גלגול נשמות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלגול נשמות בציור הודי

גלגול נשמות הוא שם כללי המתאר תהליך אותו עוברת הנשמה, על פי אמונה רווחת, לאחר המוות. האמונה בגלגול נשמות נפוצה בתרבויות שונות, ולא אחת נכרכת ביחד עם אמונות דתיות. גלגול נשמות מצוי כמעט בכל ספרות דתית מרכזית כגון ברוב דתות המזרח וכן בדתות מונותאיסטיות כגון היהדות, הנצרות, האסלאם ובדת הדרוזית.

בכל רחבי העולם קיימות עדויות של אנשים הטוענים כי חוו תופעות הקשורות לגלגול נשמות באופן אישי.

קיימות גישות שונות בפרשנות האמונה בגלגול נשמות. הבסיס המשותף להן מתאר תהליך בו נשמתו של אדם שנפטר, חוזרת לעולם ומתגלמת באדם אחר. הגישות נפרדות בהבנת התהליך כחד פעמי, רב פעמי, או אין סופי, ובשאלה האם נשמתו של האדם מתגלגלת ומופיעה דווקא באדם או אף ביצורים אחרים, כדוגמת צמח או בעל חיים.

תופעת גלגול הנשמות מוסברת באופנים שונים. הסבר מקובל הוא כי אדם שלא השלים את תפקידו בעולם, שב אליו בדמות אחרת. גישות מסוימות סבורות כי הגלגול החדש יהיה בהתאם למעשיו הטובים או הרעים בגלגולים קודמים, או בהתאם לדבר מה שעליו לתקן בגלגול זה.

עד להיום, המחקר במדעי הטבע לא הגדיר מה היא נשמה, ומיותר לציין שלא הוכיח את קיומה. עם זאת, מספר חוקרים מתחומי הפסיכולוגיה, פסיכיאטריה סבורים כי קיימת עדות לתופעת גלגול הנשמות. המתודה המדעית שאימצו לעצמם חוקרים אלה הינה תיעוד סיפורים ספונטאניים שמספרים אנשים שונים, בעיקר ילדים, על חוויות הזכורות להם מחיים קודמים, ולאחר מכן בדיקת אמינות המידע שנמסר תוך ביקורת המנסה לשלול אפשרות של היחשפות הנחקר לידע זה במהלך חייו שלו. ביקורת מדעי הטבע על מחקרים אלה, לפיה לא נמצא מנגנון המסביר מעבר של רגשות או זיכרונות מאדם לאדם, כל שכן לאחר מותו, נדחית על ידי חוקרים אלה, הרואים בגלגול הנשמות תופעה שאיננה בתחום המחקר הפיזיקאלי. לדעתם הזכרונות מצויים בנשמה, שהיא ישות רוחנית ואיננה מזוהה עם הפעילות החשמלית של המוח, שבו, כך מניחים המבקרים, נאגרים הזיכרונות, המחשבות והרגשות.

יש מטפלים בתחום הפסיכולוגיה או הרפואה האלטרנטיבית שאימצו את ההשלכות של רעיון גלגול הנשמות אל תוך שיטות טיפוליות שונות.

גלגול נשמות ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקורות ההלכה היהודית היסודיים: התנ"ך, התלמודים והמדרשים - למרות האמונה הבלתי מסויגת בהישארות הנפש - אין זכר לתפיסה זאת. מאוחר יותר מוצאים התייחסות דואלית לעניין זה, יש המתנגדים לרעיון קיומה, כרבי סעדיה גאון[דרוש מקור] ויש התומכים בכך, בעיקר בקבלה, בספר הזוהר ובמיוחד בכתבי האר"י, שבהם מצוי פירוט רב של תורה זו. הרמב"ם לא הזכיר בכתביו גלגול נשמות כלל, ובנו רבי אברהם בן הרמב"ם התנגד לה בפירוש[דרוש מקור]. בנו של הרא"ש שאל את אביו לעמדתו בנושא והציג בפניו ראיות וסברות תומכות, אותן דחה הרא"ש וחתם את דבריו במילים "אם קבלה הוא נקבל כי אין טעם מספיק"[דרוש מקור].

בספרות הקבלה ובמיוחד בכתבי האר"י, ישנו הסבר מפורט על תפקיד הגלגול ועל פירוט הנשמות שהתגלגלו. לשיטה זו רוב האנשים שנולדים בעולם הנם גלגולים של נשמות "ותיקות" ומיעוטן הן נשמות חדשות. מבחינה תאולוגית נותנת תורה זו מענה לבעיות של שכר ועונש, ובפרט הסבר לאסונות המתרחשים לתינוקות שאינם בני עונשין, ואסונות המתרחשים לצדיקים, כמו למשל גורלם של עשרת הרוגי מלכות שהיו תלמידי חכמים הגדולים שבדור, בתליית האסון בחטא שנעשה בגלגול קודם. הרב עובדיה יוסף חולל סערה, כאשר ציטט את דבריו של האדמו"ר רבי אהרן ראטה המשתמש ברעיון הגלגול כדי לספק הסבר להתרחשות השואה. דבריו של רבי אהרן ראטה עצמם התבססו על דעתו של האר"י, לפיה גורלם של קורבנות האינקווזיציה בספרד נקבע בהתאם לגלגוליהם הקודמים.

גם בספרות החסידית מופיעים סיפורים על גלגול נשמות. למשל, בשבחי הבעש"ט, מסופר שתלמידי הבעל שם טוב שאלו אותו על תלמיד חכם גדול שנהרג על ידי גויים, "הזאת תורה וזהו שכרה?", ואמר להם הבעש"ט, שאותו אדם היה ראש הסנהדרין בתקופת זכריה הנביא, וכאשר זכריה ניבא על פורענות, הוא היכה אותו על הלחי, ואמר לו: "עם הארץ, מי הרשה לך להתנבא?" ולאחר מעשה זה קם ההמון והרג את זכריה, ובתור עונש נגזר עליו שיתגלגל שוב ושוב וייהרג כל פעם מחדש, בגלל גרימת מותו של הנביא.

בניגוד לתפיסות מזרחיות הרואות בגלגול טבעו של עולם, לתפיסת הקבלה הגלגול נועד להביא לתיקון הנשמה. ההתנסות החווייתית היא הכוח המניע המגלגל את נשמת האדם בחזרה לעולם והיא גורמת לה לשאוף לקנות דעת. מאידך, רק השובע גורם להיעדר רצון. פירוש הדברים, שגלגולה של נשמה יסתיים כאשר הנשמה התפתחה דיה, ואין בה יותר רצון להיוולד מחדש. על פי הקבלה, שאיפתה של הנשמה היא להישאר תמיד במצב של מודעות טהורה, מבלי להיות תלויה בקיום הגופני (המצריך את גלגולה של הנשמה לתוך גוף, המשית עליה את מגבלות החיים הגופניים), וכך נתונה הנשמה בגוף במאבק מתמיד.

על פי הקבלה, ישנן סיבות מיוחדות הגורמות לגלגול נשמות. הגורם הראשי והקדמון המוזכר הינו אי העיסוק בפריה ורבייה וערירות. עניין זה משמעותי ביותר להשקפה זו, כי על ידי הולדת בנים האדם משאיר חלק מנפשו בעולם הזה, ובכך ממשיך את הבריאה גם לאחר מותו. אם האדם אינו עושה זאת, עליו לרדת שוב לעולם הגשמי. במבט כולל יותר מגדיר זאת ספר הזוהר כהפרת ברית שבין האדם לקב"ה, המחייבת את האדם למאמץ מקסימלי בגילוי השכינה, כך אומר הסבא דמשפטים לרשב"י: "הקב"ה אינו מוותר לו, אלא חוזר ומורידו לעולם, כדי שיעמיד צאצאים" על פי הזוהר, גם מצוות הייבום, קשורה לגלגול, כיון שהאח שנותר ללא בנים, "מיעט את הצלם" בכך שלא הותיר שריד מנשמתו בעולם, לפיכך על אחיו להשלים אותו. זו גם הסיבה לחומרת עונשו של אונן שהקב"ה המיתו, כי לא רצה "לתת זרע לאחיו", כפי שמספרת התורה בבראשית: "ויאמר יהודה לאונן, בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו" .

המקובל ר' חיים ויטאל (תלמידו של האר"י) אמר על עצמו שהוא גילגולו של המלך חזקיהו, ועל רבו האר"י - שהוא היה גלגולו של משיח בן יוסף. כמאתיים שנה אחר כך אמר על עצמו ר' שלום שרעבי שהוא גלגולו של האר"י.‏[1]

גלגול נשמות בדתות המזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות המזרח (בעיקר הודו וסין) רעיון גלגול הנשמות הוא חלק אינטגרטיבי מאמונתן. "הסמסרה" - גלגל הלידה והמוות היא מעיקרי הבודהיזם וההינדואיזם.

בהינדואיזם - המוות נתפש כהחלפה של בגד הגוף האחד, בבגד גוף אחר. לדידה פועל "חוק שימור אנרגיית הנשמה". הסיבה לגלגול הנשמות היא הצורך לשוב ולתקן ליקויים מחיים קודמים במבנה האישיות של האדם לאחר שצבר קארמה. החיים נתפסים כמסע רוחני ארוך וממושך בעולם, שלא ניתן להשלים בגלגול אחד. על פי אמונה זו, הנשמה שבה ומתגלגלת כל פעם מחדש בגוף לפי רצונה, ובוחרת את המקום, הזמן וההורים שלהם תיוולד, לפי התיקון שהיא יודעת שהיא צריכה לעשות (יש לה אף את האפשרות להתחרט בחודשים הראשונים של ההריון). על פי אמונה זו ניתן להסביר מפגש עם אדם זר שנראה מוכר מאז ומעולם, או תחושה שכבר היינו בסיטואציה מסוימת, אף שאנו יודעים שלא חווינו אותה (דז'ה-וו). בעקבות גישה זו, ישנם טיפולים הקרויים "שיחזור גלגולים", שמנסים לרפא מתוך התייחסות לטראומות ישנות ש"נצרבו" בנשמת של המטופל, באחד מגלגוליו הקודמים.

לעומת זאת, הבודהיזם, שנבע מההינדואיזם, תמצת והעמיק בפרשנותו המטאפיזיות לגבי קיום ונשמה, ורואה בגלגול הנשמות משל בלבד. בבודהיזם, המטרה העיקרית של המאמין היא שחרור מהסמסרה, והשגת הארה - מצב תודעתי הנקרא מוקשה. כיוון שהבודהיזם איננו מקבל את הרעיון שישנו גרעין קבוע בעולם, ובכלל זה גם נשמה, שמחליפה גלגולים, גלגול הנשמות הוא אשליה, שנוצרת עקב בורות (אנ-האטמן). מה שמתגלגל בפועל הן הנטיות לפעולה - כלומר הקארמה, שהוא רצף התודעה המהווה את הנפש עצמה. כלומר, רצף תודעה הבוחר מחשבות או פעולות בהתאם לבחירות הקודמות בעברו (שגם הוא אשליה), הוא רצף תודעה שבחירותיו מוכתבות מהקארמה הקודמת שלו. הבנה וראייה של הקארמה, והתעלות עליה מהווה שבירה של גלגל הלידה והמוות, ויציאה מהסמסרה לעבר הנירוואנה.

לפי זרמים מסוימים בבודהיזם, צריך לקבל את ההבנה שלאדם שטרם הואר יהיה קל יותר להבין את היסוד הקבוע שמובע בתפיסה המניחה קיומו של גלגול נשמות, בצורתו ה"פיזית", והם מאמינים שזהו שלב הכרחי לעתים, מעין אמת חלקית, עבור חלק מהאנשים בדרך אל ההארה.

גלגול נשמות בתרבות היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבין הפילוסופים היוונים, אפלטון, פיתגורס וסוקרטס האמינו ברעיון של גלגול נשמות. כמה מקורות עתיקים מאשרים כי פיתגורס טען כי הוא יכול לזכור את חייו הקודמים. שילוב בין הפילוסופיה הפיתגורית וגלגול נשמות היה מקובל בכל רחבי העולם העתיק.

לפי המתואר בדיאלוג פידון, בסוף חייו אומר סוקרטס "אני בטוח שאשוב לחיות, ושהחיים יפרחו מתוך המוות". לעומת זאת קסנופון, אינו מזכיר את האמרה כאמונה בגלגול נשמות.

אפלטון מציג תיאור מפורט של גלגול נשמות, למשל האגדה על אר, המופיעה בסוף חיבורו המדינה. ישנו ויכוח האם תיאורים אלה צריכים להיקרא בפרשנות מילולית. מארסילו פיצינו (התאולוגיה של אפלטון 18, 3-4) טוען כי אפלטון מתייחס לגלגול נשמות כאמצעי אלגורי.

בהרמטיקה, סדרה מצרית-יוונית של כתבים אודות קוסמולוגיה ורוחניות, המיוחסת להרמס טריסמגיסטוס, הדוקטרינה של גלגול נשמות מהווה מוטיב מרכזי.

גלגול נשמות בדת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, לצד האמונה בגורל קבוע מראש. האמונה בגלגול נשמות היא אחד העקרונות הבסיסיים בדת הדרוזית, והיא משפיעה בצורה ניכרת על אורח חייהם והשקפת עולמם של הדרוזים. לדידם אדם דרוזי מתגלגל מיד לאחר מותו בנשמת תינוק דרוזי הנמצא בגוף אישה הרה, ועם לידתו זוכר לעתים חלק מחייו הקודמים. אמונתם העזה בגלגול מהוה בין היתר נחמה לצער על אובדן החיים. הדרוזים גם מאמינים כי ביום הדין האדם יתן דין וחשבון בפני בורא עולם על אודות כל גלגוליו.

על פי השקפה זו הגוף בשביל הנשמה הוא כמו בגד שהיא מחליפה במוות. מתוך אמונה שהגוף הוא ריק ללא הנשמה והוא לא מתקיים בלי הנשמה, לא רואים הדרוזים כל ערך בגוף אלא רק בנפש, ברוח ובנשמה. מכאן נובע שהצד הרוחני באדם הוא העיקר ולא הצד הגשמי-מוחשי. לפיכך אדם נדרש לכבוש את יצר הרכושנות והחומריות. מכאן צומחת גם סובלנות למעשי האחר, אשר היה יכול להיוולד בגלגול אחר למשפחתי. חוסר חשיבותו של הגוף הגשמי, בא לידי ביטוי גם בהיעדר הצורך בטקסי קבורה מסובכים, במצבה או בעלייה לקבר המת במועדים קבועים או אף בהבאת הגופה למקום מגורי משפחת המת. למרות שקיימים בתי קברות, לרוב אין מצבות, פרט לבית הקברות הצבאי לחיילי צה"ל בעספיא. אמונת גלגול הנשמות גם מלמדת שאין לבכות את המת, מאחר שנשמתו התגלגלה לתינוק חדש בלידה חדשה המביאה שמחה למשפחתו.

במחקר המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיווחים בנוגע לזיכרונות של חיים קודמים, מושגים בדרך כלל על ידי היפנוזה. הטיפול הנפוץ ביותר מסוג זה מכונה "רגרסיה היפנוטית". בדיקה מדעית של מקרים מבין אלה, תלתה את תיאורי הנבדקים בזיכרונות נשכחים מהחיים הנוכחיים או בהנחיות שנתן המטפל בעת ההיפנוזה. טענה ביקורתית נוספת כנגד רגרסיה היפנוטית, דומה לטענות שמועלות בעד אי קבילות הוכחות משפטיות, על אירועים שאין העד זוכר בהכרה מלאה.

את הטענות הביקורתיות כלפי עדויות אלה, ניתן לחלק לשלושה סוגים:

  1. "עצה היפנוטית" שנותן המטפל למטופל, בעודו מדריך את רצפי האסוציאציות של דמיונו לכיוון ידוע מראש.
  2. "השתלת זיכרונות" - בדומה להדגרת חלומות, מחשבה בלתי פוסקת על הטיפול, תוצאותיו והשלכותיו על חיי המטופל מדגירה מסרים תת-הכרתיים שבאים לידי ביטוי בעת התממשקות המטפל עם חלקים בתת-ההכרה (אוטוסוגסטיה).
  3. מחשבות האדם מיוצגות על ידי שינוי פיזיקלי (בעיקר חשמלי) במוח, ואין שום מנגנון שיכול לאפשר להם לחיות כאשר הגוף עצמו מת. טיעון זה הוא טיעון אד איגנורנטיאם.

טיעון ספקולאטיבי כנגד גלגול הנשמות, מתמודד עם התיאור הנפוץ בקרב נבדקים של מוות אלים בחיים קודמים, כגון בתאונת דרכים או ברצח. טיעון זה מצביע על העובדה שמרבית בני האדם אינם מתים מוות אלים, ולכן סיפורים אלה היו צריכים להיות הרוב בין הסיפורים שמתארים המטופלים. טיעון זה מניח כי גלגול הנשמות הינה תופעה אוניברסלית המתרחשת לכלל בני האדם.

אנקדוטות בפסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נושא גלגול הנשמות נחקר על ידי מספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שטענו למתאם אמפירי בין הדיווחים לבין התרחשויות. מחקרים אלו העניקו לגלגול הנשמות לגיטימציה הסברית, תוך התעלמות מאי הכרת מנגנון התופעה.

אוסף הדיווחים המפורט ביותר בנוגע לגלגול נשמות פורסם על ידי ד"ר איאן סטיבנסון. סטיבנסון, אשר הקדיש 40 שנה לחקר ילדים אשר טענו שחיו בעבר כאדם אחר ודיברו על נושאים ומושגים, שלא אמור להיות להם ידע לגביהם. סטיבנסון נקט בשיטות מדעיות של ריאיון ותצפית ותיעד את דבריהם. לאחר מכן ניסה לזהות מי המנוח אשר הילד התייחס אליו בדבריו וניסה לאמת את טענות הנחקר באמצעות עובדות מחייו של המנוח, תוך בחינת האפשרות שלילד היה מפגש מוקדם עם העובדות על חיי המנוח.

מקרי המבחן החשובים ביותר מבחינת מחקר זה, הם דיווחים על ילדים שמספרים באופן ספונטני על מה שנראה כזיכרונות מחיים קודמים, ובפרט ילדים שגדלו בסביבה תרבותית בה נעדר מושג גלגול הנשמות. כאשר חקרו סטיבנסון ועמיתיו דיווחים אלה הם זיהו מקרים בהם הדיווחים תאמו מאורעות מחייהם של אנשים אשר נפטרו מספר שנים לפני הולדתו של הילד המדווח.

כחלק ממחקרו נחשף סטיבנסון לדיווחים על התאמה בין כתמי לידה ומומים מולדים אצל הנחקרים, ובין פציעות וצלקות אצל הנפטרים. בדיקת התאמה זו בתיעוד הרפואי של הנפטרים, כאשר היה זה בנמצא, גילתה לעתים כי למנוח הייתה פציעה כלשהי, לא אחת כזו הקשורה בנסיבות מותו, באזור שבו הופיע בגופו של הנחקר כתם לידה או מום מולד כלשהו. לדוגמה, סימן על החזה והגב של ילד תאם באופן מדויק לפצעי כניסה ויציאה של כדור אקדח בנפטר.

סטיבנסון סבור כי שיטות הבדיקה המחמירות שלו מאפשרות, למרות אפשרויות ההסבר האחרות, לראות בגלגול נשמות הסבר ראציונאלי לזיכרונות המדווחים על ידי הילדים.

ד"ר מייקל ניוטון, בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, חבר באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה ומהפנט מוסמך, פיתח טכניקת רגרסיה משלו. באמצעותה גילה ניוטון שהוא יכול להעלות במטופליו את מה שנראה כמצב הנשמה בין הגלגולים. בספריו מסע הנשמות ו"גורלן של נשמות" מובאים מקרים של מטופלים רבים שהיו שקועים בהיפנוזה עמוקה, ותיארו באופן מפורט חוויות שנתפסו על ידם כחוויות בין גלגוליהם.

כשיטה טיפולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקר נוסף, ד"ר בריאן וייס, ראש המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח הר סיני במיאמי שבפלורידה, אשר קודם לכן שימש כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת פיטסבורג, אף הוא מומחה להיפנוזה, פרסם ב-1988 את ספרו "Many Masters, Many Lives", (בעברית "שורשים ושיעורים בזמן"). הספר נכתב מנקודת ראותו של וייס כפסיכיאטר בכיר, שנחשף לגלגול נשמות תוך טיפול בחרדותיה ובפחדיה של צעירה סכיזופרנית, שאותה הוא מכנה קתרין, אשר תיארה במהלך הטיפול ההיפנוטי את מה שנראה כגלגול קודם. לדבריו, מבחינה טיפולית שחזור חייה הקודמים הניב תוצאות משמעותיות ומידיות. תוך כדי התהליך שעברה קתרין עבר גם וייס מהפך תפיסתי, זאת בעיקר משום שבמהלך הטיפול סיפרה קתרין לווייס, באמצעות מה שכינתה "מדריך רוחני", פרטים על ילדו שנפטר ועל הגורמים לפטירתו - פרטים שלא היו ידועים בבית החולים שבו עבד. כמו כן, סיפקה לו פרטים על אביו המנוח, כולל שמו היהודי, שאף הוא היה מידע עלום. ניתוח הנושא הורחב בספריו המאוחרים יותר: "ריפוי בנבכי הזמן", "רק האהבה היא ממשית" ועוד. בתחילה חשש וייס מפני ביקורת הקהילה המדעית.

בעקבות וייס התפתחה שיטת "תרפיית גלגולים" ואחדים מהמטפלים אף פיתחו את אפשרות השימוש בה לא רק באמצעות היפנוזה, אלא גם על ידי דמיון מודרך והרפיה עמוקה.

בעידן החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף שטיינר מבסס את תורתו על ידע גלגול הנשמות ומתאר בספריו הרבים פרטים שלא היו ידועים לפניו. כך גם בספרי האחווה הלבנה האוניברסלית מאת פטר דנוב, ותלמידו אומרם מיכאל איבנהוב, וכמו כן בכתבי התאוסופיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר רג'א סעיד פרג', "גלגול נשמות: ניתוח מעמיק של נושא גלגול הנשמות בתרבויות ובדתות השונות, תוך מתן דגש על מקרי מבחן בקהילה הדרוזית", הוצאה עצמית, 2006
  • "שער הגלגולים", כתבי האר"י
  • ד"ר מייקל ניוטון, "מסע הנשמות"
  • ד"ר מייקל ניוטון, "גורלן של נשמות"
  • ד"ר בריאן וייס, "שורשים ושיעורים בזמן"
  • ד"ר דורון דנינו, "מהותו ומשמעויותיו של הוויכוח סביב האמונה בגלגול נשמות, בקהילות ישראל שבוונציה, אמסטרדם והמבורג, במהלך המאה ה-17", אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2010.
  • רוברט פאריש (עורך), "גלגול נשמות", 'אסטרולוג' הוצאה לאור, 1999.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יגאל אריכא, גלגול נשמות, מציאות העולה על כל דמיון, 2001