ניסיון הבריחה מכלא קרסטי (1992)

ניסיון הבריחה מכלא קרסטי ב־23 בפברואר 1992 היה ניסיון לא מוצלח להימלט ממתקן המאסר מספר 47/1 (בזמן הבריחה כונה IZ-45/1) של משרד הפנים, הידוע יותר בשם "כלא קרסטי", כאשר שבעה נאשמים בראשות יורי פרפיולקין, שהואשם ברצח בכוונה תחילה, ניסו להימלט. פרפיולקין שכנע שישה אסירים נוספים להימלט וב-23 בפברואר 1992 הם ניסו לברוח. על פי תוכניתו של פרפיולקין, החבורה הייתה אמורה להגיע למגדל התצפית, כשהם לוקחים בדרך מפתח מהסוהר, אך הצוהר על מגדל התצפית נסגר ממש מולם והם נאלצו לקחת שני סוהרים כבני ערובה באחד המשרדים. הם דרשו נשק, הובלה וכלי טיס לטוס לחו"ל תמורת ביטחון החטופים. הנמלטים הקצו שעה אחת להנהלת הכלא למלא את דרישותיהם. האסירים בתאים נתנו אותות לנמלטים על הכנת תקיפה, שבגללה היה צורך להסיג את יחידת הכוחות המיוחדים. כשהחריף המצב, מוסקבה נתנה פקודה להתחיל את התקיפה, אך בשל מכשולים חיצוניים, כוחות הביטחון נכנסו למקום רק לאחר 10 דקות. כתוצאה מהתקיפה נהרגו שלושה נמלטים, אחד הסוהרים מת מפצעים שגרמו האסירים.

רקע

ביוני 1991 הובא לכלא קרסטי יורי ניקולאייביץ' פרפיולקין, יליד 1959, יליד לנינגרד, שהורשע בעבר בגניבה ובבריחה מכלא אחר. הפעם הואשם ברצח בכוונה תחילה, שעל פי החקיקה של אותן שנים, בהתחשב בהרשעותיו, היה צפוי לעונש מוות - הוצאה להורג בירייה, או במאסר ממושך. זמן קצר לפני מעצרו, פרפיולקין בדירה, שם טיפס במטרה לבצע גניבה, רצח את מאהבתו ונעצר עד מהרה על ידי הרשויות.

פרפיולקין החליט לתכנן ולארגן בריחה. הוא הוצב בתא מספר 945, שם החל לתכנן את הפעולה ולבחור שותפים.

תוכנית בריחה

בכל ההיסטוריה של הכלא בן מאות השנים היו רק 5 בריחות מוצלחות.

במהלך טיולי חוץ, פרפיולקין שינן את מיקום מסדרונות הבניין, הבין את לוח הזמנים של השומרים ואת התכונות האישיות של הסוהרים.

פעם אחת, כאשר נלקח פרפיולקין לניסוי חקירתי, הבחין כי הבניין שבו נמצא התא שלו (הבניין לשמירה על אנשים חולי שחפת) ממוקם בפינת שטח הכלא והוא צמוד קרוב לבניין מגורים. הממוקם מחוץ לשטח בית המעצר שלפני המשפט. זה היה הבניין היחיד שבו היו חצרות האימון על גג שמוקף במגיני תיל.

משתתפי הבריחה

בתא מספר 945, בנוסף לפרפיולקין, היו 24 אנשים נוספים. הוא החל לחפש שותפים בקרב אלה שעמדו בפני עונש מוות או מאסר עולם והיום בעלי מוטיבציה לברוח. לתפקיד שותף, בחר את ולדיסלב זלנוב בן ה-20, שעמד גם הוא בפני עונש מוות. בגיל 20 כבר היו לזלנוב כמה סעיפי ענישה חמורים, אבל מה שהפך אותו למועמד הוא שהוא, אפילו היה מוקדם יותר בכלא, אחרי שהרג פושע אחר. על פי כללי הכלא, אחרי שהגיע שוב פעם לכלא, זלנוב עלול היה למות בעצמו בידי אסירים אחרים. ב-5 בנובמבר 1991 הופיע אסיר חדש בתא: יורי שפראנוב בן ה-25, שנעצר שוב בשל שוד. הוא הפך למנהיג התא בשל תכונותיו הגופניות ואישיותו.

בנובמבר החליט שפראנוב לברוח מהכלא ושכנע את זלנוב לברוח (פרפיולקין שמע את המשא ומתן שלהם) ואז הזמין את פרפיולקין להשתתף במבצע הבריחה. פרפיולקין הציע לשפראנוב תוכנית בריחה משלו, שעליה הסכים שפראנוב. בנוסף לפרפיולקין, שפראנוב וזלנוב, עוד ארבעה מחבריהם לתא הפכו לשותפים - ניקיטה פיודורוב, ולרי קורולב, כמו גם ניקולאי זינובייב ו-ולרי אוטקין.

ההכנות לבריחה

פרפיולקין תכנן לקחת את המפתח מהדלת המובילה למגדל התצפית מהסוהר שיוביל אותם לטיול באותו היום. אם המבצע כולו נכשל, הייתה לו תוכנית גיבוי מוכנה - הם היו לוקחים בני ערובה מקרב פקחי הכלא, ויכתיבו את תנאיהם למנהלת הכלא וכך ישתחררו. בתחילה סירב שפראנוב לרעיון של בני ערובה (הוא יעמוד בפני תקופת מאסר של 15 שנים), אך פרפיולקין שכנע אותו שהמקרה לא יגיע לכדי בני ערובה.

קורולב הכין סולם חבלים מתוך סדינים ומרובה, בעזרתו מדד את המרחק מחצר האימון לקיר הכלא באמצעות "קוץ" ודאג כי יושבת. לתפקיד מי שיצטרך להחזיק את בני הערובה, בחרו פרפיולקין ושפראנוב את גנב הדירות בן ה-20 ניקיטה פיודורוב. עד אמצע ינואר 1992, שפראנוב וזלנוב חידד כפות בנעליהם. פרפיולקין הכין מעין רימונים מפירורי לחם, ולאחר שצבע אותם בירוק, הפקיד אותם בידי קורולב ואוטקין.

לאחר שהסוהרים הגיעו לתא מספר 945 וביצעו חיפוש מתוכנן. הפושעים הצליחו להסתיר את כל המכשירים שיצרו קודם לכן מתחת לבגדיהם. לאחר שהפגינו קור רוח, הקושרים לא עוררו חשד בקרב הסוהרים.

הבריחה

המבצע נקבע ל־23 בפברואר 1992. פרפיולקין שמע שיחה בין שני סוהרי כלא, שממנה נודע לו כי הסוהרת ולנטינה אבקומובה תחגוג את יום הולדתה באותו יום בחדר הזוהרים בבניין.

בשעה 10:30 הוצאו כל שבעת משתתפי הבריחה מתא מספר 945 לטיול. האחרונים היו פיודורוב ואוטקין עם רימון, שבמידת הצורך היה צריך להפחיד את הסוהר כשכלב עוקב אחריהם. אולם במדרגות הסוהר עם הכלב לא עקב אחריהם, אלא נשאר בקומה השנייה והלך לבניין השירות.

על מגדל התצפית לא היה שומר, וקורולב נתן את האות להתחיל את הבריחה. כשהתקרבו לחצר האימונים תקפו הקושרים את הסוהר. הם לקחו ממנו את המפתחות ודחפו אותו לחצר האימונים, סגרו אותו שם, ואז רצו אל הצוהר המוביל למגדל, משם תכננו לרוץ אל הגג. אך בנוסף למנעול החיצוני, מותקן על הצוהר אחד פנימי, שתמיד נסגר מבפנים על ידי סוהר הממוקם על המגדל. סוהר זה הבחין בבורחים, חסם את דרכם הנוספת ודיווח על ניסיון להימלט ליחידה המבצעית של הכלא. יחידה מיוחדת הוזעקה, ולאחר מספר דקות החיילים רצו לתוך הבניין. כשהבינו שהדרך לחירות סגורה, השודדים לקחו את הוסהרים אלכסנדר ירמסקי ולנטינה אבקומובה שהיו בקומה השנייה כבני ערובה.

שפראנוב וזלנוב קשרו את בני הערובה. אוטקין וקורולב מיהרו לצאת לחצר הכלא. כשהבחין בקומנדו, ניסה אוטקין לעצור אותם - הוא איים לפוצץ את הרימון שבידיו. אבל הוא לא הצליח לעצור את יחידת הקומנדו, ואז, קופץ למשרד, נעל את הדלת המאסיבית מבפנים. הנמלטים דרשו לפנות לשלטונות הכלא וליידע אותם על תנאיהם - מספר סוגי נשק, הובלה לשדה התעופה ומטוס לטיסה ללא הפרעה לחו"ל. הכל היה צריך להיעשות עד השעה 13:30, אחרת השודדים איימו להרוג את בני הערובה.

פרפיולקין התקשר לבית אמו וביקש ממנה להודיע לעיתונאים על הבריחה. צוות צילום של תוכנית הטלוויזיה "600 שניות", בראשות אלכסנדר נבזורוב, ועוד מספר עיתונאים הגיעו למתחם הכלא.

אבקומובה ופיודורוב ישבו מול החלון כדי שכולם יראו את כוונותיהם של השודדים, בעוד ירמסקי ופרפיולקין נמצאים בחלק האחורי של הבניין. יורי שפראנוב נכנס למשא ומתן עם ראש המחלקה האזורית של מינהל בתי הכלא, הקולונל אלכסנדר קולאקוב, והדגיש ללא הרף כי למשתתפי הבריחה אין מה להפסיד.

בחצר המבנה החל לפעול חפ"ק, שכלל בנוסף לקולאקוב גם את סטפן דמצ'וק ומספר עובדי מחלקת הכלא. דמצ'וק הזמין את האסירים לחזור לתא, והבטיח כי לא יקבלו עונש, אך הם סירבו. הנהגת משרד הפנים דרשה להוציא לפועל מבצע תקיפה. קולאקוב ודמצ'וק קיוו שאחרי זמן מסוים הנמלטים יחושו אדישות, שבמהלכה יהיה קל להניא אותם מלברוח. אבל האסירים מצאו אלכוהול, השתכרו (קורולב השתכר הכי הרבה) ולא הגיעו לשלב של אדישות והיו נלהבים. כאשר ניסו אנשי הכוחות המיוחדים להתקין סולם לחלון המבנה, פיודורוב הביט מהחלון עם אבאקומובה בת הערובה והורה להסיר את הסולם.

כוחות הביטחון ניסו להשפיע על הנמלטים בעזרת קרוביהם וראשי הפשע, אך לא הצליחו. בשעה 13:08, במהלך המשא ומתן עם אשתו, קורולוב השיכור צעק אליה משפט, ששימש אחר כך כפתיח התוכנית רוסיה הפלילית: "אני אוהב אותך! היי שלום!". המשא ומתן נמשך על ידי שפראנוב, אשר בהחלטתו של פרפיולקין נמנע מאלכוהול.

לעיתים קרובות הופיע בחלון שיכור קורולב, שאיים להרוג במו ידיו את בני הערובה וקרא לכל משתתפי המבצע לנטרל את בני הערובה. נמצא כי מארגן הבריחה היה יורי פרפוליקין. עד מהרה הופיע בחלון לזמן קצר, אולם הוא עזב כמעט מיד. כפי שהתברר מאוחר יותר, בני הערובה ירמסקי, שהותירו ללא השגחה, ניסו להשתחרר, מה שמשך את תשומת ליבו של פרפיולקין ונעצר.

כמה דקות לפני סיום האולטימטום הופיע אוטקין בחלון עם רימון ושוב איים לפוצץ אותו, אך כשהבין כי לא ישיג דבר מכך, הוא עזב. אוטקין לא הגזים שהוא יפוצץ רימון - פרפיולקין הכניס 40 גרם TNT לכל רימון. זינובייב השיג TNT לרימונים בצורה לא ידועה כשהיה במתקן המעצר בלומונוסוב. כשכבר היה ב"קרסטי" למדו כי יהיה צורך ב-TNT ליצירת רימונים שיהיו שימושיים בעת מנוסה, אז הסכים זינובייב לתת את ה-TNT לפרפיולקין. מאוחר יותר הופיע זינובייב עצמו בחלון, ונפרד מאיגור מסוים, אחד האסירים. במשפט בשנת 1995 הודה זינובייב כי שיחק בכוונה סצנת פרידה במטרה להרגיע את הנהלת הכלא כדי לגרום להם להבין שלא הוא ולא חבריו יפגעו בבני הערובה.

הפריצה

עד מהרה הגיעה פקודה ממוסקבה להתכונן לתקיפה. על פי התוכנית, צלף מהגג היה צריך תחילה לחסל את פיודורוב, שהחזיק באבאקומובה כבת ערובה, ולאחר מכן את מי שיהיו בטווח ראייה - שפראנוב, זלנוב וקורולב. במקביל, קבוצה אחת של כוחות מיוחדים נאלצה להפיל את המנעול על דלת המשרד עם פטיש והשנייה הייתה צריכה לעבור דרך החלון בחדר המדרגות. במקביל, הצלפים מגגות הבניינים הסמוכים היו צריכים לחסל את מי שיגיע לקו הירי - זינובייב, אוטקין. את פרפיולקין תוכנן לקחת בחיים ולאחר מכן למשפט.

אך הגגות שעליהם היו הכוחות המיוחדים נראו בבירור מחלונות מבנים אחרים, ואסירים מתאי הבניינים השכנים, שהבחינו בכוחות המיוחדים, החלו לצעוק ולתת סימנים מקובלים לאסירים כי כוחות הביטחון החלו במבצע. אסירים אחרים המשיכו לדבר עם האסירים שהתבצרו, כדי ללמוד על מאזן הכוחות לפני המבצע.

על מנת לעמעם את זעקות האסירים, הובאה כבאית עם מנוע חזק. בשעה 14:09 זלנוב משלח על ידי פרפיולקין והחל לצעוק: "הם הוציאו את המכונית! הם הסירו את המכונית, אני אומר לך! עכשיו האוזן או הראש של מישהו יעוף החוצה!" פרפיולקין, לאחר שהוציא מהחלון את ירמסקי, פצע אותו וגרם לו לחזור על דרישות האסירים.

המצב נהיה קריטי, והמטה נתן פקודה להתחיל את התקיפה. בשעה 14:12, לאחר שצלף ירה מבעד לחלון, שתי קבוצות לוחמים פרצו לבניין מספר 9. הסריג על חלון המבנה מצד גרם המדרגות לא נכנע ולא ניתן היה לדפוק את הדלת בפעם הראשונה. כעבור עשר דקות בלבד הצליחו הלוחמים להיכנס פנימה, והאסירים נוטרלו.

השלכות

במהלך התקיפה חוסלו שלושה מהאסירים: שפראנוב, זלנוב ופיודורוב. אבקומובה חולצה - היא התגלתה מיד. אך ירמסקי, בן ערובה אחר, לא נמצא מיד, ולאחר מכן הוא מת מפצעים קשים שנגרמו כתוצאה ממכות מחודדות של יורי פרפוליקין בלבו.

המשפט

משפטם של הנמלטים התקיים בשנת 1995. קורולב נידון ל-15 שנות מאסר, זינובייב ל-13, אוטקין לשש שנות מאסר ועל פריפולין נגזר עונש מוות, שהוחלף מאוחר יותר למאסר לכל חייו. פרפיולקין מרצה את עונשו במתקן הכליאה 1 "מורדובסקאיה זונה" בכפר סוסנובקה ברפובליקה של מורדוביה.