משתמש:יוסי/ארגז חול
עמידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שנדמה שעמידה שקטה היא מצב סטאטי, מדידות מודרניות מדגימות שעמידה היא למעשה תהליך של התנדנדות קדימה ואחורה המתחיל בקרסול.
עמידה מבוססת על שיווי משקל דינמי יותר מאשר על שיווי משקל סטאטי. מרכז הכובד של גוף האדם ממוקם גבוה (מעט מעל לאגן) מעל לבסיסו הצר (כף הרגל). תצורה של מרכז כובד גבוה ובסיס צר אינה יציבה ושיווי משקלה מופר בקלות, במקרה גוף האדם על ידי הפרעות חיצוניות (כמו משב רוח) או הפרעות פנימיות (כמו נשימה). הסתמכות על שיווי משקל סטאטי תוביל במהירות לנפילה
משתמש:יוסי הראשון/ארגז חול/חושים סומטים
משתמש:יוסי הראשון/ארגז חול/פרוג'קט פיפי
שימוש בכלים [1] [2] [3] [4] Evolution of the human hand: approaches to acquiring, analysing and interpreting the anatomical evidence _ על זריקה ואלות _ מאמר כמעט הכי עתיק על אחיזת כוח ואחיזה מדויקת
EBM
Evidence based medicine: what it is and what it isn't, BMJ 1996
Evidence-based medicine: a new approach to teaching the practice of medicine. JAMA. 1992
A philosophical analysis of the evidence-based medicine debate
Evidence based medicine: an approach to clinical problem-solving
EBM: unmasking the ugly truth (CRAP)
שאיבת מים מקוניאלים מחקר רנדומלי מבוקר PMID 15313360 ומאמר המצדיק התהליך עם רציונליזציה PMID 7373268
The purpose of toes - analogous to gears in improving running efficiency
Fact or Fiction?: No Big Toe, No Go
The anatomical and functional origin of the first bipedalism PMID 1809491
Hallucial convergence in early hominids. PMID 16497362
Sterkfontein member 2 foot bones of the oldest South African hominid. PMID 7624772
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20639661
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/19366453
אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגפה העליונה מחולקת למספר אזורים אנטומים עיקריים: חגורת הכתף, זרוע, מרפק, אמה, שורש כף יד, כף יד ואצבעות[1].
- חגורת הכתף מרכיבה את החיבור בין הגו לגפה[1]. עצמות חגורת הכתף, עצם השכם ועצם הבריח, מופרקות עם השלד הצירי, בין עצמן ועם עצם הזרוע, בדרך רופפת יחסית, אך כזו המאפשרת טווחי תנועה נרחבים בשלושה מישורי תנועה[1]. מרבית מסת השריר בפלג הגוף העליון מעורבת בהנעתה[1].
- הזרוע נמצאת בין הכתף למרפק[1]. היא מונעת על ידי חגורת הכתף ונשענת על עצם הזרוע כבסיסה הגרמי, שני מדוריה של הזרוע (הקדמי והאחורי) מכילים שרירים שעיקר תפקידם הוא הנעת המרפק[1].
- המרפק הוא המפרק שבין הזרוע לאמה. התנועות המתאפשרות במרפק, כיפוף ויישור וכן סיבוב כלפי מטה וכלפי מעלה של האמה ושל כף היד[1], יכולות להיות מתוארות בתמצית ככאלו המאפשרות הגשת עצמים לקרבת הפנים לשם בדיקתם (בראייה, בטעימה או בהרחה), לשם אכילתם וכדומה[1].
- האמה נמצאת בין המרפק לשורש כף היד. בבסיסה הגרמי שתי עצמות: הגומד והחישור. עצמות האמה יכולות לנוע זו מסביב לזו בזכות מפרקיהן ההדדיים ושרירי האמה המוקדשים לפעולה זו[1]. יתר השרירים באמה אמונים על הנעת שורש כף היד ועל חלק גדול מתנועות האצבעות והאגודל[1].
- שורש כף היד נמצא בין האמה לכף היד והוא מכיל קבוצת מפרקים הפועלים בצורה מתואמת[1]. באזור מצומצם זה שוכנות שמונה עצמות קטנות המופרקות זו עם זו, עם עצמות האמה ועם עצמות המסרק של כף היד[1]. שורש כף היד מאפשר את הנעת כף היד בשני מישורי תנועה: כיפוף ויישור וכן הרחקה וקירוב[1].
- כף היד והאצבעות נמצאים בקצה המרוחק של הגפה. עצמותיהן הרבות הכוללות את חמש עצמות המסרק וארבעה-עשר הגלילים (שני גלילים באגודל ושלושה גלילים בכל אחת מהאצבעות האחרות) והמפרקים שביניהם מאפשרים מגוון גדול של מנחים שונים ותנועות, המשמשים לאחיזה בחפצים ולתמרונם[1]. האצבעות אינן מכילות כלל שרירים, אך הן עשירות בחיבורים שונים של גידי שרירים רבים הנאחזים בחלקיהן השונים[1]. מסת השריר העיקרית בכף היד נמצאת בבסיסי האגודל והזרת ומוקדשת לתנועתם המנוגדת (של האגודל במיוחד) המאפשרת אחיזה נוחה[1]. החלקים הנרחבים ביותר בקליפת המוח התנועתית והתחושתית מחוברים לסיבי העצב המוציאים והמביאים של כף היד והאצבעות.
עצבוב וכלי דם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגפה העליונה מעוצבבת באופן כמעט בלעדי על ידי העצבים השונים היוצאים ממקלעת הזרוע[1]. עצבי הגפה נעים לאורכה ובדרכם יוצאים מהם סעיפים שונים המעצבבים את שרירי הגפה ואת הרכיבים התחושתיים שבעור[1]. העצבים העיקריים של הגפה העליונה הם:
- עצב השריר והעור המעצבב את שרירי המדור הקדמי של הזרוע ואת העור הצידי של האמה[1]
- עצב התווך המעצבב את מרבית השרירים הכופפים שבאמה ואת השרירים והעור בחלקה הצידי של כף היד[1]
- עצב השחי המעצבב את השרירים הדלתא והעגול הקטן ואת עור חלקה הצידי של הזרוע[1]
- עצב החישור המעצבב את השרירים הפושטים בזרוע ובאמה ואת העור בחלקה האחורי של הגפה העליונה (מהזרוע ועד לכף היד)[1]
- עצב הגומד המעצבב חלק מהשרירים הכופפים באמה, את מרבית השרירים הקטנים בכף היד ואת העור התיכון של כף היד והאצבעות[1]
אספקת הדם של הגפה מגיעה מהעורק התת-בריחי היוצא ישירות מקשת אב העורקים (לגפה השמאלית) או לאחר מעבר קצר בגזע הזרוע והראש (truncus brachiocephalicus, לגפה הימנית)[1]. לאחר מספר הסתעפויות משניות של העורק התת-בריחי משתנה שמו לעורק בית השחי והוא עובר דרך בית השחי, עמוק יותר משריר החזה הקטן ונכנס לזרוע, שם משתנה שמו לעורק הזרוע. העורק ממשיך לאורך הזרוע עד הגיעו לגומץ המרפק, שם הוא מתפצל לעורק החישור ולעורק הגומד. שני אלו נעים לאורך חלקה הקדמי של האמה, בצדדים המיוחסים להם על פי שמם (עורק החישור בצידה של עצם החישור ועורק הגומד בצידה של עצם הגומד)[1]. עם מעברם של העורקים דרך שורש כף היד, הם מתפצלים ומתאחדים מחדש תוך יצירתן של שתי קשתות עורקים בכף היד: קשת כף היד העמוקה המורכבת בעיקר מחלקו הסופי של עורק החישור והקשת הכפית השטחית המורכבת בעיקר מחלקו הסופי של עורק הגומד[1].
מכל אורכם של העורקים הראשיים של הגפה, מסתעפים עורקים משניים המספקים דם מחומצן לכל רקמות הגפה[1]. עורק הזרוע ועורק החישור משמשים פעמים רבות כאתרים לבדיקת דופק.
מהגפה, נאסף הדם דרך מערכת ורידים עמוקים ושטחיים. הורידים העמוקים נעים בצמוד לעורקי הגפה ואילו השטחיים קרובים יותר לעור[1]. בין הורידים השטחיים יצוין וריד המרפק התיכון, המשמש פעמים רבות להוצאת דם ורידי (לתרומת דם או לבדיקת דם)[1]. ורידי הגפה מתנקזים בסופו של דבר לוריד בית השחי הצמוד לעורק בית השחי[1].
הנוזל הלימפטי נאסף מהגפה דרך מערכת נימים וצינורות הכוללת מספר ריכוזים של קשרירי לימפה ("בלוטות" לימפה), רובם באזור בית השחי[1].