איתקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "איתקה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו איתקה (פירושונים).
מיקומו של האי
איתקה

איתקה (יוונית: Ιθάκη), הוא אי יווני בים היוֹני, סמוך לחוף יוון. שטח האי 117.8 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו 3,231 תושבים, נכון לשנת 2011. האי שוכן לחופו הצפון מזרחי של קפאלוניה, ומהווה, יחד עם מספר איים קטנים נוספים, רשות מקומית עצמאית במחוז קפאלוניה ואיתקה. ואת'י, בירת האי, היא בעלת נמל טבעי מהגדולים בעולם.

האי מוכר במיתולוגיה היוונית כמקום בו מַלָך אודיסאוס, גיבור האפוס האודיסיאה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים מספר הסברים לשם האי. על פי טענה רווחת האי נקרא על שם הגיבור המיתולוגי, איתקוס. המילה היוונית אית'י (ithy), פירושה עליז בעוד שפירוש שם התואר אית'יס (ithys) ביוונית הוא ישר. על פי השערה אחרת, מקור השם הוא פיניקי וכי האי היה מושבה (Uitca) של הפיניקים בעבר.

האי אמנם מוכר בשם איתקה עוד מתקופות קדומות, אך שמות נוספים יוחסו אליו כגון:

  • במאה ה-7 לפנה"ס נקרא האי בשם נריקי (Nerikii).
  • בתקופה הרומית נקרא אוליסס
  • בתקופה הביזנטית נקרא האי איתקי ניסוס, ת'ראקוניסו, ת'אקו, ת'יאקו.
  • בימי הביניים ועד תחילת התקופה הוונציאנית נקרא האי במספר שמות - עמק האנשים הטובים (ואל די קומפרי, Val di Compare); פיקולה ספאלוניה ואנטיספאלוניה.
  • בתקופה הוונציאנית האי הוכר גם כתאקי (Teaki).
  • בתקופה הטורקית הוכר האי בשם פיאקי (Fiaki).

בספרות: ב"האודיסאה" מאת הומורוס, איתקה היא נקודת היעד של אודיסאוס מלכה, העושה אליה את דרכו ממלחמת טרויה. היא גם העיר שמשמשת רקע לרומן של וויליאם סרויאן, "הקומדיה האנושית", והיא ניצבת במרכז שירו הנודע של קונסטנדינוס קוואפיס, "איתקה"

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורם של האנשים שחיו באי במהלך התקופה הנאוליטית (3000-4000 לפנה"ס) אינו ידוע, אך על האי קיימים שרידי מבנים, קירות ודרך מאותה תקופה. שרידים אלו ואחרים מוכיחים כי היה קיים ישוב באזור ברציפות במהלך התקופה ההלניסטית המוקדמת. ב-2000-1500 לפנה"ס חלה נדידה של תושבים בתוך האי. המבנים והקירות שהתגלו מתקופה זו מעידים על כך שדרך החיים נותרה פרימטיבית.

התקופה המיקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון המיקנית

במהלך התקופה המיקנית (1500-1100 לפנה"ס), עלתה איתקה לגדולה היסטורית. האי הפך לבירתן של המדינות הקפאלוניות אשר כללו את האיים הקרובים והיו אחת מהפדרציות החזקות באותה תקופה. בני איתקה נודעו כנווטים ומגלי ארצות אשר יצאו למסעות אל מחוץ לים התיכון.

הפואמות האפיות של הומרוס, האיליאדה והאודיסאה מתארות את איתקה בתקופת הברונזה. יצירות אלו מתוארכות בין המאה ה-8 למאה ה-6 לפנה"ס, אך הן מבוססות על מיתוסים ושירים קדומים. התיאור של אודיסאוס ביצירות אלו מתאר במידה את המבנים הפוליטיים של התקופה.

בתום התקופה המיקנית, השפעתה של איתקה דעכה והיא נשלטה על ידי האי הסמוך לה.

התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון ההלניסטית

בראשית התקופה ההלניסטית הקורינתיים הזניחו את האי הקטן. יישוב עצמאי המשיך להתקיים בצפונו ובדרומו של האי. בצד הדרומי נוסדה העיירה אלאלקמונאה באזור אאתוס. ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופה זו, ובהם מטבעות שעליהם מוטבע שמה של איתקה ודמותו של אודיסאוס, מציגים את ההתפתחות ההיסטורית של האי.

אוכלוסיית האי השתנתה בהתאם לתקופות, לכיבושים ולשליטים שחלפו עליו ועל איי האזור. מספר התושבים באי עד התקופה הביזנטית מוערך בכאלף. מרביתם חיו בחלקו הצפוני של האי. במהלך ימי הביניים הצטמצמה האוכלוסייה בעקבות פלישות פיראטים שאלצו את תושבי האי לעקור את מקום מושבם להרים.

התקופה העות'מאנית והוונציאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוון העות'מאנית

ב-1479 כוחות עות'מאנים כבשו את האיים והניסו חלק ניכר מהאוכלוסייה המקומית. אלו שנותרו התיישבו בהרים על מנת להגן על עצמם מהעות'מאניים והפיראטים באזור. בחמש השנים שלאחר הפלישה העות'מאנית ניסו הטורקים והוונציאנים לפתור את הסכסוך על האיים באופן דיפלומטי. לבסוף הוכרע כי האיים שייכים לטורקים ששלטו עליהם בשנים 1484-1499. בשנים אלו בנו הוונציאנים את צי הספינות שלהם ובאמצעות סיוע ספרדי יצאו למלחמה כנגד העות'מאנים ב-1499. האירופאים ניצחו בקרבות לאחר הטלת מצור על איתקה ועל איים נוספים ומ-1500 עברו האיים לשליטה רפובליקת ונציה.

בהתאם לאמנה מ-1503, איתקה, קפאלוניה וזאנטה היו בבעלות ונציאנים בעוד שלפקאדה נותרה בבעלות עות'מאנית.

התקופה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עץ זית בן 1500 שנה באיתקה.

מספר שנים לאחר המהפכה הצרפתית האזור היוני נכפף לשליטתה של הרפובליקה הצרפתית הראשונה (1797-1798). האי הפך להיות בירתם של קפאלוניה, לפקאדה וחלק מהיבשה היוונית. שטח זה הוגדר כמחוז הצרפתי אית'קה.

האוכלוסייה קיבלה את השלטון הצרפתי בברכה, ואלו פיתחו את מערכות המשפט והאדמיניסטרציה של האי. מיסוי כבד שהטילו השלטונות הצרפתיים על תושבי המחוז בהמשך הביאו להתמרמרות רבה בקרבם.

בסוף 1798 השתלטו הרוסים והעות'מאנים בחזרה על האיים. קורפו היה לבירת המדינות היוניות אשר הוקמו על בסיס דמוקרטי שכלל 14 נציגים נבחרים. מתוך הארבע-עשר, לאיתקה היה נציג אחד. כעת, משיכלו ספינותיה של איתקה לשאת סחורות לנמלי הים השחור, פרח הצי הסוחר של האי. ב-1807, הועברו האיים היוניים לשליטה צרפתית פעם נוספת במסגרת הסכם עם העות'מאנים. הצרפתים נערכו למאבק ימי עם האנגלים אשר הגבירו את עוצמתם הימית על ידי הקמת מבצר בואתי.

בריטניה הצליחה לכבוש את האי ב-1809 וב-1815, במסגרת חוזה פריז הפך האי לאחת המדינות החברות בארצות הברית של האיים היוניים תחת הפרוטקטורט הבריטי. ב-1821 לקחו תושבי איתקה חלק במרד נגד העות'מאנים. הם השתתפו בלחימה ימית בים השחור ובדנובה והתירו ללוחמים יוונים להתחבא באי עצמו. בחוזה לונדון, הועברו האיים לשליטתו של מלך יוון החדש, גאורגיוס הראשון[1].

איתקה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1953 פקדה רעידת אדמה חזקה את האי והחריבה חלק ניכר מבנייני האי. בשנות ה-70 הועבר האי קאלאמוס מתחום השיפוט של המחוז לתחום השיפוט של מחוז לפקאדה והפרובינציה של איתקה הפכה לרשות מקומית נטולת פרובינציה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bittlestone, Robert; James Diggle and John Underhill (2005). Odysseus Unbound: The Search for Homer's Ithaca. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 0-521-85357-5.

Tzakos, Christos I.. Ithaca and Homer: The Truth, The Advocacy of the Case. Translator: Geoffrey Cox.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Ionian Islands" (history), Encyclopaedia Britannica, 1911 Edition.

קואורדינטות: 38°21′0″N 20°39′0″E / 38.35000°N 20.65000°E / 38.35000; 20.65000