 1963) הוא חוק של הפרלמנט הבריטי שמאפשר לאצילים לוותר על תוארי האצולה שלהם והנהיג רפורמה בזכאות לחברות בבית הלורדים.
ויתור על תואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוק נחקק כתוצאה משתדלנות של טוני בן שהיה חבר בית הנבחרים הבריטי מטעם מפלגת הלייבור. ב-1960 אביו נפטר והוא ירש ממנו את התואר ויקונט סטרנגייט'. כפועל יוצא הוא איבד את מושבו בבית הנבחרים - מכיוון שאדם בעל תואר אצולה לא יכול להיות חבר בו - והפך אוטומטית לחבר בית הלורדים. בן לא היה מרוצה מכך, וכתוצאה משתדלנותו נחקק חוק שמאפשר לאדם לוותר על תואר שקיבל בירושה.
האציל שמעוניין לוותר על תוארו חייב לעשות זאת בתקופה של שנה לאחר שירש את התואר או אם היה צעיר מגיל עשרים ואחד לעשות כך שנה לאחר שהגיע לגיל הזה. אנשים שירשו תואר לפני חקיקת החוק ומעוניינים לוותר עליו צריכים לעשות זאת בטווח של שנה מחקיקת החוק.
הוויתור על התואר הוא בלתי הפיך ומזמן הוויתור בעל התואר לשעבר ואשתו לא זכאים לעשות שום שימוש בתואר או ליהנות מכל הטבה שנובעת מהחזקת התואר, ובאופן דומה לא חלות עליהם ההגבלות שנובעות מהחזקה בתואר האצולה. כמו כן אי אפשר להעניק לאדם שוויתר תואר אצולה העובר בירושה נוסף. עם מותו של האדם שוויתר התואר עובר לאדם הבא אחריו בסדר הירושה לתואר האצולה שעליו הוא ויתר.
בית הלורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז האיחוד של ממלכת סקוטלנד וממלכת אנגליה נקבע שלא כל האצילים הסקוטיים יוכלו לשבת בבית הלורדים של המדינה המאוחדת אלא שמספרם יוגבל לשישה עשר, שיבחרו על ידי אצילי סקוטלנד לכהן בבית הלורדים. החוק ביטל את ההסדר הזה והשווה את מעמדם של האצילים בסקוטים בבית הלורדים לזה של האצילים האנגליים והבריטיים.
כמו כן החוק השווה את מעמדן של נשים שירשו תואר אצולה בזכות עצמן (suo jure) למעמדם של עמיתיהן הגברים. קודם לכן נשים שירשו תואר אצולה יכלו לכהן בבית הלורדים.