משתמש:מי-נהר/הכותל המערבי/סעיף 4
בראשית התקופה הערבית הראשונה הגיעו לירושלים כשבעים משפחות יהודיות מטבריה, כמענה להזמנת השלטון החדש אשר נזקק למלאכות בהן עסקו היהודים. יהודים אלה קבעו את מקום מגוריהם בסמוך לכותל הדרומי של הר הבית[1], ונאסר עליהם להיכנס להר הבית אותו הפכו המוסלמים לאתר הקדוש להם.
על תפילות היהודים בסמוך לכתלים הדרומי והמזרחי של הר הבית בתקופה הערבית הראשונה, כותב דב בן-מאיר[2]:
"הבחירה של הדרום כאתר התפילה היהודי נבעה מכך שבכותל הדרומי נמצאו שני שערי חלדה: שערי הכניסה והיציאה הראשיים של הר הבית, בימי הבית השני. כמה עשרות שנים לאחר-מכן, בנו המוסלמים ארמון וכמה מבני-יוקרה הקשורים בו, מדרום להר הבית וסמוך לשערי חלדה. השערים ששוקמו היו לשערי כניסה להר הבית, אך נועדו רק לבאי הארמון, וכך נאלצו היהודים לחפש להם שוב אתר לתפילה.
הפעם פנו לכתל המזרחי. היה זה בשל שער הכהן, הוא שער שושן ובשל המסורת, לפיה כאשר יהודים לא יכלו להיכנס לעיר הם התפללו אל מול כותל המזרח ושער הכוהן מעל הר הזיתים. עם נפילת השושלת האומיית והזנחת מפעל הבנייה האדיר בדרום, חזרו יהודים להתפלל סמוך לשערי חולדה בדרום."
הרמב"ם אשר שהה בארץ ישראל בשנים 1165 - 1166, ביקר ככל הנראה בירושלים למשך שלושה ימים ואף נכנס להר הבית עצמו להתפלל אך אינו מזכיר ביקור באחד מכתליו של ההר[3].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לפי מקור מהגניזה הקהירית ולפי תיאור של ממצאי החפירה מדרום להר הבית ע"י החוקרים בנימין מזר ומאיר בן דב באתר רשות העתיקות
- ^ יש לשים לב שלא מדובר בארכיאולוג מאיר בן דב אלא באיש הציבור והסופר דב בן מאיר.
- ^ כך ברשימה אוטוביוגרפית המיוחסת לרמב"ם: "ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו, ביום חמישי, ששה ימים לירח מרחשון. ובאחד בשבת, תשעה בחודש, יצאתי מירושלים לחברון...". וראה מהדורתו של יצחק שילת לאיגרות הרמב"ם, כרך א, ירושלים תשנ"ה, עמ' רכד - רכה.