משתמש:Nittai Gallili/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
המחתרת החב"דית בברית המועצות הייתה מחתרת של תנועת חב"ד שפעלה בברית המועצות בעיקר בין השנים 1921, בה התייצבה המפלגה הקומוניסטית בשלטון רוסיה, לשנת 1946, בה יצאה רובה של התנועה במסגרת מבצע הברחת גבולות רחב היקף. המחתרת, תחת הנהגתו הישירה או העקיפה של הרבי הריי"צ, הקימה ישיבות ותלמודי תורה, שלחה שליחים לעשרות מקומות בברית המועצות, ונתנה להמוני יהודים את היכולת הטכנית לקיים מצוות רבות.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהפכה הקומוניסטית בשנת 1917 לא נתפסה בתחילה כדבר רע כנגד היהודים, או נגד הדת היהודית. בעוד שהצבא הלבן ארגן פרעות ביהודים, הקומוניסטים הכריזו על שוויון זכויות. אולם בתוך שנה בלבד לאחר המהפכה, החלה לפעול היבסקציה, המחלקה היהודית במפלגה הקומוניסטית הרוסית, שאחת ממטרותיה הייתה המלחמה בדת היהודית. בשנה הראשונה לפעולתה, פעלה היבסקציה בתחום התעמולה בלבד, ולא הייתה לה השפעה של ממש על היהודים; רובם של יהודי רוסיה היו דתיים או מסורתיים.
בשנת 1919 נחקקו מספר חוקים שהגבילו את הממסד הדתי, חוקים שהיבסקציה השתמשה בהם על מנת להפקיע בתי כנסת ומוסדות דתיים נוספים לידי המדינה. הארגונים הקהילתיים היהודיים החלו להתפרק, והמוסדות המסונפים להם כבתי החולים ובתי האבות היהודיים הועברו לידי ניהול סובייטי. כך, על ידי תעמולה וחוקים נגד מוסדות הדת, ניצלה היבסקציה את החולשה הכלכלית הקריטית בה היו נתונים יהודי רוסיה וקהילותיה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים הרוסית, והפרעות ביהודים שזו האחרונה גררה.
למרות חולשות אלו, נשארה הדת היהודית בעיקרה על מכונה, מוסדות החינוך המשיכו להתקיים למרות הקשיים הכלכליים, ואנשי הדת המשיכו בפעולתם, תחת צל השלטון הסובייטי שהידק את אחיזתו בשלטון בכל שנה. במרץ 1920 נפטר הרבי הרש"ב. בצוואתו לבנו הריי"צ, התייחס לחולשה בה נמצאים המוסדות היהודיים וביקשו לייסד תלמודי תורה. אולם החולשה בה עוסק הרש"ב אינה נובעת ישירות מפעולות השלטונות הקומוניסטיים, אלא, כלשונו[1] ”הזמן ההוה הפריע את הכל ויתן השי"ת שבקרוב תישקט המדינה”, כלומר האנדרלמוסיה שנוצרה ברוסיה בעקבות מלחמת העולם ומלחמת האזרחים.
בשנים 1921-2 התרכזה עיקר פעילותו של הריי"צ בשליחת שלוחים על מנת שיעודדו את רוח היהודים בעיירות השונות, ויאספו כסף למגביות השונות שלו. שלוחים אלו הגיעו אף לעיירות בגרוזיה ובקווקז, ובחלק מהמקרים, אף ייסדו מוסדות כתלמודי תורה או ישיבות. בתקופה זו כבר החל פחד מפני התנכלות השלטונות הסובייטים. במכתב שכתב הריי"צ לאחד משלוחיו, כתב[2]:
"... מורא האישור ופחד שוא, הנה עלינו לדעת, כי דת האלוקים חפשי הנה מכל חוקי בני אדם וסדרם. תקוותינו צריכה היות חזקה אשר לא יברא מעוול כזה... עלינו לעבוד לשמור ולקיים מבלי חת מבני אדם, ובאלקים מעוזינו."