לוחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוחם גדוד הסיור המדברי יורה במקלע נגב בעת אימון. השימוש בכלי נשק הוא אחד ממאפייניו של הלוחם הצבאי.
דו-קרב בין אבירים בשריון לוחות, ציור מאת אז'ן דלקרואה. האבירים היו מעמד של פרשים-לוחמים-אצילים באירופה של ימי הביניים.
סמוראי עם חרב קטאנה. האסמוראים היו מעמד של לוחמים-אצילים ביפן של ימי הביניים.

לוחם הוא אדם המשתתף במאמץ מלחמתי ותפקידו הוא להפעיל כוחניות כנגד האויב.

בחברות שבטיות שונות, הלוחמים מהווים קאסטה נפרדת, ובחברות פיאודליות שונות אף יצרו הווסאלים מעמדות מיוחדים ללוחמים. בחברות מסוימות, למשל בקרב השבטים הגרמאניים, ראו עצמם כמעט כל הגברים כלוחמים. לוחמים המשרתים בצבא סדיר הם חיילים, ואילו לוחמים המשכירים את שירותיהם לכל דורש תמורת תשלום הם שכירי חרב. יש לוחמים המבצעים פעולות גרילה, אך אלה אינם נהנים ממעמד חוקי של לוחמים לפי כללי המשפט הבינלאומי.

מעמדם החוקי של לוחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת ז'נבה השלישית, שנועדה להגן על שבויי מלחמה, קובעת כי מי שהתקיימו בו אחד מהתנאים שלהלן, הוא לוחם שיכול ליהנות מהגנתה:

  1. חייל בצבא סדיר של מדינה.
  2. חייל בצבא סדיר של ישות המתפקדת כמדינה, גם אם אינה מוכרת על ידי אחד הצדדים השותפים לסכסוך.
  3. חבר במיליציה שאינה כפופה למדינה כלשהי, אך עונה על התנאים האלה:
    1. יש לה פיקוד מסודר הרואה עצמו אחראי לאנשיו.
    2. היא מזהה עצמה בסמל ייחודי שאפשר להבחין בו בשדה הקרב.
    3. אנשיה נושאים נשק באופן גלוי.
    4. שומרת על דיני המלחמה הכלולים באמנות בינלאומיות.
  4. אזרח שיוצא להגן בנשק על מקום מגוריו נגד אויב המתקדם לעברו, בהנחה שלא היה לו די זמן להצטרף לצבא מאורגן.

לוחם שמתקיים בו אחד מתנאים אלה זכאי להגנה מיוחדת מבחינה משפטית ומבחינות אחרות בנוגע למעשים שביצע במהלך הלחימה, או במקרה שנפל בידי אויביו. לדוגמה, אין מעמידים לוחם חוקי לדין במקרה שהרג או פצע אנשים מבין אויביו. במקרים רבים שבהם פעולות הלוחמה נתפסות כבלתי-לגיטימיות, מוטלת האחריות לכך על המדינה או הארגון שבשמו פועל הלוחם, ולא עליו באופן אישי. לכללים האלה יש יוצאי דופן המכונים פשעי מלחמה - אלה מקרים קיצוניים של פגיעה באנשים שנחשבים בלתי-לגיטימיים אפילו במצב של קרב או מלחמה, ואשר לוחם אמור להימנע מהם על אף הנסיבות. במקרים כאלה גם הלוחם עשוי לשאת באחריות אישית על מעשיו.

אם נפל בידי אויביו מסיבה זו או אחרת, זכאי הלוחם השבוי לתנאי כליאה הולמים בפיקוח ארגון הצלב האדום, לקשר שוטף עם קרובי משפחתו, והוא אמור להשתחרר מן המאסר בעת שמעשי הלוחמה נפסקו והוא חדל להיות איום על שוביו. מדינות רבות, בהן כאלה החתומות על אמנות ז'נבה, מקיימות את הכללים האלה באופן חלקי בלבד.

אמנת ז'נבה השלישית נחתמה על רקע מלחמת העולם השנייה, ונקודת המוצא שלה היא שהלוחמים משתייכים לצבאות סדירים. במקביל אליה, נחתמה אמנת ז'נבה הרביעית, שעניינה מעמדה של האוכלוסייה האזרחית בעת מלחמה או תפיסה לוחמתית. בעשורים האחרונים של המאה ה-20 התרבו פעולותיהם של ארגוני טרור, שלוחמיהם אינם מתאימים לקריטריונים המפורטים באמנה השלישית, ועל כן אין לראות בהם שבויי מלחמה. מצד שני, הם אינם אזרחים תמימים מהסוג שעליו התכוונה האמנה הרביעית להגן. על כן, בצל פעולותיהם הגוברות של ארגוני טרור שונים בעולם במחצית השנייה של המאה העשרים, וביתר שאת במאה ה-21, עלתה האפשרות ליצור קטגוריה שלישית - קטגוריית הלוחמים הבלתי חוקיים. קטגוריה זו לא זכתה להכרה בידי הקהילייה הבינלאומית, ולפי פסיקת בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה, יש לנהוג בלוחמים אלה כפי שנוהגים באזרחים שביצעו עבירות פליליות.

נשים לוחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילות בבה"ד 12, 1954

לאורך ההיסטוריה, נחשבה הלחימה לנחלתם של גברים בלבד. עם זאת, יש עדויות למקרים שגם נשים היו ללוחמות. בתנ"ך נזכרת דבורה הנביאה כמי שעודדה את ברק בן אבינעם לצאת למלחמה בסיסרא, והייתה לצדו במהלך הקרבות. חתשפסות ואחותפ הראשונה נודעו כמלכות-לוחמות במצרים העתיקה, ואמנירנס מלכת נוביה הובילה את צבאה למלחמה ברומאים.

בהיסטוריה המודרנית, ידועות נשים כחנה סנש וחביבה רייק שהתנדבו לצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה כצנחניות שהופעלו באירופה, ואילו צביה לובטקין הייתה ממנהיגות מרד גטו ורשה. במהלך המאה העשרים אפשרו צבאות שונים גיוס נשים כלוחמות, בעיקר במדינות המערב כגון מדינות סקנדינביה, קנדה או שווייץ. בישראל הוחל בגיוס נשים לתפקידי לחימה בשנות ה-90 של המאה ה-20, בעקבות בג"ץ אליס מילר ותיקון בחוק שירות ביטחון. נשים משרתות כיום כלוחמות בחיל התותחנים, גדוד האב"כ של חיל ההנדסה הקרבית, מערך ההגנה האווירית, גדוד קרקל, ועוד.

לוחמים בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אות השירות המבצעי

בצה"ל מונהגת הבחנה בין לוחמים, תומכי לחימה וחיילים ביחידות עורפיות (יחידות מטה). לפי הבחנה זו נקבעים שכרם החודשי ומענק השחרור הניתנים להם. ההבחנה נעשית על-סמך ההכשרה הצבאית והתפקיד אותו הם ממלאים בפועל.

חיילי יחידות חיל הרגלים, חיל השריון, חיל התותחנים, חיל ההנדסה הקרבית, חיל מודיעין השדה, צוותי האוויר ומערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, חיל הים ויחידות מיוחדות אחרות נחשבים ללוחמים רק בתנאי שתפקידם הינו "קרבי" במהותו. דהינו, רק אם תפקידם כולל הפעלת אלימות נגד האויב בעת מלחמה או קרב. זאת בעוד שחבריהם ליחידה, שהם אנשי חימוש, תחזוקה וכו', נחשבים תומכי לחימה.

אות השירות המבצעי מוענק הן ללוחמים והן לתומכי לחימה, ובלבד ששהו ארבעה חודשים לפחות באזור מבצעי. אותות מערכה מוענקים לפי המצוין בתקנה הספציפית הממסדת את הנהגתם, בדרך-כלל לכל חייל ששירת בצה"ל בתקופת מלחמה — בין אם כלוחם ובין אם בתפקיד עורפי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]