משתמש:מעוניין

הימים אז ימי הקיץ, ולי עוד טרם מלאו תשע שנים. השמש השפילה ממכון שבתה להביט בעיניה הבוערות אל "החדר" האפל, וכמו להכלים את "מלמדנו", השליכה מבטה בלעג אל ה"טלית קטן" שלו המלוכלך, ותסבך קרניה בזקנו החד למען הרעימו, ותשפוך השובבה קרני זהבה על הבצה והרפש ועל תעלת השופכין שב"רחוב ההקדש", שהוא גם "רחוב בית הכנסת", גם "רחוב המלמדים", גם "רחוב השוחטים" וגם השוק, ובעצמת כשפיה רמזה אלינו בצחוק: ילדים אוילים, למה תשבו פה סגורים ומסוגרים עם ה"רבי" הכסיל? ואמנם מה יקרות, מה אהובות הן קרני השמש המפזזות ומכרכרות באהבה ובנעימה מבעד לחלון! ובחוץ מה יפה ומה נעים! מה טובים השעשועים שמה! מה נאה הוא האד העולה מתעלת השופכין, ומה מאושרים המה הנערים המתגלגלים עתה שמה, המתאבקים בעפר ועושים כדורי רפש ומיבשים אותם בשמש! אבל הרבי הוא קשה ואכזר, הוא לא ידע חנות! הוא יושב ולומד! יושב ושונה! אגלי-הזיעה נוטפים על פני הגמרא, הכתונת לחה ומדובקה אל העור, הידים כבדות, הראש כואב, הקול צרוד – והרבי שונה, לומד ושונה...

— מרדכי זאב פיארברג, העגל

וכמה נשתנו הדברים מאז ועד עתה? ההפסיקו לילך בבגדים מוכתמים? ההפסיקו ללבוש טלאי על טלאי? ההפסיקו להיות סגורים ומסוגרים? ההפסיקו להיוותר בצמצומם מעבר ל"רחוב ההקדש"?

כמובן שהתשובה העגומה היא – לא! לא ולא! חלילה וחס!

פעמים בודדות הילכתי בבני ברק, בבני-ברק המוזנחת ולא מטופחת, בתים צפופים וישנים בעלי ארבע ושלוש קומות, חלקם חרבים למחצה, לשליש ולרביע. הרחובות צרים מהכיל את העוברים ושבים, אשפה וטינופת מושלכת על לבני המדרכה סמוך ל'צפרדע' [=פח אשפה. למה הם קוראים לה 'צפרדע'? לאלוהים הפתרונים.] ושלא בסמוך לה. העוברים ושבים רצים במשובה, כאילו מאש בוערה הם בורחים. התחנות אוטבוסים עמוסות לעייפה, כך שלעוברים ולשבים לא נותר אלא לקפץ על האנשים העומדים בה לפלס להם דרכם. ילדים רצים ברחובות הומים, צפירות נמרצות נשמעות בקול תרועה...

הביקור המבחיל הזה עורר בי חלחלה, גם נבהלתי מהסכנה הטמונה ברחובות הומים שכאלו עם אוכלסיית ילדים גדולה, בהתאם לצו האלוהים. אך בעיקר גברה בי הרחמנות! רחמנות עצומה על הסגירות, על האטימות, על חוסר ההתחשבות והזהירות, על אי התנהגות אנושית הולמת בין בני אנוש.

ועוד יותר מהרחמנות על מצבם החומרי, גברה הרחמנות על שקיעותם בכל הווייתם בחיים כאלה, שאין בהם לא טעם ולא ריח, לא תורה ולא יראה, שכן אין תורה נקנית אלא מתוך נקיות וטהרה.

לא פלא, שגם אני רכשתי סלידה מחרדים, בעיקר מעת שהנהיגם החזון איש בידו הרמה. אם כי גם הוא בטח לא פילל לחברה לא מתוקנת כזו...