אוקראינה

אוקראינה
דגל סמל
מוטו לאומי: חופש, הסכמה וטוב לב
המנון לאומי: תהילת אוקראינה לא אָבַדה, ולא חרותה
יבשת	אירופה
שפה רשמית	אוקראינית
עיר בירה (והעיר הגדולה ביותר)	קייב 50°27′N 30°30′E
משטר	דמוקרטיה סמי- פרלמנטרית (או סמי-נשיאותית)
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא ויקטור ינוקוביץ' ניקולאי אזרוב
הקמה - תאריך	פירוק ברית המועצות 24 באוגוסט 1991
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	603,550 קמ"ר  46 בעולם זניח
אוכלוסייה‏‏ (הערכה ליולי 2013) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	44,573,205 נפש  30 בעולם 73.85 נפש לקמ"ר 126 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2012) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	344,700 מיליון $  38 בעולם 7,733 $ 131 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2012) - דירוג עולמי	0.740  78 בעולם
מטבע	הריבניה ‏ (UAH)
אזור זמן	UTC +2
סיומת אינטרנט	.ua
קידומת בינלאומית	380+

אוקראינה (באוקראינית: Україна) היא מדינה במזרח אירופה. היא גובלת בים השחור בדרום, ברוסיה במזרח ובצפון-מזרח, בבלארוס בצפון, בפולין בצפון-מערב, בסלובקיה ובהונגריה במערב, וברומניה ובמולדובה בדרום-מערב.

בעבר היה שטח עליו היא שוכנת חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי, מהאימפריה הרוסית, וחלק מברית המועצות. הישויות המדיניות הראשונות באזור היו רוס של קייב, נסיכות גאליץ'-וולין והטמנט הקוזאקים, המדינות הלאומיות האוקראיניות באזור קמו בעקבות מהפכת פברואר ומלחמת העולם הראשונה ובשנת 1991 קיבלה עצמאות, לאחר התפרקות ברית המועצות.

מקור השם

ישנן דעות שונות לגבי מקור השם "אוקראינה":

• אזור גבול או חזית (ברוסית "okraina" מקבילה ל-mark בגרמנית עבור Denmark או Ostmark).
• מדינה (באוקראינית משמעות המילה "krajina" היא מדינה).
• אזור אדמה ה"נחתך" עבור האוקראינים (פירושה של הפועל "krajaty" באוקראינית היא "לחתוך").

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אוקראינה

המתיישבים הראשונים באזור היו אנשים מהתקופה הכלקוליתית במילניום השלישי לפני הספירה. בתקופת הברזל התיישבו באזור שבטים סימריאנים, סקיתים וסמארטיאנים כמו גם שבטים נוודים אחרים. קולוניות יווניות עתיקות נוסדות בצפון מזרח לחופי הים השחור הונצחו על ידי ערים רומאיות וביזנטיות עד המאה ה-6 לספירה.

במאה ה-3 לספירה הגיעו שבטים גותים שנקראו "אוייאום" הם נשארו באזור עד אמצע המאה ה-5 לספירה, הם הותקפו על ידי שבטים הונים, לאחר שניצחו אותם בקרב נדאו הם הורשו להתיישב באזור פאנוניה (הונגריה של היום).

בעקבות הוואקום שנוצר במאה השישית לספירה התבססו באזור שבטים סלאבים כשהם פושטים על מרבית אוקראינה, פולין ואזור הבלקן. באותו הזמן ממלכת הכוזרים התרחבה לאזור מזרח אוקראינה כשהיא מייסדת או כובשת את העיר קייב.

קייב-רוס

רוס של קייב המאה ה-9 לספירה

בהתאם להכרוניקה הרוסית הראשונה בין השנים 882 ועד 1204 שימשה קייב, כבירת ממלכת רוס של קייב (קייב-רוס) שהייתה אבן היסוד למדינות הסלאביות המזרחיות, במאה ה-9 פלשו או הוזמנו (תלוי במקורות) הוארנגים בהנהגתו של אולג (ויקינג שבדי) אשר נמנה עם שבט הרוס (RUS/RHOS) וביססו את הממלכה שהפכה אחת הגדולות והחזקות באירופה עד סוף המאה ה-11. שושלת רוריק (שהנסיך אולג נמנה איתה) המשיכה לשלוט על המדינה ובהמשך ברוסיה הצארית עד להתפרקותה של השושלת כשאיוון האיום היה אחרון מצאצאיה. בסוף המאה ה-10 אזרחי הנסיכות התנצרו לנצרות ביזנטית שנהפכה מאוחר יותר לנצרות האורתודוקסית.

במהלך המאה ה-13 הורגשה החלשות של השליטה נסיכי קייב על המדינה תוך עליית העצמאות של נסיכי בצפון ובמיוחד נסיכי ולדימיר.

לאחר מכן במהלך המאה ה-13 השטח נכבש על ידי המונגולו-טטארים ובמינה הפסיקה להתקיים כישות מדינית.

האיחוד הפולני ליטאי

בשטחה של אוקראינה המשיכו שתי נסיכויות את שלטון קייב-רוס, האליץ וולודימיר-וולינסקי, שחוברו יחד למדינה בשם נסיכות גאליץ'-וולין. באמצע המאה ה-14 הייתה המדינה נתונה תחת השלטון של קאזימיר ה-4 מפולין, בעוד אזור המרכז של קייב נפל תחת השליטה של גידימינדיס מן הדוכסות הגדולה של ליטא. בשנת 1386 התמזגה ליטא עם פולין, רוב שטחה של אוקראינה נשלט על ידי שליטים ליטאים בעלי תרבות רותינית (השם הלטיני לעם "רוס"). ב-1569 התקיים איחוד לובין, שאיחד שטח עצום במזרח אירופה לממלכה בשם האיחוד הפולני ליטאי ומרבית שטחה של אוקראינה נשלט מעתה על ידי שליטים פולנים תחת הכתר הפולני.

תחת לחץ תרבותי מרבית האצולה הרותינית של אוקראינה המירה את דתה לקתולית (מעבר זה היה הכרחי לפולין על מנת לחזק את השליטה על אוקראינה). מהמפורסמים שבהם היה המלך מיכאל של פולין ששלט מ-1669 ועד 1673 והגיע ממשפחת וישניווצקי הרותינית.

יחד עם זאת מרבית האוכלוסייה הכפרית שמרה על אורח החיים ששרר לפני האיחוד. הנצרות האורתודוקסית הביאה להגברת המתחים הסוציאליים, במיוחד באיחוד בריסט ב-1596 כאשר סיגמונט ה-3 ואסה ניסה להמיר את דתם של האוקראינים לנצרות קתולית על ידי הקמת הכנסייה האוקראינית-יוונית הקתולית. ניסיון מעורר מחלוקת זה נכשל ובמיוחד כשגם חלקים מהאצולה הקתולית-אוקראינית התנגדו למהלך. עם חלוף הדורות חיזקה האצולה באוקראינה את אמונתה בכנסייה הקתולית וראתה את הניסיון ליצור כנסיית כלאיים או כנסיית מעבר מיותר. כתוצאה מכך מרבית האוכלוסייה האוקראינית ראתה את האצולה הרותינית מתרחקת ממנה והאוקראינים פנו לעבר הקוזאקים, שנשארו באדיקות תחת כנפיה של הכנסייה האורתודוקסית.

עליית הקוזאקים (1600 - 1800)

██ כתר פולין

██ דוכסות פרוסיה (וסאלית פולנייה)

██ הדוכסות הגדולה של ליטא

██ דוכסות קורלנד (וסאלית ליטאית)

██ ליבוניה

באמצע המאה ה-17, המדינה הקוזאקית זפורוז'סקיה סץ' הוקמה (באופן לא רשמי) על ידי הקוזאקים מדנייפר וכפריים רותנים שברחו מעבדות מבעליהם הפולנים (פיאודליזם). לפולין הייתה שליטה רופפת על אזור מרכז אוקראינה, שהתבסס עם השנים כאוטונומיה צבאית בשליטה אוקראינית שמדי פעם הייתה בברית עם האיחוד הפולני-ליטאי במערכות צבאיות. יחד עם זאת, העבדות הפולנית הדגישה את כלכלת האיחוד האגררית שהתבססה על ניצול כוחני של החקלאים האוקראינים, ואולי חשוב מכל, הדיכוי של הכנסייה האורתודוקסית דחפה את התאחדות הקוזאקים להתרחק מפולין.

השאיפה של האוקראינים הייתה יצוג של האוקראינים כאורתודוקסים בפרלנט הפולני (סייאם), הכרה בתרבות והמסורת האורתודוקסית והרחבה הדרגתית של השלטון הקוזאקי, לכל העקרונות האלו המלכים הפולנים התנגדו בכל התוקף. הקוזאקים בתגובה פנו לעבר רוסיה האורתודוקסית, שהייתה אחת הסיבות לנפילת האיחוד הפולני-ליטאי.

במאה ה-17 כבשה טורקיה את דרום אוקראינה. באותה תקופה הרימו הקוזאקים, בהנהגת בוגדן חמלניצקי, מרד נגד השלטון המרכזי וערכו פוגרומים ביהודים ופולנים בהם גזירות ת"ח ת"ט הידועים לשמצה. תנועתם הביאה לצירופה של אוקראינה המזרחית לרוסיה, בעוד שהמערבית ברובה הצטרפה לרוסיה במסגרת חלוקת פולין רק בשנת 1795. במהלך המאות ה-17 וה-18 התנהלו קרבות עזים על אדמת אוקראינה בין טורקיה לפולין, רוסיה הצטרפה לקרבות אלה בהמשך. בשנת 1795 אוקראינה חולקה סופית בין האימפריה הרוסית, אוסטריה והאימפריה העות'מאנית.

תקופת האימפריה הרוסית והשלטון הקומוניסטי

תעמולה אוקראינית 1917, העיט הדו-ראשי (כסמל האימפריה הרוסית) מנסה לחטוף תינוק אוקראיני, הכיתוב באוקראינית: "את הזר, לא ארצה. ואת שלי לא אתן"

במאה ה-19 הסתמן סוף האוטונומיה על ידי פירוק הצבא הקוזאקי. אז החלה התפתחות מואצת של הכלכלה. עם המהפכה ברוסיה בזמן מלחמת העולם הראשונה הכריזה אוקראינה על עצמאותה כרפובליקה העממית של אוקראינה, אך הסיעות השונות בתוך המדינה ומחוצה לה, לא הניחו למצב זה לשרוד לאורך זמן. על אדמת אוקראינה התנהל מאבק עיקש בין מצדדי אוקראינה העצמאית, הצבא האדום, הצבא הלבן, הצבא השחור הגרמנים ופולנים. באותו זמן סבלו היהודים מאוד מהפרעות בידי כנופיות.

בשנת 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה ולאחר שהוכנעו קבוצות בדלניות של לאומנים אוקראינים, הייתה אוקראינה המזרחית לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה, ומערבה צורף לפולין, חבל בוקובינה צורף לרומניה. לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, פעלה הממשלה הסובייטית לחיזוק התעשייה וריכוז העבודה החקלאית בקולחוזים וסובחוזים. ב-1928 סטלין הגה את תוכנית החומש שהביא לתיעוש מהיר מאוד של המדינה, הפיכת החוות החקלאיות הפרטיות לקולחוזים. בעקבות מהלך זה עשרות מיליוני חקלאים איבדו את רכושם, חלקם נשלחו לעבוד בגולאגים בסיביר וקזחסטן ומיליוני חקלאים נוספים (בעיקר בדרום-מרכז אוקראינה) מתו מרעב.

במשך 5 השנים בשנות ה-30 אוכלוסיית אוקראינה קטנה ב-3 עד 6 מיליוני בני אדם (מתו כ-10 מיליון, שליש מאוכלוסיית המדינה‏), תקופה זאת נקראת בפי האוקראינים הולודומור. זהו הרעב הגדול ביותר, מעשה אדם, שפקד את אירופה בכל תקופת ההיסטוריה.

ערך מורחב – הולודומור

בתקופת השלטון הקומוניסטי היגרו מיליוני רוסים ואסייתים (מנאמני המפלגה) לאזורי הערים הגדולות באוקראינה (בעיקר לערי המזרח והדרום) כדי למלא את החלל האנושי שנוצר בעקבות מותם של מיליוני האוקראינים מרעב בהולודומור, זה היה ניסיון נוסף לדכא את הלאומיות האוקראינית שגעשה בעקבות ההולודומור.

מלחמת העולם השנייה ועד התפרקות ברית המועצות

אחרי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב אוקראינה המערבית שוב אוחדה עם המזרחית, וכן קיבלה אוקראינה את צפון חבל בוקובינה ואזורים בדרום ובצפון בסרביה מרומניה. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה אוקראינה נכבשה כולה על ידי הצבא הגרמני והוכפפה לקומיסריון הרייך אוקראינה. על שטחה הוקמו גטאות, יהודיה נהרגו בהמוניהם בבורות על ידי יחידת האיינזצגרופן של האס אס ומשתפי פעולה אוקראינים. אוקראינים רבים (במיוחד במערב אוקראינה) קיבלו את הכובשים הגרמנים כ"משחררים", שיתפו עמם פעולה והשתתפו ברדיפת היהודים וגם בהשמדתם, סך הכול על פי ההערכות כ-1.5 מיליון יהודים נרצחו על אדמת אוקראינה (מתוך 2.7 מיליון יהודים אוקראינים, בתקופת השואה), אחד המקומות הידועים לשמצה הוא באבי יאר, בפאתי קייב. בשנת 1944, לקראת סוף המלחמה, שוחרר רוב שטחה של אוקראינה על ידי הצבא הסובייטי. בזמן המלחמה כ-5 עד 8 מיליון אזרחים איבדו את חייהם. מספר זה כולל את יהודי אוקראינה וכ-2.7 מיליון הלוחמים בצבא האדום.

בעת המלחמה התארגנו יחידות צבאיות של אוקראינים לאומנים שדחפו לעצמאות המדינה, צבא ההתנגדות האוקראיני פעל בעיקר במערב אוקראינה ובתחילת המלחמה תמך בנאצים בשאיפה שאלו יתנו להם להכריז ולהקים מדינה עצמאית. אך כמו במדינות הבאלטיות הצבא הגרמני התנגד לעצמאותם ובעקבות כך הצבא האוקראיני נלחם בגרמנים בארמייה קריובה הפולנית ובסובייטים בעת ובעונה אחת. עם סיום המלחמה המשיכו יחידות גרילה של הארגון להילחם בצבא האדום הסובייטי ובצבא האדום הפולני באזור הרי הקרפטים.

עם הקמת האומות המאוחדות התקבלה אוקראינה כחברה מלאה בארגון על אף שהייתה חלק מברית המועצות (שהייתה חברה גם היא). בשנת 1954, צוינו 300 שנה לאיחוד אוקראינה עם רוסיה, ולכבוד זאת העבירה רוסיה את חבל קרים לידי אוקראינה.

לאחר התפרקות ברית המועצות

במהלך סוף שנות ה-80 גברה הדרישה לעצמאות, בעקבות אסון צ'רנוביל, התמוטטות החומה בברלין וניצחון תנועת "סולידריות" של לך ואלנסה בפולין. כל אלו נתנו דחיפה חזקה לתנועות הלאומניות של מערב אוקראינה. בשנת 1991, עם התפרקותה של ברית המועצות זכתה אוקראינה לעצמאות מלאה.

ילדה אוקראינית, בפסטיבל התרבות האוקראינית (קראינה מרי)

בשנות ה-90 של המאה ה-20 חוותה אוקראינה ירידה משמעותית באיכות החיים של אזרחיה, תוחלת החיים ירדה, כמות הלידות והתוצר המקומי הגולמי ירדו גם כן. בשנת 1989 התוצר המקומי הגולמי לנפש באוקראינה היה גבוה יותר משכנותיה ממערב (פולין) וממזרח (רוסיה) אך התמוטטות ברית המועצות פגעה בכלכלה המקומית יותר מבכל מדינה אחרת. בסוף שנות ה-90, לאחר כעשור של ירידה בתוצר המקומי, הגיע התמ"ג לכ-40% מגודלו לפני פירוק ברית המועצות- פגיעה אנושה אף יותר מהשפעת השפל הגדול על ארצות הברית. בשנים הראשונות של המאה ה-21, לעומת זאת, חוותה אוקראינה פריחה כלכלית שהתבטאה בצמיחת התוצר המקומי, שהייתה גבוהה אפילו מזו של רוסיה.

בסוף 2004 חוותה אוקראינה את "המהפכה הכתומה" שהביאה להפלת הממשלה המושחתת של ליאוניד קוצ'מה והעלתה לשלטון את ויקטור יושצ'נקו ויוליה טימושנקו, בעלי נטיות פרו-מערביות, שתומכים בהצטרפות לאיחוד האירופי ולברית נאט"ו. יושצ'נקו הצליח לחזק את עקרונות הדמוקרטיה וחופש הפרט בתקופת שלטונו, כמו את הקשרים התרבותיים והכלכליים עם האיחוד האירופי ובמיוחד עם פולין.

הממשלה שהוקמה לאחר הבחירות, בראשות יוליה טימושנקו, החזיקה מעמד פחות משנה בעקבות מריבות והתנצחויות פוליטיות בין שני בעלי הברית. טימושנקו נאלצה לעזוב את המשרד וכבר בספטמבר 2005 קמה ממשלה בראשות מושל מחוז דנייפרופטרובסק, יורי יחנורוב. עם זאת, עקב הסכמים פרלמנטריים, גם ממשלה זאת הוחלפה תוך פחות משנה על ידי ויקטור ינוקוביץ', יריבו לשעבר של ויקטור יושצ'נקו שניצח בבחירות לפרלמנט. באוקטובר 2007, בעקבות הצלחת המחנה הכתום בבחירות לפרלמנט, יוליה טימושנקו התמנתה לראשות הממשלה בשנית וכיהנה בתפקיד עד 2010, אז הפסידה ממשלתה בהצבעת אי אמון, זמן קצר לאחר הפסדה בבחירות לנשיאות אוקראינה מול ויקטור ינוקוביץ'. בשנת 2011 אף נדונה טימושנקו לשבע שנות מאסר באשמת שחיתות. משפטה זכה לגינויים מצד ממשלת ארצות הברית וממשלות נוספות ולהחרמה חלקית של משחקי יורו 2012 אותם אירחה אוקראינה יחד עם פולין.

יוליה טימושנקו עם נשיא פולין לשעבר לך קצ'ינסקי

המצב הפוליטי המעורער לא הסתיים עם סופה של המהפכה הכתומה. בבחירות שנערכו בשנת 2007, היה נראה שהמדינה מפולגת על פי הקווים הטריטוריאליים ההיסטוריים של המאה ה-17, כאשר המזרח והדרום תומכים במדיניות פרו-רוסית (אזורים אלו גם מאוכלסים באוכלוסייה אתנית רוסית רבה) והמערב והמרכז תומכים במדיניות פרו-מערבית (אזורי האיכלוס של הקבוצה האתנית האוקראינית, עם מיעוט רוסי זניח). כלומר, אזור השליטה התרבותי של פולין בימי האיחוד הפולני ליטאי תומך באיחוד האירופי והצטרפותה של המדינה לברית נאט"ו, ואזור השליטה התרבותי של רוסיה תומך בעמדותיה ורואה בה כפטרונה.

משנת 1991 ועד 2007 קטנה האוכלוסייה האוקראינית בכ-6 מיליון תושבים (מ-52 מיליון ל-44). בשנת 1991 היוותה האוכלוסייה ממוצא רוסי כ-23% מסך תושבים וכיום מתקרב חלקה לכ-15%. האזורים המזרחיים והדרומיים של אוקראינה איבדו כ-30% מסך תושביהם מאז 1991 בעיקר בשל הגירה לרוסיה. לעומת זאת, אוכלוסיית מערב אוקראינה כמעט ולא השתנתה ובאזורים מסוימים אפילו גדלה מעט. בעקבות נסיונות קדחתניים להחזיר את המצב הדמוגרפי למסלול חיובי הנהיגה הממשלה תוכנית כלכלית המטיבה עם משפחות מרובות ילדים. עבור לידת ילד ראשון מקבלת האם כ-1500 דולר ועבור כל לידה נוספת כ-3000 דולרים‏.

פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של אוקראינה

תוצאת הבחירות לפרלמנט 2007. בכחול - מפלגתו הפרו-רוסית של ויקטור ינוקוביץ', שקיבלה את רוב הקולות במזרח; בבורדו - בלוק יוליה טימושנקו; ובכתום מפלגתו של ויקטור יושצ'נקו

אוקראינה היא דמוקרטיה עם מערכת נשיאותית למחצה בעלת רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת הנפרדות אחת מהשנייה. נשיא אוקראינה הנבחר אחת לחמש שנים עומד בראש הרשות המבצעת. בפרלמנט, הראדה העליונה, חברים 450 צירים אשר נבחרים בבחירות כלליות אחת ל-4 שנים. ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא, והבחירה בראש הממשלה מתאפשרת רק כאשר יש רוב של 50% בפרלמנט של אוקראינה.

בבחירות לפרלמנט שהתקיימו ב-30 בספטמבר 2007 השתתפו עשרות מפלגות, אך רק חמש הצליחו לעבור את אחוז החסימה, 3%, ולקבל יצוג. 5 המפלגות הן:

• "מפלגת המחוזות" (Партія регіонів) של ויקטור ינוקוביץ', עם 34.37% מהקולות או 175 מושבים.
• "בלוק יוליה טימושנקו" (Блок Юлії Тимошенко), עם 30.71% מהקולות או 156 מושבים.
• "גוש אוקראינה שלנו - הגנה עצמית עממית" (Блок Наша Україна–Народна Самооборона) של ויקטור יושצ'נקו (יושצ'נקו לא חבר בה אבל היא מייצגת את דעותיו), עם 14.15% מהקולות או 72 מושבים.
• "בלוק ליטווין" (Блок Литвина), עם 3.96% מהקולות או 20 מושבים.
• המפלגה הקומוניסטית של אוקראינה, עם 5.39% מהקולות או 27 מושבים.

שלוש המפלגות האמצעיות נמנות יחד עם תומכי המהפכה הכתומה, והן הקימו קואליציה שאישרה ברוב דחוק את מינויה של יוליה טימושנקו לראש הממשלה.

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות אוקראינה, שנערך ב-17 בינואר 2010, זכו ויקטור ינוקוביץ', מנהיג האופוזיציה דאז, ויוליה טימושנקו, ראש הממשלה, במירב הקולות. בסיבוב השני שהתקיים בין השניים ב-7 בפברואר 2010 זכה ינוקוביץ' ב-48.95% מהקולות, ובכך גבר על טימושנקו וזכה בבחירות לנשיאות. הוא החל בכהונתו כנשיא אוקראינה ב-25 בפברואר, זאת לאחר שטימושנקו משכה את עירעורה בנוגע לתוצאות הבחירות.

המשוררת הלאומית לסיה אוקראינקה

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אוקראינה

המישורים הפוריים של אוקראינה הפכו אותה לאחת מיצרניות החיטה הגדולות בעולם. גידולים נוספים בענף החקלאות הם: תפוחי אדמה, סלק, סוכר, חמניות, פירות וכותנה. בשנים האחרונות חל פיתוח מואץ של תעשיית המזון המקומית, תוך כניסת חברות בינלאומיות לתחום.

אוקראינה מנסה לייצב את עצמה מאז היפרדותה מברית המועצות לשעבר, אז הייתה ביחד עם רוסיה המדינה המתועשת בברית המועצות. לאחר פירוקה של ברית המועצות והכרזת העצמאות ב-1991 התכווצה כלכלתה של אוקראינה ב-60% כאשר הירידה החריפה ביותר הייתה בענפי התעשייה הכבדה. בשנים הראשונות התבצעה הפרטה מהירה, ומדיניות מוניטרית חסרת אחריות שהובילה להיפראינפלציה בין 1993-1995.

מאז שנת 2000 ישנה צמיחה כלכלית חיובית הנובעת ממחירי סחורות גבוהים, בייחוד מוצרים מוטי אנרגיה המהווים מרכיב חשוב בכלכלה. בדומה לרוסיה עליית המשכורות המהירה מובילה את ענף הקמעונאות להציב שיאי צמיחה חדשים כל שנה (מאז שנת 2000). השכר החודשי הממוצע לשכיר הוא כ-250 דולר, פי 2 נמוך יותר מהשכר הממוצע של שכנתה ממזרח.

שטר 20 הריבניה, איוון פרנקו

אוקראינה מייצאת מוצרי תזקיק נפט ופחם, מוצרי כימיה, בנוסף עד 1/3 מהתמ"ג מבוסס על תעשיית מתכת אשר אחראית על 40% מהכנסת המט"ח של המדינה. ענף מכונות וכלי תחבורה אחראי על כ-20% מהתפוקה התעשייתית, כאשר כמחציתו מופנה ליצוא. תחום שאוקראינה בולטת בו הינו חלל - באמצעות מפעל "יוז'מאש", אשר בעבר יצר טילים בליסטיים וכעת עיקר תוצרתו מיועדת לשיגורים מסחריים כגון שיגורים ימיים.

הייצוא של המדינה מתבצע בעיקר בעזרת נמלי הים השחור שלה, ורשת מסילות ברזל ענפה. למרות קיום של מספר רב של נמלי תעופה במדינה, רובם מושבתים עקב תשתיות מיושנות והתיישנות צי המטוסים. חברות תעופה בולטות הינן - אירוסויט, דונבאסאירו ואוקראין אינטרנשיונל איירליינס, בנוסף חברת מטען "אנטונוב" הידועה במטוסי ענק שלה "ruslan" שרוב פעילותה היא שינוע מטענים חריגים מחוץ לגבולות מדינה. המדינה מייבאת בעיקר מוצרי אנרגיה למיניהם מרוסיה ומכונות וכלי תחבורה מאירופה. הכנסה לא מבוטלת מתקבלת ממתן שירותי שינוע של גז טבעי ונפט באמצעות מערכת צינורות מרוסיה למערב אירופה.

התמ"ג האוקראיני (הנומינאלי) מוערך בכ-100 מיליארד $ נכון לשנת 2006. עם זאת אומדן זה לוקה באי דיוק הודות לנתח גדול של שוק אפור במדינה ושימוש נפוץ במקלטי מס.

מספר מצומצם של תאגידים מחזיקים בנתח גדול של הכלכלה וביניהם:

• "scm" - קבוצה בבעלות רינט אחמטוב, האיש העשיר במדינה, הונו מעורך ב-5 מיליארד $, והבעלים של קבוצת הכדורגל "שחטיור דונייצק". פועלת במספר תחומים של כלכלה כמו תעשיות כבדות, תקשורת, מלונאות, נדל"ן, אנרגיה, קמעונאות, בנקאות.
• "איגוד תעשייתי של דונבאס" שעיקר פעילותו בתחום המתכות.
• קבוצת "פריווט-בנק" - קבוצה בבעלותם של איגור קלמויסקי וגינאדי בגלובוב, הקבוצה מפעילה את הבנק הגדול במדינה ופועלת בתחומי התעשייה הכבדה, נדל"ן, מזון וכימיה.
• קבוצת אינטרפייפ - הפועלת בעיקר בתחום התעשייה והבנקאות כאשר בעל הקבוצה - ויקטור פינצ'וק נשוי לבתו של הנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה.

ב-16 במאי 2008 הצטרפה המדינה רשמית לארגון ה-WTO, ארגון הסחר העולמי ובכך הצליחה להקדים את רוסיה בכניסה לארגון. כעת רוסיה תתצטרך לנהל משא ומתן עם אוקראינה על מנת להיות חברה בארגון, מה שעשוי להטיב את מעמדה הכלכלי ואת המאזן המסחרי של המדינה עם שכנתה ממזרח.

שלטון מקומי

מחוזות אוקראינה

ערך מורחב – מחוזות אוקראינה

מבחינת שלטון מקומי, אוקראינה מחולקת ל-24 אובלסטים (מחוזות), רפובליקה אוטונומית אחת, קרים ושתי ערים בהן עיר הבירה-קייב וסבסטופול בעלות סטטוס מיוחד. המחוזות מחולקים בחלוקה פנימית ל-494 אזורים (ראיון).

המחוזות והרפובליקה האוטונומית:

מחוזות ורפובליקה אוטונומית

1	צ'רקסי	10	חמלניצקי	19	סומי
2	צ'רניהיב	11	קירובוגרד	20	טרנופול
3	צ'רנוביץ	12	קייב	21	ויניצה
4	קרים	13	לוהנסק	22	ווהלין
5	דניפרופטרובסק	14	לבוב	23	זקרפטיה
6	דונצק	15	מיקולאייב	24	זפורוז'יה
7	איוונו-פרנקיבסק	16	אודסה	25	ז'יטומיר
8	חרקוב	17	פולטבה
9	חרסון	18	רובנו

גאוגרפיה

מפה טופוגרפית של אוקראינה

ערך מורחב – גאוגרפיה של אוקראינה

אוקראינה ממוקמת לחוף הים השחור והיא שוכנת בדרום מזרח אירופה. המדינה גובלת במזרח עם רוסיה, בצפון בלארוס ובמערב פולין, סלובקיה, הונגריה, רומניה ומולדובה.

שטחה של אוקראינה הוא 603.7 אלף קמ"ר, מה שעושה אותה למדינה ה-44 בגודלה בעולם, ולמדינה השנייה בגודלה באירופה, למעט חלקה האירופי של רוסיה ולפני צרפת המטרופוליטנית. אוקראינה קטנה אך במעט מטקסס.

רוב שטחה של אוקראינה הוא מישורי, ורק כ-5% הם הרים במערב ודרום המדינה. הצפון עשיר בביצות, והמדינה כולה עשירה בקרקע שחורה ופורייה (Chernozem). כ-15% משטחה של אוקראינה מיוער, בעיקר במערב ובצפון.

במערב המדינה מתנשאים הרי הקרפטים, אזור שבו שוכן ההר הגבוה במדינה, הר הוברלה, שגובהו 2061 מטר. בדרומה גובלת המדינה בים השחור ובים אזוב, כאשר בינם מפריד חצי אי - קרים-(krim) והרי קרים.

אוקראינה עשירה בנהרות גדולים וידועים: הדניפר, הבוג הדרומי, הבוג המערבי, הדניסטר והדנובה, הנהר הגדול באירופה.

אקלימה של אוקראינה ממוזג, בדומה לרוב מדינות אירופה, אך בחצי האי קרים שורר אקלים ים תיכוני. רוב הגשמים יורדים בצפון ובמערב, ופחות במזרח ובדרום. האקלים החמים ביותר בחורף הוא על שפת הים השחור, ואילו האקלים הקריר ביותר נמצא בצפון ובמערב. בקיץ חם יותר בדרום.

אוכלוסייה

האוכלוסייה באוקראינה מונה כ-44 מיליון איש (יולי 2012) וזאת לעומת כ-52 מיליון בשנת 1992. מתוכם כ-78% אוקראינים, כ-17% רוסים ומיעוטים רבים אחרים בהם יהודים (0.2%). יש לציין שלפני מלחמת העולם השנייה כ-5% מאוכלוסיית אוקראינה היו יהודים. במערב המדינה, שלא היה תחת שלטון ברית המועצות עד מלחמת העולם השנייה, חזק היסוד האוקראיני הלאומי, ואילו במזרח יש מיעוט רוסי גדול.

מאז התפרקות ברית המועצות ובעקבות משבר כלכלי אוכלוסיית המדינה נמצאת במגמה מתמדת של ירידה, מ-52 מיליון ב-1990 ל-46.8 מיליון ב-2006. עם זאת, ב-5 השנים האחרונות בעקבות צמיחה כלכלית חל גידול בילודה במדינה, אך התמותה עדיין גבוהה מן הילודה בכ-300 אלף איש בממוצע‏. רוב האוכלוסייה נמנית עם הכנסייה האורתודוקסית. ישנה קהילה קתולית קטנה במערב המדינה.

ב-4 ערים הגדולות מתגוררים יותר ממיליון תושבים (קייב, חרקיב, אודסה ודניפרופטרובסק). בתחילת שנות ה-2000 גם בדונצק היו יותר ממיליון תושבים, אך לאור ההגירה השלילית מספר תושבי העיר ירד.

יהדות אוקראינה

ערך מורחב – יהדות אוקראינה

מצבת זיכרון בבאבי יאר, קייב, לזכר הנרצחים היהודים בשואה

אוקראינה הייתה מקום מושבם העיקרי של יהדות תחום המושב, אך מתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19 ועד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, עקב חוקי מאי והפוגרומים שבוצעו בהוראתו של אלכסנדר השלישי צאר רוסיה, היגרו מאוקראינה יהודים רבים עד שבסוף שנות ה-30 הם היוו רוב בקהילות ארצות הברית, בריטניה וארגנטינה.

חלק הארי של העולים בעליות הראשונות לישראל הגיע מחבל ארץ זה של מזרח אירופה. בהם חובבי ציון, ארגוני הפועלים והחלוצים הראשונים אשר הקימו את הקיבוצים, מערך הבריאות, המשפט ואת צורת הממשל. היסודות עליהם נבנתה תדמיתה הסוציאליסטית והלאומית של מדינת ישראל היו על פי חזונם של ילידי אוקראינה. מהמפורסמים שבהם היו: גולדה מאיר, לוי אשכול, משה שרת, יצחק בן צבי, פנחס רוטנברג, יהושע חנקין, חיים נחמן ביאליק, יוסף טרומפלדור, חיים ארלוזורוב, יצחק בן-אהרן, מרדכי נמיר, ליאו מוצקין, אהרון דוד גורדון, רחל בלובשטיין סלע, אברהם שלונסקי, נפתלי הרץ אימבר, שאול טשרניחובסקי, אורי צבי גרינברג, חיים בוגר, אפרים קציר, זאב ז'בוטינסקי, דב בר בורוכוב, יוסף חיים ברנר, אחד העם, שלום עליכם, שמואל יוסף עגנון, יעקב דורי ורבים אחרים.

אוקראינה ידועה כמולדת תנועת החסידות ומייסדה הבעל שם טוב, צאצאו רבי נחמן מברסלב. בה נולד ראש חסידות חב"ד הרבי מליובאוויטש וממנהיגי הציבור החרדי-ליטאי בישראל הרב יעקב ישראל קנייבסקי ורבים אחרים בעולם התורני.

לפני התפרקות ברית המועצות מנתה אוכלוסיית היהודים באוקראינה כחצי מיליון. כיום, כתוצאה מהגירה שלילית ירד המספר לכ-200 אלף. רוב יהדות אוקראינה היגרה בשנות ה-90 של המאה ה-20 לישראל אך קהילות גדולות קיימות גם בארצות הברית, רוסיה, קנדה וגרמניה.

קישורים חיצוניים

• פורטל ממשלת אוקראינה - פורטל ממשלתי רשמי
• נשיא אוקראינה - האתר הרשמי
• ארכיונים של אוקראינה
• חדשות מאוקראינה, באנגלית
• סטטיסטיקה כלכלית של בנק אוקראינה - אתר רשמי

הערות שוליים

מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · בלארוס · טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סלובקיה · סרביה · פולין · צ'כיה · קרואטיה · רוסיה

מדינות ברית המועצות לשעבר
רוסיה - ארמניה - אוקראינה - בלארוס - לטביה - ליטא - טורקמניסטן - גאורגיה - אסטוניה - אזרבייג'ן - קזחסטן - קירגיזסטן - מולדובה - אוזבקיסטן - טג'יקיסטן