חיים אבולעפיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה לכך היא: סגנון טעון שיפור, חוסר סדר בפרקים, חוסר עקביות בציון התאריכים (עברי ולועזי), וצורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
רבי חיים בן יעקב אבולעפיה השני (1660 - 1744), רב, שד"ר ומדינאי ארץ ישראלי ממחדשי היישוב היהודי בטבריה.
רבי חיים אבולעפיה[1] היה נצר למשפחה יהודית ענפה ונכבדה של רבנים ועסקני ציבור ממגורשי ספרד, שמוצאה מן העיר קסטיליה שבספרד. הוא נולד בחברון, אך עוד בצעירותו עקרה משפחתו לירושלים, שם למד בישיבה והוסמך לרבנות. אבי שושלת משפחת אבולעפיה בארץ היה רבי חיים אבולעפיה (הראשון) שנפטר ב-1670 והיה סב סבו של ר' חיים אבולעפיה השני. רבי חיים אבולעפיה (הראשון), שימש כדיין בצפת עבר לחברון ולבסוף התיישב בירושלים. זכור גם כראש משלחת הרבנים שיצאה ב-1662 לתהות על טיבו של נתן העזתי ולפי דברי השבתאים, ר' חיים אבולעפיה הראשון הוא זה שהביא לגירושו של שבתי צבי מארץ ישראל. נינו ר' משה אבולעפיה היה אביו של ר' חיים אבולעפיה השני בו עוסק ערך זה.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייו
ר' חיים נולד בחברון ולמד בישיבת בית יעקב-ויגה בה שימש ר' משה גאלנטי כראש הישיבה. למד בחברותא עם הרב חזקיהו דה-סילווה. כמו כן למד מפי ר' יצחק מאיזמיר. בשנת [דרושה הבהרה] נתבקש על ידי יהודי חברון לצאת כשד"ר, למסע גיוס תרומות בטורקיה עבורם, מאחר שהם נלחצו תחת עול תשלום המיסים שהוטל עליהם וגרם לקריסתם הכמעט מוחלטת.
בשנת 1699 נסע לסלוניקי שביוון והשתקע שם.
בשנת 1712, נסע לאיזמיר שבטורקיה, שם הוסמך לרבנות. לאחר 6 שנים החליט לחזור לארץ ישראל. הוא השתקע בצפת וכיהן כרבה של העיר. באותה עת הזדמן לעתים קרובות אל העיר טבריה החרבה והשוממה כמה עשרות שנים, כדי להשתטח על קברות הצדיקים בה ובסביבותיה.
אחרי פטירתו של ר' ישראל בנבנישתי ראש קהילת איזמיר נענה ר' חיים אבולעפיה לבקשת ראשי הקהילה שיבוא לאיזמיר לכהן כרב קהילתם הגדולה, כך שבין השנים 1721 ל-1740 כיהן כרבה של איזמיר, שם זכה לכבוד רב ולהערכה אף בקרב התושבים המוסלמיים. בשבתו באיזמיר התאפשר לו להדפיס את ספריו:
- יוסף לקח - על התורה.
- עץ החיים - על התורה.
- מקראי קודש - על פסח ויום טוב.
- ישרש יעקב - על עין יעקב.
- שבות יעקב - על עין יעקב.
בשנת תצא (1731) הוא נתן הסכמה להדפסת הספר "חמדת ימים" באיזמיר (ראה חמדת ימים מדפוס תסל"ה (1735).
- חנן אלוקים.
| תקופת חייו של חיים אבולעפיה על ציר הזמן |
|---|
 |
[עריכה] חידוש היישוב היהודי בטבריה
בשנת 1738 נודע לדאהר אל עומר, שליט הגליל, כי הרב אבולעפיה רוצה לעלות ארצה. דאהר כתב לו כי הוא מזמין אותו לחדש את היישוב היהודי בטבריה שהיה הרוס מזה 70 שנה, ובכך לחדש את היישוב היהודי בגליל[2].
שאיפתו של הרב חיים אבולעפיה לבוא לטבריה נבעה מהעובדה כי זקנו, הרב יעקב אבואלעפייא היה המרא דאתרא, רב העיר, של טבריה טרם נחרבה.
בשנת 1740, כשהגיע הרב אבולעפיה מאיזמיר בראש שיירה של עשרות אנשים, קיבל אותו דהאר בכבוד ויקר, "הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות. וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר."[3] בעיר נבנה בית כנסת "נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל", בית מרחץ נאה, חנויות ליום השוק ובית בד לשמן שומשמין. וכדברי חתנו, רבי יעקב בירב: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד".
חידוש היישוב העברי בטבריה עשה רושם רב בגולה ורבים ראו בזה סימן לגאולה הקרובה ובתקופתו התגברה העלייה לארץ . רבי חיים התמסר להתפתחות העיר ודאג למקורות פרנסה ליושבי העיר.
בית הכנסת שבנה הוקם על חורבות בית הכנסת העתיק שבו התפלל האר"י. בית הכנסת נקרא בשם "עץ החיים" כמו כן כונה בשם "בי כנישתא רבא דטבריא" ויש ספרים שכתבו שבאותו מקום היה מושבה האחרון של מוסד הסנהדרין. בכ"א באדר ב' ה'תק"ב ביקר ר' חיים בן עטר את ר' חיים אבולעפיה בטבריה.
כפי הנראה היה שלטונו של דאהר לצנינים בעיני השלטון המרכזי בטורקיה, והסולטן הורה למשנה למלך, הפאשה (פחה) היושב בדמשק, סולימאן פאשה, להרוג את דאהר ולהחריב את ממלכתו. הדבר נודע לחיים אבולעפיה באוגוסט 1742. כשפנה לדאהר, הרגיע אותו דאהר בכך שהסמכות כלפיו אינה מדמשק, אלא מן הפאשה היושב בצידון, אשר הוא, דאהר, אוסף עבורו את המס, וכי אין לו מה לדאוג. בהנהגתו של חיים אבולעפיה הקשיש, תמכו יהודי הגליל בשייך דאהר אל עומר. ביום ד' בכסלו, ניצח דאהר את הפאשה מדמשק, ויום זה הפך ליום חג של יהודי טבריה.
אבולעפיה האמין שחידוש היישוב היהודי בגליל הוא פתח לימות המשיח וגאולת העם היהודי כולו.
בין תלמידיו נמנה גם ר' חיים מודעי שנחשב לאחד מגדולי המשיבים בדורו.
בפורים שנת ה'תק"ד הזעיק את בנו בכורו ר' יצחק אבולעפיה מסוריה והטיל עליו להמשיך את ההנהגה אחריו.
בעיצומה של השבת בו' בניסן שנת ה'תק"ד (1744) נפטר ר' חיים אבולעפיה ונטמן בבית העלמין הישן בדרומה של העיר טבריה.
גם בנו ר' יששכר אבולעפיה עמד בראש ההנהגת היישוב בטבריה לאחר אחיו ר' יצחק אבולעפיה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ר' יעקב בירב, הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה בתוך זכרונות ארץ ישראל מאת אברהם יערי , הוצאת ספרים מסדה - רמת גן, 1974 - הדפסה שנת 1983, עמודים 74 - 100 .
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רבי חיים אבואלעפיא, באתר הרשמי לבית כנסת "עץ חיים אבולעפיה"
- רבי חיים אבואלעפיא, באתר "MyTzadik"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ פירוש השם אבו אל-עפיא בערבית הוא: "אבי הבריאות".
- ^ טבריה בירת הגליל ומושבה האחרון של הסנהדרין עמדה חרבה במשך [[ימי הביניים[[ עד שנבנתה בשנת (1565) לערך על ידי דון יוסף נשיא ודונה גרציה משך מאה שנה היה בה יישוב יהודי תוסס.ואולם עקב רדיפת הערבים והמלחמות התדירות נחרבה העיר בשנת ה'ת"ל (1670) וכשבעים שנה העיר עמדה העיר בחורבנה .
- ^ אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל - עמ' 75.
