פנסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פנסיה היא סוג של גִּמְלָה, המשולמת בצורת אנונה, בדרך כלל לעובדים שכירים או למשרתי ציבור, בגין תקופת עבודתם אצל מעסיק ציבורי או פרטי, או אנונה המשולמת לעובדים עצמאים ולאנשים אחרים בגין תשלומים לקרן פנסיה וכן אנונה המשולמות לשאיריהם של כל אלה על ידי המעסיק או על ידי קרן פנסיה.

תוכן עניינים 1 מטרת תוכניות הפנסיה 2 סוגי פנסיה 3 סוגי פנסיה בישראל 4 גובה הפנסיה בישראל

[עריכה] מטרת תוכניות הפנסיה

מטרת תוכניות הפנסיה השונות והרציונל שלהן הם להבטיח לאדם העובד ולשאיריו, התלויים בו בפרנסתם, המשך זרם ההכנסות שיחליף את מקור ההכנסה הכלכלי שנפסק בשל נכות, מוות או זקנה. גובה הפנסיה קשור ברמת ההכנסה המבוטחת של העובד, בתקופת עבודתו, ובתקופת העבודה בה היה מבוטח בפנסיה ובה היה צפוי להיות מבוטח אילמלא הפסקת עבודתו מסיבות שאינן תלויות בו (נכות ומוות).

[עריכה] סוגי פנסיה

סוגי הפנסיה העיקריים הם:

• פנסית זקנה - פנסיה המשולמת לזכאים החל בהגיעם לגיל מסוים ולכל חייהם. בדרך כלל, גיל הזכאות לפנסיה הוא גיל הפרישה (גיל הפרישה שהיה נהוג בישראל מראשיתה ועד שנת 2004הוא 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים. על פי חוק גיל פרישה התשס"ד-2004, הועלה גיל זה בהדרגה ל-67 שנה לגברים ו-64 שנה לנשים). עם זאת, בתוכניות פנסיה שונות (פרטיות, ציבוריות וממשלתיות) ניתן להגדיר גיל פרישה השונה מגיל הפרישה הכלל ארצי או גילי פרישה מיוחדים למקצועות שונים. כמו כן, בתוכניות פנסיה שונות ניתן להקדים את הפרישה לפני גיל הפרישה הרגיל (בדרך כלל תמורת הפחתה של שיעור הפנסיה) או לדחות את מועד הפרישה (בדרך כלל עם תוספת לפנסיה בשל הדחייה).
• פנסית נכות - פנסיה המשולמת במקרה של איבוד כושר העבודה. פנסית נכות יכולה להיות משולמת לתקופה מוגבלת (פנסית נכות זמנית, במקרה של איבוד זמני של כושר העבודה) או לכל התקופה עד הגיע הנכה לזכות קבלת פנסית זקנה (פנסית נכות תמידית). הפנסיה יכולה להיות פנסית נכות מלאה (במקרה איבוד מלוא כושר העבודה, או 75% מכושר זה) או פנסיה נכות חלקית (כאשר משולמת פנסית נכות מופחתת המהווה פיצוי על איבוד חלקי של כושר העבודה).
• פנסית שאירים - פנסיה המשולמת לשאירי הזכאי (העובד המבוטח בפנסיה או האדם שבוטח באופן פרטי או הפנסיונר) במקרה של מותו. המוגדרים כשאירים הם: בן/בת הזוג של הנפטר, ילדיו של הנפטר (עד הגיעם לגיל מסוים, 18 או 21 או אף לכל החיים אצל יתומים שאינם מסוגלים לכלכל את עצמם) וכן פנסיות לשאירים אחרים התלויים בנפטר כמוגדר בתקנון תוכנית הפנסיה.

[עריכה] סוגי פנסיה בישראל

שני סוגים עקריים:

1. פנסיה תקציבית, בסוג זה של פנסיה העובדים לא נדרשים להפריש ממשכורתם סכומים לצורך תשלומי פנסיה עתידיים וכל עול הפנסיה, למעט דמי ניהול סמליים המשולמים על ידי העובדים, חל על המעביד (ממשלת ישראל על שלוחותיה). הפנסיה ממומנת מתקציב המדינה בהתאם לכללים שנקבעו בבחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב, 1970).
2. פנסיה צוברת, הן המעביד והן העובד מפרישים סכומי כסף הנגזרים מגובה שכרו של העובד לאחת מקרנות הפנסיה לצורך תשלומים בעתיד.

[עריכה] גובה הפנסיה בישראל

בקרנות הפנסיה הוותיקות נקבע גובה הפנסיה לפי קריטריונים אחדים:

• משך הצבירה, כלומר מספר השנים שהאדם ומעסיקו הפרישו לקרן הפנסיה.
• אחוז הצבירה השנתי.
• גיל הפרישה
• אחוז מענק (אם קיים) המתווסף ביום הפרישה.
• סיבת הפרישה.
• האם הפנסיה משולמת לגימלאי או ליורשיו.

מקובל כי אחוז הפנסיה המכסימלי יהיה 70% משכרו קובע של האדם.

בפנסיה תקציבית נהוג שהפנסיה משולמת לפי דרגת הפרישה של הפנסיונר, מוכפלת באחוז הפנסיה שצבר.

בקרנות הפנסיה החדשות מחושבת פנסיית זקנה לפי הסכום שנצבר בקרן עד מועד הפרישה, מחולק במקדם הקצבה שנקבע לפורש לפי מאפייניו, ובהם: גיל הפרישה, תאריך הלידה, מין ומצב משפחתי. מקדם הקצבה הוא בערך 200, שפירושו שצבירה של מיליון שקל בקרן הפנסיה מעניקה פנסיה חודשית של 5,000 שקל.