משוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
משוטים מעץ

משוט הוא כלי המשמש להנעת כלי שיט. המשוט בנוי ממוט ארוך אשר בקצהו האחד משטח המכונה כף או להב. החותר אוחז בקצה השני של המוט. המשוט בדרך כלל מחובר לדופן הסירה באמצעות מלגז, אשר מעביר את הכוח המופעל על המשוט אל הסירה. במערכת זו (הידועה כמנוף מהסוג השני)‏[1], המים משמשים כנקודת משען‏[2].

החותר יושב בדרך כלל כאשר פניו אל ירכתי כלי השיט, רוכן כלפי הירכתיים, ואז נועץ את להב המשוט במים. אז נשען החותר לאחור ומושך את ידית המשוט לכיוון החרטום, פעולה אשר גורמת ללהב לגרוף מים לכיוון הירכתיים, ובכך לספק לכלי השיט דחף קדימה.

סוג אחר של משוט, הידוע בעברית בכינוי משוט אינדיאני, אינו מחובר לכלי השיט. למשוט מסוג זה כף אחת או שתיים, החותר אוחז בו בשתי ידיו, וחותר כאשר פניו קדימה. במשוט זה משתמשים לדוגמה בקיאק (עם שתי כפות) או בקאנו (עם כף אחת). באנגלית יש הבחנה שמית בין שני סוגי המשוטים: משוט רגיל הוא Oar, בעוד משוט אינדיאני הוא Paddle.

במשך אלפי שנים כלי שיט היו מונעים בכוח הרוח על ידי מפרשים, או בכוח השרירים על ידי משוטים. כלי שיט עתיקים מסוימים היו נעזרים בשני אמצעי ההנעה, כתלות במהירותה וכיוונה של הרוח (ראה ספינת משוטים). כיום השימוש במשוטים מוגבל לכלי שיט המשמשים לפעילות פנאי, תחרויות ספורט, או בסירות קטנות המשמשות להצלה או תחבורה למרחק קצר.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משוטים היו בשימוש החל מהתקופה הנאוליתית. משוטים מעץ, המתוארכים ל- 4000-4500 לפני הספירה, נמצאו באתר ארכאולוגי המיוחס לתרבות ה"המודו" ((Hemudu culture)) בסין[3][4]. בשנת 1999 נמצא ביפן משוט באורך 63.4 ס"מ, המתוארך ל-4000 לפני הספירה[5]. בשנת 2010 נמצא בדרום קוריאה משוט עשוי עץ אורן באורך 181 ס"מ, אשר תוארך לכ-5000 לפני הספירה‏[6]. החל משנת 2700 לפני הספירה, בזמן הממלכה המצרית הקדומה, אנו מוצאים עדויות רבות בצורת ציורים, תחריטים, ומודלים, לשימוש במשוטים בספינות נהר.[7]

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משוט עץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקי המשוט.

באופן מסורתי, משוטים היו עשויים מעץ. צורתו של המשוט היא כשל מוט ארוך אשר בסופו להב שטוח. המקום בו מתחבר המשוט לסירה נקרא צוואר, ובו נמצאת טבעת מעובה הנקראת קולר, אשר מונעת מהמשוט מלהשמט מבעד למלגז. החותר אוחז בידית המשוט אשר לה קוטר נוח לאחיזה. לעיתים נוהגים לעטוף את צוואר המשוט, הבא במגע רצוף עם המלגז, בציפוי עור הנקרא "עורית". ציפוי זה מגן על צוואר המשוט מפני שחיקה ומשפר את אחיזת המשוט במלגז. במשוט מאוזן, מוסיפים לחלק אשר נמצא בתוך הסירה, בין הידית לצוואר, משקולת אשר גורמת לזרוע וללהב להרגיש הרבה יותר קלים. לדוגמא, במשוט באורך 2 מטרים נמצא מרכז הכובד כ-30 ס"מ מחוץ לסירה. יש מספר דרכים לבנות את המשקולת: אחת היא לעבות את המשוט באיזור זה בשכבת עץ, השניה היא לקדוח חור בתוך מוט המשוט ולהכניס לתוכה משקולת עופרת. משוט מאוזן הוא נוח יותר לחתירה לטווח ארוך.

משוט המשמש לתחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום משוטים משמשים לתחבורה בסירות קטנות בלבד. משוטים אלה משתנים באורכם ועיצובם, אורכם הוא כ- 2-3 מטרים, והם עשויים עץ, אלומיניום, פלסטיק, או חומרים מרוכבים כגון פיברגלס.

בעת העתיקה ספינות משוטים אשר שימשו לתחבורה או מלחמה צוידו במשוטים ארוכים ביותר, אשר הגיעו עד 12 מטרים. לעיתים אוישו משוטים ארוכים כאלה על ידי יותר מחותר אחד.

משוט לחתירה ספורטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה השנים האחרונות הוצגו שלושה טיפוסים עיקריים של להבים. באופן כללי, עם השנים, להב המשוט הפך רחב יותר וקצר יותר, ושטח הפנים שלו עלה.
זוג משוטים המשמש בתחרויות חתירה.

בחתירה ספורטיבית מקובלים שני סיגנונות: "חתירת משוטים" - בה אוחז כל חותר בשני משוטים, ו"חתירה בהינף" בה אוחז כל חותר במשוט אחד בשתי ידיו. אורכם של המשוטים המשמשים בחתירת משוטים נע בין 275 ל- 292 ס"מ. משוטים המשמשים בחתירה בהינף ארוכים יותר ואורכם נע בין 362 ל- 378 ס"מ.‏[8] רוחבו של להב המשוט הוא כ 25 ס"מ ואורכו כ 50 ס"מ.‏[9] נקודת החיבור של המשוט למלגז נמצאת בכ- 1/3 האורך בין הידית לקצה הלהב. בנקודה זו נמצא שרוול מחומר פלסטי (ורוד בתמונה משמאל) ועליו מותקן הקולר (חום בתמונה משמאל).

בעבר היו המשוטים עשויים עץ, אולם כיום הם עשויים מחומרים מרוכבים כגון פלסטיק (אפוקסי או פוליאסטר) המחוזק בסיבי זכוכית (פיברגלס) או סיבי פחמן. השימוש בחומרים מרוכבים אפשר להקטין את משקל המשוט באופן משמעותי. במקביל, השימוש בחומרים מרוכבים חולל התפתחות במבנה הלהב. עד שנות החמישים מבנה הלהב היה צר וארוך (כיום הוא נקרא הלהב ה"סטנדרטי"). בשנת 1959 הוצג בתחרות בעיר מאקון אשר בצרפת עיצוב חדש על ידי נבחרת החתירה של מערב גרמניה. להב זה הוא יותר רחב ופחות ארוך, ונראה כפרח הצבעוני (טוליפ - Tulip). להב זה נודע מאז כלהב ה"מאקון" או "טוליפ", ושלט בחתירה הספורטיבית עד 1991, אז הוצג על ידי חברת Concept2 מבנה להב חדש, אסימטרי, הידוע בכינויו "להב גרזן" (Cleaver או Hatchet).‏[10] השימוש בלהב הגרזן שיפר את מהירות הסירה במרבית התנאים, ואימוצו היה מיידי. באוליפיאדת ברצלונה ב-1992 כבר השתמשו כל הצוותים שעלו לגמר בתחרויות החתירה בלהב זה. כיום כל צוותי החתירה התחרותיים משתמשים בלהב הגרזן. בלהב המאקון משתמשים לעיתים מתלמדים ומתחילים כיוון שהוא נוח יותר לשימוש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ International Rowing Federation, 2011 FISA Rule Book (עמודים 53), מרץ 2011 (אנגלית)
  2. ^ מנקודת המבט של צופה נייח מן הצד, המים נראים כנקודת משען. אולם לחותר, המלגז נראה כנקודת משען, והמשוט נראה כמנוף מהסוג הראשון.
  3. ^ Deng, Gang. (1997). Chinese Maritime Activities and Socioeconomic Development, c. 2100 B.C.-1900 A.D. Westport: Greenwood Press. ISBN 0-313-29212-4, p. 22.
  4. ^ Miriam T. Stark (15 April 2008). Archaeology of Asia. John Wiley & Sons, 130. ISBN 978-1-4051-5303-4. אוחזר ב־5 October 2012. 
  5. ^ The Japan Times. (February 10, 1999). Oldest oar unearthed from Ishikawa ruins. Retrieved on 2008-08-13.
  6. ^ phys.org, S.Korea archaeologists uncover 7,000-year-old oar, 17 באוגוסט 2010 (אנגלית)
  7. ^ Casson, Lionel (December 1, 1995). Ships and Seamanship in the Ancient World. The Johns Hopkins University Press, 57–58. ISBN 978-0-8018-5130-8. 
  8. ^ Concept2 Oars, Oar Length, 2014 (אנגלית)
  9. ^ Concept2 Oars, Concept2 Big Blade, 2014
  10. ^ Bill Miller, The Development of Rowing Equipment, Friends of Rowing History (אנגלית)