מוזיקה בברית המועצות
בברית המועצות היו ז'אנרים רבים של מוזיקה, והמוזיקה הוקלטה בתקופות שונות. רוב המוזיקה נחשבה לחלק מהתרבות הרוסית, אבל תרבויות מעמים אחרים של רפובליקות ברית המועצות תרמו רבות גם כן. המדינה הסובייטית תמכה במוסדות מוזיקה, אבל צינזרה את המוזיקה. לפי לנין, "לכל אמן, לכל מי שמחשיב את עצמו כאמן, יש הזכות ליצור לפי האידיאל שלו, עצמאי מכל דבר. למרות זאת, אנחנו קומוניסטים ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולתת לכאוס להתפתח לפי מבוקשו. אנחנו צריכים להנחות את התהליך הזה וליצור את תוצאתו."[1]
מוזיקה קלאסית של ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוזיקה הקלאסית של ברית המועצות התפתחה מהמוזיקה של האימפריה הרוסית. המוזיקה התפתחה לאורך זמן מניסויים של תקופת המהפכה, עד לקלאסיציזם שהיה המועדף אצל סטלין. רבים מהאמנים הקלאסיים בתקופה הסובייטית נהיו מהאמנים המובילים בעולם, כגון סטרוויסקי, פרוקופייב, שוסטקוביץ', חצ'טוריאן ועוד.
פסקולי סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקולי סרטים היו חלק גדול מהמוזיקה הסובייטית הפופולרית, וגם מהמוזיקה הניסיונית.
מוזיקה פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופות המוקדמות של ברית המועצות, המוזיקה הפופולרית הייתה בעצם מוזיקה רוסית. אחד השירים הפופולרים ביותר, "קטיושה" (שבין היתר תורגם לעברית), קרוב מאוד למלודיה, הרמוניה והקיצביות של המוזיקה הרוסית במאה ה-19.[2]
1920-1960: ג'אז סובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיקת ג'אז הונהגה בברית המועצות בשנות העשרים של המאה העשרים, אך בשנות הארבעים סווגה המוזיקה כ"מוזיקת בורגנות". בשנות השישים הז'אנר נהיה מעט פופולרי.
1960-1970: מוזיקת משוררים בודדים ולהקות וקאליות ואינסטרומנטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אנסמבל ווקאלי ואינסטרומנטלי
בשנות השישים התחילו להופיע בברית המועצות להקות ווקאליות ואינסטרומנטליות רשמיות. הלהקות נוצרו על ידי המדינה ולרוב ביצעו שירים שהלחינו אותם מנצחים של ברית המועצות.
תנועת הזמר-יוצר בברית המועצות, או המשורר הבודד, הייתה פופולרית מאוד ונחשבה לתחלופה למוזיקת הלהקות הוקאליות ואינסטרומנטליות.
שנות השמונים: מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא כמו הלהקות הווקאליות ואינסטרומנטליות בשנות השישים והשמונים, להקות רוק לא הורשו לפרסם את יצירותיהם ונשארו לא במיינסטרים. בשנות השמונים, הצנזורה פחתה, מועדוני רוק נפתחו במוסקבה ולנינגראד, ורוק נכנס במהרה למיינסטרים.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Lenin, O Kulture i Iskusstve (about Culture and Art), Moscow, 1957, עמודים 519-520
- ^ Nicolas Slonimsky. Russian and Soviet music and composers. Psychology Press, 2004. עמוד .164
- ^ Walter Gerald Moss. A History Of Russia: Since 1855, Volume 2. Anthem Series on Russian, East European and Eurasian Studies. Anthem Press, 2004. 643 עמודים.