איתן פונד – הבדלי גרסאות
Marloweperel (שיחה | תרומות) |
מ הסרת תבנית:אין תמונה משדה תמונה בתבנית, בערך בו יש הצגה אוטומטית של "אין תמונה"# |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{חייל |
{{חייל |
||
|שם=איתן פונד |
|שם=איתן פונד |
||
|תמונה= |
|||
|תמונה={{אין תמונה|גבר|יישור=מרכז}} |
|||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|נולד=[[1990]] |
|נולד=[[1990]] |
||
גרסה מ־15:00, 17 בפברואר 2017
תבנית:חייל איתן פוּנד (נולד ב-1990) הוא קצין מחטיבת גבעתי שעוטר בעיטור המופת על לחימתו בקרב רפיח, במהלך מבצע צוק איתן.
קורות חייו
איתן פונד נולד בשנת 1990 בשכונת רמות בירושלים. בצעירותו היה חניך ומדריך בתנועת הנוער עזרא. את לימודיו התיכוניים עשה בישיבת חורב ולפני גיוסו למד במכינה הקדם-צבאית בני דוד.
פונד נשוי להדרה, איתה התארס מיד לאחר מבצע צוק איתן, ומתגורר בירושלים.
שירות צבאי
עם גיוסו בשנת 2010 שובץ בחטיבת גבעתי והתנדב לפלוגת הסיור החטיבתית. לאחר סיום מסלול הלוחם יצא לקורס מ"כים וקורס קציני חי"ר. בסיום הקורס שב ליחידה ושובץ כמפקד צוות.
בהמשך שירותו קודם פונד לסגן מפקד הפלס"ר ובתפקיד זה שימש עם פתיחת מבצע צוק איתן, תחת פיקודו של רס"ן תבנית:נזכור את כולם, ביולי 2014. במהלך קרב רפיח נהרג שראל וגופתו של אחד החיילים שהיו אתו, סגן תבנית:נזכור את כולם, נחטפה. החוטפים נמלטו באמצעות מנהרת לחימה ופונד יצא למרדף אחריהם, במהלכו מצא ראיות למותו של גולדין, שלא היה ברור עד אז. על תפקודו ואומץ לבו במהלך הקרב והמבצע כולו הוענק לפונד עיטור המופת, העיטור הגבוה ביותר שהוענק בעקבות מבצע צוק איתן[1].
בתיאור המעשה נכתב:
עיטור המופת מוענק לסגן איתן פונד על שהראה אחריות, דוגמא אישית ורעות להלן תיאור המעשה: ביום שישי, ה' במנחם-אב התשע"ד (1 באוגוסט 2014), במהלך מערכת "צוק איתן", פעלה פלוגת הסיור של חטיבת "גבעתי" במרחב הכפרי מזרחית לעיר רפיח. מפקד הפלוגה, רב סרן בניה שראל, זכרו לברכה, פקד על חוליה שכללה מפקד צוות לוחם, סגן הדר גולדין, זכרו לברכה וקשר לוחם, סמל ראשון תבנית:נזכור את כולם, זכרו לברכה, להצטרף אליו ולבדוק דמות חשודה שניצבה על מבנה שהוחשד כקשור לפעילות חבלנית עוינת. כאשר הגיעה החוליה לקרבת המבנה נפתחה עליה אש, ממנה נפגעו שני המפקדים והלוחם. סגן איתן פונד, סגן מפקד הפלוגה שנכח בקרבת מקום, הגיע במהירות אל מקום האירוע לאחר שהתחוור לכוח שמפקד מכוחותינו נעדר, ולאחר מציאת פיר מנהרה בסמוך, ביקש סגן איתן ביוזמתו להיכנס למרדף אחרי המחבלים במנהרה. לאחר שקיבל את אישור מפקדו נכנס סגן איתן לבדו למנהרה הצרה והחשוכה, אך בשל קשיי עבירות יצא ממנה פשט מעליו את אפוד המגן. לאחר מכן, נכנס סגן איתן בראש חוליית מפקדים לתוך מנהרת הטרור כשהוא מצויד באקדח בלבד והחל להוביל את הכוח בתוך המנהרה תוך סיכון אישי גבוה ותחת חשש ממשי מפני הלא נודע, המשיך סגן איתן להתקדם מרחק של מאות מטרים בעומק המנהרה, במטרה לחלץ את מפקד הצוות הנעדר, סגן הדר גולדין זכרו לברכה. כשהוא ממשיך לפקד על הכוח שאיתו מצא סגן איתן במנהרה ממצאים שסייעו בקביעת מותו של סגן גולדין זכרו לברכה ובכך מנע אי ודאות קריטית לגבי מצבו של החטוף. לאחר האירוע הקשה המשיך סגן איתן לפקד על פלוגת הסיור ולהוביל את לוחמיה בהמשך קרבות מערכת "צוק איתן". סגן איתן פונד הראה במעשיו אומץ לב, דבקות במשימה לאור המטרה, יוזמה ורוח לחימה למופת.
מיד לאחר המבצע טען במספר אירועים נפרדים כי רק ביצע את חובתו וכי הוא לא חושב שהוא ראוי לצל"ש[2].
לאחר מבצע צוק איתן המשיך פונד בתפקידו כסגן מפקד הפלס"ר. בדצמבר 2014 זכה, יחד עם רסאן עליאן, באות הוקרה מטעם מרכז מורשת מנחם בגין[3]. בסיום תפקידו בפלס"ר, בתחילת שנת 2015, יצא פונד לקורס מפקדי פלוגות. בסיום הקורס מונה למפקד פלוגת טירונים (מחזור אוג' 15) בגדוד תומר. על המינוי הורה מפקד חטיבת גבעתי, עופר וינטר, במטרה לתת לגדוד תדמית קרבית יותר[4]. בינואר 2016 הועבר לתפקיד מ"פ של קורס מ"כים בגדוד 906 (שועלי הנגב) בביסלמ"ח. לאחר מכן השתחרר מצה"ל[5].
קישורים חיצוניים
- עיטור המופת שהוענק לאיתן פונד, באתר הגבורה
- אמיר בוחבוט, סגן איתן קיבל צל"ש בעינים דומעות - אלופי המטכ"ל קמו והריעו, באתר וואלה! NEWS, 3 בפברואר 2015
הערות שוליים
- ^ יוני גבאי, סגן איתן פונד: "לא חשבתי יותר מדי באותם רגעים", באתר כיכר השבת, 2 בפברואר 2015
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יוסי יהושוע, סגן איתן רץ למנהרה: "לא רוצה צל"ש, אני לא גיבור. זה מה שמצופה מכל לוחם", באתר ynet, 7 באוגוסט 2014 - ^ סגן איתן פונד - עם קבלת אות ההוקרה על שם מנחם בגין, באתר YouTube, 29 בדצמבר 2014
- ^ יאיר שרקי, התפקיד הבא של סגן איתן: מפקד פלוגה בגדוד החרדי של גבעתי, באתר mako, 5 במאי 2015
- ^ צחי דבוש, "בין קודש לחאקי", ידיעות אחרונות, 12.02.2017, עמוד 6.