טבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

טבריה היא עיר במחוז הצפון בישראל, לחופה המערבי של הכנרת. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2009, יש בטבריה 39,500 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-1.4%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2007, העיר מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ז (2006/2007) היה 48.8%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2006 היה 4,242 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,466 ש"ח).

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 חידוש היישוב היהודי 1.2 בתקופת היישוב ומלחמת העצמאות 1.3 במדינת ישראל 2 טבריה כיום 2.1 אוכלוסייה 2.2 אתרים בטבריה 3 ראשי העיר 3.1 תיירות 4 ערים תאומות 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 גלריה 8 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

טבריה נוסדה בסביבות שנת 20 לספירה בידי הורדוס אנטיפס, ונקראה על שם הקיסר הרומי טיבריוס. אנטיפס נתקל בבעיות ליישבה מכיוון שהיא נבנתה על גבי בית קברות ולכן נחשבה כמקום טומאה. אנטיפס יישב את העיר בנוכרים, עניים, עבדים משוחררים ואף הכריח יהודים להגר אליה בכפייה. לאחר הדחתו של אנטיפס בשנת 39, סופחה העיר ביחד עם שאר תחומי שלטונו לממלכת אחיינו אגריפס הראשון ולאחר מותו בשנת 44 עברה העיר לשלטון רומאי ישיר עם סיפוח ממלכת יהודה לאימפריה.

תושבי העיר לא השתתפו במרד הגדול בין השנים 66 - 73. היא הפכה למרכז יהודי משגשג ולפוליס היחידה בעולם הרומי שאוכלוסייתה יהודית. העיר הייתה מקום מושבה האחרון של הסנהדרין. השליטה בעיר נלקחה מהיהודים והועברה לידי תושביה הפגאנים בשנת 120 לערך, צעד זה היה ביטוי להחרפה ביחסים עם הרומאים שהתרחשה בזמן זה.

התלמוד הירושלמי חובר ברובו בטבריה ונחתם בה. בין האמוראים שפעלו בטבריה ר' יוחנן, ריש לקיש, ר' אמי ור' יוסי. בחפירות הארכאולוגיות שנערכו בה (באזור המלונות) התגלה רחוב העמודים (הקרדו), בית המרחץ, שער הכניסה הדרומי של העיר, מבני מגורים, רחובות ועדויות לאצטדיון ותיאטרון. אמת מים הוליכה את מימי נחל יבנאל אל העיר, וחומה ארוכה שכללה את הר ברניקי ממערב נבנתה בתקופה הביזאנטית.

בתקופה המוסלמית הקדומה פעלו בטבריה ממציאי הניקוד העברי המקובל היום, ולכן הוא נקרא "הניקוד הטַבְרָנִי". מתקופה זו נמצאו מבני מגורים רבים ומספר מטמונים המכילים תכשיטים ומטבעות.

אוכלוסיית העיר ומבניה השתנו באחת עם הכיבוש הצלבני של ארץ ישראל בשנת 1099. טבריה נבנתה מחדש צפונית לעיר הרומית כבירת "נסיכות הגליל" של "ממלכת ירושלים" הצלבנית. הנסיך טנקרד הפכה למרכז מנהלי חשוב בגליל כולו. בעיר הוקמו ארמונות ומבצר, וחומה מרשימה הקיפה אותה. אל המבצר ניתן היה לגשת בסירה הישר מהכנרת, אל קומתו התחתונה.

הפרק הצלבני הגיעו אל קיצו עם מפלת הצלבנים בקרב קרני חיטין, לא הרחק מהעיר. צבאותיו המוסלמיים של צלאח א-דין צרו על העיר, וכתגובה לכך הוזעקו צבאות הצלבנים שהתאספו קודם לכן ליד מעיינות ציפורי. המפגש, למרגלות הר קרני-חיטין, עיצב במידה מרובה את פני העולם המוסלמי והנוצרי כיום.

במשך התקופה הממלוכית עמדה טבריה בחורבנה המוחלט. תיאורי נוסעים מספרים על עיי חורבות. שיקומה בא לה בשנת 1564 מידי האישה היהודיה דונה גרציה נשיא ודון יוסף נשיא, מאנוסי פורטוגל, ששמה לה למטרה לסייע ליהודים בכל העולם. היא שכרה מידי הסולטאן הטורקי סולימאן הראשון ("המפואר") את חורבות העיר ב-1000 דוקאט לשנה, ומימנה הקמת חומה. דונה גרציה לא זכתה לעבור בעצמה לעיר, עת נפטרה בטורקיה בשנת 1569, שנים ספורות לאחר השלמת הבנייה, אולם העיר טבריה התקיימה בזכותם כמאה שנים.

[עריכה] חידוש היישוב היהודי

בשנת 1740 הרב חיים אבולעפיה הוזמן להתיישב בטבריה. הוא היה רבה של העיר איזמיר, הרב חיים אבולעפיה, הוזמן לעיר "לחדש את מסורת אבותיו", על ידי שליט הגליל דאהר אל עומר, שכן סבו היה המרא דאתרא של העיר לפני שננטשה על ידי היהודים, שבעים שנה קודם. הרב אבולעפיה חידש והחיה את היישוב היהודי בעיר. בשנת 1742 הרב קבל איגרת מיהודים בדמשק, ביניהם השולחני של סּולֱ‏מאן פאשה שהוא ה"משנה למלך", דהיינו משנה לשולטן הטורקי היושב בקושטא. באגרת יהודי דמשק מבקשים ממנו כי יורה ליהודי טבריה לעזוב את העיר ולעבור לצפת או לעכו. באגרת נאמר כי סולימאן, פחה דמשק, עומד לצאת למלחמה במטרה לכבוש את טבריה, להרוג את דאהר אל עומר, להחריב את בתיה ולפגוע ביושביה. הרב אבולעפיה פונה לדאהר, אשר מונה שלוש סיבות מדוע לא ייתכן כי שסולימאן יגיע לטבריה.

1. אם ל"שולטן" בקושטא הייתה תוכנית לפגוע בתושבי טבריה, ניתן היה לצפות כי האזהרה על כך תבוא מהיהודים אשר נמצאים בחצרו ולא מדמשק אשר אינה חולשת על טבריה.
2. אם אכן נגזרה הגזירה על טבריה היא הייתה מוטלת על מושל צידון אשר טבריה בתחום אחריותו.^[1]
3. אין לממשל סיבה לפגוע בדאהר שכן הוא גובה את המיסים עבורו באזור, בזמן וכמות כנדרש ומעביר אליו את כל הסכומים כנדרש ממנו.

המסקנה היא כי למשנה למלך בדמשק אין יכולת לבצע את תוכניתו ורק יש לו איבה כלפי דאהר, שנובעת מקנאה שמקורה באירועי העבר. יהודי העיר משיבים ליהודי דמשק כי מדובר ב"תחבולה" והם לא ייעזבו את העיר. לטבריה מגיע אגרת שנייה מדמשק ובה יהודי טבריה מתבקשים לפנות אותה מיד. בינתיים דאהר מקבל אגרת מהממונה עליו מצידון שאין לה מה לחשוש מפחה דמשק. בין לבין, שליחים מודיעים לדאהר כי צבא סולימאן מדמשק מטבריה ומצויד בשפע של ארטילריה. ואכן תוך זמן מה צבאו נצפה צבאו על תותחיו ק"מ אחד צפונה מטבריה על ההרים. יעקב בירב בזכרונותיו מונה את הצעדים שננקטים בעיר להגנתה:

1. יהודי טבריה מתפללים להצלה בקברי הקדושים בעיר במערת רבי חייא ובניו יהודה וחזקיהו.
2. דאהר פונה לאחיו, הנמצא בדיר חנא בגליל, בבקשה כי יכין צבא אשר יחוש לעזרתו.
3. שליח מהפחה של צידון מבטיח כי ילך לדמשק ויזהיר את סולימאן פאשה מפני צעדים נגד טבריה.

כעבור זמן מתחילה ההתקפה על טבריה: פגזים נופלים עליה לרוב. בירב מספר בזכרונותיו, כי הפגזים נופלים בעיר רק בשדות פתוחים או מגיעים לטווח ים כנרת. בעיר עצמה הבתים לא נפגעים וחיי התושבים נמשכים כסדרן. אפילו אין מצור על העיר והאספקה החקלאית מגיעה לטבריה כסדרה. בהפוגה מחליט דאהר לשלוח את אימו לסולימאן, עם שי כספי גדול, להביע את רגשי הכבוד שהוא רוכש לו, את הנאמנות שלו לאימפריה העות'מאנית ולבקש ממנו כי יַ‏ישוּ‏ב לדמשק. סולימאן לא מגלה נכונות להסיר את המצור. וכך במשך חודשים רבים , הפגזות חוזרות על עצמם, לעיר לא נגרמים נזקים, והאמא יוצאת - ארבע פעמים - עם שי כספי ומבקשת כי יחזור עם צבאו לדמשק. יהודי טבריה שומעים בינתיים כי מגפת דבר פשטה בין יהודי צפת ורואים בכך נס שלא עזבו את העיר.

סולימאן מחזיק בתואר של מנהיג המשלחת הישמית של העולים לרגל למכה מדמשק, אחת בשנה. מועד העלייה לרגל מתקרב ואם הוא יימשיך את המצור על טבריה הוא יפסיד את תפקידו המכובד. הוא מבקש מדאהר כניעה סמלית: הריסת חלק ממגדל העיר וצעדה של חלק מצבאו ברחובה הראשי של טבריה. אם יסכים לכניעה החלקית והפומבית סולימאן יוכל לשוב בכבוד לדמשק ודאהר יוכל להמשיך לשלוט על טבריה. דאהר אינו נותן בו אימון ומסרב להצעת הכניעה המכובדת. הזמן דוחק וסולימאן נאלץ לחזור לדמשק מבלי הישג כל שהוא. יהודי העיר קובעים את יום הנסיגה, ד' כסלו, ליוםפורים מיוחד ליהודי טבריה.

סולימאן מחליט לבוא לטבריה פעם השנייה. הפעם הוא לא מספיק להגיע לעיר ובדרך אליה הוא נתקף בהרעלת קיבה ומת. ר' יעקב בירב מסיים את זיכרונותיו במשפטים אלה: "כלי המלחמה (של סולימאן) הוסעו לעכו, את ה"פגר" (סולימאן עצמו) הוליכו לדמשק ויום ז' אלול נקבע ליום משתה ושמחה. כי בו נפגר המשנה ומת, כן יאבדו כל אויבך ה', כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון".

החל משנת 1777 התיישבו בטבריה קבוצות של חסידים ממזרח אירופה, בהנהגת רבי מנחם מנדל מויטבסק. ב-1 בינואר 1837 נחרבה העיר ברובה ברעידת אדמה חזקה. רוב חומות העיר קרסו ומאות מתושביה ניספו.

טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, צפת וחברון) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן במאה ה-19.

[עריכה] בתקופת היישוב ומלחמת העצמאות

בימים 11 במאי עד 16 במאי 1934, התחוללו סופות גשמים, בעיקר באזור הפנימי של הארץ. היום הגשום ביותר היה ב-14 במאי, והוא לווה בברד וסופות ברקים ורעמים, אשר גרמו לזרימת סחף ממדרונות הבקע המערבי לתוך העיר טבריה. בגלל תשתית לקויה והעדר תעלות ניקוז הוצפה העיר התחתית ורחובותיה, ונגרם לה נזק כבד. השטפון הפתאומי גבה את חייהם של 32 תושבים וגרם לפציעתם של מאה אחרים. בנוסף נותרו מאות ללא קורת גג. ב-2 באוקטובר של שנת 1938 נערך טבח בטבריה על ידי פורעים ערבים תושבי הכפרים הסמוכים. הפורעים חדרו לשכונת קריית שמואל בקצה העיר ורצחו 19 יהודים. האירוע ידוע כליל הדמים בטבריה.

בראשית פברואר 1948 החלו אירועי צליפות בין הערבים והיהודים בעיר, לאחר תקופה בה נרשמו יחסים תקינים בדרך כלל. בעקבות אירועים אלה החלו הערבים לעבור לאזורים בטוחים והיהודים החלו להתקבץ בשכונות היהודיות ועזבו את העיר העתיקה. בחודש מרץ הגיעו ההנהגות המקומיות להסכם שהפסיק את הצליפות. ישראל גלילי בירך על ההסכם. ב-8 באפריל התחדשו היריות. ב-12 באפריל נכבשו שני כפרים סמוכים (חירבת נאצר אל-דין וגבעת שיח' קדומי), כיבוש שניתק את האוכלוסיה הערבית בטבריה מהכפר הגדול לוביה. בנוסף הגיעו לעיר פליטים שהורידו את המורל בקרב הערבים. בין ה-16 ל-17 באפריל כוחות של חטיבת גולני ושל הגדוד השלישי של הפלמ"ח תקפו את העיר העתיקה באמצעות מרגמות, פוצצו בדינמיט שמונה בתים והטילו מצור על העיר. לאחר מתקפה זו השתררה בהלה בקרב תושבי העיר הערבים, ומנהיגי הקהילה נפגשו עם המושל הבריטי של טבריה בבקשה להגנה. משהתברר להם שהכוחות הבריטים עומדים לעזוב את העיר ואינם יכולים לערוב לביטחונם, הוסכם על פינוי מאורגן בחסות בריטית. הפינוי נערך באמצעות משאיות ואוטובוסים של הבריטים והתושבים הועברו לנצרת ולעבר הירדן המזרחי.‏‏^[2]

[עריכה] במדינת ישראל

[עריכה] טבריה כיום

העיר היא מרכז תעשייתי אזורי. ישנם בה אזורי תעשייה וקרוב אליה - אזור התעשייה קדמת הגליל, אזורי התעשייה ג' ו-ד', אזור תעשייה ומלאכה ליד שכונת "קרית משה". אזור התעשייה ממלא מקומות עבודה ביישובים שמסביבה, כגון: גבעת אבני וכו'. טבריה היא עיר תיירות מרכזית בישראל, המטפחת גם אטרקציות יהודיות- דתיות והיסטוריות. רוב מקורות התעסוקה בעיר קשורים בתיירות. כגון: מלונות, מסעדות כשרות, חופי רחצה ופעילות ימית, אתרים ארכאולוגיים, וכדומה והקניונים. לאחרונה חנכה העיר פארק ארכאולוגי עירוני חדש בשם "פארק ברקו", הממוקם מול החוף העירוני ומכיל אמפיתיאטרון, במת מופעים, משטחי דשא ומוצגים ארכאולוגיים מתקופות שונות.

[עריכה] אוכלוסייה

שנה	אוכלוסייה
1922	2,543 ‏‏[3]
1931	3,220 ‏‏[4]
1946	11,810‏‏[5]
1948	5,555
1955	16,200
1961	20,792
1972	23,707
1983	28,237
1995	35,291
2000	39,400
2005	40,000
2009	39,500

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון ליוני 2009, יש בטבריה 39,500 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-1.4%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2007, העיר מדורגת 4 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשס"ז (2006/2007) היה 48.8%. השכר הממוצע של השכירים בשנת 2006 היה 4,242 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,466 ש"ח).

[עריכה] אתרים בטבריה

אתרים חשובים בטבריה: קבר הרמב"ם ובסמוך לו קבר רבי יוחנן בן זכאי, קבר רבי מאיר בעל הנס וקברים של אמוראים רבים בם נמנים קברי הגדולים רבי עקיבא ולצדו קבר הרמח"ל - רבי משה חיים לוצאטו, ובמורד אותו ההר קבורים רבי חייא ובניו. חמי טבריה מוזכרים בכתבי חז"ל וידועים כבעלי תכונות מרפא כבר מן העת העתיקה. הכנרת מוזכרת במדרשים כ-"ימה של טבריה". גובהה של העיר העתיקה הוא 200 מטר מתחת לפני הים. אך קיימים בה אזורים שגובהם 200 מטר מעל פני הים, וזו אחת הערים היחידות, שההפרש בין שתי שכונות שבה הוא 400 מטרים.

[עריכה] ראשי העיר

• זאכי אלחדיף: 1938 - 1928. ראש העירייה היהודי הראשון בארץ ישראל. נרצח בשנת 1938 בטבריה על ידי ערבי מקומי על רקע לאומני.
• שמעון דהאן: 1950 - 1938
• משה צחר: 1950 - 1955, 1960-1978
• מאיר אדרעי: 1955 - 1960
• יגאל ביבי: 1978 - 1988
• יוסי פרץ: 1988 - 1998
• בני קרייתי: 1998 - 2003
• זוהר עובד - 2003 ואילך

[עריכה] תיירות

טבריה היא בין ערי התיירות המובילות בישראל, מוקדי התיירות המרכזיים הם ימת הכנרת, קברי צדיקים, אתר חמי טבריה וכן הטיילת החדשה והשווקים המקומיים. בטבריה 31 מלונות ובהם 3627 חדרים. אחוז התפוסה במלונות טבריה הוא נמוך יחסית לערי תיירות אחרות בארץ: אחוז התפוסה השנתי במלונות טבריה ב-2008 היה 60% זאת בהשוואה ל67.6% באילת ו66.4% בירושלים (למ"ס, שנתון סטטיסטי לישראל 2009) בטבריה לנו בשנת 2008 1,657,600 מבקרים, 47% מתוכם היו תיירים מחו"ל.

בשנים האחרונות חווה טבריה ירידה בחלקה היחסי במספר הלינות הן בקרב ישראלים והן בקרב תיירים. עד לשנת 1998 טבריה נטלה את המקום השני אחרי אילת במספר לינות הישראלים וכיום היא ניצבת במקום הרביעי. בלינות תיירים הייתה טבריה עד שנת 1998 במקום רביעי וכיום היא ניצבת במקום השביעי. את הירידה בחלקה של טבריה במפת התיירות ניתן להסביר באמצעות מספר גורמים. הגורם הראשון במעלה הוא הגורם התדמיתי, טבריה נתפסת כעיר בה רמת השירותים לתייר וחזותה האורבנית ירודים, דבר המשפיע באופן מכריע על הירידה בפופולריות שלה ועל דימויה הנחות כאתר תיירות; התפתחותה של אילת כיעד תיירותי אטרקטיבי והתפתחות האירוח הכפרי בצפוו הביאו גם הם לנגיסה בביקוש לנופש בטבריה.

טבריה נחשבת יעד אטרקטיבי לנופש בקרב חרדים, בסקר שנערך ב-2007 נמצא ש-21% מן הנופשים החרדים שיצאו לנופש בארץ בשנה האחרונה עשו זאת בטבריה. הביקוש החרדי לנופש הוא בעיקר בתקופת בין הזמנים (שלושת השבועות שבין ט' באב לראש חודש אלול). בשל הביקוש הגדול נשכרים עבור החרדים מספר מלונות המשמשים את האוכלוסייה הכללית במשך כל השנה, זאת בכדי לענות על הצרכים המיוחדים המאפיינים את התיירות החרדית.

[עריכה] ערים תאומות

הערים התאומות של טבריה הן:

• אלנטאון, פנסילבניה, ארצות הברית
• מונטקטיני, איטליה, משנת 1979
• מונפלייה, צרפת, משנת 1983
• וורמס, ריינלנד-פאלץ, גרמניה, משנת 1986
• סיינט פול, מינסוטה, ארצות הברית, משנת 1996
• גרייט ניק, ניו יורק, ארצות הברית, משנת 2002
• סנט רפאל, צרפת, משנת 2007
• וושי, סין, משנת 2008
• טולסה, אוקלהומה, ארצות הברית, משנת 2008

[עריכה] לקריאה נוספת

• עודד אבישר, ספר טבריה - עיר כינורות וישובה בראי הדורות, הוצאת כתר, תשל"ג
• ר' יעקב בירב, הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה בתוך זכרונות ארץ ישראל מאת אברהם יערי , הוצאת ספרים מסדה - רמת גן, 1974 - הדפסה שנת 1983, עמודים 74 - 100.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טבריה

• האתר הרשמי
• טבריה באתר מט"ח
• אתר טבריה סובב כנרת
• מפת טבריה
• ד"ר יעקב הרוזן, ‏דון יוסף נשיא בונה טבריה, באתר דעת
• טבריה הקדומה - דלת אל העבר, באתר אורט
• טבריה, באתר הרשות לפיתוח הגליל
• טבריה: עיר קודש עם נוכחות יהודית, באתר אומדיה

[עריכה] גלריה

טבריה בצילום מהאוויר	הגן הארכאולוגי במרכז טבריה	מבט מהשכונות הגבוהות של טבריה אל עבר הכנרת	מבט מחופי טבריה אל הכנרת
ספינות לחוף הכנרת	עתיקות טבריה מדרום לעיר. צולם ב-1862	קברם של רבי עקיבא בן יוסף ורבי משה חיים לוצאטו בבית הקברות בטבריה	טבריה בלילה
נמל טבריה בלילה	טבריה בשנת 1978	הכניסה הראשית למתחם קבר הרמב"ם	האנדרטה לכיבוש טבריה
בית הארחה לצליינים סקוטים, שריד לאחד מבתי טבריה העתיקה, 4/08	מרכז העיר, 5/06

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ במאה ה-17 נוצר וילאת (פלך) חדש - וילאת צידון, שאזור הגליל עבר לתחום אחריותו משליטה של הפחה של דמשק
2. ^ ‏לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947-1949, בני מוריס‏
3. ^ ‏לפי נתוני מפקד האוכלוסין של המנדט הבריטי‏
4. ^ ‏לפי נתוני מפקד האוכלוסין של המנדט הבריטי‏
5. ^ ‏אומדן סך כל האוכלוסייה לסוף שנה זו. בחלוקה אתנית: 4,990 מוסלמים, 6,030 יהודים ו-780 נוצרים. מקור:[1]

מחוז הצפון
ערים	בית שאן · טבריה · טמרה · יקנעם · כרמיאל · מגדל העמק · מעלות-תרשיחא · נהריה · נצרת · נצרת עילית · סח'נין · עכו · עפולה · צפת · קריית שמונה · שפרעם
מועצות מקומיות	אבו סנאן · אכסאל · אעבלין · בועיינה-נוג'ידאת · בוקעאתא · ביר אל-מכסור · בית ג'ן · בסמת טבעון · בענה · ג'דיידה-מכר · ג'וליס · ג'ש (גוש חלב) · דבורייה · דייר חנא · דייר אל-אסד · זרזיר · חורפיש · חצור הגלילית · טובא-זנגרייה · טורעאן · יאנוח-ג'ת · יבנאל · יסוד המעלה · יפיע · ירכא · כאבול · כאוכב אבו אל-היג'א · כסרא-סמיע · כעביה-טבאש-חג'אג'רה · כפר ורדים · כפר יאסיף · כפר כמא · כפר כנא · כפר מנדא · כפר תבור · מג'ד אל-כרום · מג'דל שמס · מגדל · מזרעה · מטולה · מסעדה · מע'אר · מעיליא · משהד · נחף · סאג'ור · ע'ג'ר · עיילבון · עילוט · עין מאהל · עין קנייא · עראבה · פסוטה · פקיעין · קצרין · ראמה · ראש פינה · ריינה · רמת ישי · שבלי - אום אל-גנם · שלומי · שעב
מועצות אזוריות	אל-בטוף · בוסתאן אל מרג' · בקעת בית שאן · גולן · הגלבוע · הגליל העליון · הגליל התחתון · מבואות החרמון · מגידו · מטה אשר · מעלה יוסף · מרום הגליל · משגב · עמק הירדן · עמק יזרעאל