חוק התארים 1963

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק התארים 1963אנגלית: Peerage Act 1963) הוא חוק של הפרלמנט הבריטי שמאפשר לאצילים לוותר על תוארי האצולה שלהם והנהיג רפורמה בזכאות לחברות בבית הלורדים.

ויתור על תואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוני בן שרצונו לוותר על תוארו שקיבל בירושה הביא לחקיקת החוק

החוק נחקק כתוצאה משתדלנות של טוני בן שהיה חבר בית הנבחרים הבריטי מטעם מפלגת הלייבור, ב-1960 אביו נפטר והוא ירש ממנו את התואר ויקונט סטרנגייט' ולפיכך הוא איבד את מושבו בבית הנבחרים מכיוון שאדם בעל תואר אצולה לא יכול להיות חבר בו והפך אוטומטית לחבר בית הלורדים. בן לא היה מרוצה מכך וכתוצאה משתדלנותו נחקק חוק שמאפשר לאדם לוותר על תואר שקיבל בירושה.

האציל שמעוניין לוותר על תוארו חייב לעשות זאת בתקופה של שנה לאחר שירש את התואר או אם היה צעיר מגיל עשרים ואחד לעשות כך שנה לאחר שהגיע לגיל הזה. אנשים שירשו תואר לפני חקיקת החוק ומעוניינים לוותר עליו צריכים לעשות זאת בטווח של שנה מחקיקת החוק.

הוויתור על התואר הוא בלתי הפיך ומזמן הוויתור בעל התואר לשעבר ואשתו לא זכאים לעשות שום שימוש בתואר או להנות מכל הטבות שנובעות מהחזקת התואר ובאופן דומה לא חלים עליהם ההגבלות שנובעות מהחזקה בתואר האצולה. כמו כן אי אפשר להעניק לאדם שוויתר תואר אצולה העובר בירושה נוסף. עם מותו של האדם שוויתר התואר עובר לאדם הבא אחריו בסדר הירושה לתואר האצולה שעליו הוא ויתר.

בית הלורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז האיחוד של ממלכת סקוטלנד וממלכת אנגליה נקבע שלא כל האצילים הסקוטיים יוכלו לשבת בבית הלורדים של המדינה המאוחדת אלא שמספרם יוגבל לששה עשר, שיבחרו על ידי אצילי סקוטלנד לכהן בבית הלורדים. החוק ביטל את ההסדר הזה והשווה את מעמדם של האצילים בסקוטים בבית הלורדים לזה של האצילים האנגליים והבריטיים.

כמו כן החוק השווה את מעמדן של נשים שירשו תואר אצולה בזכות עצמן (suo jure) למעמדם של עמיתיהם הגברים. קודם לכן נשים שירשו תואר אצולה לא היו יכולות לכהן בבית הלורדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]