מריאנו רחוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מריאנו רחוי

מריאנו רחוי ברייספרדית: Mariano Rajoy Brey, נולד ב-27 במרץ 1955) הוא מדינאי ספרדי, המכהן כראש ממשלת ספרד, החל מדצמר 2011. רחוי עומד בראש המפלגה העממית (PP) מאז 2004. אחרי שהיה מועמד המפלגה לראשות הממשלה במערכות הבחירות של 2004 ו-2008 ועמד אחריהן בראשות האופוזיציה, הוא הוביל את מפלגתו לניצחון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב-2011.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריאנו ראחוי נולד בסנטיאגו דה קומפוסטלה בגליסיה, ולמד משפטים באוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה. בגיל 24 עבר את הבחינות להצטרפות לשרות הציבורי, והפך לרשם מקרקעין[1].

ב-1981 הצטרף למפלגת "הברית העממית" (AP - "Alianza Popular"‎, מפלגת ימין שנוסדה על ידי שרים בממשלות פרנקו, ושהתגלגלה בהמשך להיות "המפלגה העממית"), ונבחר מטעמה כנציג לפרלמנט האזורי הראשון של הקהילה האוטונומית גליסיה, וב-1982 מונה כשר בממשלת הקהילה. ב-1986 נבחר כראש מועצת המחוז פונטוורדה, וגם כאחד מנציגי המחוז בבית התחתון של הפרלמנט הספרדי. בהמשך השנה התפטר מהפרלמנט על מנת לשמש כסגן ראש הממשלה האזורית של גליסיה.

ב-1989, כש"הברית העממית" התאחדה עם מפלגות נוספות על מנת ליצור את "המפלגה העממית", נבחר רחוי כחבר הוועד הפועל הארצי של המפלגה. ב-1993 נבחר מחדש לפרלמנט הספרדי.

עם ניצחון "המפלגה העממית" בראשותו של חוסה מריה אסנאר בבחירות של 1996, מונה רחוי, שהיה מקורבו של אסנאר, לשר המנהל הציבורי, וב-1999 עבר להיות שר החינוך והתרבות. רחוי ניהל את הקמפיין של מפלגתו בבחירות של 2000 בהן היא זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט. בעקבות כך הוא מונה לסגן ראשון של ראש הממשלה. ב-2001 עבר לכהן כשר הפנים, במקום חיימה מאיור אורחה שהתפטר כדי לרוץ לראשות הקהילה האוטונומית של ארץ הבסקים, וכיהן בתפקיד עד 2002.

כשאסנאר עמד לפני סיום כהונתו השנייה כראש ממשלה הוא קיים את הבטחתו לא לרוץ לקדנציה שלישית ותמך במועמדותו של רחוי להיות מחליפו כמועמד המפלגה לראשות הממשלה.

לקראת הבחירות שנערכו ב-14 במרץ 2004 הובילה המפלגה העממית בראשותו של רחוי בסקרים. אולם הפיגועים במדריד שהתרחשו שלושה ימים לפני הבחירות, ב-11 במרץ שינו את התמונה. הממשלה, כולל רחוי עצמו, טענה שכנראה שהמחתרת הבאסקית אט"א עמדה מאחורי הפיגועים. אולם כשהתברר יותר ויותר שמבצעי הפיגוע היה טרוריסטים מוסלמיים שפעלו בהשראת אל-קאעידה חלה התמרמרות בציבור נגד הממשלה, מה שהוביל לניצחון מפתיע של המפלגה הסוציאליסטית בראשות ספאטרו.

למרות ההפסד בבחירות נבחר רחוי בוועידת המפלגה בהמשך השנה ליו"ר המפלגה. והנהיג אותה גם בבחירות של 2008 בהן שוב הפסיד לספאטרו, ולקראת הבחירות של 2011. כראש אופוזיציה התנגד לרבות מהרפורמות של ספאטרו, בהן הקלה על הפלות מלאכותיות והנהגת נישואים חד מיניים.

רחוי תקף את התנהלות הממשלה בהתמודדותה מול המשבר הכלכלי העולמי שהחל ב-2008, ושהוביל למשבר קשה בספרד ב-2010 ו 2011, אולם נמנע מלשרטט תוכנית פעולה אלטרנטיבית ברורה.

בבחירות שנערכו בספרד ב-20 בנובמבר 2011 זכתה המפלגה העממית בראשות רחוי לניצחון עם 43% מקולות המצביעים שהביאו את מפלגתו לרוב מוחלט בבית התחתון של הפרלמנט‏[2]. ב-21 בדצמבר הושבע כראש ממשלה‏[3].

ממשלת רחוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2011 המפלגה העממית המרכז-ימנית של רחוי זכתה ברוב הגדול ביותר במושבי הפרלמנט, אז השבת הדמוקרטיה לספרד בשנות ה-70. המפלגה גרפה 186 מתוך 350 המושבים שבבית התחתון בפרלמנט. המצביעים הביעו בכך את תקוותם לצמצום הגרעון והשפעת משבר החוב האירופי. עקב כך נבחר ראחוי לראש ממשלת ספרד והוא נבחר בפני קונגרס הנבחרים ב-19 בדצמבר 2011. בנאום הבכורה שלו הוא הצהיר כי כדי להגיע ליעד צמצום הגרעון לרמה של 4.4% מהתמ"ג ב-2012 יהיה צורך בהשקעה של 16.5 מיליארד יורו. הוא הוסיף כי החוב הציבורי הגדל יופנה לפנסיה החל מינואר 2012, וכי אין בכוונתו לייצר מקומות עבודה חדשים במגזר הציבורי, פרט לכוחות הביטחון. הוא הצהיר כי בכוונתו לצמצם את גודל המגזר הציבורי וכי יש לבצע רפורמות חגים בהקשר לחופשות עבודה ולצמצם את סופי השבוע בני ארבעה הימים הנהוגים בספרד, והודיע כי רצונו לסיים את הנוהג של פרישה מוקדמת ומכוון להגדיל את גיל הפרישה. מינוייו אושרר רשמית בידי מלך ספרד, חואן קרלוס הראשון והוא הושבע לתפקידו בארמון סרסואלה, בפני המלך והמלכה, ראש הממשלה הקודם ספאטרו, נשיאי בתי הדין ובכירי ממשל אחרים.

הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת רחוי הוקמה ב-21 בדצמבר 2011 עם 13 שרים - הממשלה הקטנה ביותר בתולדות ספרד הדמוקרטית. ממשלתו מנתה את השרים הבאים:

  • סוראיה סאיינס דה סנטמאריה, סגן ראש הממשלה, יו"ר לשכת ראש הממשלה ודובר הממשלה.
  • אנה פסטור, שרת התחבורה והשירותים הציבוריים.
  • קריסטובל מונטורו רומרו, שר האוצר והמינהלים הציבוריים.
  • לואיס דה חינוס חוארדו, השר לענייני כלכלה ותחרותיות.
  • מיגל אריאס קנייטה, שר החקלאות, המזון והסביבה.
  • חוסה גרסיה מרגאיו אי-מרפיל, שר החוץ ושיתוף הפעולה.
  • אלברטו רואיס גאיירדון, שר המשפטים.
  • פדרו מורנס אולאטה, שר ההגנה.
  • חורחה פרננדס דיאס, שר הפנים.
  • חוסה איגנסיו וורט אורטגה, שר החינוך, התרבות והספורט.
  • מריה פטימה באנייז גרסיה, שרת התעסוקה והביטחון הסוציאלי.
  • חוסה מנואל סוראיה, שר התעשייה, האנרגיה והתיירות.
  • אנה מאטו אדרובר, שרת הבריאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרקו שוורץ, מדריד, עמימות ועממיות, המפתח לניצחון בבחירות, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2011
  2. ^ מאיה לקר, מדריד, מהפך בספרד: המפלגה השמרנית בראשות מריאנו רחוי זכתה בבחירות, באתר הארץ, 21 בנובמבר 2011
  3. ^ Conservative Mariano Rajoy is sworn in as Spain's new prime minister, באתר CNN,‏ 21 בדצמבר 2011