חטיבת גבעתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת גבעתי
תג חטיבת גבעתי.svg
תג החטיבה
"יחידת סגולה"
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך IDF new.png  צה"ל
יחידת אם חיל הרגלים
סוג חטיבת חי"ר סדירה
תאריכים וזמנים
הקמה ראו בערך
מקים ראו בערך
פירוק ראו בערך
מלחמות

האינתיפאדה הראשונה, האינתיפאדה השנייה, מלחמת לבנון השנייה, מבצע עופרת יצוקה

נתוני היחידה
ציוד עיקרי תבור TAR-21, מאג, נגב, נגמ"ש ואכזרית
פיקוד
מפקדים ראו בהמשך
דגל החטיבה

חטיבת גבעתי (חטיבה 84) היא חטיבת חיל רגלים סדירה בצה"ל, הנמצאת תחת פיקודה של עוצבת סיני של פיקוד הדרום. החטיבה הוקמה בשנת 1983 ונקראה על שם חטיבת גבעתי שפעלה במלחמת העצמאות.

חיילי חטיבת גבעתי חובשים כומתה בצבע סגול עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים שחורות. סמלה של החטיבה משלב בתוכו את סמלי חטיבת גבעתי שלחמה בתש"ח וסיירת שקד.

תוכן עניינים

היסטוריה [עריכה]

"חטיבת גבעתי" היה שמה של חטיבת חיל רגלים של צבא ההגנה לישראל שפעלה במלחמת העצמאות בתש"ח (1947-1948). בשנת 1956 פורקה החטיבה ומיד הוקמה מחדש כחטיבת מילואים. נקראת גבעתי תש"ח וגם גבעתי במילואים (חטיבה 5, חטיבה 17).

גבעתי תש"ח (1947 - 1948) [עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבת גבעתי (תש"ח)

חטיבה מספר 5, שנקראה גם חטיבת "גבעתי", הוקמה בצה"ל כאחת משש החטיבות הראשונות בתקופה שקדמה למלחמת השחרור. החטיבה הוקמה על בסיס יחידות חי"ש שלחמו במרחב תל אביב והדרום, כוחות מח"ל וכן גדוד אצ"ל.

מיד לאחר עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר, כאשר הותקף היישוב היהודי, הטיל המטה הארצי של ההגנה את משימת הקמתה של החטיבה על שמעון אבידן - שהיה מפקד ותיק בהגנה ובפלמ"ח. השם "גבעתי" היה שמו המחתרתי של שמעון אבידן בתקופה שקדמה לקום המדינה.

במלחמת השחרור הגנה החטיבה על מרחב תל אביב ונטלה חלק בליווי שיירות לירושלים. במבצעים להבקעת הדרך לירושלים דוגמת מבצע נחשון. ערב ההפוגה השנייה כבשו לוחמי החטיבה את משלט עיבדיס והגנו עליו מהתקפות האויב. לאחר מכן כבשו את גבעה 105 ומנעו את ניתוקה של נגבה, שעמדה בגבורה מול התקפות כבדות הן מן האוויר והן מהיבשה. פעולה זו נעשתה על ידי יחידת הג'יפים של החטיבה אשר לה הוענק השם "שועלי שמשון". בשל היותו של שמשון סמל לכוח, בחר בו אבא קובנר, ששירת כקצין חינוך בחטיבת גבעתי בתש"ח, והעניק את שמו ליחידה. נקמת שמשון בפלשתים באמצעות 300 שועלים, העניקה לחטיבת גבעתי ולפיקוד דרום את סמלם - השועל.

ב-13 בספטמבר 1948 נערך ברחובות מסדר החגיגי של חטיבת גבעתי, ובו השתתפו אלפי חיילים על נשקם וכלי רכבם. על כתף שמאל של כל חייל התנוסס, לראשונה, תג היחידה של גבעתי, חרב ומשני צדיה עלי צבר.

גבעתי במילואים (1956 - עד היום) [עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חטיבה 5

בדומה ליחידות אחרות בצה"ל, גם "גבעתי" פשטה ולבשה צורה. בקיץ 1956 הוחלט על פירוק החטיבה ולאחר שלושה חודשים היא הוקמה שנית תחת השם "חטיבה 17". חטיבה 17 המשיכה לשאת את השם "גבעתי" ומאוחר יותר הוחזר שמה לחטיבה 5. כחטיבת מילואים השתתפה חטיבה 5 במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, במהלכה הוסבה לחטיבת חי"ר משוריין (חרמ"ש). החטיבה השתתפה גם במלחמת שלום הגליל ובאפריל 1989 הוחלט על הסבתה של החטיבה לחטיבת חי"ר מעולה (חיר"ם). על אף הקשר הישיר בין חטיבה 5 לחטיבת גבעתי תש"ח, אין כיום קשר ישיר בין חטיבה 5 לחטיבת גבעתי הצעירה.

גבעתי המחודשת (1983 - עד היום) [עריכה]

סיכת לוחם בחטיבת גבעתי
סיכת החפה ההיסטורית של לוחם בחטיבת גבעתי

בשנת 1983, לאור אירועי מלחמת לבנון, הוחלט על הקמתה של חטיבת חי"ר חדשה בצה"ל. חטיבה זו נקראה "גבעתי" - כשמה של חטיבת גבעתי תש"ח שלחמה במלחמת העצמאות. סמלה של החטיבה משלב בתוכו את סמלי חטיבת גבעתי תש"ח וסמלי סיירת שקד. עד תחילת שנות התשעים היה לחטיבת גבעתי יעוד נוסף - יכולת החפה (נחיתה על החוף מכלי שיט). בסוף מסלול בוצע תרגיל החפה שאחריו הלוחמים היו מקבלים סיכת החפה (תנין), אשר עם הזמן הפכה לסיכת לוחם לכל דבר, עד שהוחלפה בסיכת לוחם הנוכחית [1]. מפקדה הראשון של גבעתי הצעירה היה אלוף משנה יהודה דובדבני. החטיבה המתחדשת הוקמה על בסיס גדוד "שקד" - נצר לסיירת שקד, שאליו הצטרפו גדוד "צבר", גדוד "רותם"; וכן פלוגת הסיור (פלס"ר), פלוגת הנ"ט (פלנ"ט), פלוגת ההנדסה (פלחה"ן) , ופלוגת הקשר (פלחי"ק).

גבעתי הצעירה נלחמה לסירוגין ברצועת הביטחון בלבנון וברצועת עזה. בעקבות הנסיגה מלבנון בשנת 2000 עברה החטיבה לפיקוד דרום והוצבה בגזרת רצועת עזה, שם הובילה שורה של מבצעים כנגד הטרור בהם נהרגו מאות מחבלים. היחידה שרתה ברצועה עד לביצוע תוכנית ההתנתקות באוגוסט 2005 ואחריו הוצבה בגזרת עוטף עזה. על פעילותה ללוחמה בטרור ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה והלחימה ברצועת עזה מההתנתקות עד מבצע עופרת יצוקה (2000-2009) זכתה החטיבה להערכה רבה ואף למספר פרסים וצל"שים.

פרשות בתקופת האינתיפאדה הראשונה [עריכה]

משפט גבעתי א [עריכה]

בשנת 1988 נכנסו חיילי החטיבה לבית בעזה על-מנת לעצור מבוקש לחקירה. כאשר נתקלו בהתנגדות מצד אביו היכו בו למוות‏[2]. בית הדין הצבאי קבע שפקודה להפעיל אלימות כאמצעי ענישה היא בלתי חוקית בעליל.

משפט גבעתי ב [עריכה]

מג"ד רותם ושלושה מפקודיו נאשמו שהורו לחייליהם לשבור ידיים ורגליים של פלסטינים. להגנתם טענו שהפקודה ירדה מהמח"ט אפי איתם ומאלוף הפיקוד יצחק מרדכי[3]. במשפט שהתנהל ב-1990 הכחישו שני הקצינים הבכירים את הטענות וכל הנאשמים הורשעו.

האינתיפאדה השנייה [עריכה]

בשנות האינתיפאדה השנייה חטיבת גבעתי הייתה חטיבת החי"ר העיקרית שמוצבת ברצועת עזה ואחראית על המלחמה בטרור שם, ביחד עם גדוד שמשון, כוחות שריון, גדוד להב של חיל ההנדסה הקרבית וחיל האוויר. במהלך פעילותה בחטיבה חיסלו כוחות גבעתי מאות מחבלים, אך הפשיטות בעומק מחנות הפליטים הצפופות של עזה והפעילות השוחקת והיומיומית תחת אש בציר פילדלפי גרמו להם גם לאבדות.

ב-22 בפברואר 2003, התקבל מידע על שני מחבלים אשר מתקרבים לעבר עמדה צה"לית. מפקד פלוגת החוד של גדוד "צבר", סרן חגי ביבי, וסגנו סגן לאונרדו וייסמן, יצאו עם חוליית הפיקוד לכיוונם. בהתקלות עם המחבלים, נהרגו שני המפקדים כתוצאה מחילופי הירי.

ב-11 במאי 2004 התפוצץ נגמ"ש M-113 בשכונת זייתון בעזה ו-6 אנשי צוותו, מהפלחה"ן, נהרגו בפיצוץ. למחרת, ב-12 במאי, פוצץ נגמ"ש M-113 נוסף בציר פילדלפי ו-5 אנשי צוות המנהרות שבו, נהרגו. אירועים אלה כונו אסון הנגמ"שים. צה"ל ערך שני מבצעים גדולים להחזרת הגופות, בהם נהרגו עשרות מחבלים ונהרסו עשרות בניינים בשכונת זייתון וברפיח. בגלל איומו של צה"ל להמשיך לסרוק עד שכל הגופות יוחזרו, וההרס הרב שגרמו הדחפורים המשוריינים נכנעו המחבלים והעבירו את שרידי הגופות לצלב האדום.

חטיבת גבעתי נטלה חלק מרכזי במבצע קשת בענן ברפיח וכן במבצע ימי תשובה בצפון רצועת עזה שמטרתו היה למנוע ירי רקטות קסאם על שדרות.

בחודש ינואר 2005 הוענק לגדוד הסיור של גבעתי עיטור המופת מידי הרמטכ"ל כהוקרה על פעילותו ברצועת עזה בזמן האינתיפאדה השנייה.

אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות יצאה חטיבת גבעתי מרצועת עזה והחלה להחליף קווים בדומה לשאר חטיבות החי"ר.

השנים האחרונות [עריכה]

בחודשים יולי ואוגוסט 2006 נטלה החטיבה, חלק מרכזי במבצע גשמי קיץ, במהלכו נהרגו למעלה מ-200 מחבלים.

בתחילת מרץ 2008 הובילה החטיבה (יחד עם חטיבה 188 וכוחות נוספים) את מבצע "חורף חם" במחנה הפליטים ג'בליה ובשכונת סג'עיה. שניים מלוחמי החטיבה (סמ"ר דורון אסולין מגדוד הסיור וסמ"ר ערן דן-גור מגדוד שקד) נהרגו בפעילות זו, שבה נהרגו יותר מ-120 פלסטינים.

במבצע עופרת יצוקה (סוף 2008-ינואר 2009), בו נהרגו למעלה מ-700 מחבלים, פעלה החטיבה בשכונותיה הדרומיות של עזה, זייתון ותל אל-הווא[4]

יחידות חטיבת גבעתי [עריכה]

סמלים ביחידות גבעתי

גדוד שקד [עריכה]

גדוד שקד (424) הוקם מחדש ב-1979, והיה גדוד עצמאי בפיקוד דרום. הוקם מגדוד חרמ"ש 519, עורב שריון ו-2 פלוגות נח"ל מתחלפות שהיו מגיעות אליו. ב-1983 נהיה הגדוד הראשון של חטיבת גבעתי וממשיך דרכה של סיירת שקד. הגדוד מורכב מחמש פלוגות: מפקדה, פלוגת מסלול, רובאית (פלוגת החוד), מסייעת ומבצעית.

  • סמל הגדוד: כנפיים, מסמלים את סיירת שקד, ארץ ישראל, מסמלת את הגנת הגדוד על ארץ ישראל במשימותיו השונות, וחרב, המסמלת גדוד חי"ר לוחם ומובחר.

הגדוד נלחם בלבנון שנים רבות אך את עיקר תהילתו קצר ברצועת עזה, שם הוצב ברציפות מספטמבר 2000 ועד ביצוע תוכנית ההתנתקות.

מפקדי הגדוד: יצחק גורן, עופר שרייה, משה מרקובסקי, יוסי אלעד, ציון גזית, שלמה אורן, מאיר מינץ, איתן מטמון, אייל שליין, אסף שביט, אייל אייזנברג, אבי בורשטיין, יואל סטריק, אלדד פלד, ארז כץ, משה אור, עופר לוי, טל כרמל, דדו בר כליפא, אבי רחמים, יהודה ואך.

גדוד צבר [עריכה]

גדוד צבר (432) הוקם בשנת 1983 כחלק מחטיבת גבעתי המתחדשת. מפרוץ האינתיפאדה השנייה נמצא הגדוד בלחימה מתמדת בגזרת עזה.

  • סמל הגדוד: צבר, על שם שיחי הצבר בהם השתמשו התושבים הערביים בארץ כ"גדר תייל" שבהם לחמו לוחמי גבעתי במקור, וכן רמז למושג "צבר" - ישראלי יליד הארץ. הגדוד מורכב מחמש פלוגות: מפקדה, רובאית (פלוגת החוד), מסייעת, מבצעית ומסלול.

מפקדי הגדוד היו: מוני חורב, יצחק ספורטה, אהרן סבג, שמוליק אדיב, שמואל אפל, ניצן פלג, דוד אוחנה, שלמה דגן, דוד מנחם, דני טוייזר, טל חרמוני, מרלי רונן, יוסי דרורי, אורן זיני, איציק כהן, עידן כץ.

גדוד רותם [עריכה]

גדוד רותם (435) הוא הגדוד הצעיר מבין שלושת הגדודים של החטיבה. הוא הוקם בשנת 1984, בעוד השאר הוקמו ב-1983. הגדוד מורכב מחמש פלוגות: מפקדה, מסייעת, מבצעית, רובאית (פלוגת חוד) ופלוגת מסלול.

הגדוד היחיד בחטיבה שנכנס לעומק לבנון במלחמת לבנון השנייה.

  • סמל הגדוד: רותם על שם שיח הרותם שגדל במדבר ונאחז בחוזקה באדמת ארץ ישראל בשורשיו העמוקים.

מפקדי הגדוד לדורותיו: רובי גולדשטיין, יצחק גבאי, יואש רובין, יצחק לויט, אריה קופרברג, צביקה אמדור, טל רוסו, עימאד פארס, אילן נוי, אבי לוי, מוני כץ, אילן מלכא, אדם זוסמן, אילן עזרן, באסם עליאן, יהודה הכהן, דולב קידר, דני אוקן.

גדוד שועלי שמשון [עריכה]

גדוד הסיור של חטיבת גבעתי (מכונה גם גדס"ר גבעתי), הנקרא על שם סיירת שועלי שמשון שפעלה במלחמת העצמאות. הגדוד הוקם בתחילת שנות ה-2000 במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שבו אוחדו הפלוגות החטיבתיות העצמאית לגדוד אחד.

הגדוד כולל ארבע פלוגות:

מפקדי הגדס"ר לדורותיו: רון אשרוב, עופר וינטר, גיא ביטון, גור שרייבמן, חזי נחמה, אליעד מאור (מואטי).

הגדוד עוטר ב-2005 בעיטור המופת על רצף פעילויות מוצלחות ברצועת עזה[5]

סיירת גבעתי [עריכה]

סיכת לוחם בסיירת גבעתי

סיירת גבעתי היא פלוגת הסיור (פלס"ר) של חטיבת גבעתי . הסיירת חדלה לתפקד כיחידה עצמאית בחטיבה לאחר ארגון מחדש של חטיבות החי"ר ויצירת גדוד סיור חטיבתי, הנקרא שועלי שמשון ע"ש גדוד של גבעתי ממלחמת העצמאות שנקרא בשם זה. בסיס היחידה הוא מחנה 'עמוס ירקוני' או בשמו העממי 'משמר הנגב' על שם הקיבוץ הסמוך.

מסלול האימונים אורך כשנה וארבעה חודשים והוא כולל בין השאר אימוני חי"ר מתקדמים, לוחמה בטרור, ניווטים, צניחה, סיור.

בוגרי היחידה במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.

מפקדי הסיירת לדורותיה: אילן סופר, אייל שליין, עמית ווינר, דן שוורצפוקס, עמוס גולדמן, אסף שביט, אייל אייזנברג, רז שגיא, בועז זלמונביץ, מוני כץ, מני מוזס, אלדד פלד, טל חרמוני, עופר וינטר, חזי נחמה, גור שרייבמן, לירון ארוך, אמיר זיגדון, ירון סימסולו, חנן בוחבוט, מוטי חיים, נדב דנינו.

מפקדי החטיבה [עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יהודה דובדבני 1983-1985 המפקד הראשון
זאב דרורי 1985-1986  
אריק מורן 1986-1987  
אפי איתם 1987-1988 תחילת האינתיפאדה הראשונה. לימים מפקד עוצבת הגליל
יום טוב סמיה 1988-1990 לימים אלוף פיקוד הדרום ומסייע עד היום לחטיבה במסגרת פרויקט חיים "משפחת גבעתי" שייעודו סיוע למשפחות השכולות בדרך ייחודית והגברת הקשר בין מפקדי וחיילי החטיבה למשפחות השכולות.
גיורא ענבר 1990-1992  
גיורא איילנד 1992-1993 לימים ראש אגף התכנון
מוני חורב 1993-1995  
מאיר כליפי 1995-1997 לימים המזכיר הצבאי של ראש הממשלה
אייל שליין 1997-1999 לימים מפקד עוצבת עידן
ליאור שליו 1999-2001  
עימאד פארס 2001-2003 המח"ט הראשון שצמח בחטיבה. לימים מפקד עוצבת הגליל
אייל אייזנברג 2003-2005 לימים אלוף פיקוד העורף
יואל סטריק 2005-2007 מלחמת לבנון השנייה
אילן מלכא 2007-2009 הראשון שהיה חייל בחטיבה ומילא בה את כל תפקידי הפיקוד
מוני כץ 2009-2011 לימים מפקד עוצבת המפץ
עופר לוי מיוני 2011 מפקד החטיבה הנוכחי

נשק ואמצעים [עריכה]

תרגיל אימון גדודי בחטיבת גבעתי. החייל בתמונה חמוש במקלע נגב.

כיום חיילי חטיבת גבעתי חמושים ברוס"ר חדשני (פיתוח ישראלי) מדגם תבור קומנדו CTAR-21 ובמיקרו-תבור (גרסה מקוצרת יותר של התבור) ובעבר השתמשו ברובי גליל, M16,‏ CAR-15 וקרבין M4A1. נשקם זהה לשאר כלי הנשק של גדודי החי"ר בצה"ל וכולל גם מטול רימונים מדגם M-203, רובי צלפים מדגמים רמינגטון M-24 ובארט M82A1, מטולי רקטות נגד טנקים מדגמי לאו M-72 וRPG-7, מקלע בינוני מאג, מקלע קל נגב, מקלע כבד מדגם M2 בראונינג ומטול רימונים אוטומטי (מקל"ר) סאקו דיפנס Mk-19 בקליבר 40 מ"מ.

בעקבות הצטיינותה של החטיבה בשנים האחרונות במבצעים שונים, המתגייסים החדשים לגבעתי בגיוס נובמבר 2006 זכו להיות הראשונים שמשתמשים באופן מלא ושוטף בנשק החדש "תבור" אשר כולל גם כוונת השלכה בשם "מארס".

עד לאחרונה, הייתה החטיבה מצוידת בנגמ"שי M-113 בלבד, הנחשבים למיושנים ופגיעים, בעלי מיגון לא מספק. בעקבות אסון הנגמ"שים ואיום הנ"ט הגובר ברצועת עזה, הוחלט לתגבר את החטיבה בנגמ"שי ה"אכזרית" הכבדים, הנחשבים לאחד הכלים הממוגנים בצה"ל. כמו כן, הועברו נגמחונים ונקפדונים לשירות החטיבה.

בשנים 2005 ו-2008 נמסרו מספר נגמ"שי מרכבה (נמ"ר) לשורות החטיבה, לצורכי הערכה ובדיקתם בשטח לפני שייוצרו באופן מסיבי לכלל הכוחות. מאוחר יותר הוחלט שחטיבת גולני היא שתצטייד בנמ"ר ואילו נגמ"שי האכזרית של גולני יועברו לשימוש גבעתי.

ציונים לשבח [עריכה]

סמלי החטיבה [עריכה]

  • תג החטיבה: החרב מסמלת את היותה של החטיבה חטיבה לוחמת. השועל מסמל את יחידת שועלי שמשון שהייתה הסיירת של חטיבת גבעתי הוותיקה, הצבע הכחול מסמל את הים (ייעודה המקורי של החטיבה הוא נחיתה מן הים באמצעות נגמש"ים אמפיביים - "תמסחים"),הצבע הצהוב מסמל את צבע האדמה המדברית של דרום הארץ, גזרתה הייעודית של החטיבה. רגליו של השועל נעוצות בקרקע- נחיתה מהים, זנבו מורם לאוויר לאות גאוות יחידה. צבר- מסמל את ארץ ישראל וכמו כן את גדוד צבר.

על פי מורשת הקרב של החטיבה מקור סמל הצבר הוא בקרבות תש"ח. הערבים, שפחדו מפשיטות הקומנדו של שועלי שומשון, הקיפו את ישובייהם בצברים על מנת שיהוו מכשול ללוחמים.

צבע הכומתה ואופן הבחירה [עריכה]

צבע הכומתה סגול. הראשונות שבחרו צבע זה היו בנותיו של המח"ט הראשון (לאחר הקמת החטיבה מחדש ב-1983), יהודה דובדבני, שרצה שלחטיבה המחודשת בפיקודו יהיו צבע וזיהוי ייחודי משלה. הוא הגיע לביתו עם שקיות מלאות בדוגמאות של כומתות בצבעים שונים, וביקש מבנותיו לבחור את הצבע האהוב עליהן. הן בחרו בסגול. הבחירה עברה מבחן נוסף, אצל שתי פלוגות טירונים של החטיבה, ולהפתעתו של דובדבני החיילים בחרו גם הם בסגול. כאשר הרמטכ"ל, משה לוי, ביקר בבסיס הטירונים החטיבתי, ביקש אחד החיילים שלחטיבה תהיה כומתה ייחודית משלה והרמטכ"ל קיבל את הבקשה[8].

קישורים חיצוניים [עריכה]

הערות שוליים [עריכה]

  1. ^ נחיתה מהים, החפה. עיתון במחנה 1989
  2. ^ מינהל חברה ונוער - נושא: 12.084, באתר סנונית
  3. ^ יעקב לזר, משרד הביטחון דחה את בקשתם של הורים שכולים לרשום על מצבת בנם: "נפל במלחמת שלום ההתנחלויות", באתר nrg מעריב, 27 בפברואר 2002
  4. ^ חנן גרינברג, מח"ט גבעתי: אש צה"ל בעזה לא הייתה מוגזמת, באתר ynet‏, 19 בינואר 2009
  5. ^ צל"ש יחידתי - גדס"ר גבעתי באתר הגבורה.
  6. ^ צל"ש יחידתי - גדס"ר גבעתי, ב"אתר הגבורה"
  7. ^ צל"ש יחידתי חטיבת גבעתי, ב"אתר הגבורה"
  8. ^ תופסים צבע / מאת משה דוד. מוסף "המגזין", של מעריב 11/07/2011 עמ' 4-5.


חטיבות חיל רגלים סדירות בצה"ל

חטיבת גולניחטיבת הצנחניםחטיבת הנח"לחטיבת גבעתיחטיבת כפיר