גלגול נשמות
גלגול נשמות הוא שם כללי למערכת אמונה עממית-דתית רווחת בעולם, המתארת תהליך מטאפיזי בדבר המשכיות נשמת האדם מעבר למותו הנראה לעין. האמונה בגלגול נשמות היא אחת מתוך התשובות שנתן לעצמו האדם לשאלה מה יקרה אחרי מותי. בין הרעיונות הנוספים רעיון תחיית המתים ורעיון העולם הבא.
אמונות שונות מפרשות את הביטוי בצורות שונות, אך חלק מנדבכי הבסיס מתארים תהליך בו נשמתו של אדם שנפטר לעולם חוזרת או נשארת במציאות בהתגלמות אשר היא "גלגול אחר". לדוגמה, במערכות אמונה בהן נשמה של בן אדם חוזרת להיות בן אדם ולא צמח או חיה, תינוק שנולד מהווה גלגול של אדם שנפטר.
מבחינה מדעית לא נמצא מנגנון המאפשר מעבר של מחשבות או זיכרונות מאדם לאדם מעבר לאמצעי התיווך המוכרים, בוודאי לא לאחר מותו של האיש שהזיכרונות היו שייכים לו, משום שכל הפעולה החשמלית של המוח, שבו נאגרים הזיכרונות, מופסקת עם המוות. עם זאת מספר פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומטפלים אלטרנטיביים אימצו את הקונספט ומבססים עליו שיטות טיפוליות שונות.
לפי מערכות אמונה מסוימות, הנשמה אינה נעלמת עם המוות, או מסתלקת לאוצר הנשמות העליון, אלא מוצאת מקום בבעל חיים אחר. על פי אמונה זו גלגולו של האדם נובע בשל כך, שלא השלים את תפקידו בעולם. הגלגול יהיה בהתאם למעשיו הטובים או הרעים בגלגולים הקודמים, ובהתאם לתיקון אליו הוא נדרש לעשות. האמונה בגלגול כמו גם האמונה בעולם הנשמות והשארות הנפש, נותנת מענה בהתמודדות עם המוות.
האמונה בגלגול נשמות מאפיינת תרבויות שונות ולא קשורות כמו גם אמונות בסיסיות אחרות.
תוכן עניינים |
[עריכה] בתרבות היהודית
במקורות היהודית האלמנטריים, כמו התנ"ך, התלמודים והמדרשים - למרות האמונה הבלתי מסויגת בהשארות הנפש - אין זכר לתפיסה זאת. מאוחר יותר מוצאים ביהדות דואליות בעניין זה, יש המתנגדים לה כמו רבי סעדיה גאון ויש התומכים בה, בעיקר בקבלה, בספר הזוהר ובמיוחד בכתבי האר"י, שבהם מצוי פירוט רב של תורה זו. הרמב"ם לא הזכיר את הגלגול כלל, ובנו רבי אברהם בן הרמב"ם התנגד לה בפירוש. בנו של הרא"ש שאל את אביו בנושא והציג לו ראיות וסברות תומכות, הרא"ש דחה אותם וסיים את דבריו "אם קבלה הוא נקבל כי אין טעם מספיק".
בספרות הקבלה ובמיוחד בכתבי האר"י, ישנו הסבר מפורט על תפקיד הגלגול ועל פירוט הנשמות שהתגלגלו. לשיטה זו רוב האנשים שנולדים בעולם הנם גלגולים של נשמות "ותיקות" ומיעוטן הם נשמות חדשות. שיטת הגלגולים נותנת מענה לבעיות של שכר ועונש, והסבר תאולוגי של אסונות המתרחשים אצל תינוקות שאינן ברי הענשה, כמו גם אסונות אצל צדיקים כמו למשל גורלם של עשרת הרוגי מלכות שהיו תלמידי חכמים הגדולים שבדור. ההסבר הוא כמובן שהאסון התרחש עקב חטא בגלגול קודם. הרב עובדיה יוסף חולל סערה, כאשר ציטט את דבריו של האדמו"ר רבי אהרן ראטה המשתמש ברעיון הגלגול כדי לספק הסבר להתרחשות השואה. דבריו של רבי אהרן ראטה עצמם התבססו על דעתו של האר"י, לפיה גורלם של קורבנות האינקווזיציה בספרד נקבע בהתאם לגלגוליהם הקודמים.
גם בחסידות ישנם סיפורי גלגול לא מעטים. כך למשל נמצא סיפור בשבחי הבעש"ט, שתלמידיו שאלו אותו על תלמיד חכם גדול שנהרג על ידי גויים, "הזאת תורה וזהו שכרה?", ואמר להם הבעש"ט, שאותו אדם היה ראש הסנהדרין בתקופת זכריה הנביא, וכאשר זכריה ניבא על הפורענות, הוא היכה אותו על הלחי, ואמר לו: "עם הארץ, מי הרשה לך להתנבא?" ולאחר מעשה זה קמו ההמון והרגו את זכריה ומאז בתור עונש נגזר עליו שיתגלגל שוב ושוב וייהרג כל פעם מחדש, בגלל שגרם למותו של הנביא.
לתפיסת הקבלה הגלגול נועד להביא לתיקון הנשמה, אולם ההתנסות החווייתית היא הכוח המניע המחזיר אותנו לכאן, היא זרע השאיפה שלנו לקנות דעת. מאידך, רק השובע גורם להיעדר רצון, פירוש הדבר, שקץ למעגל גלגול הנשמות, צפוי רק כאשר הנשמה התפתחה דיה, ואין בה יותר רצון להיוולד מחדש. על פי הקבלה, שאיפתה של הנשמה היא להישאר תמיד במצב של מודעות טהורה, מבלי להיות תלויה בקיום הגופני, המצריך את מיקומה של הנשמה בתוך הגוף, הסובל מכל מגבלות הגוף, ומתנגד ללידה מחדש, וכך נתונים הנשמה והגוף במאבק מתמיד.
על פי הקבלה, ישנן סיבות מיוחדות לגלגול, הגורם הראשי והקדמוני המובא, הנו אי העיסוק בפריה ורבייה וערירות. עניין זה משמעותי ביותר להשקפה זו, כי על ידי הולדת בנים האדם משאיר חלק מנפשו בעולם הזה, ובכך ממשיך את הבריאה גם לאחר מותו. אם האדם אינו עושה זאת, עליו לרדת שוב לעולם הגשמי. במבט כולל יותר מגדיר זאת ספר הזוהר כהפרת ברית שבין האדם לקב"ה, המחייבת את האדם למאמץ מקסימלי בגילוי השכינה, כך אומר הסבא דמשפטים לרשב"י: "הקב"ה אינו מוותר לו, אלא חוזר ומורידו לעולם, כדי שיעמיד צאצאים"
על פי הזוהר, מצוות הייבום, קשורה לגלגול, כיון שהאח שנותר ללא בנים, מיעט את הצלם, ולא הותיר שריד מנשמתו בעולם, לפיכך על אחיו להשלים אותו. זו גם הסיבה לחומרת עונשו של אונן שה' ממיתו, כי אינו רוצה "לתת זרע לאחיו", כפי שמספרת התורה בבראשית: "ויאמר יהודה לאונן, בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך: וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו וירע בעיני יהיה אשר עשה וימת גם אתו" .
המקובל ר' חיים ויטאל (תלמידו של האר"י) אמר על עצמו שהוא גילגולו של המלך חיזקיהו, ועל רבו האר"י שהוא היה גלגולו של משיח בן-יוסף. כמאתיים שנה אחר כך אמר על עצמו ר' שלום שרעבי שהוא גלגולו של האר"י.[1]
[עריכה] בדתות המזרח
בדתות המזרח (בעיקר הודו וסין) הרעיון המרכזי של גלגול נשמות הוא חלק אינטגרטיבי ממערכת האמונה, עם זאת התפיסה של מהות הגלגול שונה מהותית. "הסמסרה" - גלגל הלידה והמוות היא מעיקרי הבודהיזם וההינדואיזם, אך הם מפרשים אותה בצורה שונה.
בהינדואיזם - המוות נתפש כהחלפה של בגד הגוף האחד, בבגד גוף אחר. לדידם פועל "חוק שימור אנרגיית הנשמה". הסיבה לגלגול הנשמות היא הצורך לשוב ולתקן ליקויים מחיים קודמים במבנה האישיות של האדם לאחר שצבר קארמה. החיים נתפסים כמסע רוחני ארוך וממושך בעולם, שלא ניתן להשלים בגלגול אחד. על פי אמונה זו, הנשמה שבה ומתגלגלת כל פעם מחדש בגוף לפי רצונה, ובוחרת את המקום, הזמן וההורים שלהם תיוולד, לפי התיקון שהיא יודעת שהיא צריכה לעשות (יש לה אף את האפשרות להתחרט בחודשים הראשונים של ההריון). על פי אמונה זו ניתן להסביר מפגש עם אדם זר שנראה מוכר מאז ומעולם, או תחושה שכבר היינו בסיטואציה מסוימת, אף שאנו יודעים שלא חווינו אותה (דז'ה-וו). בעקבות גישה זו, ישנם טיפולים דתיים הקרויים "שיחזור גלגולים", שמנסים לרפא את האדם, בהתייחסות לטראומות ישנות ש"נצרבו" בנשמתו, באחד מגלגוליו הקודמים.
אף שזהו תיאור מקובל של גלגול נשמות, כפי שהוא מתבטא בתפיסת המערב את דתות המזרח בכלליותן, התרבות הבודהיסטית רואה בו רק משל. בבודהיזם, המטרה העיקרית של המאמין היא שחרור מהסמסרה, והשגת הארה- מצב תודעתי הנקרא מוקשה. כיוון שהבודהיזם איננו מקבל את הרעיון כי ישנו גרעין קבוע בעולם, ובכלל זה גם נשמה, שמחליפה גלגולים. גלגול הנשמות, בתפיסה זו הוא אשליה, שנוצרת עקב בורות (אנ-האטמן). מה שמתגלגל בפועל הן הנטיות לפעולה - כלומר הקארמה, שהוא רצף התודעה המהווה את הנפש עצמה. כלומר, רצף תודעה הבוחר מחשבות או פעולות בהתאם לבחירות הקודמות בעברו (שגם הוא אשליה), הוא רצף תודעה שבחירותיו מוכתבות מהקארמה הקודמת שלו. הבנה וראייה של הקארמה, והתעלות עליה מהווה שבירה של גלגל הלידה והמוות, ויציאה מהסמסרה לעבר הנירוואנה.
הבודהיזם, שנבע מההינדואיזם, תמצת והעמיק את הפרשנויות המטאפיזיות לגבי קיום ונשמה. לפי זרמים מסוימים בבודהיזם, צריך לקבל את ההבנה שלאדם שטרם הואר יהיה קל יותר להבין את היסוד הקבוע שמובע בתפיסה המניחה קיומו של גלגול נשמות, בצורתו ה"פיזית", והם מאמינים שזהו שלב הכרחי לעתים, מעין אמת ביניים, עבור חלק מהאנשים במסע אל ההארה.
[עריכה] בתרבות היוונית
מבין הפילוסופים היוונים, אפלטון, פיתגורס וסוקרטס האמינו ברעיון של גלגול נשמות. כמה מקורות עתיקים מאשרים כי פיתגורס טען כי הוא יכול לזכור את חייו הקודמים. שילוב בין הפילוסופיה הפיתגורית וגלגול נשמות היה מקובל בכל רחבי העולם העתיק.
לפי הדיאלוג הבדיוני של אפלטון פידו, בסוף חייו אומר סוקרטס "אני בטוח שאשוב לחיות, ושהחיים יפרחו מתוך המוות" ואולם קסנופון, מקור חשוב אחר לתולדות חייו של סוקרטס אינו מזכיר את האמרה כאמונה בגלגול נשמות.
אפלטון מציג תיאור מפורט של גלגול נשמות בחיבוריו העיקריים. ישנו ויכוח האם יצירות של אפלטון כגון האגדה על אר, שגם היא מכילה פרטים מרהיבים ולא רלוונטיים של גלגול נשמות, צריכה להיקרא בפרשנות מילולית. מארסילו פיצינו (התאולוגיה של אפלטון 18, 3-4) טוען כי אפלטון מתייחס לגלגול נשמות כאמצעי אלגורי.
בהרמטיקה, סדרה מצרית-יוונית של כתבים אודות קוסמולוגיה ורוחניות, המיוחסת להרמס טריסמגיסטוס, הדוקטרינה של גלגול נשמות מהווה מוטיב מרכזי.
[עריכה] בתרבות הדרוזית
הדרוזים מאמינים בגלגול נשמות, לצד האמונה בגורל קבוע מראש. האמונה בגלגול נשמות היא אחד העקרונות הבסיסיים בדת הדרוזית, וחשיבותה בכך שהיא משפיעה בצורה ניכרת על אורח חייהם והשקפת עולמם של הדרוזים. לדידם אדם דרוזי מתגלגל מיד לאחר מותו בנשמת ילד דרוזי שנולד, ואף לעתים זוכר חלק מחייו הקודמים. אמונתם העזה בגלגול מהוה בין היתר נחמה לצער על אובדן החיים. הדרוזים גם מאמינים כי ביום הדין האדם יתן דין וחשבון בפני בורא עולם אודות כל הגלגולים של חייו.
מכאן נובע שהצד הרוחני באדם הוא העיקר ולא הצד הגשמי-מוחשי. האדם נדרש לכבוש את יצר הרכושנות והחומריות. מכאן גם סובלנות למעשי האחר, כי האחר היה יכול להיוולד בגלגול אחר למשפחתי.
בגלל חוסר חשיבותו של הגוף הגשמי, אין צורך בטקסי קבורה מסובכים, במצבה או בעלייה לקבר המת במועדים קבועים או אף בהבאת הגופה למקום מגורי משפחת המת. ומכאן גם שאין לבכות את המת, נשמתו התגלגלה לתינוק חדש ולידת ילד/ה היא שמחה למשפחתו. הדרוזים לא רואים כל ערך לגוף הפיזי אלה הערך הממשי הוא לנפש והרוח והנשמה של האדם לכן במותו אין כל חשיבות לגופה, מתוך אמונה שהגוף הוא ריק ללא הנשמה והוא לא מתקיים בלי הנשמה, והנשמה היא שמקיימת את הגוף,והגוף בשבילה כמו בגד שהיא מחליפה במוות.
[עריכה] במדע
פרק זה דורש שכתוב. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולשכתב אותו. הסיבה לכך: פרק זה כתוב בצורה שנותנת לפסבדו-מדע מובהק אופי מדעי.
המדע שולל[דרוש מקור] את הרעיון של גלגול נשמות, כמו גם את קיומה של נשמה על טבעית ורואה בה דוגמה טובה לפסבדו-מדע. עם זאת, ישנם דיווחים אנקדוטליים בנוגע לזיכרונות של חיים קודמים, בדרך כלל על ידי היפנוזה, ואולם במקרים שבהם ביקשו מדענים אובייקטיביים לבחון את הסוגיה, הסתבר שלרוב מדובר בזיכרונות נשכחים מהחיים הנוכחיים או בהנחיות שנתן המטפל בעת ההיפנוזה.
מתנגדי קיום הנשמה טוענים כנגד הרגרסיה ההיפנוטית (ההליך הנפוץ ביותר להעלאת זיכרונות עבר) טענות דומות שמועלות בעד אי קבילות הוכחות משפטיות (למשל, משפטי אונס שהודחקו) על אירועים שאין העד זוכר בהכרה מלאה.
טענות אלו בדרך כלל מתחלקות לשלושה סוגים:
- "עצה היפנוטית" שנותן המטפל למטופל, בעודו מדריך את רצפי האסוציאציות של דמיונו לכיוון ידוע מראש.
- "השתלת זיכרונות" - בדומה להדגרת חלומות, מחשבה בלתי פוסקת על הטיפול, תוצאותיו והשלכותיו על חיי המטופל מדגירה מסרים תת-הכרתיים במוחו שבאים לידי ביטוי בעת התממשקות המטפל עם חלקים בתת-ההכרה (אוטוסוגסטיה).
- מחשבות האדם מיוצגות פעולות פיזיות (בעיקר חשמליות) במוח, ואין שום מנגנון שיכול לאפשר להם לחיות כאשר הגוף עצמו מת.
בנוסף יש טיעונים פשוטים יותר והגיוניים, לפיהם לדוגמה, לא ייתכן שכל הדיווחים על גלגולים קודמים מספרים על מוות אלים של בעל הנשמה בגלגול הקודם כגון בתאונת דרכים או ברצח. מרבית בני האדם אינם מתים מוות כה אלים אלא ממחלות לב, סרטן וכיוצא בזה, ולכן סיפורים אלה היו צריכים להיות הרוב בין הסיפורים שמתארים המטופלים.
[עריכה] אנקדוטות בפסיכיאטריה
הנושא נחקר על ידי מספר פסיכולוגים ופסיכיאטרים, שטענו למתאם אמפירי בין הדיווחים לבין מקרים שקרו בעבר. מחקרים אלו העניקו לו לגיטימציה, תוך התעלמות מהיעדר המנגנון.
אוסף הדיווחים המפורט ביותר בנוגע לגלגול נשמות פורסם על ידי ד"ר איאן סטיבנסון, אשר הקדיש 40 שנה לחקר ילדים אשר דיברו על נושאים ומושגים, שלכאורה לא אמור להיות להם ידע לגביהם. סטיבנסון נקט בשיטות מדעיות של ריאיון ותצפית ותיעד את דברי הילדים. לאחר מכן זיהה מי המנוח אשר הילד התייחס אליו בדבריו וניסה לאמת את הדברים באמצעות עובדות מחייו של המנוח. כמו כן ניסה סטיבנסון למצוא התאמה בין כתמי לידה ומומים מלידה אצל הילדים הנחקרים ובין פציעות וצלקות אצל הנפטרים כפי שתועדו במסמכים רפואיים שונים.
בדיקת התאמה זו גילתה לעתים כי למנוח הייתה פציעה כלשהי באזור שבו יש לילד כתם לידה או מום מולד כלשהו. לדוגמה: סימן על החזה והגב של הילד תאם באופן מדויק לפצעי כניסה ויציאה של כדור אקדח באדם שנורה למוות. סטיבנסון מאמין כי שיטות הבדיקה המחמירות שלו מאפשרות הסבר של גלגול נשמות לזיכרונות המדווחים על ידי הילדים. עם זאת יש לסייג את המשתמע ממחקריו, כי סטיבנסון ביצע את המחקר בחברות אשר המושג של גלגול נשמות רווח אצלן ומקובל.
התופעה הנפוצה ביותר בהקשר זה היא ילדים שמספרים באופן ספונטני על מה שנראה כזיכרונות מחיים קודמים, תופעה אשר דווחה גם בתרבויות שאינן מחזיקות באמונה בגלגול נשמות. כאשר חקרו סטיבנסון ועמיתיו את הדיווחים הם זיהו כי הדיווחים תאמו מאורעות שקרו בחייהם של אנשים אשר נפטרו מספר שנים לפני הולדתו של הילד המדווח.
ד"ר מייקל ניוטון - בעל דוקטורט בפסיכולוגיה, מהפנט מוסמך וחבר באגודה האמריקנית לפסיכולוגיה - הוא חוקר ידוע נוסף בתחום. באמצעות פיתוח טכניקת רגרסיה משלו, גילה ניוטון שהוא יכול להעביר את מטופליו אל מעבר להתנסויותיהם בגלגולים קודמים ולעקוב אחר חייה רבי המשמעות של הנשמה בין הגלגולים. בספריו "מסע הנשמות" ו"גורלן של נשמות" מובאים מקרים של מטופלים רבים שהועברו למצב של תודעת-על בה היו שקועים בהיפנוזה עמוקה ותיארו באופן מפורט מה קרה להם בין גלגוליהם עלי אדמות.
חוקר ידוע אחר בתחום הוא ד"ר בריאן וייס, ראש המחלקה הפסיכיאטרית בביה"ח הר סיני במיאמי שבפלורידה, אשר קודם לכן שימש כפרופסור לפסיכיאטריה באוניברסיטת פיטסבורג. וייס, מומחה להיפנוזה, פרסם ב-1988 את ספרו "Many Masters, Many Lives", שתורגם לעברית בשם: "שורשים ושיעורים בזמן". הספר נכתב מנקודת ראותו של וייס כפסיכיאטר בכיר, שגילה את תרפיית שחזור הגלגולים, תוך טיפול בחרדותיה ובפחדיה של מטופלת צעירה, סכיזופרנית, שאותה הוא מכנה קתרין, אשר חזרה במהלך הטיפול ההיפנוטי למה שנראה כגלגול קודם. האפקט הטיפולי של שחזור הגלגולים שלה הניב תוצאות משמעותיות ומידיות. תוך כדי התהליך שעברה קתרין עבר גם וייס מהפך תפיסתי, זאת בעיקר משום שבמהלך הטיפול סיפרה קתרין לווייס, באמצעות מה שכינתה "מדריך רוחני", פרטים על ילדו שנפטר ועל הגורמים לפטירתו - פרטים שלא היו ידועים בבית החולים שבו עבד. כמו כן, סיפקה לו פרטים על אביו המנוח, כולל שמו היהודי, שאף הוא היה מידע חסוי. ניתוח הנושא הורחב בספריו המאוחרים יותר: "ריפוי בנבכי הזמן", "רק האהבה היא ממשית" ועוד. בתחילה חשש וייס לפרסם את מחקריו, כדי שלא ייעשה ללעג ולקלס בקרב הקהילה המדעית, אך לאחר שאזר עוז ופרסמם, זכה לתגובות נרעשות.
בעקבות וייס התפתחה שיטת תרפיית הגלגולים ואחדים מהמטפלים אף פיתחו את האפשרות להעבירה לא רק באמצעות היפנוזה, אלא גם על ידי דמיון מודרך והרפיה עמוקה.
[עריכה] לקריאה נוספת
- ד"ר רג'א סעיד פרג', גלגול נשמות ניתוח מעמיק של נושא גלגול הנשמות בתרבויות ובדתות השונות, תוך מתן דגש על מקרי מבחן בקהילה הדרוזית, הוצאה עצמית, 2006
- שער הגלגולים - כתבי האר"י
- ד"ר מייקל ניוטון - "מסע הנשמות"
- ד"ר מייקל ניוטון - "גורלן של נשמות"
- ד"ר בריאן וייס - "שורשים ושיעורים בזמן"
- ד"ר דורון דנינו - "מהותו ומשמעויותיו של הוויכוח סביב האמונה בגלגול נשמות, בקהילות ישראל שבוונציה, אמסטרדם והמבורג, במהלך המאה ה-17", אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן, 2010.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכאל רוטשילד, מה נשמה?, הידען, 25 בינואר 2009
- דורון דנינו, האמונה בגלגול נשמות ביהדות, אתר nrg, 26 בנובמבר 2010
- הבקשה נדחתה: הילד לא יעיד על "גלגולו הקודם", וואלה 19.7.11
[עריכה] הערות שוליים
- ^ יגאל אריכא, גלגול נשמות, מציאות העולה על כל דמיון, 2001