מחניים (משחק ילדים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחניים הוא משחק ילדים שבו משתתפים זורקים כדור על משתתפים אחרים, על מנת "לפסול" אותם. משחק זה איננו נחשב לספורט מקצועי ואינו לוקח חלק באולימפיאדה או בתחרויות רשמיות אחרות, אולם בין השנים 1996-2001 התקיימה אליפות בתי ספר למחניים[דרוש מקור]

מחניים קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני משתתפים נבחרים להיות הזורקים. הם עומדים זה מול זה במרחק של כ-10-15 מטר זה מזה, ובאמצע ביניהם עומדים כל שאר המשתתפים. שני הזורקים מתמסרים ביניהם, וזורקים את הכדור על המשתתפים שבאמצע במטרה לפסול אותם. משתתף שהכדור פגע בו יוצא מהמשחק, אלא אם כן הוא הצליח לתפוס את הכדור. המשתתף האחרון שהצליח להתחמק מהכדור הוא המנצח.

מחניים גָ‏דֵל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקן שפסלו אותו מצטרף לזורקים, וכך הזורקים יוצרים בהדרגה מעגל סביב שאר המשתתפים. שחקן שתופס את הכדור מקבל נקודה, מעין "חנינה" כזאת. הנקודה תעזור לו בפעם הבאה שיפגעו בו, שאז הוא לא ייפסל אלא רק יפסיד את הנקודה.

מחניים גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקים על מגרש מלבני שמורכב משני מגרשים מרובעים צמודים. השחקנים מתחלקים לשתי קבוצות כאשר מטרתה של כל קבוצה היא לפסול את כל שחקני הקבוצה היריבה. בתחילת המשחק כל קבוצה עומדת באחד המגרשים המרובעים. שחקני כל קבוצה רשאים להתמסר ביניהם בכדור. שחקן שנפסל נקרא "שבוי" ועובר לשטח שמקיף את המגרש של הקבוצה היריבה.

פסילה יכולה להתרחש בכל אחד מהתנאים הבאים:
1. כדור שפוגע בשחקן ולאחר מכן פוגע בארץ - השחקן נפסל.
2. כדור שנזרק על ידי שחקן קבוצה אחת ונתפס על ידי שחקן הקבוצה השנייה - השחקן הזורק נפסל. בגרסה אחרת שחקן שתפס כדור נותן לקבוצתו את הזכות להשיב שחקן שנפסל לשטח המגרש המרובע. בגרסה נוספת מי שתפס כדור פשוט "הרוויח" כדור לקבוצתו וחוץ מזה לא קורה כלום.


בנוסף, לא ניתן ללכת בעת החזקת הכדור ושחקן אינו יכול למסור את הכדור לעצמו. לשחקנים שנמצאים במגרש אסור לצאת מתחומו ולשבויים אסור להיכנס אליו. השבויים משתתפים באופן פעיל במשחק; הם יכולים להתמסר עם חברי קבוצתם ולפסול את חברי הקבוצה השנייה.
השבוי המדומה- לפני תחילת המשחק, נבחר שחקן אחד מכל קבוצה להיות "שבוי מדומה". השחקן שנבחר עובר לאזור השבויים, השטח המקיף את המגרש המרובע של הקבוצה היריבה. השחקן הראשון שנפסל (השבוי ה"אמיתי" הראשון) מחליף את השבוי המדומה והשבוי המדומה חוזר למגרש המרובע של קבוצתו.

ישנן גרסאות שבהן במידה והשחקן שנשאר אחרון תופס את הכדור שהקבוצה היריבה זרקה לעברו כל קבוצתו (כולם שבויים) נכנסים חזרה למשחק והשחקן שתפס את הכדור הופך להיות שבוי מדומה.