משתמש:Sublimation/תיאוריית ההגדרה העצמית
תאוריית ההגדרה העצמית - *תאורית הגדרה עצמית (STD= self determinism theory) הינה "תיאוריית על" העוסקת במוטיבציה /הנעה אנושית, המבוססת על צרכים פסיכולוגים מולדים ונטיות אשר מניעות את הפרט לפעולה.
מחקרים בולטים שהובילו לצמיחת התיאוריה כללו מחקר על הנעה פנימית- שהיא מוטיבציה לפעילות שהאדם בחור בה משום שהיא מעניינת ומספקת בפני עצמה, לעומת הנעה חיצונית, שהיא מוטיבציה לפעילות הנובעת ממטרה חיצונית- כמו במקרים שבהם הפרט נוקט בפעולה כדי לקבל תמורה חיצונית. נראה כי ההבחנה בין מוטיבציה פנימית לחיצונית אינה חד מימדית אלא יש למקמה על פני רצף, כלומר- כדי לקבוע באיזו מידה הפרט מונע ממוטיבציה פנימית או חיצונית, יש לבחון באיזו מידה המניעים שלו עברו תהליך של הפנמה, והפכו לערכים המהווים חלק מאישיותו. הפנמה מתייחסת לניסיון הפעיל של הפרט להפוך את המניע שהיה חיצוני לפנימי, או במילים אחרות באיזו מידה מניעים אלה הפכו להיות ערכים שמהווים חלק מהאישיות של הפרט.
צרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התיאוריה מתמקדת בשלושה צרכים פסיכולוגיים בסיסיים אשר מהווים בסיס לרווחה ובריאות נפשית. צרכים אלה מיושמים באופן אוניברסלי אך עם זאת, חלקם בולטים יותר מאחרים בהתאם לזמן לתרבות ולניסיון של הפרט.
- יכולת- הצורך לשלוט בתוצאה ולפתח מיומנות בסיסית בפעילות כלשהי.
- השתייכות- הצורך לתקשר, להיות חלק מקבוצה והנטייה לדאוג לאחר.
- אוטונומיה- הצורך בחופש פעולה פנימי, הנובע מהחלטות שהפרט מקבל עבור עצמו ונשיאה באחריות לגורלו, לא להיות תלוי באנשים אחרים.
הנעה/ מוטיבציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיאריית ההגדרה העצמית, טוענת כי המושג הנעה איננו אחיד, אלא יש להבחין בין סוגים שונים של הנעות, ובתוך כך את ההשלכות שיש להנעות אלה על הפרט.
הנעה פנימית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנעה פנימית מוגדרת כדחף טבעי לחיפוש אתגר וחידוש כחלק מהתפתחות קוגניטיבית וחברתית של הפרט. תיאורית ההערכה הקוגניטיבית (Cognitive Evaluation Theory) מהווה תיאוריית משנה לתיאוריית ה"על" (STD), לפי תיאוריה זו ישנם גורמים חברתיים וסביבתיים אשר תורמים או מעכבים את התפתחותה של הנעה פנימית. תיאוריה זו מתמקדת בצרכים של "יכולת" ו"אוטונומיה". נראה כי משובים חיוביים/ שליליים (כגון תגמול) מצד הסביבה משפיעים על צורך ה"יכולת" ובכך לתרום להנעה הפנימית של הפרט. עם זאת, הצורך ב"אוטונומיה" חייב ללוות את הצורך ב"יכולת" על מנת שהפרט יחוש כי ה"יכולת" שהפגין נובעת מתחושת "אוטונומיה".
הנעה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנעה חיצונית נובעת ממקור חיצוני, ובדומה לתיאוריית המשנה של ההנעה הפנימית, גם להנעה חיצונית קיימת תיאוריית משנה בשם: תיאוריית ההתפתחות האורגניזמית האינטגרטיבית (Developed Organismic Integration Theory). תיאוריה זו נועדה לתת הסבר באילו דרכים הפרט מווסת את הנעה שנובעת ממקורות חיצוניים. על פי התיאוריה, ישנם ארבע סוגים של מניעים חיצוניים אשר נבדלים במידת האוטונומיה היחסית שהפרט חש.
- וויסות של התנהגות חיצונית- התנהגות המבוססת על מידת אוטונומיה חסרה וומתארת התנהגות שמטרתה לספק מקור חיצוני או התנהגות לצורך קבלת תגמול. פרט שמווסת את התהגותו כך הוא בעל מוקד שליטה חיצוני גבוה.
- וויסות של התנהגות מופנמת- התנהגות המבוססת על מידת אוטונומיה נמוכה והיא מאפיינת באנשים שרגילים לקבל הערכה עצמית מותנית, כלומר ההנעה נובעת מצורך בהפגנת יכולת ושימור הערכה עצמית חיובית.
- וויסות באמצעות הזדהות- התנהגות זו מבוססת על מידת אוטונומיה גבוהה, והיא כרוכה בשיפוט מודע של ערכים שהפרט תופס אותם כחשובים.
- וויסות אינטגרטיבי- התנהגות זו מבוססת על מידת אוטונומיה גבוהה במידה רבה, משום שהפרט פועל בהתאם לערכים שהופנמו בו באופן מלא, והן מהוות חלק מהאישיות שלו. עם זאת, מדובר בהנעה חיצונית משום שהמטרות שאותם הפרט מנסה להשיג הן חיצוניות בהגדרתן ולא פנימיות, כלומר אין בהתנהגות זו פעילות שמסבה הנאה בפני עצמה עבור הפרט.