בני ברק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני ברק
סמל עיריית בני ברק
דגל העיר
PBeneBerak018.jpg
מבט לכיוון דרום-מערב מגבעת סוקולוב
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה חנוך זייברט
גובה ממוצע ‎10‏ מטר
תאריך ייסוד 1924
סוג יישוב עיר בעלת 100 - 200 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 168,769 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎3.1%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 22,984 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 7,343 דונם
מיקום בני ברק
בני ברק
בני ברק
דירוג חברתי-כלכלי 3 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4182
פרופיל בני ברק נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.bnei-brak.muni.il
שלט הסבר בכניסה הראשונה לבני ברק, רחוב רבי עקיבא פינת דרך ז'בוטינסקי.
שלט הסבר ברח' רבי עקיבא
גבעה ברחוב צפת, מערב בני ברק ב-1976. במקום היה מחנה צבאי בריטי, מכאן עצי האקליפטוס בראש הגבעה.

בּנֵי בּרַק היא עיר במחוז תל אביב העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל, הגובלת בתל אביב, ברמת גן, בפתח תקווה ובגבעת שמואל.

העיר נוסדה ב-1924 על ידי קבוצת חסידים יוצאי ורשה שבפולין מחברת "בית ונחלה", על אדמות שנרכשו מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (שאז נקרא "אבן איברק"). שמה ניתן לה על שם יישוב יהודי עתיק בסביבתה הנקרא אף הוא "בני ברק", שבו גר התנא רבי עקיבא (שעל שמו קרוי הרחוב הראשי של בני ברק, רחוב רבי עקיבא).

שטח השיפוט של העיר, שבעת היווסדה עמד על 1,323 דונם, הוא כיום 7,088 דונם. הרוב המכריע של השטח מכוסה במבני מגורים, תעשייה ומסחר. היא הוכרזה כעיר בשנת 1949.

בני ברק היא עיר בעלת צביון חרדי. בעיר ישנן ישיבות רבות, בייחוד של הזרם החסידי והזרם הליטאי. כמו כן בעיר מוסדות דתיים רבים. בשטחה של העיר נותרה שכונה חילונית אחת, פרדס כץ, שאף היא עוברת תהליך התחרדות. עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל.

העיר הצפופה משפרת את חזותה יותר ויותר, והוקמו בה פארקים בצפון העיר ובמרכזה לרווחת תושביה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ברק הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר בני ברק הקדומה, שעל שמה קרויה העיר הנוכחית, הייתה יישוב פלשתי בתקופת הברזל, ימי בית ראשון, ובימי בית שני היא הפכה להיות יישוב יהודי. במנסרת סנחריב, המתארת את מסע סנחריב לארץ ישראל ואת המצור שערך על חזקיהו בירושלים, מוזכרת העיר בני-ברק (Banaibarqa) כאחת מערי הפלשתים‏[1], גם במקרא, בספר יהושע, היא מוזכרת בנחלת שבט דן יחד עם ערים פלשתיות נוספות: "לְמַטֵּה בְנֵי-דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם, יָצָא הַגּוֹרָל הַשְׁבִיעִי. וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרעה וְאֶשְׁתָּאוֹל, וְעִיר שָׁמֶשׁ. וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה. וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן. וְאֶלְתְּקֵה וְגִבְּתוֹן וּבַעֲלָת. וִיהֻד וּבְנֵי-בְרַק וְגַת-רִמּוֹן. וּמֵי הַיַּרְקוֹן, וְהָרַקּוֹן, עִם-הַגְּבוּל, מוּל יָפוֹ"" (ספר יהושע, יט מ).

את העיר הקדומה נהוג לזהות עם תל בני ברק הנמצא בפינה הדרומית-מערבית של מחלף מסובים, מדרום לרמת גן, בשטחו של פארק אריאל שרון, המכונה "חורבת בני ברק"‏[2]. שמו של המחלף מקורו בקטע מן ההגדה של פסח: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית".

משלהי תקופת בית שני נודעה העיר כמקום יישוב יהודי וכמקום מושבו של התנא רבי עקיבא‏[3], והיא מוזכרת מספר פעמים בתלמוד הבבלי,‏[4] כמו גם במעשה הנאמר בהגדה של פסח.

תולדות העיר החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ברק נוסדה בי"א בסיוון תרפ"ד (13 ביוני 1924) כמושבה חקלאית. היא הוקמה על ידי קבוצת "בית ונחלה" מפולין, שביקשה לעסוק בחקלאות. המתיישבים הראשונים היו דתיים, בני העלייה הרביעית. האדמות נקנו באמצעות חברת 'גאולה בע"מ' מהכפר הערבי הסמוך אל-ח'ירייה (אז - "אבן איברק"). בראשיתה של המושבה הייתה פרנסתה על גידול פרי הדר. עם זאת, קרבתה לתל אביב העניקה לה צביון עירוני.

בשנת תרצ"ג (1933) התיישב בבני ברק הרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש". הרב חיים עוזר גרודזנסקי פרסם את שמו והוא הפך לסמכות בקרב הציבור החרדי בארץ. מעמדו של החזון איש בציבור החרדי ואפילו בציבור הרחב תרם להפיכת העיר למרכז יהודי חשוב. בשנת תש"ד הוקמה בעיר ישיבת פוניבז', אשר הטביעה את חותמה על אופיה של העיר. עם הקמת המדינה היו בעיר כ-8,000 תושבים.

בשנות המושבה הראשונות תרפ"ד - תרפ"ח שימש כרב המושבה הרב אריה מרדכי רבינוביץ. משנת תרצ"ז עד תשמ"ו, כיהן כרבה הראשי של העיר הרב יעקב לנדא, שביסס את מערכות היהדות של העיר והביאה להיות העיר שבה לא נוסעים כלי רכב בשבת. לאחר פטירתו, בעת מסע ההלוויה, הוכתר על ידי ראש העירייה משה אירנשטיין לרבה הראשי של העיר בנו בכורו, הרב משה יהודה ליב לנדא, שאף המשיך את מערכת הכשרות העירונית שהקים, שנחשבת כיום ממערכות הכשרות המהודרות ביותר‏[5].

רחוב רבי עקיבא חוצה את העיר מצפון-מערב למזרח. זה הרחוב הראשון שנבנה בעיר ומשמש עד היום כרחוב מרכזי.ברחוב זה שוכנו בתחילה מבני הציבור כמו בית הכנסת הגדול והמועצה המקומית ונבנו בו מפעלי תעשייה שונים כמו דובק. בכניסה לרחוב מרח' ז'בוטינסקי הוקם בזמנו שער כניסה. כיום זה רחוב צר והומה שבו מתרכזת הפעילות המסחרית והחברתית בעיר.

העלייה ההמונית הביאה לעיר עולים רבים מהציונות הדתית, שהקימו את שיכון ג', שיכון ה', שיכון ו' וקריית הרצוג, שבה הוקמה הישיבה התיכונית בני עקיבא בני ברק. במרכז העיר הוקם מרכז קהילתי-תורני בשם "בית במברגר". בשכונת פרדס כץ, בצפון-מערב מהעיר, הוקמה מעברה גדולה, שבה התגוררו בעיקר עולים יוצאי תימן, פולין ועיראק. שכונות נוספות הוקמו על ידי חסידי ויז'ניץ, בדרום העיר, בה מתגורר האדמו"ר מויז'ניץ, ושכונת נוה אחיעזר של פועלי אגודת ישראל. הסתדרות הכללית הקימה שכונות לחבריה בעיר, בהן "שיכון ההסתדרות". העיר הייתה מוקד חשוב לפעילות "העובד הדתי" - סיעה של פועלים דתיים בהסתדרות.

עשר שנים לאחר קום המדינה, בשנת תשי"ח, התגוררו בעיר כ-40,000 איש והיא הייתה בתהליך בנייה מואץ. על אופיה של העיר בתקופה זאת ניתן ללמוד מבתי הספר בהם למדו ילדי העיר. 38% מהתלמידים בגילאי בית הספר היסודי למדו בבתי הספר של החינוך העצמאי, 34% למדו בבתי ספר ממלכתיים דתיים ו-28% למדו בבתי ספר ממלכתיים. באותה שנה, ראש העיר היה משה בגנו, איש הפועל המזרחי וסגנו היה ראובן אהרונוביץ' מפועלי אגודת ישראל ‏‏[6].

רבים מהעולים שהתגוררו בפרדס כץ עזבו את העיר בשנות ה-60 של המאה ה-20 ואל השכונה הגיעו רבים מעולי צפון אפריקה. בשכונה הוקמו שיכונים ציבוריים והיום היא מונה כ- 30,000 נפש וקיים בה ריכוז של עובדים זרים. בשוליה פועל אזור התעשייה העיקרי של העיר, ובו מוסכים, מגדלי משרדים, מפעל "אלישרא" ועוד.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 ניסתה ההסתדרות להקים שכונות לחילונים בעיר. אולם לאחר ששיכון עובדים הצליחה למכור רק 80 דירות מתוך 180 דירות שהוקמו בשיכון ברחוב השומר היא מכרה את קרקעותיה בבני ברק לגורמים חרדיים ולמרות מחאות של מועצת פועלי בני ברק הרימה ידיים במאבק על צביון העיר‏[7].

עד שנות ה-80 הייתה בני ברק העיר החרדית היחידה בישראל. בשנות ה-80 הוקמו עמנואל וביתר עילית ובשנות ה-90 הוקמו מודיעין עילית ואלעד.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בבני ברק 168,769 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎3.1%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 3 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 5,141 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[8] להלן גרף המציג את התפתחות האוכלוסייה בעיר:

בית הכנסת הגדול ברח' רבי עקיבא
בניין העירייה החדש
אחד מעמודי "קבלת פנים" בכניסות לבני ברק, ובו הכתובת "אנא כבדו אורחות חיינו בהופעתכם"
האנדרטה לחללי מערכות ישראל בגבעת סוקולוב
רחוב רבי עקיבא בשבת
מכון מור ורדיו קול ברמה בבני ברק
מבט דרומה מגבעת סוקולוב
תצפית על גבעת סוקולוב משכונת הר שלום. על הגבעה-מתקן תקשורת ואנדרטה לנופלים במערכות ישראל
שלט בבני ברק
חרדים בעיר בני ברק ממתינים בתחנת אוטובוס כדי לערוך את השבת בריכוזים חרדיים אחרים

בבני ברק חיו ופעלו מגדולי ומעצבי היהדות החרדית מקום המדינה, בהם הרב אברהם ישעיהו קרליץ המכונה החזון איש, הרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) והרב אלעזר מנחם מן שך.

כמו כן רבים מאדמו"רי החסידות גרו וגרים בבני ברק, בהם האדמו"ר מגור, האדמו"רים מנדבורנא, האדמו"רים מלעלוב, האדמו"רים מוויזניץ', האדמו"רים מאלכסנדר, האדמו"ר מראדזין, האדמו"רים ממודז'יץ, האדמו"ר מקוז'מיר, האדמו"ר משאץ והאדמו"ר מסטריקוב.

כיום, גרים רבים מרבני האשכנזים בבני ברק כמו הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי, הרב נסים קרליץ, הרב וואזנר, הרב גריינימן, הרב שטרן, ועוד רבים אחרים.

מוסדות ושירותים בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרט למרפאות קהילתיות של כל קופות החולים, נמצאים בבני ברק מרכז רפואי מעיני הישועה, בית החולים עזר מציון, מכון לרפואה דחופה טרם איכילוב, "מכון מור" לבדיקות רפואיות ועמותת יד שרה.

גמילות חסדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני ברק אחד מהריכוזים הגדולים בארץ למוסדות גמילות חסדים. מדריך בני ברק מסווג את הגמ"חים ל-11 קבוצות המתחלקות ל-200 נושאים. מספרם של המוסדות מגיע ל-1,000. הגמ"חים הוקמו במטרה להנציח את זכרם של נספים או בעקבות אירועים שבהם נזקקו היוזמים לעזרה ולא יכלו לקבלה בזמן או בתנאים שעמדו לרשותם. מוסדות הגמ"ח מתחלקות לקבוצות העיקריות הבאות: צרכי בריאות - 190 גמ"חים, שמחות, בעיקר לברית מילה ופדיון הבן -100, דת ותשמישי קדושה - 160, הריון ולידה - 90, חתונות, אירוסין ושידוכים - 90, לבית וליום יום - 400, שבעה וזיכרון, שבת, שמחות ואירועים - 250 ועזרה לתינוקות 180.

העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות שנערכו בשנת תרפ"ה (1925), שנה לאחר העלייה לקרקע, נבחר מייסד המושבה ורוכש אדמותיה יצחק גרשטנקורן לראש הוועד הראשון שלה, ועמד בראשו כמה שנים. בהמשך, בשל משבר בוועד המושבה, הוא התפטר מראשות הוועד. כמה שנים עמד בראש הוועד הרב המקומי נחמן שמואל יעקב מיודסר. כאשר קיבלה בני ברק מעמד של מועצה מקומית, בשנת תרצ"ז (1937), מונה לעמוד בראש המועצה יעקב פרבשטיין, שעלה ארצה מליטא בשנות העשרים, עסק בקבלנות בתל אביב, וכמה שנים קודם לכן עבר לבני ברק ופעל שם רבות (בנו היה הרב אברהם פרבשטיין מראשי ישיבת חברון). בבחירות הראשונות למועצה שנערכו לאחר שנתיים, בתרצ"ט (1939), נבחר מחדש מייסד המושבה יצחק גרשטנקורן, שעמד בראש המועצה עד שנת תשי"ד (1954).

בבחירת משה אירנשטיין לראשות עיריית בני ברק, בשנת 1983, לאחר שעמד בראש רשימה עירונית משותפת 'למען בני ברק התורתית', גברה המגמה להפיכת העיר למרכז חרדי ראשון במעלה בארץ.

בשנת 2013 נבחר חנוך זייברט ברוב של 94% מקולות המצביעים.

מועצת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות בשנת 1950 זכתה הרשימה הדתית שכללה נציגים של אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל, המזרחי והפועל המזרחי ב-6 מנדטים, רשימת ההסתדרות ב-4 מנדטים (2 למפא"י ו-2 למפ"ם), הציונים הכלליים -2 מנדטים וחרות מנדט אחד‏[9]. המנדט השלושה עשר ניתן לרשימה הדתית בהגרלה, מכיוון שלרשימת חרות ולרשימה הדתית היו אותו מספר קולות עודפים‏[10]. לאחר ההגרלה התברר שהיו 7 מעטפות של חיילים מבני ברק והעירייה החליטה לא לפתחם בנימוק שהגיעו מאוחר מדי, על מנת שלא יהיה סכון שהדתיים יפסידו את המנדט לחרות‏[11]. חרות פנתה לבג"ץ אשר לאחר הקפאת המצב למספר חודשים‏[12] הפנה את העותרים לבית המשפט המחוזי. נציגי מפא"י ומפ"ם נותרו באופוזיציה וקבלו על הפועלים הדתיים שהעדיפו קואליציה עם הימין על פני קואליציה איתם‏[13].

בבחירות של 1955 זכו החרדים ב-4 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, מפא"י ב-3, חרות 2, ציונים כלליים 1 ואחדות העבודה 1‏[14]. בבחירות של 1959 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-4 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים, חרות ב-2 מנדטים ורשימה של עדות המזרח במנדט אחד‏[15]. בבחירות של 1965 זכו החרדים ב-5 מנדטים, המפד"ל ב-3 מנדטים, המערך ב-3, גח"ל ב-2 והתנועה לאחוה ב-2‏[16]. בבחירות של 1969 זכו החרדים ל-6 מנדטים במועצה, המפד"ל ל-4 מנדטים, המערך ב-3 וגח"ל ב-2 מנדטים‏[17]. לאחר הבחירות גיבש ישראל גוטליב מהמפד"ל קואליציה עם המערך וגח"ל והותיר את הגוש התורתי באופוזיציה‏[18]. בבחירות בדצמבר 1973 זכתה המפד"ל ב-5 מנדטים, אגודה ופועלי אגודה שרצו יחד זכו ל-3 מנדטים, נאמני תורה ספרדיים ב-2 מנדטים, המערך ב-3 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים‏[19]. בבחירות למועצת עיריית בני ברק בנובמבר 1978 זכתה רשימת "למען בני ברק התורתית" שכללה את אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל ב-9 מנדטים, המפד"ל ב-6 מנדטים, המערך ב-4 מנדטים והליכוד ב-2 מנדטים‏[20]. בבחירות בנובמבר 1983 זכתה "למען בני ברק התורתית" ב-9 מנדטים, ו"נאמני תורה - עדות המזרח" רשימה ספרדית חרדית בשלושה מנדטים, כך שלראשונה נוצר רוב חרדי במועצת העיר. שאר המקומות במועצה היו 3 למערך, 2 לליכוד, 3 למפד"ל ומנדט אחד לרשימה נוספת של הציונות הדתית‏[21]. בבחירות בתחילת 1989 זכתה רשימה משותפת של מפלגת ש"ס ודגל התורה ב-9 מנדטים, רשימת "למען בני ברק התורתית" של אגודת ישראל ב-7 מנדטים, המפד"ל ב-3, המערך ב-2 והליכוד ב-2‏[22]. בבחירות של 1993 זכתה בני ברק התורתית המאוחדת ב-15 מנדטים, צדק-רשימה ספרדית מקורית בשלושה מנדטים, המפד"ל בשלושה מנדטים, הליכוד ב-2 והמערך ב-2‏[23]. בשנת 1998 זכתה הרשימה התורתית המרכזית ב-17 מנדטים, ש"ס ב-4 מנטים, המפד"ל ב-3 מנדטים ומפלגת העבודה במנדט 1‏[24]. בבחירות בשנת 2003 קיבלה הרשימה התורתית המרכזית 14 מנדטים, ש"ס - 5 מנדטים, איגוד בני תורה ספרדים - 2 מנדטים והמפד"ל - 2 מנדטים‏[25]. בבחירות 2008, לראשונה לא נערכו בחירות בעיר, עקב ריצה משותפת של כלל הסיעות בעירייה תחת רשימה אחת "הרשימה התורתית המרכזית" (18 נציגים ליהדות התורה, 6 לש"ס ואחד למפד"ל) ומועמד אחד לראשות העירייה - יעקב אשר[26].

רבני העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבני ברק עקב היותה עיר חרדית, רוב שירותי הדת מתופעלים על יד העירייה. באשר לכן, את רבני העיר בוחרים מועצת העיר ולא משרד הדתות והם מפעילים את מערכת שירותי הדת והפיקוח על מחלקות הכשרות, הנישואין, העירובין ובתי העלמין.

רבני העיר שנבחרו על ידי העירייה:

משרד הדתות מינה לבני ברק בכל תולדותיה פעם יחידה רב לעיר, והוא הרב שלמה קורח, המשמש כרב העיר נכון להיום.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בני ברק בוויקישיתוף

בני ברק הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשי עיריית בני ברק
יצחק גרשטנקורן משה בגנו ראובן אהרונוביץ' שמואל וינברג שמעון סירוקה ישראל גוטליב יצחק מאיר משה אירנשטיין
1939 - 1954 1954
1959-1957
1957-1954
1966-1959
1966 - 1968
1978 - 1983
1968 - 1969 1969 - 1974
1976 - 1978
1974 - 1976 1983 - 1991
1993 - 1995
ירחמיאל בויאר עמוס מר-חיים
(ועדה קרואה)
מרדכי קרליץ ישכר פרנקנטהל יעקב אשר אברהם רובינשטיין חנוך זייברט
1991 - 1993 1995 - 1997 1997 - 2003 2003 - 2008 2008 - 2013 2013 2013 - מכהן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בהמשך מסעי, צרתי על בית דגון, יפו, בני ברק,אזור, ערי צדקא, שלא מיהר לכרוע לרגלי, כבשתיהם ונשאתי את שללן." ("מנסרת שיקגו", טור ב', שורות 68ב–72).
  2. ^ חורבת בני ברק, באתר רשות העתיקות.
  3. ^ "{{{1}}}" (מסכת סנהדרין, לב ב)
  4. ^ "מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו, למחר נכנס רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא והזיעו בו ויצאו ונשתטפו בבית החיצון, אלא שחמין שלו מחופין בנסרים. כשבא הדבר לפני חכמים, אמרו: "אף על פי שאין חמין שלו מחופין בנסרין"" (תוספתא, מסכת שבת ד ב, מצוטט גם בתלמוד בבלי, מסכת שבת, מ א)
    "רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טייף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו "זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (תרגום חופשי: רמי בר יחזקאל נזדמן לבני-ברק, וראה עזים אוכלות תחת תאנים, והיה דבש נוטף מן התאנים וחלב מטפטף מן העזים והם מתערבבים זה בזה, אמר: "זו ארץ זבת חלב ודבש"" (מסכת כתובות, קיא ב)
    "מעשה בבני ברק, באחד שמכר בנכסי אביו ומת, ובאו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה, ובאו ושאלו את רבי עקיבא מהו לבודקו, אמר ... " (מסכת בבא בתרא, קנד א, קנה א)
  5. ^ חלק מהציבור הליטאי, בהנהגת הרב שך, לא קיבל את מינויו של הבן, בשל השתייכותו לחסידות חב"ד.
  6. ^ ‏ישראל גן-צבי, המדריך לישראל הדתית, הוצאת ציון תל אביב, 1958, עמוד 171‏
  7. ^ מנחם שמואל, סכסוך פרץ בין מ.פ. בני ברק ומנהל חברת שיכון עובדים, מעריב, 22 בדצמבר 1970
    מנחם שמואל, מונו בוררים בעניין מכירת קרקע לדתיים, מעריב, 6 בינואר 1971
  8. ^ פרופיל בני ברק באתר הלמ"ס
  9. ^ כיצד תורכב הנהלת בני ברק, מעריב, 15 באפריל 1951
  10. ^ סכסוך חדש סביב מנדט בבני ברק, מעריב, 21 בנובמבר 1950
  11. ^ הוגש צו על תנאי לביה"ד העליון, חרות, 30 בנובמבר 1950
  12. ^ נאסר לפרסם תוצאות הבחירות בבני ברק, מעריב, 6 בדצמבר 1950
  13. ^ עירית בני ברק התכנסה לישיבתה הראשונה, חרות, 17 באפריל 1951
  14. ^ ילקוט הפרסומים 435, 22 באוגוסט 1955, עמוד 1185
  15. ^ ילקוט הפרסומים 721, 30 בנובמבר 1959, עמוד 332
  16. ^ ילקוט הפרסומים 1232, 17 בנובמבר 1965, עמוד 340
  17. ^ ילקוט הפרסומים 1577, 17 בנובמבר 1969, עמוד 543
  18. ^ הסיעה החרדית בבני ברק גירשה שמעון סירוקה מתוכה, דבר, 3 בדצמבר 1969
  19. ^ ילקוט הפרסומים 1987, 3 בפברואר 1974, עמוד 809
  20. ^ ילקוט הפרסומים, 1 בדצמבר 1978, עמוד 303
  21. ^ ילקוט הפרסומים, 29 בנובמבר 1983, עמוד 586
  22. ^ ילקוט הפרסומים 3639, 23 במרץ 1989, עמוד 2317
  23. ^ ילקוט הפרסומים 4160, 11 בנובמבר 1993, עמוד 597
  24. ^ ילקוט הפרסומים 4613, 1 בפברואר 1998, עמוד 2115
  25. ^ ילקוט הפרסומים 5241, 18 בנובמבר 2003, עמוד 539
  26. ^ שעת נעילה, בחדרי חרדים
  27. ^ לאחר הכתרתו של הרב לנדא כיהן כרב לא רשמי
  28. ^ "ברוקלין של קודש, ברוקלין של חול", אתר בחדרי חרדים, 4.6.2009
  29. ^ ynet 24.05.11