משתמש:OphirJ/יישום האמנה למניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם
יישום האמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם נכתבה לאור הצורך שעלה לטיפול ומניעה באשר למעשי רציחות שיטתיות של אוכלוסיות שהתבצעו במשך דורות. טרם קבלת האמנה בעת התרחשות פרעות, אסור היה למדינות להתערב בענייניה הפנימיים של המדינה[1] . ניסוח האמנה היה תקיעת יתד בזירה הבינלאומית בהכרה בג'נוסייד כעניין בינלאומי שיש למנוע אותו או לחלופין להביא את המבצעים לדין. ניתן לראות כי האמנה אכן יושמה בפסקי דין מרכזיים של בית הדין הפלילי הבינלאומי וכן בפסקי דין של מדינות נוספות. וכי בעצם קיומם של פסקי הדין הללו ניתן לראות את יישומה של האמנה בדין הבינלאומי. יחד עם זאת, היה קושי ביישום האמנה בשל החשש של מדינות לנקוט צעד כלפי מדינה אחרת ולהתערב בנעשה בה, שכן מדינות נמנעות מהתערבות יתר במדינות זרות. קושי נוסף, טמון בעברן של מדינות שהיו מעורבות בביצוע פעולות טבח ואינן רוצות שיישום האמנה יביא לשיפוטן על מעשים כאלו[2] .
יישום האמנה בזירה הבינלאומית:[עריכת קוד מקור | עריכה]
רואנדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצח העם שהתרחש ברואנדה, נבע מסכסוך בין שני שבטים, קבוצות אתניות, הגרות באותה מדינה. שבט ההוטו, שהיה בשלטון, רצח יותר מחצי מיליון מבני הטוטסי, שהיוו מיעוט במדינה. קיצוניות השנאה של ההוטו כלפי הטוטסי היוותה את הסיבה העיקרית לכך שהתכנון של רצח העם הצליח. גם לתקשורת היה פן משמעותי אם לא מרכזי וחשוב ביותר ברצח העם. ברדיו הושמעו דברי הסתה כנגד הטוטסי, אשר הוצגו כזרים, בוגדים, גנבים ורוצחים. הרדיו העביר את המסר שהרצח לגיטימי ורצוי ויש אישור וסמכות. ההסתה בתקשורת הקלה על ארגון הרצח והוצאתו לפועל[3] .לאחר רצח העם, מועצת הביטחון של האו"ם הקימה את בית הדין הפלילי הבינלאומי ברואנדה- ה ICTR שמטרתו הייתה לתבוע את האנשים האחראים לג'נוסייד שקרה ברואנדה. בית הדין הרשמי ממוקם בטנזניה, אך יש לו שלוחות ברואנדה. מאז ייסודו, האשים 93 בני אדם אשר אחראים לפשעים נגד האנושות שבוצעו ברואנדה ב1994, כנגד אמנת ז'נבה[4] . אחד מאותם אנשים הוא ז'אן קאמבאנדה שהיה ראש הממשלה משבט בני ההוטו אשר היה ממתכנניו העיקריים של הרצח. במשפט שנערך נגדו, התובע של בית הדין הבינלאומי מציין את האמנה למניעתו והענשתו של הפשע רצח עם [5]. התובע מציין את ההגדרה לרצח העם כפי שהיא כתובה באמנה- כוונה להרוס בכלל חלקיה קבוצה בעקבות הלאום שלה, הגזע או הדת שלה. כמו כן, הוא מציין את חמשת המעשים המגדירים רצח עם כלפי קבוצה מסוימת. השימוש באמנה אוזכר בפסק הדין בכדי להראות כי קאמבאנדה ביצע רצח עם והפר את אמנת ז'נבה, האמנה למען זכויות אדם והאמנה למניעתו והענשתו של פשע השמדת עם [6]. השימוש באמנה ובהגדרת הרצח השמדת עם עולה בקנה אחד עם יישומה של האמנה בעולם.
דארפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצח העם שבוצע בדארפור מוגדר כיום כג'נוסייד הראשון של המאה ה-21 וכאחד מהמשברים ההומניטריים העולמיים הקשים ביותר. הרקע לרצח עם היה עקב מלחמת האזרחים שפרצה לאחר קבלת העצמאות של סודאן ב1956.בדרום סודאן התגורר רוב של נוצרים המאמינים באמונות אפריקאיות מסורתיות, ובצפון סודאן התגוררו בעיקר ערבים מוסלמים. מלחמת האזרחים נבעה מהבדלי פיתוח בין האזורים וכן אי יציבות פוליטית והייתה למלחמת האזרחים הארוכה ביותר באפריקה עם שני מיליון קורבנות וארבעה מיליון פליטים. דארפור היווה אזור טריטוריאלי מרכזי שסבל ממלחמת האזרחים בצורה ישירה. המלחמות ואי היציבות הפוליטית הביאו למצב שחבל דארפור הוזנח ע"י המדינה. בנוסף היווה אזור מרכזי במאבק בין סודאן ולוב[7] . שילוב המאבקים על הטריטוריה, הרעב ששרר, והתשתיות הרעועות באזור, יצרו גלי רעב מתמשכים. הסיוע המדינתי שהעניקה סודאן לחבל הארץ לא היה מספק, דבר שגרם להרבה פליטים לזרום לעיר הבירה. נוצרה אפליה בהקצאת המשאבים במדינה, וכיוון ומערכת הבריאות לא הייתה מפותחת בדארפור לא היו כמעט משאבים. הסיבות הללו גרמו להתגבשותן של קבוצות מורדים מדארפור שמאסו מהיחס כלפיהם ויצאו למאבק אלים כנגד הממשלה. ב-2003 ממשלת סודאן החלה לנקוט אמצעים קיצוניים כנגד המורדים. הופצצו כפרים מהאוויר, ע"י חומרי נפץ מאולתרים ומיגים. המיליציות גרמו להרס כפרים, שרפו בתים ואנשים בתוכם וביצעו אונס המוני. צבא סודאן פעל בעיקר מהאוויר בעוד כוחות הקרקע היו הג'נג'וויד, ערביי דארפור מהשכבות החלשות ופושעים משוחררים שסודאן חימשה, על אף הכחשתה אליהם [8]. ממשלת סודאן הציגה את אירועי דארפור כמרידה שיצאה משליטה. סודאן תפסה עצמה כפריפריה מוסלמית, אשר יצרה היררכיה גזעית בין הערבים בסודאן שהם המוסלמים ה"אמיתיים" לבין האפריקנים, שהם כביכול הנחותים יותר. גישה זו גרמה לממשלת סודאן לבצע את המעשים העלולים לעלות בגדר ג'נוסייד, בדארפור [9]. בפסק הדין של בית הדין הבינלאומי כנגד עומאר חסן אל בשיר, ראש ממשלת סודאן אשר היה בראש המעשים שבוצעו בדארפור, ניתן לראות את יישומה של האמנה למניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם. בפסק הדין, מצוינים מעשיו של אל בשיר כג'נוסייד לפי הגדרתה של האמנה בס' 2 [10]. בית הדין מאשים את אל בשיר בפשעים כנגד האנושות ומשתמש בהגדרת ג'נוסייד בכדי להראות כי ביצע פשעים אלה וכי הפר בצורה מהותית זכויות אדם. בנוסף, בעצם עמידתו של אל בשיר לדין בבית הדין הבינלאומי ניתן לראות את יישומה של האמנה לפי ס'6 [11] , המטיל את שיפוטו של אדם הנאשם במעשים המוגדרים בס'2 לבית משפט המוסמך לכך במדינה בה בוצע המעשה או לחילופין בבית משפט פלילי בינלאומי. פסק הדין מאשים את אל בשיר בפשעיו כנגד האנושות לפי אמנת ז'נבה, האמנה למען זכויות אדם והאמנה למניעתו וענישתו של פשע השמדת עם. מכאן נראה כי האמנה, אשר יסודותיה באים לידי ביטוי בפסק הדין, משמשת מסמך מרכזי יחד עם אמנות אחרות בהאשמת אל בשיר ברצח עם [12]. מכאן נראה כי מקרה דארפור מהווה אירוע של יישום האמנה.
סרביה ובוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיכום פסק הדין של בוסניה הרצגובינה לסרביה סיכם בית המשפט הבינלאומי ה-ICJ את יישום האמנה למניעתו וענישתו בדבר הפשע השמדת עם. בבית המשפט הדיון נסוב על אופי יישום האמנה, האם באופן מלא או חלקי. בנוסף דנו באחריות המדינה כלפי אורגניה לג'נוסייד. בית המשפט קבע שהאמנה מטילה מספר חובות על המדינות החתומות עליה, הן למניעה והן לענישה של רצח עם [13]. במקרה דנן הסרבים רצו לטהר את האזור ממוסלמים שחיו בסביבתם ועל כן ביצעו טיהור אתני. עפ"י פרשנותו של בית המשפט ניתן לסווג "טיהור אתני" כרצח עם עפ"י ס' 2 לאמנה[14]. כפועל יוצא יש צורך להראות כוונה ספציפית להשמדת הקבוצה המוגנת. בית המשפט טען שלאור הראיות שהוצגו ב-ICTY רוב הקורבנות היו מהקבוצה המוגנת, הוכחה לכך שהייתה כוונה ספציפית להשמדת קבוצה זו[15]. בית המשפט בחן האם מדינה יכולה לחוב באחריות פלילית על מעשי אורגניה, עפ"י הדין הבינלאומי חוק אחריות המדינה, מחייב קבלת אחריות המדינה על פעילות של אורגני המדינה בהנחה שהוא פעל עפ"י דרישת המדינה ובהתאם להנחיותיה [16]. המסקנה אליה הגיע בית המשפט הייתה שסרביה לא ביצעה רצח עם לאור הראיות שהונחו על שולחנו, אך נקבע כי סרביה לא מנעה את ביצועו של רצח העם ע"י אנשי ה- VRS[17] . גנרל מילושביץ', הואשם מכוח ס' 1 לאמנה[18] על כך שידע על פעולות ה-VRS ולא פעל למניעת הרציחות. בנוסף נכשל בחובתו לשתף פעולה עם ה-ICTY, ומכאן הפר גם את ס' 6 לאמנה שטוען לסמכות שיפוט של בית דין במדינה בה התבצעו האירועים[19].
יישום האמנה בישראל:[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם אשר אומצה ב1948 בעקבות השואה, נכנסה לתוקף ב1951. ישראל, החלה ליישמה ונחקק בעקבותיה החוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950[20] . החוק, הפך משמעותי בפרשת אייכמן כעדות ליישום האמנה.
ע"פ 336/61 אדולף אייכמן נ' היועץ המשפטי לממשלה[21][עריכת קוד מקור | עריכה]
ערעורו של אייכמן התקיים בשנת 1961, וטענותיו היו על הפרת הדין הבינלאומי שכן מדינת ישראל מפרה את ההלכה של אי התערבות במדיניות הפנים של גרמניה בכך שדנה אותו במדינת ישראל עפ"י דינה הפנימיים[22]. אייכמן טען כי על מדינתו לשאת באישומים נוכח העובדה שהוא מהווה אורגנה ופעל כשליחה, ועצם שפיטתו כאינדיבידואל מהווה התערבות בדין הגרמני. בנוסף נאמר כי בשל העובדה שמדינת ישראל חתומה על האמנה, סעיף 6 מחייב כי המשפט יתקיים במדינה בה התבצע הפשע ולכן ההליך פסול. בעקבות טענותיו, ישראל טענה שפשעים מסוג זה מביאים לתוצאות מזיקות וקטלניות בזירה הבינלאומית, מכאן שיש אינטרס בינלאומי להכיל עליהם את עיקרון הסמכות אוניברסלית [23]. בית המשפט המחוזי מציין את ס' 1 לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם, המציין כי העקרונות הטמונים באמנה היו חלק מהמשפט הבינלאומי המנהגי טרם אשרור האמנה. הפשעים אשר קבע החוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם מסווגים כפשעים נגד האנושות לפי המשפט הבינלאומי, ואלו נאסרו מאז ומתמיד ע"י המשפט המנהגי. מעשים אלו הינם בעלי אופי פלילי אוניברסלי הגוררים אחריות עונשית אינדיבידואלית . מכאן כי הכנסת בחקיקת חוק זה הגשימה את הוראותיו של המשפט הבינלאומי. בנוסף ניתן לראות בחוק זה את יישומה של האמנה שכן ס' 5 לאמנה קובע כי על המדינות החתומות עליה לחוקק במסגרת המשפט הלאומי חוקים הדרושים להפעלת הוראות האמנה. מכאן נראה כי לאור אשרור האמנה ישנה סמכות אוניברסלית המתירה לישראל לשפוט את אייכמן בגבולותיה[24]. ערעורו של אייכמן נדחה וגזר דינו התבצע בתאריך 31 במאי 1962 בכלא רמלה ואפרו הושלך לים, מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. ניתן לראות בפסק דין זה את יישומה של האמנה ואת ביסוסו של החוק המיישם את האמנה בישראל.
פס"ד אלכסנדר צבטקוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה[25][עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדר צבטקוביץ, היה חייל ביחידת החבלה העשירית של הצבא הסרבי ונטל חלק במעשי ההרג שהתבצעו בחוות ברנייבו. היחידה רצחה כ1000 גברים בוסנים מוסלמים בכוונה להשמיד במלואה או בחלקה את האוכלוסייה הבוסנית המוסלמית. ישראל, נתבקשה להסגיר את צבטקוביץ לבוסניה שכן ישראל ובוסניה חתומות על האמנה האירופית בדבר הסגרה. בערעורו של צבטקוביץ' לבית המשפט העליון בישראל הוא טוען מספר טענות, אשר אחת מהן הינה כי האשמתו בפשע רצח עם איננה מבוססת על תשתית ראייתית מספקת. בית המשפט מצידו דוחה טענה זו וטוען כי ישנן דיי ראיות לכך שהטווח בחוות בריינבו הוא מעשה של רצח עם, זאת גם על פי פסק הדין שניתן בנושא ע"י ה-ICTY. כיוון והמטרה המוצהרת של הסרבים הייתה להוציא להורג את הגברים המוסלמים, נראה כי מדובר באחת מפעולות החיסול שתוכננו באופן שיטתי וכחלק ממדיניות מאורגנת של צבא סרביה. מכאן שבית המשפט טוען כי אין בטענתו של צבטקוביץ' בכדי לערער על התשתית הראייתית המוכיחה כי בוצע רצח עם לפי האמנה למניעתו וענישתו של פשע השמדת העם. הקו שהנחה את בית המשפט בבחינת הראיות היה ס' 2 לאמנה וכן החוק למניעתו וענישתו של פשע השמדת עם. בית המשפט העליון בערעור מקבל את החלטת בית המשפט המחוזי כי יש תשתית ראייתית מספקת לפעול לפי ס'9 לחוק ההסגרה וס' 8 לחוק בדבר מניעתו וענישתו של פשע השמדת עם ולהסגיר את צבטקוביץ' לבוסניה ושם יישפט על רצח עם שביצע[26].
לקריאה נוספת:[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשפט הבינלאומי ההומניטרי, זכויות האדם בעתות מלחמה https://www.acri.org.il/pdf/IHLinfo.pdf
אורון י'. לובלסקי י', ג'נוסייד (רצח עם): בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית, אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה הפתוחה, 2007.
אורון י'. ג'נוסייד (רצח עם) יחידה 1: מחשבות על הבלתי נתפס- היבטים תיאורטיים בחקר רצח עם, האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
Jack N. Porter (ed), Genocide and Human Rights: A Global Anthology (Lanham, 1982).)
קישורים חיצוניים:[עריכת קוד מקור | עריכה]
וואלה news "יש רצח עם בדרפור- והעולם שותק" 16 באפריל 2007. https://news.walla.co.il/item/1092361
אבי יששכרוף, הגופות בסוריה נערמות בהמוניהן- והעולם שותק, 25 בספטמבר 2016. https://news.walla.co.il/item/3000240
חוק ההסגרה, תשי"ד-1954 https://www.nevo.co.il/law_html/Law01/109_001.htm
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3369836,00.html בית הדין בהאג סרביה לא ביצעה רצח עם בבוסניה
הועד למאבק ברצח עם http://combatgenocide.org/il/
בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג https://www.icc-cpi.int/
הטכנולוגיה תעשה צדק עם הנרצחים https://www.haaretz.co.il/news/world/1.1067516 מלחמת האזרחים בגואטמלה
ראו גם:[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורון י'. ג'נוסייד, מחשבות על הבלתי נתפס, הביטים תיאורטיים בחקר רצח העם. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב,2006. ע"מ 40.
- ^ אורון י'. ג'נוסייד, מחשבות על הבלתי נתפס, הביטים תיאורטיים בחקר רצח העם. האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב,2006 . ע"מ 41.
- ^ נויברגר ב'. רואנדה 1994- רצח עם לכל דבר. החברה ההיסטורית הישראלית, תל אביב, 2003. עמ' 33-56.
- ^ United Nations: Mechanism for International Criminal Tribunals- The Interntional Crimimal Tribunal of Rwanda
- ^ ICTR-95-54A-T The Prosecutor v. Jean De Dieu KAMUHANDA, 2004 p,108-115
- ^ ICTR-95-54A-T The Prosecutor v. Jean De Dieu KAMUHANDA, 2004 p,108-115
- ^ אורון י', לובלסקי י'. ג'נוסייד: בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.2007. עמ' 103-112
- ^ אורון י', לובלסקי י'. ג'נוסייד: בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.2007. עמ' 107-119
- ^ אורון י', לובלסקי י'. ג'נוסייד: בין גזענות לג'נוסייד בעת המודרנית. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.2007. עמ' 115-121
- ^ No. 1021. Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide. Adopted by the assembly of the United Nations on 9 DECEMBER 1948, article 2.
- ^ No. 1021. Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide. Adopted by the assembly of the United Nations on 9 DECEMBER 1948, article 6
- ^ ICC-02/05-01/09 The PROSECUTOR V. OMAR HASSAN AHMAD AL BASHR, 2009. P 51-7
- ^ International Court of Justice: Summary of Judgment. Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide (Bosnia and Herzegovina V. Serbia and Montenegro) 2007. Page 6
- ^ ס'2 לאמנה- באמנה זו השמדת-עם פירושה- אחד המעשים המפורשים להלן שנעשה בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית, באשר היא לקבוצה כזו
- ^ International Court of Justice: Summary of Judgment. Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide, 2007. Page 9 .
- ^ International Court of Justice: Summary of Judgment. Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide, 2007. Page 13 .
- ^ International Court of Justice: Summary of Judgment. Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide, 2007. Page 14
- ^ בעלי האמנה מאשרים שהשמדת-עם, בין בימי שלום ובין בימי מלחמה, הוא פשע על פי החוק הבינלאומי, ובעלי האמנה מקבלים עליהם למנוע אותו ולהעניש עליו.
- ^ ס' 6 לאמנה- בני אדם שנאשמו בהשמדת-עם במעשה מן המעשים המנויים בסעיף 3, יישפטו על ידי בית משפט מוסמך של המדינה שבארצה נעשה המעשה, או על ידי בית משפט פלילי בינלאומי שיהיה לו כוח שיפוט על אותם בעלי האמנה שקיבלו עליהם את שיפוטו.
- ^ חוק בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, תש"י-1950.
- ^ ע"פ 336/61 אייכמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז, 2032.
- ^ ע"פ 336/61 אייכמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז, 2032. עמ' 27.
- ^ ע"פ 336/61 אייכמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז, 2032. עמ' 29
- ^ ע"פ 336/61 אייכמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד טז, 2032. עמ' 30
- ^ ע"פ 6322/11 אלכסנדר צבטקוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה
- ^ ע"פ 6322/11 אלכסנדר צבטקוביץ נ' היועץ המשפטי לממשלה