מריה פטינו
 | |
| לידה |
10 ביולי 1961 (בת 62) ויגו, מחוז פונטבדרה, ספרד  |
|---|---|
| מידע כללי | |
| שם לידה |
María José Martínez Patiño |
| מדינה |
ספרד |
| השכלה |
אוניברסיטת ויגו |
| ספורט | |
| ענף ספורט |
אתלטיקה |
  | |
מריה ז'וזה מרטינס פטינו (בספרדית: Maria José Martínez-Patiño; נולדה ב-10 ביולי 1961) היא אתלטית עבר ספרדייה, שנודעה בזכות מאבקה נגד פסילתה מתחרויות ספורט לאחר שכשלה בשנת 1985 בבדיקות לאימות מין משום היותה אינטרסקסואלית.
קריירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסילתה מהתחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנת 1968, ה-IAAF חייב את הספורטאיות לעבור בדיקה גנטית לאימות מין כתנאי להשתתפות בתחרויות. בשנת 1983, פטינו עברה את הבדיקה לאימות מין בהצלחה וקיבלה תעודת נשיות. היא השתתפה באליפות העולם באתלטיקה בריצת 100 מטר משוכות וסיימה בתוצאת זמן של 13.78 (תוצאת זמן הטובה ביותר שלה עומדת על 13.71)[1][2][3].
בשנת 1985, במסגרת משחקי אוניברסיאדת קובה, נאלצה לעבור שוב את הבדיקות לאימות מין משום ששכחה את תעודת הנשיות שלה בבית. לא הייתה לה שום סיבה לחשוש שהיא לא תעבור את הבדיקה משום שלא הייתה לה שום אינדיקציה למצבה האינטרסקסואלי[4], ובבדיקה זו היא נכשלה[3][5]. המאמן שלה ייעץ לה לזייף פציעה וכך לפרוש בשקט מהתחרות בלי לחשוף את מצבה לתקשורת, וכך אכן עשתה. בשנת 1986, היא רצתה להתחרות באליפות ספרד לאתלטיקה. הרופא שלה הציע לה לא להתחרות אלא לזייף פציעה חמורה כדי לפרוש מעולם הספורט לצמיתות, אולם פטינו, שגלדה כל חייה כאישה, סירבה לעשות כן והשתתפה בתחרות. לאחר השתתפותה, הבוחנים שבדקו אותה בשנת 1985, הדליפו לתקשורת את תוצאות הבדיקה שלה[3][6][7], והעיתונאות לעגה לה וכתבה עליה שהיא למעשה גבר[8][4]. לאחר שהמקרה שלה נחשף בתקשורת, נשללה ממנה לצמיתות הזכות להתחרות, היא נודתה מהנבחרת הספרדית, המאמן, חבריה והארוס שלה נטשו אותה, הסדר המגורים ומענק המחייה שקיבלה כספורטאית עלית בוטלו, וכל הישגיה נמחקו מהרשומות[7][9].
מאבק נגד הפסילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטינו חוותה השפלה ועגמת נפש רבה, אולם במקום להסתתר היא הייתה לספורטאית הראשונה שהחליטה למחות בפומבי נגד פסילתה ופצחה במאבק להשבת זכאותה להתחרות[3]. פטינו אמרה: "אני חייבת להאבק. מה שקרה לי זה היה כמו לעבור אונס. אני בטוחה שזו אותה התחושה המהממת של בושה וחילול. ההבדל היחיד הוא שבמקרה שלי – כל העולם צפה"[9]. לאחר מספר חודשים, התברר שפטינו היא אינטרסקסואלית עם AIS. הייתה לה גנטיקה זכרית טיפוסית (כרומוזומי מין XY), אשכים פנימיים ומאפיינים חיצוניים טיפוסיים נקביים: איברי מין חיצוניים נקביים, חזה נקבי טיפוסי ומראה טיפוסי נקבי[5][7][10]. אם פטינו הייתה נתונה לבדיקות אימות מין ויזואליות וגינקולוגיות (שהיו נהוגות בטרם המעבר לבדיקות גנטיות) – היא הייתה עוברת אותן בהצלחה[11]. עקב ה-AIS שמתבטא בעמידות לאנדרוגנים, גופה לא היה מסוגל לעבד את הטסטוסטרון שייצרה[9], ומומחה לאתלטיקה טען כי "היא נפסלה בגלל יתרון שלא היה לה"[12].
בשנת 1988, לאחר שגופי הספורט הכירו בכך שה-AIS של פטינו לא מקנה לה שום יתרון על ספורטאיות אחרות, הם הפכו את החלטתם, ופטינו הייתה לספורטאית הראשונה שקיבלה בחזרה את זכאותה להתחרות אחרי שלילה עקב כישלון בבדיקות לאימות מין[8], אולם לאחר שנעדרה מהתחרויות במשך שלוש שנים, היא לא הצליחה לשחזר את הצלחתה המקצועית, ולא העפילה לאולימפיאדת 1992[7][13]. פטינו הייתה הראשונה שהצליחה לערער על אמינות המבדקים האלו, ואמרה: "ידעתי שאני אישה. בעיניים של המדע, של אלוהים והכי חשוב: בעיניים שלי. אם לא הייתי ספורטאית, מעולם לא היו מטילים ספק בנשיות שלי"[9]. המקרה של פטינו היה לנקודת מפנה בתחום בדיקות לאימות מין בספורט: פטינו, שלא ידעה שהיא אינטרסקסואלית עד הכישלון בבדיקה לאימות מין, הביאה לתשומת הלב הציבורית את ה-AIS[12], והדיון בתקשורת ערער את מעמדן של הבדיקות לאימות מין והוביל בסופו של דבר לביטולן על ידי הוועד האולימפי וה-IAAF[5][14][7].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 100 METRES HURDLES WOMEN, HELSINKI (OLYMPIC STADIUM), FINLAND 07 AUG 1983 - 14 AUG 1983, iaaf.org
- ^ MARIA JOSÉ MARTÍNEZ, ATHLETE PROFILE, iaaf.org
- ^ 1 2 3 4 Section 6 Questioning and Transgressing Sex 36. Subjective Sex: Science, Medicine and Sex Tests in Sport - Vanessa Heggie, Hargreaves, Jennifer, and Eric Anderson, eds. Routledge handbook of sport, gender and sexuality. Routledge, 2014
- ^ 1 2 Sullivan, Claire F. "Gender verification and gender policies in elite sport: Eligibility and “fair play”." Journal of Sport and Social Issues 35.4 (2011): 400-419
- ^ 1 2 3 Karkazis, Katrina, et al. "Out of bounds? A critique of the new policies on hyperandrogenism in elite female athletes." The American Journal of Bioethics 12.7 (2012): 3-16
- ^ Pieper, Lindsay Parks. "Sex testing and the maintenance of western femininity in international sport." The international journal of the history of sport 31.13 (2014): 1557-1576
- ^ 1 2 3 4 5 Gandert, Daniel, et al. "The Intersection of Women's Olympic Sport and Intersex Athletes: A Long and Winding Road." Ind. L. Rev. 46 (2013): 387
- ^ 1 2 Tännsjö, Torbjörn, and Claudio Tamburrini. Values in sport: elitism, nationalism, gender equality and the scientific manufacture of winners. E & FN Spon Ltd, 2000
- ^ 1 2 3 4 Wackwitz, Laura A. "Verifying the myth: Olympic sex testing and the category “woman”." Women's Studies International Forum. Vol. 26. No. 6. Pergamon, 2003
- ^ Bianchi, Andria. "Transgender women in sport." Journal of the Philosophy of Sport 44.2 (2017): 229-242
- ^ Henne, Kathryn. "The “science” of fair play in sport: Gender and the politics of testing." Signs: Journal of Women in Culture and Society 39.3 (2014): 787-812
- ^ 1 2 Jaime Schultz (2011) Caster Semenya and the “Question of Too”: Sex Testing in Elite Women's Sport and the Issue of Advantage, Quest, 63:2, 228-243
- ^ Heggie, Vanessa. "Testing sex and gender in sports; reinventing, reimagining and reconstructing histories." Endeavour 34.4 (2010): 157-163
- ^ Müller, Marion. "Constructing gender incommensurability in competitive sport: sex/gender testing and the new regulations on female hyperandrogenism." Human studies 39.3 (2016): 405-431