יבסקציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

היֶבְסֶקְצְיָהרוסית: ЕвСекция, קיצור של Еврейская секция) הייתה המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שהוקמה כמתחרה למפלגות הציוניות ולבונד, במטרה לדכא את היהדות ו"הלאומנות הבורגנית" ולהחליף את התרבות היהודית המסורתית ב"תרבות פרולטרית" ובמטרה לכפות את רעיונות הדיקטטורה של הפרולטריון על מעמד הפועלים היהודי. יעד חשוב של היבסקציה היה להוריד את חשיבות העולם היהודי לטובת השלטון הקומוניסטי. הוועידה הראשונה של היבסקציה נערכה באוקטובר 1918. במשך רוב זמן קיומה הונהגה היבסקציה בידי שמעון דימנשטיין.

אנשים ממוצא יהודי זכו לייצוג רב בהנהגה המהפכנית הרוסית. עם זאת, רובם היו עוינים לתרבות היהודית המסורתית ולמפלגות היהודיות, והיו להוטים להוכיח את נאמנותם לרעיונות האתאיזם והפרולטריון הבינלאומי, וניסו לשרש כל סימן ל"תרבות יהודית ייחודית".

ב-1919 השתלטו על מטות המפלגות הציוניות במוסקבה ובפטרוגרד, חבריהם נעצרו ועיתוניהם נסגרו. באפריל 1920 פוזר הקונגרס הציוני הכלל-רוסי על ידי פעילי היבסקציה והצ'קה; 75 נציגים נעצרו במקום, ואלפי חברים נשלחו לכלא באשמת קנוניה אנטי-מהפכנית.

שפות ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו "הבחנות ביקורתיות על שאלת הלאומיות" (1913) כתב לנין:

Cquote2.svg

מי שבאופן ישיר או עקיף מקדם את הסיסמה של "תרבות לאומית" יהודית הוא (לא חשוב אם כוונותיו טובות) אויב הפרולטריון, תומך העבר ועמדת הכת של היהודים, שותף לרבנים ולבורגנות.

Cquote3.svg

דיכוי העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבולשביקים החשיבו את העברית כ"שפה ריאקציונית", היות שהייתה קשורה הן ליהדות והן לציונות, והיא נאסרה באופן רשמי על ידי הנרקומפרוס (קומיסריון החינוך) ב-1919. כתבי-עת וספרים עבריים חדלו להופיע, ועוקלו מן הספריות. מורים ותלמידים שניסו ללמוד את השפה העברית הוקעו ונשפטו באשמת פעולות "אנטי-מהפכניות". תיאטרון הבימה המפורסם היה צריך לקבל מלנין אישור רשמי לקיומו, אך סומן כ"קן ציוני" בתחילת שנות ה-20, נאלץ לעזוב את רוסיה והסתובב בעולם עד שעלה לארץ ישראל ב-1926.

ב-1930, כאשר גברו הדאגות עקב הדיכוי הסובייטי של התרבות העברית, קיוותה קבוצת אינטלקטואלים מערביים שלא נחשבה עוינת למשטר הקומוניסטי להשפיע על מדיניותו האנטי-עברית, ופנתה לברית המועצות במכתב מחאה שחובר על ידי הכותב יעקב קלצקין. בין החותמים על המכתב היו אלברט איינשטיין, סלמה לגרלף, תומאס מאן, פרנץ ורפל, סטפן צווייג, ארנולד צווייג, ארתור שנאבל, מקס ליברמן ואדוארד הריוט.

יידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסובייטים ערכו מספר ניסיונות לעידוד "תרבות פרולטרית סובייטית" בשפת היידיש כאמצעי נגד התרבות היהודית המסורתית ה"בורגנית" או תרבות השטעטל. בין השנים 19201938 יצא לאור עיתון יידיש סובייטי, "דער עמעס" (יידיש: "האמת"). במשך תקופה מסוימת במהלך שנות ה-20 צוינה היידיש כאחת מארבע השפות הרשמיות בבלארוס (ראו סמל בלארוס). במהלך שנות ה-20 וה-30 לימדו מוסדות חינוך רבים בתחום המושב לשעבר ביידיש.

ואולם, החל משנת 1948 החלו ביוזמת סטלין רדיפות נגד אנשי התרבות היהודית; יושב ראש הוועד היהודי האנטי-פשיסטי נרצח על ידי אנשי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת, ובשנת 1949 נעצרו חלק מחברי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, מהבולטים בקהילה היהודית בברית המועצות, והואשמו באי נאמנות לשלטון, בניהול תעמולה אנטי-קומוניסטית ואף בקשירת קשר ליצירת רפובליקה יהודית בחצי האי קרים. באוגוסט 1952 הוצאו 13 מחברי הוועד להורג, במה שנודע כהוצאתם להורג של הרוגי המלכות בברית המועצות. התרבות היהודית דוכאה, ומקומהּ של שפת יידיש הלך והצטמצם.

פירוק היבסקציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היבסקציה פורקה ב-1929 לאחר יצירת האזור היהודי האוטונומי. רבים מחברי היבסקציה חוסלו במהלך הטיהורים הגדולים, יחד עם מקביליהם הלא יהודים ב-1938.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]