קורס מ"כים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיכת מ"כ

קורס מפקדי כיתות (מ"כים) הוא קורס פיקודי צה"לי, המועבר במסגרת זרוע היבשה. ייעודו של הקורס הוא הכשרת מפקד הכיתה לפיקוד על כיתת חי"ר במהלך אימוני הטירונות ובפעילות המבצעית ביחידות הלוחמות, באמצעות פיתוח יכולותיו הפיקודיות. בקורס מוכשרים מפקדי כיתות המגיעים מכלל יחידות חיל הרגלים בצה"ל, מן היחידות המובחרות ומגדודי הסיור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורסי המ"כים הראשונים נערכו במסגרת ארגון ההגנה והתקיימו בג'וערה ובכפר הנוער ע"ש מאיר שפיה. במהלך שנות ה-30 ושנות ה-40 פעל במקום בית הספר למפקדים של ההגנה‏[1] ובו הוכשרו למעלה מ-1,000 קצינים, שהיו לימים מבכירי המפקדים בפלמ"ח ובצה"ל והיוו את שלד הפיקוד בראשית דרכו, במלחמת העצמאות. בין הלוחמים שעברו שם קורס מ"כים היו משה דיין, יצחק רבין ורחבעם זאבי, וכן שבעה מבין עשרת הרמטכ"לים הראשונים של צה"ל‏[2]. לאחר הקמת צה"ל הפך קורס מפקדי הכיתות בחיל הרגלים לקורס פנים חטיבתי, באופן שבו לכל חטיבת חיל רגלים בצבא הייתה מסגרת להכשרת מפקדי כיתות. בנח"ל שימש גדוד 906 (שועלי הנגב) כמסגרת קורס מפקדי הכיתות, ואילו גדוד 17 (אריות הגולן) שימש כמסגרת קורס מפקדי הכיתות של חטיבת גולני. עם הקמת חטיבת הצנחנים עשו אנשיה בתחילה את קורס המ"כים עם הנח"ל, אולם עד מהרה הוקמה בעבורם מסגרת נפרדת- גדוד 450 (האריה המעופף).

בשנת 1974, כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, הוקמה חטיבת ביסלמ"ח, בית הספר למ"כים, תחת פיקודו של אל"ם יעקב חסדאי, כדי לאגד את גדודי הכשרת מפקדי הכיתות, אשר השתייכו לכל אחת מחטיבות החי"ר הקיימות, תחת מסגרת תורתית ופיקודית אחודה. החטיבה כוללת 3 גדודים סדירים המשמשים גם כמסגרות המכשירות מפקדי כיתות בחיל הרגלים - גדוד 906 (שועלי הנגב) שהועבר מהנח"ל, גדוד 450 (האריה המעופף) שהועבר מחטיבת הצנחנים וגדוד 17 (אריות הגולן) שהועבר מחטיבת גולני. בית הספר היווה, במקביל להיותו גוף המכשיר את מפקדי הכיתות, גם חטיבת חי"ר ונקרא גם חטיבה 772. עם הקמת בית הספר היה נהוג כי חניכי הקורס היו משויכים לגדודים בהתאם לחטיבות מהן הגיעו במקור, וכך הצנחנים ביצעו את הכשרת מפקדי הכיתות בגדוד 450, לוחמי גולני בגדוד 17 ואילו הנח"לאים בגדוד 906. עם הקמתן של חטיבות הנח"ל וגבעתי שונה הדבר והונהג קורס מעורב אשר אותו עוברים כלל החניכים .

תחילה היה בית-הספר ממוקם בהר שגור באזור כרמיאל. באוקטובר 1992 הועברו תחת כפיפותו גם הכשרות אשר התבצעו עד יישום הסכמי אוסלו בבה"ד 3 (ביה"ס לחי"ר), אשר שכן בחווארה. בית-הספר קיבל אז את השם בית-הספר למ"כים ומקצועות החי"ר - ביסל"ח (מאוחר יותר - ביסלמ"ח). בנוסף קיים בחטיבה גדוד סיור במילואים.

קרבות ומבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורס מפקדי כיתות חיל הרגלים בצה"ל הוא קורס מכשיר מחד, ויחידה לוחמת מאידך. לאורך השנים לקחו חניכי הקורס חלק ברבות מן הקרבות והמבצעים אשר ביצע צה"ל בחזיתות השונות. במבצע קדש לחמו לוחמי גדוד 906 של הנח"ל בקרב המתלה, ובמלחמת ששת הימים השתתף הגדוד כחלק מחטיבה 99 בקרב אום-כתף. בשנת 1972, השתתף גדוד 450 של חטיבת הצנחנים, בפיקודו של דורון רובין[3], במבצע ברדס 54-55. במלחמת ששת הימים השתתף ביה"ס למ"כים של "גולני" (שטרם נקרא אז "גדוד 17") בפיקוד סא"ל משה יוסף בכיבוש שכם וטיהורה מצלפים, ואחר כך כבש את מוצב ראוויה ברמת הגולן, מעל קיבוץ גונן. במלחמת יום הכיפורים השתתף גדוד 17 של גולני בשני הקרבות לכיבוש החרמון. בין היתר איבד הגדוד בקרבות את מפקדו, סא"ל דובי דרור. במבצע ליטני החטיבה, בפיקוד יצחק מרדכי, כבשה את הכפר מארון א-ראס ואת העיירה בינת ג'בייל ולוחמיה הרגו כחמישים מחבלים‏[4]. במלחמת לבנון לחמה החטיבה, תחת פיקוד עמוס קוצר, תחת עוצבת הגליל בפיקוד יצחק מרדכי[5]. במהלך הקרבות נהרג בצור מפקד גדוד 450 סא"ל אורי גייגר ובמקומו נתמנה למפקד יצחק איתן[6].

במהלך האינתיפאדה השנייה השתתפו לוחמים מבית הספר למפקדי כיתות במבצע חומת מגן, וכן בסריקת ציר פילדלפי אחרי שרידי הגופות של חיילי צוות המנהרות שנספו באסון הנגמ"שים ב-12 במאי 2004. חיילי החטיבה נטלו חלק במשימת ההתנתקות, והיו הראשונים שתפסו את קו הגבול החדש בין ישראל לרצועת עזה.

מבנה הקורס בעשור השני של שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורס ברובו נמשך כ-13 שבועות ונערך בביסלמ"ח שהוא מרכז ההכשרות הראשי. החיילים המגיעים מחטיבות החי"ר והיחידות המובחרות מתחלקים לפלוגות בגדודי חטיבת ביסלמ"ח. בגדודי החטיבה עוברים החניכים קורס אינטנסיבי של פיקוד על כיתת חיילים, בדרך כלל 12-8 חיילים. בקורס מועברים תכנים תאורטיים ומעשיים ובעיקר עיוניים, אך לקראת הסוף, נערכים מבחני מפקד הכיתה. המסיימים מקבלים את סיכת המ"כ ולאחר מכן משובצים לבסיסי הדרכה שונים שם יפקדו על כיתה ממחזור טירונים חדש או חוזרים לגדודים שלהם ושם הם מפקדים על כיתת לוחמים. חלק מהלוחמים שמסיימים את הקורס נשארים להדריך מחזור חדש של הקורס ונקראים בשפה הצבאית "מודרכים". חלק קטן ממסיימי הקורס מועברים למז"י ומשם הם מועברים להיות מש"קי חי"ר בתחומים השונים.

התכנים המועברים שונים במעט מקורס לקורס, אך עיקר החומר המועבר לחניכים דומה: שיעורים בניתוח קרקע ואויב, מנהיגות צבאית, היסטוריה צבאית, מורשת קרב, פיקוד ושליטה, הבנה של פקודה צבאית וכתיבתה. במקביל מועברים שיעורי קרב מגע וכושר גופני, טופוגרפיה וניווט[7], טכניקות הדרכה והעברת שיעורים, טכניקות חניכה והדרכת קליעה, לוחמה בשטח בנוי, לוחמה בשטח סבוך, לחימת חיל רגלים ממוכן וכיבוש יעד מבוצר.

קורס מ"כים במגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערך מגל אחראי על קיום הטירונות הכלל צה"לית בבסיסי הטירונים השונים. מועמדים לשירות ביטחון (מלש"בים) המתגייסים מראש לשורות המערך, עושים זאת על מנת להיות מפקד על כיתת טירונים במערך ועוברים קורס מ"כים. חיילים אלה עוברים קורס מ"כים בבה"ד 12 במשך כחצי שנה. בתקופה זו הם עוברים מסלול טירונות 03 המשולב בקורס. הקורס מחולק לשני שלבים: הכשרה בסיסית (בסופו מוכשרים החניכים בתור "רובאי 03") והכשרה מתקדמת (בה מועברים תכנים הקשורים למנהיגות, עמידה מול קהל וסימולציות של פיקוד על קבוצת טירונים).

בסיום הקורס, החניכים משובצים בבסיסי הטירונות השונים של מגל: בט"ר ניצנים, מחנה 80 ובסיסים בחילות העורפיים השונים של החילות חימוש, לוגיסטיקה ותקשוב, בהם מתבצעת מה שנקרא "טירונות בסמכות". בבסיסים אלה, הם משרתים כמפקדי כיתת טירונים המכשירים את הטירונים לרמת רובאות 02. אז, עומדים בפני המ"כים שני מסלולי קידום:

  • "מסלול החוגרים", מסגרתו המ"כ מפקד על כיתת טירונים עד התקדמותו לתפקיד סמל המחלקה, ולאחר מכן לתפקיד רב סמל פלוגתי.
  • מסלול הקצונה בו ניתן להתקדם לתפקידי מ"מ טירונים, סמ"פ ומ"פ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמירם אזוב, "משמר העמק לא תיפול!: נקודת מפנה בתש"ח", אור יהודה: דביר, 2013, עמודים 43-44.
  2. ^ ג'וערה באתר חיל החינוך.
  3. ^ יוסף ארגמן, זה היה סודי ביותר, משרד הביטחון, אפריל 1998, עמוד 354.
  4. ^ הכוחות שלקחו חלק במבצע, מבצע ליטני באתר חטיבת הצנחנים.
  5. ^ יצחק מרדכי, אוגדת הגליל במלחמת של"ג, מערכות, גיליון 413, ‏ יולי 2007.
  6. ^ ‏אביחי בקר, מי זה בכלל יצחק איתן?, הארץ, 17 בנובמבר 2000.
  7. ^ יוחאי עופר, חשד: רימו בניווטים באמצעות ווטסאפ, באתר nrg‏, 13 בפברואר 2014.