אמנות ז'נבה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמנות ז'נבה הן ארבע אמנות שונות, שנוסחו ונחתמו בז'נבה שבשווייץ בין השנים 1864-1949, ועוסקות בהתנהגות הראויה בין צבאות ואומות בזמן מלחמה. מקובל להתייחס ל"אמנת ז'נבה" ביחיד, כשהכוונה היא לכל אחת מארבע האמנות או כולן יחד.
האמנות עוסקות במתן טיפול רפואי לפצועים, כולל לחיילי האויב; בתביעה להתנהגות הוגנת עם שבויי מלחמה; ובחובה להגן על האזרחים בעת קרב. כל המדינות בעולם חתמו על אמנת ז'נבה וזוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה שאמנה כלשהי זוכה להכרה בינלאומית מלאה. אך למרות זאת, מדינות רבות בעולם ביצעו ומבצעות פעולות המפרות את אמנות ז'נבה.
אבי האמנות הוא ז'אן אנרי דינן, שפעל בעניין לאחר שראה את תוצאות קרב סולפרינו באיטליה בשנת 1859. הפרות של האמנה שמבצעות האומות החתומות מובאות בפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.
ארבע האמנות הן:
- אמנת ז'נבה הראשונה (1864) - טיפול בפצועים בשדה הקרב.
- אמנת ז'נבה השנייה (1906) - החילה את עקרונות האמנה הראשונה גם ללוחמה ימית.
- אמנת ז'נבה השלישית (1929) - טיפול בשבויי מלחמה.
- אמנת ז'נבה הרביעית (1949) - טיפול באזרחים בזמן מלחמה.
האמנה הראשונה גם קבעה את הקמתו של הצלב האדום.
ב-1949, בנוסף לניסוח האמנה הרביעית, שוכתבו 3 הראשונות, ואושררו כמקשה אחת.
[עריכה] אמנות ז'נבה וישראל
ישראל חתומה על כל ארבע אמנות ז'נבה, אישררה אותן ומחויבת להן. על מנת להקנות תוקף משפטי פנימי דרוש דבר חקיקה שיקלוט אותן, אלא אם כן מדובר באמנה שמשקפת משפט מנהגי. אמנת ז'נבה השלישית (שבויי מלחמה) נחשבת למשפט מנהגי ולכן אין צורך לקלוט אותה לחוק ספציפי. אשר לאמנה הרביעית, במשפט הבינלאומי היא נחשבת כמשקפת דין מנהגי, אך ישראל חלקה על כך וסברה שהיא אינה נחשבת לכזו וכיוון שהמחוקק לא בחר לקלוט אותה לחוק לא ניתן לתבוע על פיה בבתי משפט ישראלים. עם זאת ישראל עדיין מחויבת בה במישור הבינלאומי ללא קשר לשאלת החקיקה. למרות זאת, הודיעה ממשלת ישראל שהיא רואה עצמה כפופה לחלקים ההומניטריים של האמנה.
כמו כן, על מדינת ישראל להגביל את סוגי כלי הנשק ואת שיטות הלחימה בהתאם להוראות המשפט ההומניטרי.
מדינת ישראל איננה מקבלת את הגדרתם של יהודה שומרון וחבל עזה ככבושים ומחזיקה בעמדה ששטחים אלה לא היו תחת ריבונות לגיטימית של מדינה אחרת כלשהי ולכן אין ההגדרה המשפטית של כיבוש רלוונטית לגביהם. כיוון שכך, תחולתה של אמנת ז'נבה הרביעית, גם לו חתמה עליה ישראל אינה מובהקת. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחשב סכסוך בינלאומי: הוא החל כמלחמה, נמשך בכיבוש שטח, שלא היה שייך למדינת ישראל אך מאידך גם לא לשום גורם מדיני אחר שכן השטח היה חלק מפלסטינה המנדטורית והוצע להקמתה של מדינה ערבית נפרדת בתחומה - מדינה שלא התממשה מעולם. כיום מתקיים מצב הסכסוך בין מדינת ישראל לבין האוכלוסייה הפלסטינית ונציגיה בשטחים אלה. משנת 1967 ועד הנסיגה מעזה ב-2005 הייתה לצה"ל שליטה אפקטיבית בשטחים אלה, מאז 2005 ניתן לטעון שיש לצה"ל שליטה בגדה המערבית בלבד. במשך השנים נרקמו יחסים ארוכי טווח ומקיפים בין מדינת ישראל לפלסטינים, הכוללים תשתיות של כלכלה, חשמל, מים, מסחר ותעסוקה ונוצרה אינטגרציה בין האוכלוסיות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דף אודות אמנות ז'נבה באתר הצלב האדום
- הטקסט המלא של ארבע אמנות ז'נבה
- אמנת ז'נבה הרביעית בעברית (באתר בצלם)
- החוק ההומניטרי הבינלאומי (אמנות ז'נבה) באתר מגן דוד אדום
- מיכל גדו, אמנת ז'נבה - הסעיפים ה"נשכחים", אתר "אומדיה"