קטלוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקהילה האוטונומית של קטלוניה (קהילה אוטונומית)
Comunitat Autònoma de Catalunya
Comunidad Autónoma de Cataluña
Comunautat Autonoma de Catalonha
סמל

סמל קטלוניה
דגל

דגל קטלוניה
מדינה / טריטוריה Flag of Spain.svg  ספרד
מושל ארטור מאס
CiU
מחוזות בקהילה אוטונומית 4
בירת הקהילה אוטונומית ברצלונה
שפה רשמית קטלאנית, ספרדית, אוקסיטנית
שטח 32,114 קמ"ר
דירוג שטח בFlag of Spain.svg  ספרד 6
דירוג אוכלוסייה בFlag of Spain.svg  ספרד 2
תאריך ייסוד 18 בדצמבר 1979
אוכלוסייה
 ‑ בקהילה אוטונומית
 ‑ צפיפות

6,995,206‏  (נכון ל-2005)
217.82 נפש לקמ"ר (נכון ל-2005)
אזור זמן UTC +1
http://www.gencat.cat/index_eng.htm
באדום - מיקום הקהילה האוטונומית קטלוניה בספרד

קָטָלוּנְיָהספרדית: Cataluña, בקטלאנית: Catalunya) היא קהילה אוטונומית בקצה הצפון מזרחי של ספרד, גובלת בצפון בצרפת ובנסיכות אנדורה, במערב באראגון, בדרום בולנסיה ובמזרח בחוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. בשטחה פניני טבע רבות, כגון קוסטה בראווה והצד המזרחי של הרי הפירנאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים בדרום צרפת ובאיים בים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטיליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. כיום היא מהמדינות החזקות ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לאחר המדינה הבאסקית ונווארה, קטלוניה היא מהמדינות הבדלניות ביותר בספרד ונהנית ממעמד אוטונומי כמעט בכל תחום. במקומות רבים ברחבי המדינה מקובל להניף את דגל קטלוניה לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד.

משטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף השולט בקטלוניה מכונה ה"ז'נרליטט" (Generalitat) והוא מורכב מפרלמנט, מנשיא וממועצה מנהלת. בפרלמנט, שנבחר על ידי כל תושבי קטלוניה, יש 135 חברים והוא משמש כמועצה המחוקקת. הנשיא והמועצה המנהלת משמשים כממשלה בת 16 משרדים שאחראים על תרבות, על סביבה, חינוך, על תקשורת, על תחבורה, ועל משטרה מקומית.

בנושאים כמו בריאות, חינוך ומשפט הג'נרליטט הוא בעל מעמד לצד הממשלה הספרדית. בתחום המשפט לדוגמה, המערכת המשפטית הספרדית מחשיבה את חוקי המשפט האזרחי הקטלאני ולא את הספרדי. אחד התחומים שנשארו באופן בלעדי בידי השלטון המרכזי הוא התחום המוניטרי אולם בשנים האחרונות ננקטים צעדים כדי להרחיב את האוטונומיה גם כאן.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטלוניה שלושה אזורי נוף עיקריים:

  • החופים: מחולקים לקוסטה בראבה, מצפון לברצלונה, וקוסטה דורדה - מדרום לה. רוב קו החוף מחורץ מפרצים והרים.
  • מזרח הפירנאים: גוש הרים גבוה מחורץ בנהרות ועמקים מצפון לדרום. עמקים אלו מהווים את עורקי התחבורה.
  • המישורים בפנים הארץ.

קטלוניה מורכבת מארבעה מחוזות, אשר כולם נקראים על שם הערים הראשיות בהן:

  • ברצלונה Barcelona - מחוז המכיל את האזור שמסביב למטרופולין ואזורים הרריים במרכז המדינה.
  • ז'ירונה Girona (בספרדית: חירונה Gerona) - מחוז צפונית לברצלונה מכיל, את הקוסטה בראבה והשיפולים המזרחיים של הרי הפירנאים. בשנת 2008 נמנו בז'ירונה 731,864 תושבים. הערים הראשיות שלו הן הבירה ז'ירונה (94,484 תושבים), פיגורס (39,641 תושבים) ובלנס (37,819 תושבים).
  • ליידה Lleida (בספרדית: לרידה Lérida) - המחוז המערבי שגובל באראגון. בתחומו נמצאים רוב הפירנאים הגבוהים והמעבר לאנדורה. בירתו היא העיר ליידה.
  • טרגונה Tarragona - המחוז הדרומי. בתחומו רצועת החוף הדרומית, הקוסטה דאורדה. בירתו היא העיר טרגונה ובשטחו נמצאת גם העיר טורטוסה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם קטלוניה נוצר מחיבור שמם של שני עמים נודדים שישבו במחוזות אלה בתקופה מסוימת בהיסטוריה, הגותים והאלאנים. חיבור של גוט-אלאן יצר צליל דומה לקטלן ומכאן קטלניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים בשטחה של קטלוניה היו יוונים ותושבי קרתגו, ששלטו בנמלים והשתלבו בתרבות האיבּרית הקדומה. שמה הקדום של ברצלונה, ברצינו, ניתן לה על שם שליט קרתגו, חמילקרת ברקא. בנו של ברקה, המצביא המפורסם חניבעל ניצל את נמלי קטלוניה כדי לתקוף את רומא במהלך המלחמה הפונית השנייה. חניבעל הנחית את כוחותיו בקטלוניה ופתח במסע לאורך חוף הים התיכון כדי לתקוף את רומא מצפון. כשהרומאים גילו את תכסיסו הם שלחו בשנת 218 לפני הספירה כוח צבאי לקטלוניה, כדי לנתק את קווי האספקה של חניבעל.

מסעו של חניבעל נכשל, אולם הנוכחות הרומאית בקטלוניה רק התגברה עד אשר נכבשה סופית ותושביה המקומיים הוכפפו לשליטתה. בירתם באותה תקופה הייתה טרקוֹ (טרָגוֹנה של היום). התרומה החשובה ביותר של הרומאים לאזור הייתה מערכת הדרכים המרשימה שעל בסיסה נבנו הכבישים המודרניים של היום. הדרכים שלהם השתרעו לאורך החוף והגיעו עד מרומי הפירנאים ואנדורה.

עם התמוטטות האימפריה הרומית פלשו לקטלוניה בשנת 415 לספירה שבטים ויזיגותים ושלטו בה כ-300 שנה עד שנכבשה על ידי המוסלמים. הוויזיגוטים היו הראשונים להכתיר את ברצלונה כבירתם אולם הם העבירו את מרכז השלטון לטולדו. במשך 350 השנים הבאות התקיים מאבק שבו ניסו כוחות נוצרים-צרפתיים למגר את המוסלמים. כבר בשנים הראשונות נכבש שטח רב וכוננה בו ממלכה נוצרית עצמאית.

הממלכה הנוצרית, "בית ברצלונה" (Casal de Barcelona) הפכה להיות מדינה עצמאית. בתחילת המאה ה-11 היא התנתקה מצרפת ואף סיפחה לעצמה שטחים במורדות הצפוניים של הפירנאים ולאורך חוף הים התיכון, עד פרובאנס. תחת ממלכה זו החל תור הזהב של קטלוניה. צי הסוחר שלהם היה מהחזקים בים התיכון וקטלוניה ידעה שגשוג כלכלי ותרבותי.

במאה ה-12 קיבלו על עצמם דוכסי ברצלונה גם את כתר ממלכת אראגון שממערב להם, ופתחו במסע כיבושים דרומה לוולנסיה ומזרחה, לכיבוש האיים במערב הים התיכון: האיים הבלאריים (פאלמה דה מיורקה, איביזה), סרדיניה וסיציליה. ערים ואיים רבים נכבשו לתקופות קצרות על ידי הקטלאנים. ביניהם: נאפולי, מאלטה ואפילו אתונה.

את מסעות הכיבושים עצרו מספר אירועים קשים, רובם במשך המאה ה-14: המוות השחור - מגפת הדבר היכתה בקטלוניה והמיתה מחצית מתושביה, המלחמות הבלתי פוסקות עם ג'נובה על השליטה בסחר דלדלו את הצי ועליית האימפריה העות'מאנית במזרח ניתקה חלק מקווי המסחר. אולם הגורם שהחליש ביותר את כוחה של קטלוניה היה איחוד הממלכות הנוצריות בספרד תחת שלטון הקסטיליאנים. שיאו של האיחוד היה בשנת 1492, שנה שבה גורשו גם אחרוני המוסלמים והיהודים מספרד. באותה שנה גילה כריסטופר קולומבוס, שנשלח על ידי מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, את אמריקה, גילוי שהסיט את תשומת הלב הספרדית מהים התיכון לכיוון האוקיינוס האטלנטי.

קסטל - מגדל אנושי המבוצע בחגיגות מסורתיות בתרבות הקטלונית.

במשך השנים הבאות הפכה קטלוניה בהדרגה לפחות ופחות עצמאית. בתחילה היא שמרה על חוקיה ועל הג'נרליטט אולם סדרת כישלונות פוליטיים העלימה סימני עצמאות אלה. שיאו השלילי של תהליך זה היה כאשר קטלוניה השתתפה במלחמת הירושה הספרדית בשנים הראשונות של המאה ה-18. הקטלאנים עזרו לאנגלים, להולנדים ולמדינות גרמניה להשתלט על המלוכה בספרד אל מול שושלת המלוכה הצרפתית, בית בורבון, שלבסוף ניצחה ואחד מבניה, פליפה החמישי, לקח את הכתר הספרדי. עם ניצחונו, פלש פליפה החמישי לקטלוניה, צר על ברצלונה וכבש אותה ב-11 בספטמבר 1714, היום השחור ביותר בהיסטוריה הקטלונית. נאמן למסורת של המדיניות הריכוזית הצרפתית, ביטל פליפה את כל סימני העצמאות הקטלונית ואף אסר על שימוש בשפה הקטלאנית. הוא ביטל את הכתר של אראגון ובנה מצודה מעל ברצלונה (ה-Ciutadella שהיא כיום פארק המצודה).

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה קטלוניה למרכז תעשייתי חשוב, מעמד שנשמר גם כיום. בתקופה זו החלה לקום תנועה לאומית קטלנית, וקטלוניה הפכה גם למרכז חשוב לתנועות הפועלים. עם כינון הרפובליקה הספרדית השנייה, זכתה קטלוניה למעמד אוטונומי. בתקופת מלחמת האזרחים הספרדית היא הייתה מעוז של הכוחות הרפובליקנים עד נפילתה לקראת סוף המלחמה.

תחת שלטון הדיקטטורה של פרנקו בוטלה האוטונומיה של קטלוניה, כל גילוי של לאומיות קטלנית דוכא, ואפילו נאסר השימוש בשפה הקטלנית.

לאחר מותו של פרנקו ב-1975, ועם אימוץ חוקת ספרד ב-1978 הוחזר המעמד האוטונומי של קטלוניה כאחת הקהילות האוטונומיות המרכיבות את ספרד.

בשנים אלו, ובמיוחד לאחר אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הפכה קטלוניה למחוז המתוייר ביותר בספרד, ובירתה, ברצלונה, הפכה לבירת תרבות ולאבן שואבת למיליוני תיירים מרחבי העולם.

במהלך השנים 2004 ו-2005 התקיימו חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים והציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב-2012, והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלאנית, הקאווה. בתחילת 2006 הגיעה הממשלה הספרדית להסדר עם קטלוניה כי הם יוכרו כ"אומה" שתמשיך להיכלל בספרד.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2011 הגיעו לביקור בירושלים, לחיזוק היחסים עם ישראל, אוריאול פוז'ול, בכיר במפלגת קונברז'נסיה ("ההתכנסות הדמוקרטית של קטלוניה") ומספר יועצים ואנשי עסקים. הם נפגשו, בין השאר, עם נשיא המדינה שמעון פרס, סיירו בעיר העתיקה, במזרח ובמערב ירושלים‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]