טיוטה:הבחירות הכלליות בספרד 2011
| |||||||||||
| הבחירות הכלליות בספרד 2011 | |||||||||||
| 20 בנובמבר 2011 | |||||||||||
| שיעור ההצבעה | 68.9% ( 4.9%)
| ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
.jpg)
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | מריאנו רחוי | אלפרדו פרז רובלקבה | |||||||||
| מפלגה | המפלגה העממית | מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית | |||||||||
| מספר הקולות | 10,866,566 | 7,003,511 | |||||||||
| מספר המושבים | 186 | 110 | |||||||||
| שינוי במושבים |  24
|
59
| |||||||||
| אחוזים | 44.6% | 28.8% | |||||||||
| שינוי באחוזים | 4.5%
|
15.1%
| |||||||||
 | |||||||||||
| הזוכה: מריאנו רחוי | |||||||||||
הבחירות הכלליות בספרד 2011 נערכו ביום ראשון, ה-20 בנובמבר 2011. כל 350 חברי בקונגרס הנציגים וגם 208 מתוך 266 חברי הסנאט היו בעלי זכות בחירה. במקור בחירות היו אמורות להתקיים באפריל 2012 לכל המאוחר, אך קריאתו של ראש הממשלה חוסה לואיס רודריגס ספאטרו לבחירות חמישה חודשים לפני המועד התקבלה ב-29 ביולי 2011. ספאטרו לא ביקש להמשיך לקדנציה שלישית בתפקיד, וכן הלחץ הפוליטי גובר, המצב כלכלי המתדרדר בספרד והירידה באחוזי הפופולריות שלו, בחירות מוקדמות נתפסו כמוצא היחיד[1][2].
מערכת הבחירות לוותה עם השפעות של משבר פיננסי מתמשך, אבטלה גבוהה, גירעון ציבורי גדול ופרמיית סיכון גואה. סקרי דעת קהל הראו כי המפלגה העממית באופוזיציה מובילה על מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) השלטת, שהפופולריות שלה צנחה לאחר שתפניות הפרסה של זפאטרו במדיניות הכלכלית אילצו אותו לאמץ קיצוצים קשים בהוצאות וצעדי צנע. הפגנות מסיביות נגד הצנע התרחשו במאי 2011, ובבחירות המקומיים והאזוריים שנערכו כמה ימים לאחר מכן התמיכה הציבורית במפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית ירדה באופן דרמטי. ב-21 באוקטובר, ארגון הטרור המחתרת הבסקית (ETA) הכריז כי חדל משימוש באלימות, והפך את הבחירות ב-2011 לבחירות הראשונות מאז המעבר הספרדי לדמוקרטיה ללא פיגועי המחתרת.
הבחירות הביאו לכך שמפלגת הפועלים הסוציאליסטית נפלה מהשלטון בתבוסה הקשה ביותר של ממשלה מכהנת בספרד עד אותה תקופה מאז 1982, איבדה 4.3 מיליון קולות והשיגה את התוצאה הגרועה ביותר שלה בבחירות כלליות מאז הבחירות הדמוקרטיות הראשונות ב-1977. לעומת זאת, מריאנו ראחוי, מריאנו ראחוי, זכה ברוב מוחלט בשיא, בהיותו התוצאה ההיסטורית הטובה ביותר של מפלגתו וכן הרוב השני בגודלו ועד כה, הרוב האחרון בדמוקרטיה הספרדית. גם בפעם הראשונה בבחירות כלליות, ה-PSOE לא הצליח להוביל הן באנדלוסיה והן בקטלוניה, בעוד שקואליציית Amaiur זכתה להישג גדול גם בחבל הבאסקים וגם בנווארה. תנועת השמאל המאוחד (IU) זכתה להישג המדהים הראשון שלה מזה 15 שנים, בעוד שמפלגת איחוד המרכז, הקידמה והדמוקרטיה (UPyD) עלו על כל הציפיות עם למעלה ממיליון קולות, 5 מושבים ורק 0.3% מתחת לסף של 5% הנדרש לעבור את אחוז החסימה על מנת לקבל ייצוג בקונגרס.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
לאחר הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Garea, Fernando (29 ביולי 2011). "Zapatero convoca el 20-N para que "otro Gobierno dé certidumbre"". El País (בספרדית). Madrid. נבדק ב-10 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Siete años de Gobierno de Zapatero" (בספרדית). Cadena SER. 29 ביולי 2011. נבדק ב-13 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה)