משתמש:Drall/גוף אנרגטי
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
גוף אנרגטי - אחד או יותר מששת הגופים המטאפיזיים של האדם[1]. ניתן להתייחס אל הגוף האנרגטי כאל הנפש או כאל הנשמה. ההגדרה הנפוצה של הגוף האנרגטי הוא כאל מערכת מטאבולית רוחנית המורכבת מאיברים המכונים צ'אקרות המחוברים בינהם באמצעות ערוצי אנרגיה בשם מרדיאנים או נאדים.
תפקוד הגוף האנרגטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשם שבגוף הפיזי מתבצעים תהליכים חומריים כמו נשימת אוויר או הזרמת דם , כך מתבצעים בגוף האנרגטי תהליכים נפשיים כמו פחד, כעס, חלימה , חזון , שמחה, שלווה ואהבה. כל המצבים הנפשיים של האדם, הם תוצאה של תהליכים מטאבוליים בגוף האנרגטי.
זמן ומקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגוף האנרגטי אינו קיים באותו זמן ומקום כמו הגוף הפיזי. הוא יכול להתפשט למרחבים גדולים בהרבה ולהתקיים בו זמנית במספר מקומות שונים. הגוף האנרגטי מכיל בתוכו גם את עברו של האדם וגם את עתידו, כך שניתן לומר שהוא מכיל בזמן הווה את כל חייו של האדם. התקופות מסודרות בתור צ'אקרות על שני המרידיאנים הקיצוניים הראשיים , כלומר המרידיאן הימני בו נמצאות הצ'אקרות של העתיד והמרידיאן השמאלי בו נמצאות הצ'אקרות של העבר. הסישדור התקופתי הזה יוצר מצב בו לאדם אין רק שבע צ'אקרות אלא 20 כאשר כל אחת משש הצ'אקרות התחתונות קיימת שלוש פעמים. פעם אחת על המרידיאן המרכזי, פעם שניה על המרידיאן השמאלי ופעם שלישית על המרדיאן הימני.
צ'י, פראנה וקונדוליני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין הצ'אקרות השונות ישנם יחסי גומלין ,שעיקרם מסירה ונטילה של אנרגיות. המרדיאנים הם הערוצים בהם האנרגיות האלו זורמות. לאנרגיה שבדרך כלל מועברת דרך המרידיאנים קוראים הסינים בשם צ'י ואילו ההודים מכנים אותה בשם פראנה. זרימת הצ'י או הפראנה בגוף האנרגטי ופעולת הצ'אקרות הינה אוטומטית ובדרך כלל לא מודעת כמו זרימת הדם בגוף הפיזי או תהליכי העיכול השונים. האנרגיה זורמת בתוך הגוף האנרגטי ובכך מגדירה את מצבו הריגשי של האדם ואת מצבו הנפשי.
ישנו עוד סוג של אנרגיה בגוף האנרגטי וזו אנרגיה שמהווה בעצמה את רמת ההכרה של האדם. ניתן להגדיר אותה כאנרגיה מודעת לעצמה. את האנרגיה הזו מכנים קונדוליני,על שם אלילת הנחש ההינדית. הקונדוליני שוכן בגוף האנרגטי בד"כ בין הצ'אקרה הראשונה לצ'אקרה השניה ומכוח המיקום הזה אפשר להבין את רמת ההכרה שיוצר הקונדוליני. הצ'אקרה השניה היא צ'אקרת הקיום וכל זמן שהקונדוליני נמצא בה, האדם מכיר בכך שהוא קיים. הצ'אקרה הראשונה היא צ'קרת המין, או הצ'אקרה שאחראית על המשכיות הגזע ולכן אם הקונדוליני נמצא בה, האדם הינו בעל דחף מיני ושואף להתרבות. אצל מרבית האדם הקונדוליני לא מטפס אל מעבר לשתי הצ'אקרות התחתונות ולכן כנראה טוען גורודייף[2] כי לרוב האנשים אין קיום רוחני.
עם כל זה הקונדוליני יכול להתעלות ולזרום אל הצ'קרות הגבוהות יותר. התהליך הזה מצביע על התפתחות מטאפיזית של האדם הכרוכה בשינויים גדולים בגוף האנרגטי. כשהקונדוליני עולה מעל הצ'אקרה השנייה, נוצרת אצל האדם הכרה מפותחת יותר ורגישות לגבי תהליכים רוחניים אצלו ואצל אנשים אחרים. ניתן לומר כי הרמה בה מצוי הקונדוליני יכולה להגדיר את רמתו הרוחנית של האדם.