הראשון לציון
ערך זה עוסק ברב הראשי הספרדי. אם התכוונתם לעיר בישראל, ראו ראשון לציון.
הראשון לציון הוא תואר שמקורו בפסוק: "ראשון לציון הִנֵּה הִנָּם ולירושלים מְבַשֵׂר אֶתֵּן" (ישעיהו, מ"א, כ"ז), ומשמש כתארו של הרב הראשי הספרדי לישראל.
תחילת השימוש בו היא במאה ה-17, עת ניתן התואר לרבם של יהודי ירושלים. ב-1842 אוחדו תפקידי החכם באשי (הרב הראשי לקושטא ונציגם הרשמי של היהודים בפני השלטון הטורקי) עם תפקידי הראשון לציון, ששימש גם כמנהיג היהודי בארץ ישראל והוא נקרא בשני התארים.
עד להקמת הרבנות הראשית לישראל כיהנו בתפקיד 24 רבנים והאחרון מביניהם, הרב יעקב שאול אלישר נפטר ב-1906. בעקבות בעיות שונות ואחר כך בעקבות מלחמת העולם הראשונה, לא נתמנה לו מחליף והרב יעקב מאיר שימש כממלא מקום עם סמכויות חלקיות.
בשנת ה'תרפ"א (1921) הוקמה הרבנות הראשית, ואל משרת הראשון לציון, שמכהן כרב הראשי הספרדי, הוספה גם משרת רב ראשי אשכנזי. הרבנות הוכרה על ידי ממשלת המנדט ובכך ניתן לראשונה מעמד חוקי לרבנות ולבתי הדין האשכנזיים בארץ ישראל. תואר הראשון לציון נשאר גם לאחר שהרב הספרדי מסיים את תפקידו כרב ראשי, ולכן בכל זמן נתון ישנם כמה רבנים שנקראים הראשון לציון ולובשים את הביגוד המסורתי.
רבנים שכיהנו בתפקיד הראשון לציון בטרם הוקמה הרבנות הראשית: (בסוגריים - שנת מינויים)
- הרב משה גלנטי - (1665)
- הרב משה בן שלמה אבן חביב - (1689)
- הרב אברהם בן דוד יצחקי - (1715)
- הרב אליעזר נחום - (1730)
- הרב ניסים חיים משה מזרחי - (1745)
- הרב ישראל יעקב אלגאזי - (ה'תקי"ד - 1754)
- הרב רפאל מיוחס - (ה'תקט"ז - 1756)
- הרב חיים רפאל בן אשר - (ה'תקל"ז - 1771)
- הרב יום טוב אלגאזי - (ה'תקמ"ב - 1782)
- הרב משה יוסף מרדכי מיוחס - (1802)
- הרב יעקב משה עייאש - (ה'תרע"ו - 1806)
- הרב יעקב קוראל - (ה'תרע"ז - 1817)
- הרב רפאל יוסף חזן - (ה'תרע"ח - 1818)
- הרב יום טוב דנון - (ה'תרפ"ב - 1822)
- הרב שלמה משה סוזין - (ה'תרפ"ד - 1824)
- הרב יונה משה נבון - (ה'תרצ"ו - 1836)
- הרב יהודה נבון (ה'תר"א - 1841)
- הרב חיים אברהם גאגין - (ה'תר"ב, 1842)
- הרב יצחק קובו - (ה'תר"ח, 1848)
- הרב חיים נסים אבולעפיה - (1854)
- הרב חיים דוד חזן - (ה'תרכ"א, 1861)
- הרב אברהם אשכנזי - (ה'תרכ"ט, 1869)
- הרב רפאל מאיר פאניז'יל - (ה'תר"מ, 1880)
- הרב יעקב שאול אלישר - (ה'תרנ"ג, 1893)
- הרב יעקב מאיר - (ה'תרס"ו, 1906)
- הרב אליהו משה פאניז'יל - (ה'תרס"ז, 1907)
- הרב נחמן בטיטו - (ה'תרס"ט, 1909)
- הרב משה יהודה בן רבי יוסף פרנקו - (ה'תרע"ב, 1912)
- הרב נסים יהודה דנון - (ה'תרע"ה, 1915)
- הרב חיים משה אלישר - (ה'תרע"ט, 1919)
רבנים שכיהנו בתפקיד הראשון לציון במסגרת הרבנות הראשית: (בסוגריים - שנת מינויים)
- הרב יעקב מאיר (ה'תרפ"א, 1921) - כהונה שנייה.
- הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (ה'תרצ"ט, 1939)
- הרב יצחק נסים (ה'תשט"ו, 1955)
- הרב עובדיה יוסף (ה'תשל"ג, 1973)
- הרב מרדכי אליהו (ה'תשמ"ג, 1983)
- הרב אליהו בקשי דורון (ה'תשנ"ג, 1993)
- הרב שלמה עמאר (ה'תשס"ג, 2003)
[עריכה] לקריאה נוספת
- מרדכי אליאב, ארץ-ישראל ויישובה במאה הי"ט, 1917-1777, ירושלים: הוצאת כתר, 1978.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- רחל שרעבי, המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה, תרס"ו-תרע"ד (1914-1906), קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 122-95
- רבקה פלסר, למעמדו של הראשון-לציון בירושלים (תרל"ג - 1873), קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 130-125
