כנסיית קתרינה (חרסון)

כנסיית קתרינה
מידע כללי
סוג	קתדרלה
מיקום	חרסון
מדינה	אוקראינה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1781
תאריך פתיחה רשמי	1781
סגנון אדריכלי	קלאסיציזם, אדריכלות נאו-קלאסית רוסית
קואורדינטות	46°38′20″N 32°37′31″E / 46.63888889°N 32.62527778°E

כנסיית קתרינה (על שם קתרינה מאלכסנדריה) היא הכנסייה האורתודוקסית הראשונה של חרסון, קברו של הנסיך פוטיומקין.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית התפילה הוקם משנת 1781 עד 1786 בפיקוח עירוני של גריגורי פוטיומקין ונחנך כמקדש לקתרינה מאלכסנדריה, שעל שמה נקראה הקיסרית יקתרינה הגדולה.

הבניין בנוי מאבני גיר מעוגלות בצבע צהוב בהיר, בסגנון הקלאסיקה הרוסית עם חזית של ארבעה עמודים. הבניין מכילכיפה נמוכה. בגומחות החיצוניות שש תמונות פיסוליות של קדושים.

לשני פסלים הממוקמים בסמוך לכניסה הראשית יש משמעות סמלית:השליח פטרוס עם מפתחות גן העדן והשליח פול המחזיק חרב. חרסון, על פי העיצוב, הייתה אמורה להיות פטרבורג הדרומית והקתדרלה הייתה אחד המדרגות הראשונות בדרך זו.

הנסיך גריגורי אלכסנדרוביץ' פוטיומקין, מייסד חרסון, כובש טאבריה, הורה להציב את הדמויות הללו בסמוך לכניסה כדי להזכיר כי מפתחות הדרום (כלומר גן העדן הארצי) הושגו לאחר קרבות כבדים שהושגו בחרב.

בצד המערבי של הכנסייה יש כתובת (באותיות ארד מוזהבות) "מוקדש למושיעת במין האנושי קתרינה השנייה."

הכנסייה הייתה חלק מההרכב האדריכלי של מבצר חרסון, אנסמבל הקלאסיקה הראשון באוקראינה. המצודה נוסדה בספטמבר 1778; לפני בניית הקתדרלה בשנת 1786, שונו פרויקטים ארכיטקטוניים באופן קיצוני 4 פעמים. בתחילה תוכננה הקתדרלה במרכז הכיכר, בצומת הרחובות הראשיים של המצודה.

בשנת 1781 הונח אבן פינה ושנה לאחר מכן החלה בניית הכנסייה. בשנת 1785 הגרסה הסופית של מתווה המבצר פותחה, מחבריה היו המהנדס נ. ו. קורסאקוב והאדריכל קלוד בורז'ואה. מצפון נסגרה הכיכר על ידי מתחם ארמון פוטיומקין, מדרום - בניין תחמושת, במזרח - מטבעה. הרחוב הראשי, המחבר בין שערי אוצ'אקוב של המצודה לבין אלה במוסקבה, עבר בגבול הצפוני של הכיכר, בין הכנסייה וארמון פוטיומקין. מגדל הפעמונים של הכנבייה שימש כמדריך לשערי המבצר הראשי והיה דומיננטי בכל ההרכב האדריכלי. כיום כמעט ולא נשמר דבר מהרכב המצודה.

ב-6 בדצמבר 1788, בהוראת הנסיך פוטיומקין הועברו גופות חיילים הרוגים לחרסון ונקברו בגדר הכנסייה. הכנסייה הוקפה בגדר, שבתוכה קברים ומצבות שעומדים לגיבורי קרב אוצ'קוב שמתו בתקיפת אוצ'קוב.

קבר הנסיך פוטיומקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרו של הנסיך פוטיומקין, שמת ביאסי ב-5 באוקטובר 1791, קבור בכנסיית קתרינה. גופתו של הנסיך מיד לאחר מותו הייתה חנוטת ומוכנה לקבורה. לבוש במדי פילדמרשל, גופת הנסיך הונחה בארון קבורה כפול: אלון ועופרת. בראש הנסיך הוצב דיוקן מיניאטורי של יקתרינה השנייה, משובץ ביהלומים. עד מהרה הגיעה פקודת הקיסרית ליאסי: "...העבירו את גופתו של הנסיך המנוח לחרסון, ושם לקבור עם כל התארים." מיכאיל פלייב (מהנדס אזרחי מניקולאייב) הונחה לסדר קריפטה בקתדרלה; לבו של פוטיומקין, שהיה מונח בכד מוזהב, היה צריך להיקבר בכנסייה, מתחת לכס המלוכה. אך בהתעקשות קרובי משפחתו של הנסיך, ובמיוחד הרוזנת בראניצקי הוא נקבר בכנסיית ההתערבות (שהושמדה מאז) של הכפר צ'יז'בו ליד סמולנסק.

ב-22 בנובמבר 1791 הגיע מסע ההלוויה לחרסון. באותו יום, נסעה ברחבי העיר שיירה של גדוד הנסיך בראשות המשנה הכללי, שהודיע על קבורתו של פוטיומקין למחרת. המנהל הראשי של ההלוויה היה קרוב משפחתו של הנסיך - הגנרל מיכאיל סרגייביץ' פוטיומקין.

ב-23 בנובמבר 1791, במרכז כיכר הארמון, על גבעה מכוסה, הוצב ארון קבורה, מכוסה בקטיפה ורודה עם דיוקנאות זהב נוצצים. מימין הארון ניצב לוח שיש שחור עליו היו רשומים מעלותיו של פוטיומקין, משמאל - מעיל הנשק של הנסיך. את הארון נשאו אלופים, אלוף-משנה וקציני המטה. חיילי גדוד גרנדיר יקטרינוסלב, משמר גדוד פראובראז'נסקי וגדוד הקויאראסייר של הנסיך פוטיומקין עמדו על המשמר. בזמן הוצאת גופת הנסיך החלו החיילים להתקדם משני צידי התהלוכה. מטח תותחים הרעים11 פעמים, מלווה בפעמוני הכנסיות. בתחילת התהלוכה צעדו ההוסארים וגדוד הקוויאסייר של הנסיך פוטיומקין. מאחוריהם, מאה ועשרים חיילים עם לפידים בגלימות שחורות וכובעים עם פלאר שחור (בד משי שחור שמסתיר את פניהם) יצאו אל הכיכר בליווי תופים. לאחר מכן הגיעו עשרים וארבעה קצינים ראשיים, אצילים מקומיים, גנרלים ואנשי כמורה. קצינים נשאו את הארון עם גופת הנסיך.^[1]

גופתו של נסיך נקברה תחת רצפת הכנסייה בצד ימין של דוכן התפילה. דלת הרמה נעשתה ברצפה, דרכה ירדו אל תוך הקשת בה עמד הארון, ומולה היה אייקון עם פנס דולק.

בשנת 1798 בהוראת הקיסר פאבל, גופתו החנוטת של פוטיומקין נקברה. במועד מאוחר יותר, הקריפטה נסגרה גם היא. מצבת השיש של פוטמקין ממוקמת מעל קריפטה נסתרת, באמצע הכנסייה, לפני הדוכן. מדי שנה, ביום הזיכרון של גריגורי פוטיומקין, נערך טקס אזכרה על קברו.

בשנת 1930 נסגרה הכנסייה. חלק קטן מהאייקונים נלקח למוזיאון חרסון המקומי ואיקונוסטאזיס שצויר על ידי ו.ל. בורוביקוססקי וקישוט הכנסייה אבדו. נפתח מוזיאון אנטי דתי. קברו של פוטמקין נפתח שוב ושוב. לדברי הסופר ב. לברינוב, בשנות השלושים, פעם הגולגולת של פוטיומקין הוצגה במסגרת תערוכה של המוזיאון האנטי-דתי; ואז הוחזרה לקריפטה. עד התפרקות ברית המועצות הייתה הכנסייה מוזיאון של הממשלה.

ב-25 באוגוסט 1991 הוחזרה הכנסייה לכנסייה האורתודוקסית.