טיוטה:קשר פיאסקו בגנואה

תבנית {{מחזה}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

קשר פיאסקו בגנואה (בגרמנית: Die Verschwörung des Fiesco zu Genua, באנגלית: Fiesco's Conspiracy at Genua, או בקיצור Fiesco) היא הדרמה השנייה באורך מלא שנכתבה על ידי המחזאי הגרמני פרידריך שילר. זוהי טרגדיה רפובליקנית המבוססת על הקונספירציה ההיסטורית של ג'ובאני לואיג'י פיאצ'י נגד אנדראה דוריה בגנואה ב-1547. שילר החל לכתוב את המחזה לאחר הצגת הבכורה של מחזהו הראשון, "השודדים" ב-1782, והקדיש אותו למורה שלו, הפילוסוף הגרמני, ג'ייקוב פרידריך פון אבל. יש בו 75 סצנות, מספר הגדול מהמחזה הפופולרי ביותר של יוהאן וולפגנג פון גתה, על האביר הגרמני מהמאה ה-15, גץ פון ברליכינגן. הופעה הבכורה התקיימה בתיאטרון חצר בעיר בון שבגרמניה, בשנת 1783.

המחזה היה הבסיס לסרט האילם הגרמני משנת 1921 "הקונספירציה בגנואה" בבימויו של פול לני.

קטגוריה:מחזות גרמניים

הקדמה

כששילר ברח משטוטגרט למנהיים ב-22 בספטמבר 1782, הוא לקח עמו את כתב היד הכמעט גמור של המחזה, שלטענתו הוא שואף להביא למצב של שלמות שטרם נראתה על הבמה הגרמנית. יצירה שתהיה נקייה מכל החולשות שעדיין דבקו ביצירה הראשונה שלו. הוא התכוון לשתף את קשר פיאסקו עם גוטהולד אפרים לסינג וכריסטוף מרטין וילנד לפני הפרסום, דבר שלבסוף נמנע מלעשות, מאחר שהיה משוכנע שזו היצירה שתבסס סוף סוף את המוניטין שלו כמחזאי.

ב-27 בספטמבר שליר הקריא את המחזה בפני שחקני תיאטרון מנהיים בביתו של וילהלם כריסטיאן מאייר, מנהלו. אנדריאס שטרייכר, שנמלט יחד עם שילר, סיפר על אותו אחר הצהריים: "תגובת המאזינים הייתה הרסנית". בסוף המערכה השנייה מתוך חמש, קבוצת השחקנים התפזרה למעט מאייר ואיפלנד. כשהם עזבו, שאל הבמאי את שטרייכר אם הוא באמת משוכנע ששילר כתב את השודדים. "מכיוון שפיאסקו היא היצירה הגרועה ביותר ששמעתי בחיי, ובגלל שזה בלתי אפשרי שאותו שילר שכתב את השודדים היה מייצר משהו כל כך גס ואיום". שטרייכר השאיר אצלו את כתב היד ולאחר שקרא אותו שוב באותו הלילה הפך מאייר לחלוטין את דעתו. מה שהוא מצא כל כך לא נעים ביצירה היה בשל המבטא השוואבי החזק של המחבר ו"הדרך הנוראית שהוא הכריז על הכל", סגנון ההצגה של שילר עצמו היה מוערך מאוד. "הוא מדקלם הכל באותה צורה יהירה, בין אם הוא קורא, 'הוא סגר את הדלת' או אחד מהנאומים המרכזיים של הגיבור שלו". אבל הדרמה עצמה שכנעה את מאייר. "פיאסקו", הוא אמר, "היא יצירת מופת ומתעלה בהרבה על השודדים!"