משתמשת:Efratjos/התפתחות רגשית חברתית בגיל הרך
 |
 | |
| |
| שיחה | |
הגיל הרך הוא תקופה בהתפתחות הילד מינקות ועד גיל 8-6. לתקופה זו מאפיינים התפתחותיים ברורים בתחומים שונים. במהלך התקופה חווים פעוטות מעבר משמעותי מינקות להפיכתם לילדי גן. הם משתכללים מאוד ביכולת להביע את עצמם, מגבשים זהות עצמית נבדלת ועוברים תהליך סוציאליזציה של למידת הכללים החברתיים המקובלים. בגיל הגן ילדים מראים התקדמות גדולה ביכולת הוויסות העצמי והחשיבה הסימבולית, כפי שניכר באינטראקציה שלהם עם הסביבה[1]. בגילאים אלה מתרחשת גם צמיחה פיזית ניכרת המתבטאת בגובה, במשקל ובהתפתחות מערכת העצבים המרכזית. השינויים הרבים המתרחשים אצל הילד מלווים בהתחזקות מקומם של הפעילות, המשחק והחיברות בחייו. יש הטוענים כי השינויים משמעותיים כל כך עד שלמעשה בגיל זה מתקבעת אישיותו של האדם[2].
מישורי ההתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתפתחות המשמעותית בגיל הרך מתפרשת על פי תחומים שונים הכוללים התפתחות מוטורית, קוגניטיבית, שפתית ורגשית-חברתית. לעתים מתוארת ההתפתחות בכל תחום על פי מודל שלבים המפרט את המיומנויות והכישורים הספציפיים המתפתחים באופן אוניברסלי וקבוע עבור כל הילדים הנורמטיביים ברחבי העולם[3].
בתחום המוטורי מצופה מילדים בגיל הגן לשלוט בהליכה ובריצה וכן להתקדם בביצוע פעולות של מוטוריקה עדינה כמו צביעה וגזירה.
בתחום הקוגניטיבי קובע המודל של פיאז'ה כי ילדים בני 3 מתאפיינים בחשיבה קונקרטית ואגוצנטרית ומתקשים בהבנת מושגים מורכבים. בגיל 5 בערך מתפתחת חשיבה ייצוגית יותר המאפשרת תפיסה של מצבים מופשטים ונקודות מבט שונות. כחלק מהבשלת החשיבה הייצוגית מתרחשת בגיל הרך התפתחות.
בתחום השפתי הדורש הבנה של מערכת סימבולית לציון רעיונות מופשטים. בתקופה זו מתרחב במהירות אוצר המילים ומשתכללת היכולת הדקדוקית והתחבירית. ילדים בני 3 מסוגלים בדרך כלל ליצור משפטים מורכבים ולהביע יחסים סמנטיים מתקדמים[4]. הקוגניציה החברתית, הקשורה במידה רבה להתפתחות השפה, מאפשרת הבנה של מושגים מנטליים כמו כוונות ורצונות, כך שילדים בגיל 6-3 מסוגלים כבר להבין את הקשר בין מצבים מנטליים לבין התנהגות וכן את קיומן של נקודות ראות שונות. הבנה זו מהווה נקודת ציון משמעותית בהתפתחות הקוגניטיבית-חברתית של ילדים. (בקר, 2009)
בתחום הרגשי-חברתי, הציע אריקסון שלבי ההתפתחות לפיהם הילד פותר סוגיות רגשיות שונות בהתאם לאיכות האינטראקציה שלו עם הסביבה הקרובה. לפי מודל זה, בגיל 5-3 ילדים נמצאים בשלב הנקרא "יוזמה מול אשמה" וזקוקים לחופש פעולה על מנת לבטא את סקרנותם ולפתח תחושת עצמאות ואחריות[2].
תיאוריות בהתפתחות רגשית-חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאוריות פסיכולוגיות רבות עוסקות בגורמים המשפיעים על התפתחות הילד ומתייחסות בין היתר למאפיינים הייחודיים של הגיל הרך.
התיאוריה הפסיכו-אנליטית של פרויד מתמקדת בהתפתחות הפסיכוסקסואלית של ילדים ומזהה בגיל הרך מעבר משלב אנאלי לשלב פאלי-אדיפאלי. בשלב האנאלי, סביב גיל 3, עסוק הילד בסוגיות של שליטה בצרכים ובסביבתו. השלב הבא בהתפתחות כולל את ההיבט הפאלי של גילוי המיניות לצד הקונפליקט האדיפאלי של קירבה להורה מהמין השני מול תחושת איום מההורה מאותו המין[4].
תיאוריית המזג המתבססת על מחקריהם של תומס וצ'ס, מייחסת מקום מרכזי בהתפתחות ילדים לטמפרמנט המולד המתבטא ברמת פעילות, נטייה להתקרבות או לנסיגה, מצב הרוח הדומיננטי, סדירות, התמדה, מוסחות, סתגלנות, סף תגובה ועוצמת תגובה. הבדלים אלה בין ילדים צעירים מסווג אותם כבעלי מזג נוח, "מתחממים לאט" ובעלי מזג קשה. תינוקות שזוהו כ"קשים" נטו יותר להתפתח כילדים עם בעיות חברתיות והפרעות קליניות שונות[4].
תיאורית ההתקשרות שמה דגש על איכות הקשר עם ההורים והשפעתה על התפתחותם של ילדים. סגנונות ההתקשרות שנמצאו על ידי בולבי אצל תינוקות, רלוונטיים גם להבדלים בין ילדים בגיל הרך. ילד עם סגנון התקשרות בטוח שואף להתאחד עם ההורה ואז חוזר בקלות לחקור את סביבתו. ילד עם התקשרות נמנעת ממעט באינטראקציה עם ההורה ומעדיף להתמקד בפעילויות האחרות. הסגנון האמביוולנטי יגרום לילדים להפגין כלפי ההורה סימנים של היצמדות ועוינות יחד. במקרה של התקשרות לא מאורגנת, ילדים לוקחים על עצמם תפקיד הורי של טיפול בהורה או ניסיון לשלוט בו[5]
תיאורית הלמידה החברתית של בנדורה שמה גם היא דגש על השפעת הסביבה. עוסקת בהתפתחות ילדים מתוך צפייה באחרים. התיאוריה רואה בגיל הגן שלב משמעותי בפיתוח תחושת מסוגלות עצמית בעקבות התקדמות יכולתם של הילדים לחשוב ולפעול בדומה לגדולים[4].
תיאוריות של עיבוד מידע חברתי דוגלות בהתפתחות ילדים מתוך הפער שבין הרצון שלהם להשיג מטרות לבין מגבלות הגיל והיכולת. על פי המודל של דודג' למשל, ילדים מעבדים מידע במהלך סיטואציות חברתיות בשישה שלבים: קידוד, פרשנות, הבהרת מטרות, יצירת תגובה, החלטה לגבי תגובה, וביצוע התנהגות. מודל עיבוד המידע החברתי קובע כי לילד יש יכולת לנתח את תוצאות התנהגותו ולשנותה בהתאם למידע נתון.
התפתחות הרגשות הראשוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחותם של ילדים בתחום המוטורי, הקוגניטיבי והשפתי משפיעה על יכולותיהם הרגשיות והחברתיות הכרוכות זו בזו. יכולות אלו כוללות התפתחות בהבעת רגשות שונים ובמודעות לרגש של העצמי ושל האחר. החוויות הרגשיות-חברתיות בשנות החיים הראשונות מעצבות במידה רבה את ההתפתחות וההישגים בהמשך. כבר אצל תינוקות קיימים רגשות בסיסיים של פחד, כעס, הפתעה, גועל, שמחה ועצב. בגיל הרך מתפתחת היכולת להביע רגשות באופן מילולי ומופיעים רגשות מורכבים יותר כמו אשמה, גאווה ומבוכה. רגשות אלה מעידים על מודעות עצמית המאפשרת הערכה של ההתנהגות בהתאם לסטנדרטים פנימיים או חיצוניים. סביב גיל 6 גם מתפתחת יכולתם של ילדים להבחין בין הרגש שהם חווים לבין דרך ההבעה וההתנהגות שהם מציגים כלפי חוץ[6]. קיים קשר בין הבעת רגשות לבין מקובלות חברתית, אגרסיביות ומגדר. ילדים דחויים חברתית נוטים להביע באופן מילולי ולא מילולי יותר כעס מאשר ילדים עם סטטוס חברתי ממוצע. כמו כן, בנים מביעים יותר כעס מילולי ולא מילולי מאשר בנות[7] (Hubbard, 2001). ההסתגלות הרגשית-חברתית קשורה גם לסגנון ההתקשרות המאפיין את הילד. התקשרות בטוחה מאפשרת גמישות רגשית, בטחון עצמי ופניוּת ליצירת אינטראקציות חברתיות. לעומת זאת, ילדים עם סגנון התקשרות לא בטוח נוטים יותר להגיב בתסכול וכעס ומתקשים להשתלב בסביבתם [8].
בגיל הרך מופיעים ניצנים של רגשות חברתיים בעקבות הקפיצה ההתפתחותית הכללית המאפיינת תקופה זו. כחלק מהתהליך ההדרגתי מתפתחת היכולת לווסת רגשות ודחפים, לקיים יחסים חברתיים של שיתוף פעולה וכן להבין מצבים חברתיים שונים וכוונות של אחרים[6]. קיימות עדויות לכך שילדים צעירים מסוגלים להגיע לאינטראקציות חברתיות מתקדמות בהרבה ממה שהיה מקובל להניח בעבר. תכניות התערבות לילדי גן תורמות לקידום מיומנויות חברתיות ותקשורתיות. ילדים שעברו ההתערבות מראים יכולת גבוהה יותר בהבנת תהליכים חברתיים ובניהול דיאלוגים עם חבריהם. הם מצטיינים יותר במודעות לעולם הפנימי של האחר ובמציאת מגוון של דרכי פתרון למצבי קונפליקט[9]. תקופת הגן מהווה, אם כן, שלב התפתחותי משמעותי ביותר ביכולת החברתית של ילדים צעירים.
אחת המיומנויות החברתיות החשובות ביותר המתפתחות בגיל הרך היא היכולת האמפתית. המושג "אמפתיה" מתייחס לרגשות המתעוררים בעקבות מצוקה של האחר ומהווה בסיס להתנהגויות פרו חברתיות כמו גילוי דאגה, רצון לעזור והתחשבות. התנהגויות אלו מכינות את הילדים לחיים הבוגרים וללקיחת אחריות כלפי קבוצות השתייכות שונות. בגן עדים הילדים לרגשות עוצמתיים ולרגעי מצוקה רבים אותם ניתן לנצל כהזדמנות ללמידה חברתית משמעותית. עידוד ניצנים ראשוניים של אמפתיה כמו מבט דואג או הזמנה למשחק יתרום להתפתחות הפרו-חברתית של ילדי הגן[10]. התפתחות זו מתרחשת באופן הדרגתי ובגיל הרך נמצאים בשלב הדאגה האמפתית הכוללת פיתוח של מודעות לנורמות ונכונות להתנהגויות פרו-חברתיות. המשך ההתפתחות בתחום האמפתיה חשוב לתשתית המוסרית של האדם ולהישגיו החברתיים בילדות המאוחרת ובבגרות. ילדים אמפתיים נוטים להיות פופולריים יותר, בעלי בטחון עצמי גבוה יותר וכישורים חברתיים טובים יותר[11]. החידוש של תיאוריות מתקדמות כמו תיאוריית המיינד הוא בייחוס יכולת אמפתית לילדים צעירים מאוד. פעוטות יודעים לזהות מצבים מנטליים שונים אצל אחרים ומראים תגובה ברורה לסימני מצוקה (בקר, 2009).
גורמי מגן וסיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחותם של ילדים בתחומים השונים תלויה בגורמי מגן וסיכון המכתיבים מסלול התפתחותי נורמטיבי או לחילופין היווצרות דפוסים פתולוגיים. גורמים אלה משלבים השפעה של גנטיקה ושל סביבה ורלוונטיים במיוחד לתהליכים המתרחשים בגיל הרך. גורמי גנטיקה מתייחסים למאפיינים מולדים המלווים את הילד לאורך חייו. מבנה האישיות של הילד מורכב מהיבטים של יכולת שכלית, דימוי עצמי, גמישות ועצמאות וקובע במידה רבה את האופן בו הוא מתמודד עם מצבים שונים. אישיות חזקה ומאוזנת תאפשר התפתחות תקינה והסתגלות לשינויים ואף למשברים. ילד שאינו מצויד בכוחות אני, יתקשה לעמוד במצבי לחץ ומתח ויפגין התנהגויות לא נורמטיביות מבחינה רגשית וחברתית[12]. למרות שהתפתחותם של מרבית הילדים מתרחשת בכיוון חיובי של צמיחה והסתגלות, תכונות אישיות ומרכיבים גנטיים נוספים כמו מזג ומצב גופני משפיעים באופן קריטי על ההבשלה הרגשית-חברתית. קשיים בתחום זה אצל ילדים צעירים יכולים להיגרם משורה של הפרעות גנטיות, ביניהן נכות פיזית, לקויות חושיות, הפרעת קשב ובעיות שפתיות. ילדים עם לקות שפה נמנעים מקשרים חברתיים או מגיבים בהתנהגות שלילית ואלימה ולכן פגיעים במיוחד לעיכוב בהתפתחות[13].
גם גורמים סביבתיים יכולים לקדם או לעכב את ההתפתחות הרגשית-חברתית בגיל הרך. הסביבה בה גדלים ופועלים ילדי גן ממלאת תפקיד חשוב ביצירת הזדמנויות של צמיחה עבורם. בין היתר, על הסביבה לתמוך בפעילות המרכזית בגיל זה שהיא המשחק המהווה זירה להנאה, למידה, עבודה ויצירה. המשחק בפינות הגן מקדם כישורים קוגניטיביים, מפתח מוטוריקה גסה ועדינה, משכלל תקשורת מילולית, מלמד כללי התנהגות, משפר מיומנויות חברתיות ומספק צרכים רגשיים[14]. מעבר לכך, התפתחות תקינה בתחומים השונים תלויה בקיומה של סביבה מטפחת המספקת תנאים מתאימים לגדילה ולרווחה. תנאים אלה קשורים לסביבת המגורים, למצב כלכלי ולמאפייני הורים כמו עמדות ובריאות נפשית. התערבויות לגיל הרך נועדו לוודא תנאים הולמים באמצעות הדרכה מקצועית של הילד ושל משפחתו וכן דרך התערבות קהילתית. באופן טבעי, הגורם הסביבתי המשמעותי ביותר עבור ילדים צעירים הוא המשפחה הקרובה ובעיקר ההורים. סגנונות הורות נמצאו כאחד המשתנים המנבאים את מצבם והתפתחותם של ילדים. הורות סמכותית ודמוקרטית קשורה להישגים חיוביים בתחומים שונים, בעוד שהורות סמכותנית או מתירנית קשורה להיעדר מוטיבציה ולהתפתחות לא נורמטיבית[15].
הבדלים בין ילדים בהתפתחות הרגשית-חברתית, ובעיקר ביכולת האמפתית, יכולים לנבוע מסוג הטיפול ההורי שהם מקבלים. דפוסי הורות שונים מחדדים או מטשטשים את המודעות הרגשית של הילד למצוקת האחר. היכולת האמפתית מתפתחת בעקבות אינטראקציות הורה-ילד ותלויה בהתקשרות בטוחה ביניהם. ילד שצרכיו קיבלו מענה הורי הולם, מפתח פניוּת רגשית המאפשרת היענות לצרכיהם של אחרים. תפקיד ההורים מכונה מודלינג משום שהתנהגותם מציגה מודל לחיקוי עבור הילד ומדגימה את דרכי ההתנהגות המקובלות. מודלינג ביחסים עם הילד וביחסים עם אחרים מקדם את הלמידה וממקד את תשומת הלב בפעולה האמפתית. בנוסף להיותם מודל, הורים יכולים לקדם באופן פעיל את הלמידה החברתית של ילדיהם על ידי הנחיה, מתן חיזוקים והצעת אסטרטגיות התנהגות יעילות. להורים ולדמויות משמעותיות בסביבה המיידית השפעה ישירה ועקיפה על ההתפתחות הפרו-חברתית של ילדים בגיל הרך[11].
מסגרות לגיל הרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
כחלק מהגורמים הסביבתיים גם מסגרות לגיל הרך ממלאות תפקיד חשוב בהתפתחות הרגשית-חברתית של ילדים צעירים. לגן ולבית הספר מקום מרכזי בחיי הילד המבלה בהם שעות ארוכות עם דמויות משמעותיות עבורו. מסגרות אלו מספקות לילדים הזדמנויות חשובות לפיתוח מיומנויות חברתיות וכישורי חיים כלליים. פינות המשחק בגן מאפשרות פורקן רגשי, התמודדות עם קונפליקטים ולמידה חברתית ותורמות להתפתחות האישית ולתהליך הסוציאליזציה. מסגרת שאינה מעודדת פעילות חופשית מתאימה לילדים, עלולה לפגוע בלמידה הטבעית ובצרכים הרגשיים והחברתיים שלהם[14]. מעבר לסביבה מעודדת למידה, הקריטריונים לחינוך איכותי בגילאים צעירים הם יחס ילדים-מטפלים, מאפייני האינטראקציה ביניהם ועם ההורים, יציבות והמשכיות, פרקטיקות פדגוגיות והכשרת הצוות המקצועי. קיימות עדויות לכך שחינוך איכותי בגיל הרך תורם להישגים אינטלקטואליים, התנהגותיים וחברתיים לאורך זמן, בעיקר בקרב משפחות מוחלשות (מושל, 2015).
גם סקירה עדכנית מרחבי העולם מעלה את הצורך בשיפור איכותן של מסגרות חינוך לגיל הרך. נמצא כי טיפול איכותי בילדי גן מצמצם גורמי סיכון בהמשך החיים כולל התנהגות אנטי-חברתית ועבריינית, בריאות נפשית וגופנית ירודה והישגים לימודיים נמוכים. עם זאת, מקובל להניח כי לא ניתן להחיל ממצאים בינלאומיים על מסגרות חינוך מקומיות בקהילות שונות בעולם. קשה לקבוע קריטריונים אוניברסליים לטיפול בילדים צעירים, שכן נושאים כמו הרגלי אכילה ושינה, חינוך לנקיון ופעילויות לימודיות הם תלויי תרבות. למרות ההבדלים התרבותיים קיימת הסכמה לגבי חשיבותם של ההכשרה והתנאים של הצוות החינוכי וקיומן של מערכות יחסים תומכות בגן הילדים[1]. הצוות אחראי במידה רבה ליצירת אקלים חיובי המהווה מודל מבוסס עבור הילדים. מסגרות המיועדות לגיל הרך צריכות לעודד שיח ממוקד-רגשות ולהניח את התשתית לאוריינות הרגשית שתלווה את הילדים בהמשך חייהם[10]. תובנות אלו לגבי תפקיד המסגרת החינוכית מסתמכות על הידע הקיים בספרות המקצועית לגבי מרכזיותו של התחום הרגשי-חברתי בהתפתחות ילדי גן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ארז, ת. וטל, ק., חינוך וטיפול מיטביים בגני הגיל הרך: הפער בין הרצוי למצוי והמלצות לשיפור, באתר פסיכולוגיה עברית, 5/1/2017
- ^ 1 2 פסיכיאטריה של הילד והמתבגר., הוצאת דיונון, 2010
- ^ דיין, י., המלכודת שבבחירת תיאוריות התפתחות כבסיס לחינוך בגיל הרך., הד הגן
- ^ 1 2 3 4 התפתחות הילד, טבעה ומהלכה, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1998
- ^ ישי-קרין, נ., התקשרות, באתר פסיכולוגיה עברית, 3/1/2017
- ^ 1 2 לא נולדים אלימים: עולמם הרגשי והחברתי של ילדים קטנים, הקיבוץ המאוחד, 2008
- ^ Hubbard, J. A., Emotion expression processes in children’s peer interaction, The role of peer rejection
- ^ בקר, ע., מחנכות לגיל הרך כדמויות התקשרות או כשהילד מכנה את המחנכת "אמא"., הד הגן
- ^ Aram D., & Shlak, M., The safe kindergarten: Promotion of communication and social skills among kindergartners, Early Education and Development
- ^ 1 2 גת, ל., א"ב ליצירת אקלים רגשי אמפאתי בגן – ללמוד לחיות ביחד בקבוצה, הד הגן
- ^ 1 2 בקר, ע., "כשכואב לי כואב לך" אמפטיה והתנהגות פרו-חברתית אצל ילדים בגיל הרך., החינוך וסביבו
- ^ משבר ושינוי בחיי הילד ומשפחתו, הוצאת עמיחי, 2003
- ^ שפה וקוץ בה: לקויות תקשורת, שפה ודיבור אצל ילדים, מכון מופ"ת, 2009
- ^ 1 2 קבלסון, א, משחק, למידה והתפתחות בגן הילדים, באתר דעת, 5/1/2017
- ^ ואזן-סיקרון, ל., שר, נ.ובן רבי, ד., התערבויות עם הורים לילדים בגיל הרך : הנחות עבודה, עקרונות עבודה מוצלחים ואתגרים., באתר מכון ברוקדייל, 5/1/2017
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "משתמשת:Efratjos/התפתחות רגשית חברתית בגיל הרך".