כוח עבודה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כוח העבודה הוא מונח מתחום הכלכלה המתאר את כמות האוכלוסייה בגילאי העבודה המעוניינת בעבודה - כולל מובטלים.

נהוג למדוד את כוח העבודה כאחוז מכלל האזרחים, או האזרחים הכשירים לעבודה, בטווח גיל מסוים. טווח הגיל הנפוץ ביותר למדידת כוח העבודה היא מגיל 15 ומעלה, או עד גיל הפנסיה. עם זאת, ישנם מדדים המתייחסים לכוח העבודה מגיל 25 ומעלה.

מונח זה חשוב להגדרת כוחה הכלכלי של מדינה מסוימת, מדינה בה כוח העבודה גדול מאוד כמו סין והודו יש אפשרות לייצר מוצרים רבים והיא בעל חשיבות כלכלית בסחר העולמי.

כוח העבודה לא כולל בתוכו אסירים, עקרות בית, תלמידים, נכים או אנשים אחרים שמסיבות מסוימות לא מחפשים עבודה ולא עובדים.

כוח העבודה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 2012 היה נהוג להתייחס לכוח העבודה בישראל כאל כוח העבודה האזרחי, ועל כן משרתי צה"ל בסדיר ובקבע לא נכללו בכח העבודה. מ-2012 בעקבות הצטרפותה של ישראל ל-OECD עברה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשימוש בכוח עבודה כללי המוגדר כ:‏[1] בני 15 ומעלה, שהיו "מועסקים" או "בלתי מועסקים" (כלומר חיפשו עבודה).

מכאן לפי ההגדרה החדשה קבוצת מי שאינם בכוח העבודה הם לדוגמה תלמידים, עובדים בהתנדבות, עובדי משק הבית, שאינם מסוגלים לעבוד, החיים מקצבה, פנסיה וכו'... או שאינם מעוניינים לעבוד או מעוניינים לעבוד אך לא חיפשו עבודה בחודש שקדם לתקופת הסקר של הלמ"ס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הגדרה לכוח העבודה בישראל לשנת 2013 לפי הלמ"ס PDF