אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנגליה (אומה)
England
Royal Arms of England (1198-1340).svg
סמל
Flag of England.svg
דגל
מדינה / טריטוריה Flag of the United Kingdom.svg  הממלכה המאוחדת
בירת האומה לונדון
שטח 130,395 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ באומה
 ‑ צפיפות

53,012,456‏ ‏[1] (נכון ל-2011)
407 נפש לקמ"ר (נכון ל-2011)
אזור זמן UTC
קסדה אנגלו-סכסונית עתיקה שנמצאה בדרום-מזרח אנגליה של היום
אליזבת הראשונה הנחשבת לאחת מגדולי מלכי אנגליה הודות למסירותה לארצה.

אנגליה היא המרכיב הגדול ביותר מבין החלקים (הקרויים באנגלית: Home Nations; אומות הבית) של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. אוכלוסייתה מהווה יותר מ-83% מאוכלוסיית הממלכה המאוחדת ושטחה הוא כשני שלישים מהאי הבריטי. אנגליה גובלת בוויילס במערב ובסקוטלנד בצפון. היא מוקפת בים הצפוני, הים האירי וגובלת בתעלת למאנש.

מקורה של המילה אנגליה הוא בשבט ה"אנגלים" (Angles) שהיה אחד השבטים הגרמאניים. מקור השבט באנגלן (Angeln) שבצפון גרמניה והוא התיישב באנגליה במאה ה-5 ובמאה ה-6. המילה משמשת לעתים כמילה נרדפת לכלל הממלכה המאוחדת או לבריטניה.

ממלכת אנגליה הייתה ישות פוליטית נפרדת עד שנת 1707, כאשר נוסדה ממלכת בריטניה הגדולה כישות פוליטית מאוחדת. למרות זאת, היא נפרדת מבחינה חוקית מסקוטלנד ומצפון אירלנד, כחלק מהישות "אנגליה וויילס". העיר הגדולה באנגליה, לונדון, היא עיר הבירה של הממלכה המאוחדת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אנגליה

אנגליה הייתה מיושבת לפחות 50,000 שנים, הגם שעידני קרח חוזרים ונשנים גרמו לה לתקופות מספר שבהן רוב שטחה לא התאים להתיישבות אדם. תקופות אלו נפסקו לפני כ-20,000 שנים. הציידים והמלקטים של תקופת האבן פינו את הדרך לחקלאים וישובי קבע. תרבות מגלית מתקדמת נוצרה במערב אנגליה לפני כ-4,000 שנה. לאחר 1,500 שנים ירשו אותה שבטים קלטים שהיגרו ממערב אירופה, בעיקר מגאליה. שבטים אלו כמכלול נודעו בשם בריטונים, השם שניתן להם על ידי סוחרים פיניקים - עדות לאופן בו גם בימים מוקדמים אלו האי היה חלק מתרבות הסחר באירופה ובמזרח התיכון.

הפלישה הרומית הראשונה לאי התרחשה בשנת 55 לפנה"ס כשיוליוס קיסר החליט להוסיף את האי לכיבושיו ביבשת. הפלישה לא צלחה והאי נכבש מאוחר יותר בהוראתו של הקיסר קלאודיוס באמצע המאה הראשונה לספירה. כל החלק הדרומי של האי (שגבולותיו זהים בערך לאלו של האזורים המזוהים כיום כאנגליה וויילס), הפך למושבה רומאית משגשגת. המושבה ננטשה על ידי הרומאים במאה ה-5, כאשר האימפריה הנחלשת משכה את לגיונותיה כדי להגן על גבולותיה.

ללא עזרת הצבא הרומאי, לא הצליחה בריטניה הרומאית להתנגד לאורך זמן לפלישות השבטים הגרמאנים במאות ה-5 וה-6. השבטים הביאו לאזור אנגליה המודרנית תרבות חדשה ושפה חדשה ובכך דחפו את שלטון הבריטים-רומאים לעבר ויילס של ימינו והאזורים המערביים ביותר של אנגליה (בעיקר קורנוול וקאמבריה). חלק מהבריטונים חצו את תעלת למאנש לעבר צרפת, לאזור בריטאני של ימינו, ובכך נתנו לו את שמו ושפתו (בריטונית). אבל רבים מהבריטים-רומים נותרו באנגליה ונטמעו בקרב הפולשים.

הפולשים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: יוטים, סקסונים ואנגלים. עם התפתחות תרבותם נוצרו מדינות אשר החלו להתאחד ביניהן. מעת לעת במשך תקופה זו אחד ממלכי הסקסונים הצליח להשתלט על כל או רוב תושבי אנגליה, על כן קשה לזהות את הזמן המדויק בו אוחד האזור לממלכת אנגליה. במובן מסוים, אחדות אמיתית הושגה בתגובה לפלישות הויקינגים מדנמרק אשר כבשו את החלק המזרחי של אנגליה במאה ה-8. אגברט, מלך וסקס מוזכר לרוב כמלך הראשון של כל האנגלים, אם כי התואר "מלך אנגליה" אומץ לראשונה רק שני דורות לאחר מכן, על ידי אלפרד הגדול, שמלך בין השנים 871-879.

המורשת העיקרית שנותרה מהאזורים בהם שפת הבריטונים שלטה, היא שמות המקומות. רבים משמות אלו באנגליה (ובאופן פחות בולט - גם בסקוטלנד) באו למעשה משמות בריטים-קלטים, כולל לונדון, דאמברטון, יורק, דורצ'סטר, דובר וקולצ'סטר.

בשנת 1066 ויליאם הכובש והנורמנים כבשו את הממלכה הקיימת של אנגליה והקימו מערכת שלטונית ומערכת אצולה אנגלו-נורמנית. הם שלטו כמושלים ובעלי האדמות של פשוטי העם האנגלים. אצולה זו שימרה שימוש בשפה צרפתית מוקדמת, אך במהרה הבדלי התרבויות והשפה נמחקו במהלך ימי הביניים.

בזמן שהאנגלית הישנה נותרה כשפה המדוברת על ידי פשוטי העם, הלורדים הנורמנים השפיעו רבות עליהם בעזרת מילים צרפתיות ומנהגים צרפתיים.

אנגליה נכנסה לעימותים חוזרים ונשנים עם ויילס, שהייתה באותה עת נסיכות עצמאית, ועם סקוטלנד, שהייתה ממלכה עצמאית. שליטיה של אנגליה רצו להרחיב את ההשפעה הנורמנית על כל האי הבריטי. כיבוש ויילס הושלם במאה ה-13, כאשר האזור סופח לאנגליה והפך בהדרגה להיות חלק מהממלכה ברוב המשמעויות, אם כי בתקופה המודרנית נהוג לחשוב על בני האזור כעל אומה נפרדת (ומיוצגת באופן נפרד באירועי תרבות, כגון ספורט). הכוח הנורמני בסקוטלנד עבר עליות ומורדות במהלך השנים והסקוטים הצליחו להשאיר בידם מידה כלשהי של עצמאות, למרות מלחמות חוזרות עם האנגלים. על אף שבסופו של דבר אנגליה הייתה מעצמה צבאית בינונית בלבד, היא הפכה להיות אחת המדינות העשירות ביותר באירופה של ימי הביניים, בעיקר עקב שליטתה בשוק הצמר.

כישלונה בהשגת שאיפותיה הטריטוריאליות ביבשת אירופה גרם לשליטי אנגליה להתבונן הרחק יותר ולבנות את הבסיס לאימפריית מסחר ומושבות. זה היה היסוד לאימפריה הבריטית. הרפורמציה הפרוטסטנטית הכניסה את אנגליה למלחמות דת עם המעצמות הקתוליות של אירופה, בעיקר ספרד, אבל הממלכה שמרה על עצמאותה בעזרת מזל וכישוריהם של מנהיגים כריזמטיים כמו אליזבת הראשונה. יורשה של אליזבת, ג'יימס הראשון, היה כבר מלכה של סקוטלנד (כג'יימס השישי) כאשר הוכתר כמלך אנגליה גם כן. המצב שנוצר מכונה במשפט הבינלאומי כאוניה פרסונלית, איחוד אישי בין שני התארים לתואר "מלך בריטניה הגדולה" שהיה היסוד לחוק האיחוד של 1707, אשר איחד באופן רשמי את אנגליה, סקוטלנד וויילס ל"ממלכת בריטניה הגדולה". זו הפכה לאחר מכן ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד" (1801 עד 1927) ולבסוף ל"ממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד" (1927 ועד זמננו).


עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – היסטוריה של הממלכה המאוחדת

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות חקיקה בשנים 1284 ו-1535 - 1542, ויילס חלקה את מעמדה החוקי עם זה של אנגליה כ"אנגליה ו-ויילס". חוק האיחוד של הממלכה עם סקוטלנד ב-1707 יצר את "ממלכת בריטניה הגדולה", אשר מיזגה את אנגליה, ויילס וסקוטלנד לישות פוליטית אחת. סקוטלנד, יחד עם צפון אירלנד, שמרה על מערכת משפטית נפרדת. דוכסות קורנוול ודוכסות לנקסטר שמרו גם הן מספר זכויות ייחודיות.

ציור ימי-בניימי משנת 1300 לערך המתאר את הפרלמנט של אנגליה. ניתן לראות את המלך יושב על הכיסא למעלה

כל בריטניה הגדולה נשלטת על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת החל משנת האיחוד. בשנת 1999 נערכו לראשונה בחירות לפרלמנט האזורי בסקוטלנד ולאספת נבחרים האזורית בוויילס, כך שאנגליה נותרה היחידה מבין המדינות באי שלא הקימה לעצמה בית מחוקקים משל עצמה. מכיוון שכל החקיקה עבור אנגליה מועברת בפרלמנט של הממלכה המאוחדת בווסטמינסטר, ישנן מספר תלונות לגבי יכולתם של לא-אנגלים להשפיע רבות על חקיקה שנוגעת אך ורק לאנגליה. בעיה זו הוצגה על ידי פוליטיקאים אנגלים ולא-אנגלים, במיוחד אלו המתנגדים להעברת סמכויות, וזכתה לכינוי "שאלת וסט לות'יאן" (על שם מחוז בסקוטלנד).

מבחינת שלטון, אנגליה היא תופעה חריגה בממלכה המאוחדת. שלא כמו שלוש האומות האחרות, אין לה פרלמנט מקומי או ממשלה וענייני השלטון הקשורים אליה מטופלים על ידי ממשלת הממלכה המאוחדת, פרלמנט הממלכה המאוחדת ומספר ארגונים קטנים ואוטונומיים, הדואגים לנושאים ספציפיים, כמו המורשת האנגלית. בימים אלו מתרבות הקריאות לפירוק הממלכה המאוחדת וליצירת אנגליה עצמאית.

הממשל הנוכחי מעדיף הקמת רשויות מקומיות בטיעון לפיו אנגליה גדולה מדי מכדי להיות מדינה ריבונית בתוך הממלכה המאוחדת.

בירת אנגליה כיום היא לונדון. וינצ'סטר הייתה הבירה המקורית של אנגליה עד המאה ה-11. עם הזמן הפכה לונדון לבירה המסחרית של האומה בזמן שווסטמיניסטר (בה נמצאת חצר המלוכה) הפכה לבירה הפוליטית. תפקידים אלו, במובן רחב יותר, השתמרו עד היום.

שלטון מקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות אנגליה

מבחינה היסטורית, צורת השלטון המקומי הגבוהה ביותר באנגליה הייתה מחוז. חלוקה זו נוצרה מיחידות רבות של ממלכות באנגליה של לפני האיחוד, כמו אסקס וסאסקס וערים שונות. רוב גבולות המחוזות נוצרו לפני המהפכה התעשייתית ועיור המואץ שהיה תוצאה של המהפכה התעשייתית.

הפתרון למצב זה היה יצירת מחוזות עירוניים. אלו פוזרו לאחר מכן, יחד עם מספר מחוזות אחרים, לשלטון אזורי, אשר איחד את המחוז והשלטון העירוני. לונדון היא יוצאת דופן. העיר היא האזור היחיד בו יש בית נבחרים וראש עיר אשר נבחר בבחירות ישירות. 32 רשויות הרבעים בלונדון והאיגוד של לונדון נותרו צורת השלטון המקומי בעיר.

מלבד לונדון רבתי, האזורים הרשמיים הם:

מלבד לונדון, לאזורים אין כוח רב ועליהם לתת דין וחשבון לפרלמנט, לא לנציגים נבחרים מקומיים. סמכות אזורית נמצאת בידיהם של ועדות מקומיות שנבחרו על ידי הממשלה הבריטית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום לוויין של אנגליה וויילס

אנגליה מהווה שני שליש מהאי הבריטי וממוקמת במרכזו ובדרומו. בנוסף, ישנם מספר איים קטנים השייכים לאנגליה, הגדול בהם הוא האי וייט. אנגליה גובלת בסקוטלנד בצפון ובוויילס, במערב. מרחקה מאירופה היבשתית הוא 38 ק"מ.

הנוף באנגליה מתאפיין בעיקר בגבעות, אבל אלה הופכות בהדרגה להרים של ממש בצפון. ישנו גם אזור מישורי ונמוך המורכב בעיקר מביצות במזרח. רוב הביצות יובשו לצורכי חקלאות.

מנהרת התעלה מחברת את אנגליה ליבשת האירופית. הגבול הצרפתי-אנגלי עובר באמצע המנהרה. הנמל הגדול ביותר באנגליה הוא פול, במרכזו של החוף הדרומי. נמל זה נחשב כנמל השני בגודלו בעולם, על אף שיש חולקים על קביעה זו.

הטמפרטורה הגבוהה ביותר שאי פעם תועדה באנגליה היא 38.5 מעלות צלזיוס ב-10 באוגוסט 2003 בקנט. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה היא -26.1 מעלות צלזיוס ב-10 בינואר 1982 ליד ניופורט.

נהרות גדולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תמזה
  • סוורן
  • טרנט
  • האמבר
  • יורקשייר אאוס
  • טיין
  • מרזי
  • די
  • אוון

הערים הגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת הערים הגדולות באנגליה נתונה לוויכוח עקב ההגדרה הבריטית-אנגלית לעיר (אזור אורבני שמתפתח תדיר). לפי הגדרה זו, לונדון היא העיר הגדולה ביותר באנגליה ובהפרש ניכר. מנצ'סטר וברמינגהאם צמודות במקום השני. מספר ערים נוספות, בעיקר בצפון אנגליה, הן בעלות גודל והשפעה ניכרים, כמו ליברפול, לידס, ניוקאסל, נוטינגהאם, בריסטול ושפילד.

אם משתמשים בהגדרה האמריקאית (ארצות הברית) לגבולות העיר, שש הערים הגדולות באנגליה הן ברמינגהאם, לידס, שפילד, ברדפורד, ליברפול ומנצ'סטר. לפי הגדרה זו, לונדון איננה ברשימה (כיוון שהעיר עצמה היא זעירה ורק חלק מאזור לונדון-רבתי). עקב ההבדלים בתוצאות הדירוג, יש המשתמשים בשיטת דירוג זו או אחרת לפי טעמיהם.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית בניין בנק אנגליה שבלונדון. בנק אנגליה הוא הבנק המרכזי של הממלכה המאוחדת.

בעבר, בזמן ימי הביניים, אנגליה הייתה מיצרניות הצמר החשובות בעולם. המדינה ייצאה את הצמר לאירופה וערי מסחר ונמלים רבים קמו בעקבות תעשייה זו. תשתית בעייתית הקשתה על התפתחות המרכזים התעשייתיים לגודל משמעותי, אך כאשר החלו להיבנות תעלות ומסילות רכבת (במאות ה-18 וה-19), החלה התקדמות בפיתוחם.

אנגליה הייתה מחלוצות המהפכה התעשייתית במאה ה-18. באותה תקופה האימפריה הבריטית שלטה על מספר רב של מושבות באוסטרליה, אמריקה וקנדה, למשל. כלכלת אנגליה נתמכה על ידי המושבות האלה, אשר סיפקו לה משאבים שונים כגון כותנה וטבק. המפעלים האנגלים עיבדו את המוצרים האלו ומכרו אותם הן לשוק המקומי ולשוק הבינלאומי.

כיום אנגליה היא אחת מהמדינות המתועשות ביותר בעולם. היא מייצרת מספר מוצרים, החל ממחטי תפירה ועד לציוד מכרות. המדינה מובילה בבניית ספינות ויצרנית חשובה של טקסטיל ומוצרים כימיים. מכוניות, רכבות ומטוסים הם גם מוצרי תעשייה חשובים באנגליה.

העיר לונדון הפכה במהלך העשורים האחרונים במאה ה-20 לאחד המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם, יחד עם טוקיו וניו יורק.

תעשיות כבדות, כגון כריית פחם, תעשיות פלדה ועוד, צנחו באמצע המאה ה-20 והוחלפו עם הזמן בתעשיות היי-טק וכדומה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה היא גם המדינה המאוכלסת ביותר בממלכה המאוחדת וגם בעלת הגיוון האתני הרב ביותר. תושביה מונים כ-49 מיליון, מתוכם כ-10% בני מיעוטים. אנגליה היא המדינה השנייה בצפיפות האוכלוסין באירופה.

ישנו ויכוח לגבי מוצאה של האוכלוסייה האנגלית - האם מוצאה מהשבטים המקוריים ששרדו והתערבבו, או שמא עיקרה מהתיישבויות והגירות של עמים אחרים לתוך האי. הדעה המסורתית קובעת כי האוכלוסייה היא ברובה צאצאים של גלי הגירה, אך עדויות DNA מראות שייתכן כי אבות האוכלוסייה גרו באי עוד בתקופה הפרה-היסטורית.

גלי ההגירה העיקריים הם: הקלטים בסביבות 600 לפני הספירה, התקופה הרומית, השבטים הגרמניים (350–550), ויקינגים ודנים (800–900), נורמנים (1066), פליטים מאירופה (1650–1750), אירים (1840–1850), אירים ויהודים (1880–1940), אירים, קריביים, אפריקאיים ודרום-אסייתים (1955 ואילך), אירים, מזרח-אירופאים, איראנים, כורדים ופליטים רבים (1985 ואילך).

בשנת 2001 המיעוטים הגדולים ביותר באנגליה היו ממוצא: אירי (495,000), הודי (466,000), פאקיסטני (321,000), גרמני (262,000), קריבי (255,000) ואמריקאי מארצות הברית (155,000).

בנוסף, ישנה הגירה פנים-בריטית מסקוטלנד, מוויילס ומצפון אירלנד.

הזהות האנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרך הפשוטה ביותר להידרש לשאלה "מיהו אנגלי?", היא אדם אשר מוצאו באנגליה ובעל אזרחות אנגלית, ללא קשר לגזעו. אך המציאות איננה כה פשוטה, ולו עקב העובדה שבאופן שכיח ביותר נוהגים האנגלים להזדהות כ"בריטים". מקור הבעיה הוא בכך שהדומיננטיות האנגלית בבריטניה נמשכה זמן כה רב עד שישנו גבול דק בהבדל הלשוני בין השתיים. הסקוטים והוולשים, לדוגמה, רואים עצמם ככאלו לפני הזהות ה"בריטית" שלהם.

מאז המאה ה-16 האנגליקניות הפכה למרכיב מרכזי בזהות האנגלית. המלחמה עם ספרד בסוף המאה ה-16 והתמיכה בהולנד מיצבו את אנגליה בחזית המאבק כנגד הכוחות הקתוליים. עד היום הכנסייה האנגליקנית היא כנסייה לאומית ובראשה עומד מלך אנגליה.

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנגלית בריטית

השפה האנגלית, כמשתמע משמה, מקורה באנגליה וזוהי אכן השפה העיקרית במדינה. למדינה אין שפה רשמית מבחינה חוקית אך אנגלית היא השפה בה מנוהלים ההליכים הרשמיים במדינה. שפות מקומיות אחרות בממלכה המאוחדת (ולשית, גאלית אירית וגאלית סקוטית) שכיחות רק בקרב האוכלוסייה ממדינות מקורן. מתוכן, רק ולשית בעלת מעמד חוקי שווה לזה של השפה האנגלית.

השפה המקומית המדוברת היחידה שאיננה קרובה לאנגלית היא השפה הקורנית, בה מדברים תושבי קורנוול. השפה נעלמה במהלך המאה ה-19 אך לאחרונה חזרה והופיעה והיא מדוברת בדרגות שונות על ידי כ-3,500 אנשים.

ניתן לשמוע שפות זרות רבות באנגליה עקב גלי ההגירה הרבים למדינה, בהן פונג'אבי, הינדי, אורדו, בנגלית, סינית ווייטנאמית.

יהודים באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בריטניה

באנגליה יושבת רוב הקהילה היהודית של הממלכה המאוחדת - קרוב לרבע מיליון בני אדם. הקהילה הגדולה ביותר נמצאת בלונדון, ומונה 200 אלף יהודים. רוב היהודים מרוכזים בשכונות הצפון מערביות של העיר ובראשן הנדון וגולדרס גרין, אך גם ב'המפסטד'. באזורים אלו קיימות חנויות ומסעדות כשרות רבות. הקהילה השנייה בגודלה במדינה יושבת במנצ'סטר, בעיקר בצפון העיר. הקהילה במנצ'סטר, בניגוד לזו בלונדון יושבת באזור מרוכז יותר ואחוזי היהודים הדתיים בה, גבוה יותר. במנצ'סטר מתגוררים כ-40 אלף יהודים. בעיר לידס קיימת קהילה בת 8000 בני אדם ובערים ברמינגהאם וליברפול, מתגוררים כמה אלפי יהודים בכל אחת מהן. בערים אחרות, כגון ניוקאסל וקארדיף, בירת ויילס, מתגוררים כמה מאות יהודים.

הארגון הגדול ביותר בקהילה היהודית בבריטניה הוא ארגון המגבית הציוני ה-UJIA. כמו כן קיימים במדינה ארגונים כגון קק"ל, חב"ד, ועוד. באנגליה רשת חינוך יהודי בעיקר בלונדון מנצ'סטר ולידס. בעבר לא נהגו רוב הילדים היהודים ללכת לבית ספר יומי יהודי והסתפקו בחינוך שסופק על ידי תנועות הנוער היהודיות.

עם התגברות ההתבוללות עלתה התודעה בקרב הקהילה לגבי חשיבות החינוך היהודי וכיום ישנה עלייה במספר התלמידים בבתי ספר אלו. בין בתי הספר הללו ניתן למנות את JFS בלונדון ואת KING DAVID במנצ'סטר. לצד בתי ספר אלו, קיימים גם מוסדות תורניים רבים במדינה וישיבות, כשהגדולה שביניהן, ולמעשה הגדולה באירופה, היא הישיבה בגייטסהד-ניו קאסל.

באנגליה מספר תנועות נוער יהודיות כשהגדולות שבהן הן בני עקיבא ו-FZY (תנועה מסורתית) והבונים דרור. תנועות אלו מקיימות פעילות שוטפת בלונדון ובערי השדה במדינה וכן מחנות בהם משתתפים אלפי ילדים, פעמיים בשנה. ליהדות בריטניה מספר עיתונים קהילתיים, הוותיק ביניהם הוא הג'ואיש כרוניקל - JEWISH CHRONICAL הלונדוני.

ליהודי אנגליה קשר הדוק עם ישראל. מאז האינתיפאדה השנייה, ובעקבות פעילות של ארגוני שמאל רדיקלי אנטי-ישראליים וארגונים פרו-פלסטיניים, חלה עליה דרמטית באירועים האנטישמיים במדינה, בעיקר מצד חוגים מוסלמיים, אך גם בקמפוסים האקדמיים, בהם הותקפו לא פעם סטודנטים יהודיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הממלכה המאוחדת Flag of the United Kingdom.svg