משתמש:פלוני אלמוני/יוליסס

חלק א, טלמאכיאד

פרק 1, טלמאכוס ‏‏

השעה 8 בבוקר של ב-16 ביוני 1904. באק מאליגן, סטודנט לרפואה גס רוח ואגרסיבי בדיבורו, קורא לסטיבן דדאלוס, סופר צעיר (שנעוריו הם הנושא של הרומן דיוקן האמן כאיש צעיר של גויס) לעלות לגג של מגדל מארטלו על שפת הים בדבלין, בו הם גרים. דדאלוס אינו מגיב לבדיחות הגסות וחודרניות של מאליגן. (מאליגן מכנה אותו בשם "קינץ"). סטיבן מרוכז בדמות אחרת - היינס - בחור אנגלי, אנטישמי - שמלגן הזמין. סטפן מוטרד מעצם נוכחותו, וגם בגלל הרעש שהוא עשה אתמול בלילה, עת שהיו סבל מסיוטי לילה.

מאליגן ודדלוס מסתכלים לכיוון הים, וסטיפן נזכר באמו המנוחה, שהוא עוד מראה סימני אבילות עליה. אבילות זאת, וסירובו של סטיבן להתפלל איתה לפני מותה, הם מקור לוויכוח ביניהם. סטיבן אומר לו שפעם הוא שמע איך באק כינה לאמו "מת כנבילה" (beastly dead). מאליגן מנסה להגן על עצמו אבל מהר מאוד הוא מתייאש מהנסיון. באק עוזב, כשהוא שר לעצמו את השיר שסטיבן שא לאמו על ערש דווי (מבלי לדעת את האסוסיאציה). מאליגן מתגלח ומכין ארוחת הבוקר, ושלשתם יושבים ביחד ואוכלים.

אחר כך, היינס וסטיבן יורדים לים, איפה שבאק וחברין שוחים. אנחנו מגלים שלבאק יש חבר שיש לו חברה (אח"כ נגלה שהחברה היא מילי בלום, הבת של ליופולד בלום). סטיבן מצהיר שהוא צריך ללכת, ומאליגן דורש ממנו את המפתח למגדל וגם הלוואה. כשהוא יוצא, סטיבן אומר שהוא לא יחזור למגדל הערב, ומכנה את מלגן "פולש" (usurper).

פרק 2, נסטור‏‏

סטיבן מלמד לכיתה שלו את הסיפור של נצחונותיו של פירוס מאפירס. התמלידים מפגינים שיעמום וחוסר עניין, והם מתפרעים. לפני שהוא משחרר ואתם, סטיבן מספר להם חידה בלתי מובנת על שועל שקובר את סבתו תחת שיח אבל התלמידים לא מבינים אותו. סטודנט אחד, בשם סארג'נט, נשאר אחרי הכיתה, כדי שסטיבן יראה לו איך לעשות כמה תרגילים במתימטיקה. סטיבן עוזר לו, אבל בזמן שהתלמיד מחשב, סטיבן מסתכל על חוסר החן של הבחור, ומנסה לדמיין לעצמו איך בכל זאת אמו אהבה אותו. אחר כך, סטיבן מבקר אצל המנהל האנטי-שמי, מר דיזי (פרוטסטנטי שמתנגד לעצמאותה של אירלנד), ממנו הוא אוסף את משכורתו. המנהל גם נותן לסטיבן מכתב בנושא "מחלת הפה והטלפיים" ומבקש ממנו להנסות לפרסמו בעיתון. דיזי מטיף לסטיבן על שבעות הרצון שמרגישים כשמקבלים כסף שעמלת עבורו. הוא גם מטיף לו על החשיבות של ניהול כספיו הפרטיים. פרק זה כולל כמה מן הציטוטים הידועים מהספר, כולל טענתו של דדאלוס ש-"אלוהים הוא רק צעקה ברחוב" וש-"ההיסטוריה היא סיוט שאני מנסה להתעורר ממנו". סטיבן מסרב לקבל את גירסתו המעוותת של מר דיזי לגבי אירועי העבר, דרכם הוא מנסה להצדיק את דעותיו הקדומות. בסוף הפרק, דיזי אומר כמה משפטים חריפים נגד היהודים, ואומר בשאירלנד לא הייתה רדיפה אחרי היהודים כי הם אף פעם לא הרשו להיהודים ליכנס.

פרק 3, פרוטאוס‏‏

בפרק זה, מעופיין על ידי שימוש בטכניקת הכתיבה זרם התודעה, המתרחש מוצג לקורא דרך המונולוג הפנימי של סטיבן. הוא מגיע לשפת הים, שם הוא מסתובב בלי מטרה וחושב על כמה מושגים פילוסופיים (הכי בולט ביניהם הוא הסימן מול המסמן), משפחתו, חייו כסטודנט בפריז וגם על מיתת אמו. בזמן שהוא חושב הוא שוכב בין הסלעים, מסתכל על זוג וכלב, כותב כמה שורות שירה, מחטט בעף ומשתין אחורי סלע.

חלק ב: האודיסיאה

פרק 4, קליפסו‏‏

הסיפור משתנה פתאום. השעה עוד פעם 8, אבל כעת אנחנו נמצאים לצד השני של העיר ולגיבור השני של הספר, ליאופולד בלוםץ בלום, שמתפרנס מגיוס פרסומות לעתון, גר שם אשתו מולי (שמה הרשמי מריון) ברחוב אקלס 7. בתחילת הפרק בלום מכין ארוחת בוקר לעצמו ולאשתו. הוא יוצא לקצב לקנות כליה של חזיר לארוחת הבורק שלו וחוזר הבוקר לטגנטו. הוא מביא את ארוחת הבוקר והדורא לאשתו במיטה, והוא קורא גלויה שהוא קבל מבתו מילי. בסוף הפרק הוא יוצא לשירותים (שירותים פרימיטיביים) ועושה את צרכיו שם.

פרק 5, אוכלי הלוטוס‏‏

בלום מתחיל את יום העבודה שלו. הוא הולך לדואר ברדרך נסתר ולא ישר, שם הוא אוסך מכתב אהבה מאשה בשם מרטה קליפורד שנשלח שהנרי פלוור, שם בדוי שבלום המציא. הוא קונה עתון ואח"כ פוגש מכר בשם ס.פ. מולוי. תוך כדי השיחה שלהם, בלום מנסה להעיף מבט חושני על אישה שלובשת גרביונים אבל אוטובוס חוסם אותו והיא נעלמת משדה ראייתו. הוא נסנס לסימטא, קורא את המכתה וקורע אותו. הוא נכנס לכנסיה קטולית בעת תפילת הבוקר והוא חושב על השממעות של מה שהוא רואה ושומע. הוא הולך לכימאי להזמין תרופה והוא קונה שם עוגת סבון מבושם. הוא פוגש חבר אחר בשם בנטם ליונס, שבודק בעתון שלו הסיכוים של סוס שרץ במירוץ היום. בסוף הפרק בלום נכנס לחםם טורקי להתרחץ.

פרק 6, האדס‏‏

בלום נכנס לכירכרה עם שלולשה אנשים, כולל אביו של סטיבן, סימון דדאלוס, כדי ליסוע להלוויה של חברם פאדי דינגהם. בדרך הם רואים את סטיבן הולך ברחוב. החברים מדברים על המוות ועל הסוסים שעושים את דרכים יום יום לבית הקברות. בבית בקברות הם יורדים מהכרכרה ונכנסים לבית ההלויות, ושמם הם יוצאים עם הארון. בלום רואה אדם מסתורי שלובש מעיל גשם והוא חושב על נושאים שונים. ביציאה הוא שם לב לגומה בכובע של חבירו.

פרק 7, איולוס‏‏

במשרדים של העתון בלום מנסה להזמין פרסומת. בזמן שהוא שם, סטיבן מגיע עם מכתבו של מר דיזי בנושא מחלת הפה והטלפיים, אבל השנים לא נפגשים. סטיבן שם לב לעובד דפוס שמסדר את אותיות הדבוס בסדר הפוך, והוא נזכר בסדר של פסח, כשאביו קרא את ההגדה (שכתובה עברית, מימין לשמאל). כל הפרק מחולק לקטעים קצרים, שלכל אחד יש כותרת בסגנון "עתיני". הדמויות של לנהן וקורלי מופיעים בפרק זו. .

פרק 8, הלסטרגוניים‏‏

הפקר מתחיל כשבלום הולך ברחובובוא מקבל פרסומת להופעה של מטיף אמריקאי שמבקר בעיר. כשהוא עובר גשר הוא זורק את הפרסומת למים. הוא קונה עוגיות ממוכרת וזוקר אותם גם למים והשחפים תופסים את הפירורים וזוללחים אותם. הוא שם ךב לפרסומת שממוקמת על הצד של ספינה שעוברת וזה מזכיר לו עוד יעדים טובים לפרסומות, כגון הפרסומת של רופא לגבי מחלות מין שממוקם בשירותים. בלום תוהה אם בוילן, שהוא חושד שהוא מקיים רומן עפ מריון (אשתו), יש לו מחלת מין.

אח"כ בלום פוגש את חברתו לשעבר, ג'וסי בריין. היא עכשין נשואה לדניס, שסובל מפרנויה ומחלת נפש. היר מספרת לו שמר בריין קבל גוייה הבוקר, עליו כתוב ".U.P"‏‏ ושהוא מגיב עם תביעת דין.

בלום עובר קבוצה של שוטרים והוא נזכר איך ששוטרים רכובים רדפו אחרי קבוצה של סטודנטים לרפואה אנטי-בריטיים. הוא חושב של שעכשיו אותם אנשים הם חלק מאותם מוסדות שאז הם בקרו. הוא חושה על עוד אנשים שהלשינו על חבריהם, כגון ג'יימס קארי. בזמן שהוא הולך הוא עובר חנות של אופטיקאי, והוא מתחיל לחשוב על ליקויים. הוא מרים אצבע כדי לחסום את קרני השמש והוא נזכר בלילה כשהוא טייל יחד על מאלי ובוילאן. הוא חושד שאולי הם התגופפו אז.

בלום נסנס למסעדה בשם בורטונס, אבל הוא נבחל מחוסר הנימוסים והגסות של הלקוחות שם, והוא יוצא מיד לכיוון מסעדה אחרת בשם המקום של דייבי ברן. כשוא נכנס, נוזי פלין קם לקראתו ושואל על מאלי ונסיעתה המתקרבת יחד עם מנהלה בוילאן. בלום חושב על מאלי והרומן שלה ואז הוא יושב לאכול. כשהוא רואה שני זבובים על החלון הוא נזכר ברגע של אינטימיות בינו לבין מאלי בהר הווט, כשהוא שכב עליה והיא האכליה אותו עוגה ישר מפיה והם התעלסו. (בסוך הספר נשמע את זכרונה של מאלי לסיפור זה.) כשהוא מביט בזבובים, בלוםפ חושב בעצב על ההבדל בין מצבו עכשיו לבין אז, כשהם נאהבו ושמחו להיות ביחד.

אחרי הארוחה, בלום יוצא לשירותים (החיצוניים). אח"כ, הוא הולך לספרייה הלאומית כדי לחקור את הפרסומת של מר קייס. הוא פוגש עיוור ועוזר לו לעבור את הכביש, וזה מדרבן אותו לחשוב איך שהחושים של אנשים עיוורים חייבים להיות יותר רגישים לעומת אנשים אחרים. פתאום, הוא רואה את בוילאן בצד השני של הכביש. בבהלה, הוא נכנס לשער של המוזיאון הלאומי.

במשך כל הפרק, בלום חושב על הרעיון של הפרלקסה, למרות שהוא לא מבינו עד הסוף. ניתן לפרש את זה כפרדיגמה של הסיפור עצמו, כי הסיפור משתנה הרבה כשאנחנו רואים אותם התרחשויות מזוית מבט של דמויות שונות - זאת אומרת, מעין פרלקסה ספרתית.

פרק 9, סקילה וכריבדיס‏‏

בספריה הלאומית סטיבן מסביר לחוקרים שונים את התיאוריה שלו לגבי מחזותיו של שייקספייר, במיוחד המלט, שלפי סטיבן הם מבוססים על רומנה של אשתו של שייקספייר, אאן הטאווי. בלום נסנס לבנין כדי להסתכל על כמה פסלים שמוצגים, אבל הוא פוגש את סטיבן (מבלי לשים לב) רק לשנייה, בסוף הפרק. אבל באק מאליגן כן רואה את בלום, והוא מזהיר את סטיבן (בצחוק) מפני ההומוסקסואליות האפשרית של בלום.

פרק 10, הסלעים הנודדים

בפרק זה, 19 וייניטות קצרות מתארות את הנדידות של כמה דמויות של הספר, ראשיות ומשניות, ברחבי דבלין. הפרק נגמר בתהלוכה של המושל לא איירלנד, ווילים הומבאל, בתוך העיר שם היא עוברת כמה דמויות שפגשנו בפקרים קודמים. סטיבן ובלום לא רואים את התהלוכה של המושל.

פרק זה מיוחד בזה שהוא ממחישי חלק של האודיסיה (של הומרוס) שרק מתואר שם - הסלעים הנודדים מתוארים על ידי הומרוס אבל אודיסיוס לא מגיע אליהם. אולי בגלל זה גויס לא כולל בפרק זו את שלושת הדמויות הראשיות.

פרק 11, הסירנות‏‏

פרק זה מתוער על ידי מוטיבים של מוסיקה. בו, בלום סועד ארוחת ערב עם דודו של סטיבן, מר ריצ'י גולדינג, במלון אורמונד, בו בזמן שבליזס בוילאן, מאהבו של מאלי, נוסע לפגישתו איתה. תוך כדי הארוחה בלום מסתכל על המלצריות החושניות לידיה דוץ ומינה קנדי והוא מקשיב לשירה של סימון דדאלוס ואחרים.

פרק 12, הקיקלופ‏‏

פרק זה מסופר בעיקר על ידי אזרח בלתי מזוהה מתושבי דבלין, אבל סגנונו מבוסס על ג'ון ג'ויס, אביו של המחבר. המספר פוגש את היינס והם נכנסים לפוב לשתות. בפנים הם פוגשים את אלף ברגן ועוד דמות שמתוארת רק כ-אזרח (הוא כנראה מבוסס על מייקל קוסאק, מייסדו של האגודה לספורט אירי מסורתי). אחר כך נכנס ליאופלד בלוםף שממתין למרטין קונינגהם. מתברר שהאזרח הוא תומך נלהב של עממאות לאיירלנד (פניאן) והוא תוקף את בלום בחריפות. אאטמוספרה מתדרדרת מהר לאנטי-שמיות ובלום בורח כשקונינגהם מגיע.

פרק זה מעופיין על ידי סטיות רבות וארוכות מקולו של המספר - קטעים משפטיים, ציטוטים מן התנ"ך, מן המיתולוגיה האירית וכו' , כולל רשימות ארוכות שמגיעות על חצי עמוד. השם יקלופ מתייחס גם למספר, שמרבה להשתמש בביטוי אומר אני ולאזרח, שלא מצליח לראות את ש טיפשותה של המחשבה הצרה שלו.

פרק 13, נאוסיקאייה‏‏

שלוש נשים צעירות, סיסי קפרי, אדי בורדמן וגרטי מקדוול, באות לשפת הים כדי לצפות בזיקוקים. בתחילת הפרק אנחנו עדים לזרם התודעה של גרטי כשהיא חולמת על מציאת מישהו לאהוב אותה. בלום מופיע ושניהם מתחילים לפלרטט מרחוק. בלום משחק תפקיד של זר רומנטי על ידי שהוא מסתכל עליה מרחוק. הבנות מתחילות לעזוב אבל אז הזיקוקים מתחילים. סיסי ואדי עוזבות כדי לראות אותם יותר טוב אבל גרטי נשארת. בלום עשה את דרכו עד הסלעים של שפת הים סנדימאומט, שפ הוא פוגש את גרטי. היא מסתכלת על מבטו הטרוד ותוהה איזה אירוע קשה הביא אומו לכאן. רעיונותיה הרומנטיות על נישואין ותשוקה מתגברות כל זמן שהיא מסתכלת על בלום. מכן והלאה, גרטי הופכת יותר ויותר כמו הבתולה מרים, "מגדלאור לללב הסוער של אדם". רעיונותיה הרומנטיות על נישואין ועל אהבה מתגברים כשהיא מסתכלת על בלום.

גרטי מודאגת יותר ויותר מתי חברותיה יעזבו והיא רומזת להם שהגיע הזמן שהן צריכות לעזוב. אחת מהבנות נגשת לבלום ושואלת ממנו מה השעה. בלום מגלה ששאונו נעצר בשעה ארבע וחצי. מאוחר יותר הקורא יבין שזה כנראה השעה שמולי, אשתו של בלום, נאפה עם בלייזס בוילן. בלום לא ממשיך לדבר עם הבחורה, אלא ממשיך להסתכל על גרטי, ששמה לב למבטו. הבנות מחליטות שהשעה מאוחרת ומתחילות לעזוב את המקום. בזמן שהן אורזות את החפצים של הילדים גרטי מתחליה לפתות את בלום עם תנועות גופה.

הברכות בכנסייה מסתיימות והזיקוקים מתחילים וכולם רצים לראותם חוץ מגרטי ובלום. גרטי מתמלאת תשוקה, והיא מתקופפת לאחור כדי לראות את הזיקוקים יותר טוב והיא חושפת את גופה בכוונה לעיני בלום. באותו רגע "נר (טיל) רומני" נורה לאוויר. גרטי מסתכלת עליו כשהוא "עולה ועולה" והיא מתכופפת יותר וחושפת עוד יותר מגופה לעיני בלום. התרגשותה המינית גוברת והיא רועדת בכל איבריה. הטיל הסמל את עיבר המין של בלום, והוא מאוננן לאור גופתה של גרטי יחד עם מעוף הטיל. השיא מגיע כשהטיל מתפוצץ ויוצא ממנו "גשם של שערות בלונדיניות"

גרטי עוזבת ובלום מגלה שהיא חיגרת. בלום נשאר על שפת הים, חושב. סיפור חשיפתה של גופת גרטי מלאה רמזים ומקבילות לברכה ולטכס שמתרחשים מעבר לרחוב בכנסיה. בקטע זו לא ברור כמה מהמונולוג של גרטי הוא האמת פרי דמיונו של בלום.

פרק 14, שוורי השמש‏‏

בלום מבקר בבית החולים שמינה פיורפוי יולדת בה. שם הוא פוגש (סוף סוף) את סטיפן, ששותה יחד עם באק מאליגן ועמיתיו בלימודי רפואה. אחרי הלידה, הם ממשיכים את דרכם לפאב. פרק זה מיוחד במשחקי מילים שג'ויס הכניס, שממסכמים את כל ההיסטוריה של השפה האנגלית כדי לתאר סצ'נה בבי"ח ליולדות, החל מכהני ארואל (כהני רומה העתיקה), לשירה אנגלו-סקסית, תומאס מלורי, תרגום המלך ג'יימס, באניון, פייפס, דיפו, אדיסון, שטרן, גולדסמית',גיבון, לאמב, דה קוינסי, דיקנס, ניומן, ראסקין וקרלייל, עד שבסוף הוא משתמש בשפה כמעט בלתי מובנת המזכירה הסלאנג האמריקאי של פירסומות. פרק זה מחולק לשלשה קטעים ו-9 תתי קטעים, במקביל לשלושת הטרימסטרים ותשעה החדשים של ההריון.

פרק 15, קירקה‏‏

Episode Fifteen takes the form of a play script with stage directions and descriptions, with characters’ names appearing above their dialogue. The majority of the action of Episode Fifteen occurs only as drunken hallucinations.

The episode opens at Nighttown, which acts as Dublin's red-light district. Stephen and Lynch walk toward a brothel. Bloom attempts to follow Stephen and Lynch to Nighttown, but soon loses them. Here, the episode's first hallucination begins, in which Bloom is confronted by family members, such as Molly Bloom and his parents, and also by Gerty MacDowell, in regards to various offences.

Awakening from this hallucination, Bloom feeds a dog. This act leads onto another hallucination in which Bloom is questioned by a pair of Night-Wardens. From here, Bloom then imagines facing trial, accused of a variety of outlandish crimes, including forgery and bigamy, possibly alluding to a subconscious guilt over his marital duplicity. Bloom is accused and testified against by recognisable figures like Myles Crawford, and Paddy Dignam. Mary Driscoll states that Bloom made inappropriate advances towards her when she was under his employment. Shaking off this fantasy, Bloom is approached by Zoe Higgins, a local prostitute. Zoe tells him Stephen is currently in the brothel that she works in. Another fantasy ensues, in which Bloom gives a campaign speech. Attracting the attention and subsequent admiration of both the Irish and Zionists, and is subsequently hailed as the leader of "Bloomusalem." The hallucination turns more surreal and unpredictable when Bloom is accused of yet more outlandish offenses and for having rumoured sexual abnormalities. Bloom is then declared a woman, and spontaneously gives birth to eight children. Zoe then reappears, signalling the end of the hallucination, with only a second having actually passed since she last spoke.

After Bloom is led inside the brothel and sees Stephen, another hallucination begins with the arrival of Lipoti Virag, who lectures Bloom about sexual attitudes and conduct. Then, the owner of the brothel, Bella Cohen, appears, and is then credited as "Bello," who proceeds to dominate and humiliate Bloom. In this hallucination, Bloom proceeds to "die". After his "death" he converses with the nymph from the picture in the Blooms’ bedroom, who berates Bloom for his fallibility. Bloom, regaining a degree of triumphant confidence, stands up to the nymph, questioning her own sexual attitudes.

Bloom then returns to reality, finding Bella Cohen before him. Bloom takes his lucky potato from Zoe and Stephen pays for the services received, in his drunken state, paying far more than necessary. Seeing this, Bloom confiscates the rest of Stephen's money. Another hallucination starts, involving Bloom watching Boylan and Molly fornicate. Returning to consciousness, Bloom finds Stephen dancing to the pianola. Another hallucination then starts, this time Stephen's, in which the rotting cadaver of his mother rises up from the floor to confront him, a manifestation of his own guilt and lingering uncertainty over his role in his mother's death. Terrified, Stephen uses his walking stick to smash a chandelier. Bloom quickly repays Bella, who demands more than is fair for the damage, then runs after Stephen, worried for his safety.

Bloom quickly finds Stephen engaged in a heated argument, and Dedalus gets punched and knocked out. The police arrive and the crowd disperses. Bloom tends on and checks Stephen, as an apparition of Rudy, Bloom's deceased child, appears, underlining the parental feelings Leopold has built up toward the younger Stephen.

In short, this episode is the longest in the novel yet occurs within a rather short time-frame. Molly's letter from Boylan and Bloom's from Martha are reworked into a series of seductive letters ending in a trial. Bloom's sexual infidelities, beginning with Lotty Clarke and ending with Gerty McDowell, are relived and reconciled.

חלק ג: הנוסטוס‏‏

פרק 16, יומאיוס‏‏

בלום וסטיפן הולכים לבודקה של המוניות כדי לאכול שם. הם פוגשים מלח בגילופין וגם את לורד ג'ון קורלי.

פרק 17, איתקה‏‏

בלום וסטיפן חוזרים לבית של בלום, אבל סטיפן מסרב להצעה של בלום להישאר אצלו לישון. שניהם משתינים בחצר האחורי. סטיפן פורש לתוך הלילה. הפרק כתוב בצורת קטכיזם נוקשה, ולפי השמועה, היה הפרק החביב ביותר של המחבר.

פרק 18,פנלופה‏‏

בחלק האחרון של הספר ג'ויס חוזר להשתמש בטכניקת הכתיבה זרם התודעה, כמו בפרק 3. הקטע מכיל את חד השיח (soliliquy) של מולי בלום, שבנוי משמונה משפטים ארוכים מאוד, בלי סימני פיסוק, שמציגים את נקודת הבמט של מולי, אשתו של ליאופולד בלום.

המשפט הראשון פותח עם עצבנותה והפתאתה של מולי על שבעלה סירב להגיש לה ארוחת בוקר במיטה, דבר שהוא נהג לעשות עד עכשיו. היא מנחשת שלבעלה היה אורגזמה היום, והיא נזכרת בפעמים האחרות שהיא חשבה שהוא בוגד בה. היא נזכרת באחר הצהריים שהיא בילתה עם בוילאן היחסי מין הגברי והקונבנציונאלי שלי היה ממש מבורך לעומת עשור של התנזרות וטכניקות האהבה המוזרות של בלום. אבח בכל זאת מולי מרגישה שבלום בוא יותר "גברי" מבוילאן והיא נזכרת כמה נאה הוא היה כשהוא חיזר אחריה. היא נזכרת בנישואין של ג'וסי ודניס בריים הלא יציבים והיא מחשיבה את עצמה ובלום כבעלי מזל, למרות הקשיים הנוכחיים בנישואיהם.

במשפט השני, מולי נזכר במאבים שלה מן העבר ובהווה: בוילאן, הטנור ברטל ד'ארסית שנישר אותה בכניסיה, סגן גרדנר, שנהרג במלחמת הבורים. היא נזכרת בהתמכרות של בעלה ללבני נשים. היא חושבת על פגישתה עם בוילאן ביום שני ונסיעתם המתוכננת לבלפסט ביחד. היא חושבת על הקריירה שלה fזמר קונצרטים ועל עזרתו של בלום. כשהיא חושבת על פגישות העצידיות שלה עם בוילאן היא מחליטה שהיא צריכה לרדת במשקל. היא חושבת שבלום צריך להתפטר מעבודתו בחברת פיררמן ולחפש משכורת גבוהה יותר במקום אחר כגון במשרד. אבל אז היא נזכרת איך שהיא נאלצה להתחנן עם מעסיק קודם של בלום, למר קופי, להעסיקו מחדש אחרי שהוא פיטר אותו, ואיך שהוא סירב.

במשפט השלישי בפרק, מריון נזכרת בפעם שבלום הציע שהיא תופיע בערום בעד כסף. היא חושבת של תמונות פורנוגרפיות, שהיא מקשרת עם התמונות של הנמפות שבלום השתמש כדי להסביר גלגול נשמות בבוקר של אותו יום. היא נזכרת שוב בבוילאן והאורגזמה שחוותה קודם.

המשפט הרביעית מתחילה עם מחשבות של שריקה של רכבת, ילדותה של מולי בגיברלטר, חבריה שם והזיכון איך אחרי שהם עזבו היא נהגה לכתוב מכתבים לעצמה, מתוך שיעמום ובידוד. היא נזכרת שהיא קבלה רק גלויה ממילי הבוקר, כשבעלה קבל מכתב שלם ממנה. היא מפנטזת שהיא תקבל עוד מכתה אהבה מבוילאן, כמו שהיא קבלה קודם. קו מחשבה זו מוביל למשפט הבא, בו היא נזכרת במכתה האהבה הראשון היא קבלה, מאת סגן מולווי, בחור שהיא נישקה מתחת לגשר בגיברלטר. היא אבדה את הקשר איתו והיא תוהה איך הוא עכשיו. היא חושבת שוב בקריירה שלה והיא מבזה לזמרות טיפשיות. היא מתפלאת מה היה קורה לקריירה שלה לולא היא לא התחתנה עם בלום.

במשפטה השישית, מולי חושבת שוב של מילי, ועל רעאיונו של בלום לשלוח אותה למולינגאר ללמוד צילום,בגלל שהוא הרגיש משהו לגבי הרומן העתידי של מולי עם בוילאן. הוא מרגישה שמילי הפכה למה שהיא (מולי) הייתה פעם. מולי מרגישה את תחילת המחזור שלה, דבר שמאשר שפגישתה עם בוילאן לא גרם להריונה. דברים אחרים שקרו בזמן שהיא בלתה עם בוילאן עוברים בראשה.

במשפטה השביעית, מולי חוזרת למיטתה והיא נזכרת בפעמים שהיא ובלום היו צריכים לעבור דירה. בעיות הכלכליות שלהם גורמות לה לדאוג שאולי ליאופולד בזבז כסף על אישה אחרת או אולי הוא נתן כסף למשפחת דינגהאם מתון רחמנות. הוא נזכרת בסטיפן, שהיא פגשה בילדותו. היא חושבת שהוא כנראה לא גאוותן ומן הסמם הוא נקי. הוא מפמטזת אל פגישות מיניות איתו, כולל סקס אוראלי. מולי מחליטה ללמוד לפני שהם יפגשו, כדי שנוא יכבד אותה.

במשפט השמיני מולי חושבת על ההרגלים המשונים של בעלה, איך שהוא לא מחבק אותה, ובמקום זה הוא מנשק את התחת שלה, כמו שהוא עשה קודם ביום. מולי חושבת שהעולם היה משתפר לולי חחברה נשלטה על ידי נשים בלבד. בוא חושבת שוב על סטיבן, על מותו של אמו ועל מותו של רודי אבל היא מפסיקה רו מחשבה זו כי זה מדכא אותה. היא מתכננת לגרות את בלום בבוקר, ואחר כך מגלים לו את פרטי הרומן שלה עם בוילאן כדי שהוא יבין את אשמתו. היא מחליטה להשיג פרחים, למקרה שסטיבן יבוא לבקר. פרחים מזכירים לה את היום שהיא ובלום בילו בהוות (פרבר של דבלין), הצעת הנישואין שלו ותגובתה והיא מאשרת את אהבתה לבלום, למרות הטורבולנציה הנישואיהם.

הנקודה בסיומה של מפשט זה היא אחת מתוך רק שלושה סימני פיסוק בפקר (הארחים נמצאים בסוף פרקים 4 ו-8). כשהספר נכתב, משפט זה היה הארוך ביותר בשפה האנגלית - 4,391 מילים.