נורת'רן סול
נורת'רן סול (באנגלית: Northern soul) או "סול צפוני" הוא סגנון מוזיקה וריקוד שצמח בצפון ומרכז אנגליה בסוף שנות ה-60 מסצנת המוד הבריטית, ומבוסס על תת-ז'אנר של מוזיקת נשמה אמריקאית שחורה, במיוחד מאמצע שנות ה-60, עם קצב מהיר יחסית (100 BPM ומעלה) וביט כבד,[1] או מוזיקת סול מערים צפוניות כמו דטרויט, שיקגו ואחרות.
הסגנון נמנע בדרך כלל ממוזיקת מוטאון מהמיינסטרים או כזו המושפעת ממנה וזכתה להצלחה מסחרית משמעותית, וחובבי הז'אנר מתמקדים בעיקר בהקלטות של אמנים פחות מוכרים, שיצאו רק במספר מוגבל.
נורת'רן סול מזוהה עם סגנונות ריקוד ואופנות מיוחדות שצמחו מתוך הסצנה המחתרתית של סוף שנות ה-60 במועדונים כמו "Twisted Wheel" במנצ'סטר והתפשטו במהירות לאולמות ריקודים ומועדוני לילה אחרים בוויגאן ("Wigan Casino")[2] בלקפול ("Blackpool Mecca"), וסטוק-און-טרנט ("Golden Torch").
בתחילת שנות ה-70 הקצב המועדף הפך ליותר מהיר ותזזיתי, וסגנון הריקוד הפך לאתלטי יותר, ומזכיר מעט את סגנונות הריקוד המאוחרים יותר של דיסקו וברייקדאנס.
המאפיין העיקרי במוזיקת נורת'רן סול הוא הסינקופציה של ביט כבד, והקצב המהיר של תקליטי מוטאון של אמצע שנות ה-60, שבדרך כלל שולבו עם שירה מלאת רגש. בספר "Last Night a DJ Saved My Life", הסוקר את ההיסטוריה וההתפתחות של תקליטנות, מתואר נורת'רן סול כ"ז'אנר שנבנה מכישלונות": "נורת'רן סול הייתה המוזיקה שנוצרה על ידי מאות זמרים ולהקות שהעתיקו את הסאונד של דטרויט ושל הפופ של מוטאון. רוב התקליטים היו כישלון מוחלט כשיצאו לאור... אבל בצפון אנגליה, מסוף שנות ה-60 ועד לימי הזוהר שלה באמצע שנות ה-70, הם קמו לתחיה".[3]
חלק מהתקליטים היו כל כך נדירים שהיה ידוע רק על קומץ עותקים, ותקליטנים ומועדונים ספציפיים היו קשורים לתקליטים מסוימים שהיו כמעט אך ורק ניתנים לשמיעה אצלם. התחרותיות בין תקליטנים הובילה אותם לטשטש את הלייבלים על התקליטים שלהם. התדמית והמוניטין של תקליטנים בסצנת הנורת'רן סול הועצמה על ידי החזקת תקליטים נדירים, אבל הבלעדיות לא הספיקה בפני עצמה, והתקליטים היו צריכים להתאים לסגנון מוזיקלי מסוים ולזכות לקבלה על רחבת הריקודים. לסצנת הסול הצפוני הייתה השפעה ניכרת על תרבות הדיג'יי, והיא נחשבת כחלק חשוב ביצירת תרבות המועדונים העכשווית ואת תרבות הדיג'יי כסופרסטאר של שנות ה-2000. כמו בתרבות המועדונים העכשווית, תקליטני הנורת'רן סול בנו קהל מעריצים המבוסס על סיפוק הרצונות של הקהל למוזיקה שלא יכלו לשמוע בשום מקום אחר. במבט היסטורי, לנורת'רן סול הייתה תרומה משמעותית ביצירת רשת של מועדונים, דיג'ייז, אספני תקליטים וסוחרים בבריטניה, והייתה סצנת המוזיקה הראשונה שסיפקה למצעדים הבריטיים תקליטים שנמכרו לחלוטין בכוח ההשמעה במועדונים.[4]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Norcliffe, Josh (28 בפברואר 2014). "The Current Northern Soul scene: Is it just nostalgia?". Louder Than War. נבדק ב-17 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Stephen Catterall; Keith Gildart (בינואר 2019). "Did Wigan Have a Northern Soul?: Volume 2". ResearchGate.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bill Brewster and Frank Broughton. Last Night A DJ Saved My Life. Chapter four, page 86, "A Genre Built From Failures"
- ^ "From "The In Crowd" to the "Happy People" | Uppers Culture Lifestyle". Uppers.org. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2015. נבדק ב-3 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה)