צליפה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צליפה היא אומנות בקליעה מדויקת לטווח רב, לרוב מעל ל-300 מטר, באמצעות כלי ירי המותאם במיוחד לכך, תוך התחשבות מיוחדת בתנאים סביבתיים המשפיעים על מעוף הקליע. כיום, המונח צליפה מציין את מיומנותו וכישוריו של הצלף - מקצוע צבאי/משטרתי מוגדר מאוד שעיקרו קליעה מדויקת למטרות.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עוד מימיו הראשונים של הרובה, חיילים שאפו להגיע לרמת מיומנות גבוהה שתאפשר להם לפגוע באויב ממרחק רב, אך מגבלות טכנולוגיות היו עיקר המכשול שעמד בפניהם. ידוע כי בתחילת המאה ה-16, בעת המצור על פירנצה, לאונרדו דה וינצ'י פגע באמצעות רובה מתוצרת עצמית, בחיילי אויב ממרחק של 300 יארד. ב-1527, בנוונוטו צ'ליני, אמן שהיה בין מגיני רומא של האפיפיור קלמנס השביעי, פגע ממרחק במפקד האויב הצר, שארל השלישי, דוכס בורבון.
במאה ה-18, הצליפה עוד לא הייתה מפותחת מספיק משום דיוקם המועט של הרובים מאותה תקופה שהתבססו על קנה חלק קדח וכן היעדר שיטות עיבוד מתכת ועזרים לצלף שפותחו מאז. את הפיתוח החשוב ביותר קיבלה במאה ה-19 עם הופעת הרובה בעל הקנה המוסלל, אשר השתמש במנגנון פיקה ליריית כדור (cap) והיה בעל קנה מחורק בסלילים שהגבירו את דיוק הרובה.
במהלך המלחמות הנפוליאוניות, הבריטים הפעילו מחלקות רובאים (הלבושים בירוק כדי להקשות על איתורם) שנועדו לפגוע בקציני האויב - היה זה השימוש הראשון של רובאים בבגדים להסוואה, בתקופה שבה עוד היה נהוג להעמיד שורות רובאים בשדה הקרב. כמו כן, טקטיקה שהתפתחה בתקופה זו והופעלה כחלק מקרבות ימיים, הייתה הצבת קלעים על תרני ספינות שיפגעו בצוות הפיקוד של הספינה המותקפת - כך למשל קלע צרפתי הרג את הוריישו נלסון בעיצומו של קרב טרפלגר.
במלחמת האזרחים האמריקנית שני הצדדים הלוחמים עשו שימוש בצלפים לפגיעה בקצינים, מפקדי צבא בכירים ומפעילי תותחים.
בצבא הצפון התפרסם היירם ברדן - קלע וממציא (מהנדס בהכשרתו) שהקים שני גדודי קלעים, שכונו "קלעי ברדן" על שמו. במבצע גיוס ענק שברדן יזם, במסגרתו קציני גיוס סיירו בין ערים, כפרים וישובים קטנים ומרוחקים, גויסו לגדודים מיטב קלעי הצפון, לאחר שעברו בהצלחה מבחני ירי (מקבץ של עשרה אינצ'ים ממרחק של 200 יארד, ללא כוונת טלסקופית). לוחמי הגדוד צוידו במיטב הרובים ארוכי הטווח והכוונות הטלסקופיות (שבתקופה זו לא היו שכיחות) שעמדו לרשות הצבא.
גדודי הקלעים פעלו לעתים ככוח סיור שמנע מרחוק היתקלות בין הרובאים הפשוטים של הצפון בכוחות של צבא הדרום. פעילותם סייעה רבות ללחימה של צבא הצפון בקרבות שונים בהם לפעמים חיסול מפקדי האויב היה קריטי לניצחון הצפון.
מנגד, צלף של צבא הקונפדרציה פגע ממרחק של 730 מטר (באותו זמן, טווח בלתי ייאמן) בגנרל ג'ון סדג'וויק, שזלזל בכדורים שחלפו לידו והתעלם מחייליו שהזהירו אותו כי עליו לתפוס מחסה. היה זה המפקד הבכיר ביותר שנהרג מצבא הצפון.
במלחמת הבורים, הבורים, שהיו קלעים מעולים, חיפשו את הקצינים הבריטים, השתמשו בסלעים כמכוון ופגעו היטב בקצינים. בנוסף לכך, הבורים השתמשו בבגדים הדומים למדי לצבע סביבתם, בעוד שהבריטים לבשו בגדים שהסגירו את מיקומם.
במלחמת העולם הראשונה גרמניה, בה ענפי הקליעה היו מפותחים, הפעילה צלפים באופן נרחב. היסטוריונים בריטים העריכו כי בסוף שנת 1914, לאחר שגרמניה גייסה לצבאה קלעים ורובים ספורטיביים, היו לרשותה 20 אלף רובים מצוידים בכוונות טלסקופיות. מאות קצינים בריטיים נהרגו בטרם בריטניה החלה לגייס ולאמן צלפים מרחבי האימפריה הבריטית. בסופו של דבר, הצלפים של הצבא הבריטי, חלקם ציידים קנדים ואוסטרלים, הצליחו להרוג צלפים גרמנים רבים. שני המפורסמים שבהם, היו צלף אבוריג'ני מקנדה, שלזכותו 378 הריגות ודאיות וצלף אוסטרלי שלזכותו היו 201 הריגות.
במלחמת העולם השנייה הופקו לקחי המלחמה הקודמת וכל הצבאות שילבו צלפים ביחידות הלוחמות, כבעלי תפקיד חיוני לכוח, כשל החובש והמקלען. במלחמה זו, בה הצליפה התקדמה מאוד, נעשה שימוש לראשונה בכוונת אופטית לראיית לילה המבוססת על תחום האינפרא-אדום.
אחד הצלפים הידועים של הצבא האדום במלחמה היה וסילי זייצב, אך הצלף הקטלני ביותר של המלחמה, ובעל מספר ההריגות הגבוה ביותר אי פעם, היה סימו הייהה הפיני, שלזכותו 505 הריגות מאושרות של חיילים סובייטים בשלב של מלחמת החורף (מלבד 200 הריגות נוספות עם תת מקלע) שבוצעו בפרק זמן של 100 ימים בלבד, עד לפציעתו מפגיעת כדור בלסת. הישג זה מדהים בפני עצמו גם משום שבממוצע היו לו 5 הרוגים ליום, עם מגבלת האור שקיימת באזור הקוטב הצפוני (בסביבות 5 שעות אור ביום חורפי), בטמפרטורות נמוכות מאוד (בין מינוס 20 למינוס 40 מעלות צלזיוס) וכן העובדה שהייהה בחר לעבוד ללא טלסקופ אלא עם כוונות מתכת. בחירתו זו נומקה בהחזר האור מהטלסקופ והצורך בהרמת הראש גבוה יותר, שני גורמים שמגדילים את הסיכוי שהיורה ייחשף ובכך מסכנים אותו.
עם זאת, ההישג אינו מפתיע, משום שהרוסים לחמו עם בגדים כהים שהבליטו אותם בשלג, לעומת הפינים שלבשו בגדי הסוואה לבנים. הפינים נהגו לנצל את הקור הרב שהקשה על הצבא האדום להפעיל את הטנקים שלו, וירו בחיילים סובייטים שהתאספו מסביב למדורות או במטבחי שדה. הצלפים הרוסים שנשלחו לפינלנד כדי לחסל את הצלפים הפינים נפלו בעצמם למלכודת - הפינים נהגו להציב בובות דמה כדי לפתות את הצלפים הרוסים וברגע שזוהתה ירייה, פתחו באש מרובה נגד טנקים לעבר מקור הירי.
ב1967, במהלך מלחמת וייטנאם, קרלוס הת'קוק האמריקאי, (שזכה במספר תחרויות קליעה לטווחים ארוכים, עוד לפני שירותו במלחמה) קבע שיא לצליפה לטווח מרבי של 2,286 מטרים, כאשר השתמש במקלע M2 בראונינג עם כוונת טלסקופית (אחד מהבודדים שעשה זאת). הישג זה הוביל להבנה כי ניתן להשתמש בתחמושת 0.5 אינץ' לצליפה. להת'קוק יש 93 הריגות מאושרות (מספרן קטן משום הנוהל שיש לוודא את ההריגה באמצעות גורם שלישי, תהליך שקשה לקיים בתנאי קרב), אך יש המאמינים כי לזכותו נשקפות למעלה מ-400 הריגות. צפון וייטנאם הוציאה עליו חוזה של 50 אלף דולר, ומחלקת צלפים שלמה הוקדשה לחיסולו. פרסומו הרב וסימן ההיכר שלו, הנוצה הלבנה ששיבץ בכובעו, הובילו לכך שחיילי מארינס התנדבו לשים על ראשם כובע עם נוצה לבנה כדי לבלבל את הצלפים הוייטנאמים.
תקרית מפורסמת מאוד ששמו נקשר בה, התרחשה כאשר צלף וייטנאמי הרג מספר חיילי מארינס במחנה לסיוע ארטילרי. הת'קוק, שיצא לסיור ביחד עם הצופה שלו בג'ונגלים בסביבת המחנה, האמין כי הצלף נשלח לחסל אותו. ברגע מסוים, הת'קוק זיהה החזר אור וירה לכיוונו. הקליע פגע בכוונת הטלסקופית של הצלף הוייטנאמי, חדר אותה, המשיך לעינו של הצלף והרג אותו. הת'קוק, שבחן את הכוונת והפגיעה בצלף, הבין כי מה שהתרחש יכל להתקיים רק בעת ששני הרובים מכוונים בו זמנית בדיוק אחד לכיוונו של האחר, וכך הת'קוק הקדים את הצלף הוייטנאמי ברגעים בודדים. התקרית היוותה מקור השראה עבור מספר יוצרי סרטים, בהם הצלפים מוצאים את מותם בדרך דומה.
רק בשנת 2002 נשבר באפגניסטן שיאו של הת'קוק, על ידי צלף קנדי בשם רוב פרלונג, שהשתמש ברובה Tac-50 של מק'מילן, ופגע בלוחם טאליבן ממרחק של 2,430 מטרים. הישג זה חורג מיכולות הרובה, אלא שבמקום שבו התרחש הירי, האוויר היה מאוד דליל מה שהגדיל את הטווח היעיל של הרובה במאות מטרים ספורים.
[עריכה] הצליפה בישראל
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
בישראל קיימים מטווחי צליפה ספורים, בהם עושים שימוש צלפי צה"ל, משטרת ישראל והמשא"ז. בניגוד למדינות כמו קנדה וארצות הברית בהן קיימת פעילות צליפה אזרחית, לאחר סגירת יחידת הצלפים של המשא"ז בשנת 2007, פעילות הצליפה בישראל נותרה נחלתם של כוחות הביטחון בלבד.
[עריכה] הצליפה בהגנה
לקראת מלחמת העצמאות, מחלקת ההדרכה של המטכ"ל זימנה את חיילי ומפקדי כיתות הצלפים של הבריגדה היהודית לאור הידע והניסיון שרכשו בחזית האיטלקית. יוצאי הבריגדה קיבלו על עצמם להקים את בית הספר הראשון למדריכי צלפים בכפר שמריהו. קבוצה של בוגרי בית הספר, ובראשם נתנאל לירם, הקימה בירושלים יחידת צלפים שפעלה במלחמת העצמאות והמשיכה לפעול עד מלחמת יום הכיפורים.
[עריכה] הצליפה בצה"ל
במלחמת ההתשה התעורר צורך ניכר בצלפים, עקב הופעתם של "הקופים" - צלפים מצרים שנתלו מעצים וגרמו לאבידות במעוזים על קו בר לב. בשל הזנחת הצליפה, צה"ל נאלץ לגייס קלעים ספורטיביים על מנת להשלים את מכסת הצלפים הדרושה.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוחלט בצה"ל לבצע שידוד מערכות בכל הנוגע לצליפה, על מנת לשפר תחום זה שסבל מהזנחה רבה. תורת הלחימה (שיטת הפעלת הצלפים) ומערך ההדרכה נכתבו מחדש. בנוסף, נוצר בצה"ל מקצוע חדש בשם קלע סער, שנועד לפעול בפער שבין רובאי רגיל לבין צלף מקצועי ובכך להשלים את יכולת הקליעה של יחידת החי"ר. רובי הצלפים השונים שהיו בשירות, ביניהם רובה הM-14, הוחלפו ברובה בריחי רמינגטון M-24 (רובה הצלפים הסטנדרטי של צבא ארצות הברית). לצד רובי ה-M24 נכנסו לשירות גם רובי בארט M82A1 בקליבר 0.5 אינץ' לירי נגד מטרות קשות ורובה SR-25 לירי מהיר בטווחים בינוניים.
בשנת 2008, בעקבות תהליך הפקת לקחים, התקבלה בזרוע היבשה החלטה לבצע שורה של שינויים במערך הצליפה של צה"ל[1]:
- בחינת פעילות צה"ל במלחמת לבנון השנייה והפעילות המבצעית הממושכת ברצועת בעזה (לפני ואחרי המלחמה) הביאה למסקנה שיכולות הצלפים לא מוצו באופן מיטבי בשל חוסר מודעות של מפקדי הכוחות הלוחמים. לפיכך הוחלט ליזום פעילות הסברתית להגברת מודעות המפקדים בצה"ל ליכולות הצלפים. כמו כן, הוחלט לקיים הכשרה למפקדי צוותי צליפה שתתמקד בשיטות הפעלת הצלפים.
- שיטת העבודה בפעילות מבצעית הוחלפה לשיטה המקובלת-עבודה בצמדים של יורה ומאתר (כאשר המאתר הוא צלף ותיק שבנוסף לתפקודו כמאתר, הוא חונך את הצלף המתלמד). ההוראות שונו כך שלצלפים בתנועה יותר לשאת נשק נוסף מלבד רובה הצליפה.
- מדור הצלפים הוכרז כמוקד ידע לאומי בתחום הצליפה-מלבד האימונים וההכשרות לצלפים בסדיר, במילואים וביחידות המיוחדות, המדור החל לקיים הכשרות ליחידות משטרת ישראל, גופי מודיעין ומשלחות מצבאות זרים.
- מעבר לרובה הצליפה אוהד לצד הרמינגטון M-24 וה-SR-25, והוצאת הבארט ממערך הצליפה.
- הכשרת הצלפים הוארכה ל-5 שבועות במטרה לאפשר הכללתם של תכנים ערכיים בהכשרה וכן לאפשר התנסות בפעילות מבצעית. כמו כן, הוחלט לפשט את המבדקים המתמטיים בשלב האיתור.
- הקמת מחלקות מחזוריות בגדודי החי"ר גרמה לגידול במספר הצלפים בצה"ל. בעקבות גידול זה, הוחלט לקיים קורס פיקוד חדש וכן לשלב באופן שגרתי מש"קי צליפה בפעילות מבצעית (עד להחלטה זו שולבו מש"קים ומדריכים באופן ספונטני). הצעד האחרון תורם לשיפור בקיאות הסגל בתכני ההדרכה וחיבור התכנים לתנאי המציאות.
כאמור, כיום עיקר ההדרכה בנושאי צליפה נעשית בבית הספר לקליעה וצליפה צבאית שבמתקן אדם.
[עריכה] הצליפה במשטרת ישראל
משטרת ישראל והימ"מ מפעילות גם הם צלפים. צלפי המשטרה חמושים ברובי רמינגטון 700P ורובי M-16 שהותאמו לצליפה. במשך עשרות שנים הפעיל המשמר האזרחי יחידה של צלפים מתנדבים. הללו השתמשו ברובים שונים, החל מM1 קרבין עם כוונת טלסקופית עבור במאוזר K98 וכלה ברמינגטון 700P. ב-20 באוגוסט 2007 נסגרה יחידת צלפי המשא"ז האחרונה בחיפה.
[עריכה] מקצועות הצליפה
[עריכה] סוגי צלפים
כיום מקובל להבחין בצבא בין:
- קלע (Designated Marksman)- אחד או יותר במחלקה (במחלקה צה"לית סטנדרטית- בין ארבעה לשישה), היורה לטווחים רגילים (עד 300 מ') ומתמקד במטרות איכותיות ומזדמנות.
- צלף חי"ר (Sniper) - אחד או יותר בפלוגה היורה למטרות קבועות מראש.
- צלף יח' מיוחדות - זוכה לאימון מתאים ויורה למטרות מתאימות.
צלף של המשטרה נקרא Sharpshooter. בדרך כלל, צלפים של המשטרה משתמשים ברובים שונים מאלה של הצבא ומתאמנים באופן שונה, מאחר והתפקידים שלהם שונים מאוד (צלף משטרה חייב להיות מאוד מדויק ובדרך כלל לא צריך להסוות את עצמו כמה ימים בשטח או לאכן לעצמו מטרות).
[עריכה] צלף ומאתר
צלפים כמעט תמיד עובדים בזוגות, ויש חלוקה של תפקידים: צלף (Sniper) וצופה/מאתר (Spotter). תפקיד הצופה הוא חשוב מאוד וכולל מספר תפקידים:
- חיפוי על הצלף והגנה עליו באמצעות ירי בטווח קצר ובינוני.
- סריקת השטח ואיכון מטרות לצלף.
- הצופה מחשב לצלף את המטרה, המרחק, היסטים ועוד. זאת על מנת שהצלף יהיה עסוק רק במה שקשור לירייה עצמה, כדי לבצע ירי בדיוק מקסימלי.
צופה הוא גם צלף, לשניהם אותה הכשרה, שכן צופה חייב להכיר את עבודת הצלף כדי לתת לו את הנתונים המתאימים בזמן הנכון. הצופה מצויד בדרך כלל במשקפת תואמת לכוונת של הצלף, וכן ברובה סער ואקדח להגנה עצמית. לעתים הצופה חמוש ברובה קלעים (כגון SR-25 או רוס"ר בתצורת קליעה) המאפשר לו להשלים את יכולותיו של הצלף, שבדרך כלל חמוש ברובה בריחי ארוך טווח (בצה"ל מדובר ברובי רמינגטון M-24 או בבארט M82A1).
בנוסף לקליעה מדויקת, הן הצופה והן הצלף משמשים גם כתצפיתנים שמעבירים מודיעין חזותי ומודיעין טקטי על תנועת האויב והמטרות.
[עריכה] אימוני הצלף
אימון טוב הוא בעל חשיבות רבה עבור צלפים. אימונים טובים יכולים לפצות על ציוד לא טוב. המטרה הראשונית היא להכשיר את הצלף כך שיוכל לקלוע למעגל בגודל 30 ס"מ ממרחק של 300 מטר, ללא תלות בתנאי מזג אוויר או זווית ירי.
את הצלפים מכשירים במשך מספר חודשים בירי יומיומי, בטווחים שונים, בזוויות שונות, במזג אוויר שונה, ובמיוחד ברוחות. בנוסף לזאת, צלף חייב להיות מסוגל להרוג אדם שהוא רואה דרך הכוונת, ובמקביל לראות את אותו האדם "מחוץ לכוונת".
המרחק מהמטרה מדוד או מוערך בצורה מדויקת, במקרה של טווחים ארוכים סטיית הכדור מחושבת והכוונת מותאמת לכך.
[עריכה] צלפים מחוץ למלחמה
צליפה היא דרך לרצח, הדבר נפוץ מאוד בארצות הברית. פושעים יורים מבניינים גבוהים וממגדלים. בארצות הברית היו כמה אירועים מפורסמים של צליפות ביניהם ההתנקשות בנשיא קנדי ב-1963 וצלף סידרתי שפעל באזור וושינגטון ב-2002.
גם טרוריסטים משתמשים בצליפה, כפי שקרה בצפון אירלנד פעמים רבות.
כמו כן, היחידות המיוחדות של כוחות המשטרה בכל העולם (כדוגמת ה-SWAT או הימ"מ) מעסיקות צלפים, בייחוד בשביל לטפל במצב של בני ערובה או לנטרל חמושים מסוכנים מרחוק. אולם לעתים נדירות מופעלים צלפים גם במקרים של הפרות סדר חמורות במיוחד, כמו למשל באירועי אוקטובר.
בנוסף, מקצוע הצליפה קיים גם כספורט של קליעה למטרה וציד של חיות, בעיקר בארצות הברית, בה קיימת תרבות נשק מפותחת.
[עריכה] ציוד צליפה
הציוד של הצלף כולל רובה צלפים, כוונת טלסקופית, תחמושת, ציוד עזר לרובה (כגון חצובה), ערכה לטיפול ברובה, חליפת הסוואה ואמצעי השרדות בשטח.
להלן פירוט קצר על כל אמצעי:
- רובה צלפים - רובה שתוכנן במיוחד לשמש לקליעה מדויקת במטרות רחוקות. רובה זה כבד ויקר יותר מרובים אחרים על מנת להגביר את היציבות והדיוק של הרובה ובדרך כלל הוא בריחי או חצי-אוטומטי. רובים שונים יכולים לשמש לקליעה מדויקת, אך הרובים הייעודיים מתאימים הרבה יותר לצליפה, לעומת רובי סער או רובים מן השורה שהוסבו באופן פשטני.
- כוונת טלסקופית - כוונת שבה טלסקופ קטן המגדילה את המטרה ובכך מאפשרת לצלף לראות את הפרטים הקטנים מטווח רחוק ולכוון באופן מדויק יותר. בתוך הכוונת הטלסקופית ישנו "צלב" המשורטט על עדשה והמכוון נעשה באמצעות הצבת מרכז הצלב על מרכז המטרה. לאורך קווי הצלב משורטטות שנתות קטנות המאפשרות לצלף למדוד סטייה ומרחקים (השנתות הן בגודל יחידה זוויתית של 0.1 - 1 דקת קשת).
- תחמושת - קליעים המותאמים במיוחד לצליפה. כאשר הדרישה היא שסטיית הקליעים תהיה פחותה בטווחים גדולים ישנה העדפה לקליעים כבדים יותר (אינרציה גדולה יותר סביב ציר הסיבוב-יציבות משופרת לאורך קו מעוף הקליע).
- אמצעי עזר לרובה:
- חצובה "דורגל" - התקן המורכב מ-2 או 3 רגליים שעליו משעינים את החלק הקדמי של הרובה. החצובה מגבירה את היציבות ומקלה את העומס על הצלף מאחר והיא נושאת חלק ממשקלו הרב של הרובה והכוונת הטלסקופית.
- קת מתכוונת - על מנת להקנות מצב ירי (תנוחה) טוב, נוח ומתאים ליורה שמשתמש בו.
- ערכה לטיפול ברובה - ערכה בה נארז הרובה על מנת להגן עליו ועל הכוונת הטלסקופית ממפגעים סביבתיים ופגיעה פיזית בזמן שהוא לא בשימוש וכן מכילה כלי ניקוי ואמצעים לתחזוקה שוטפת של הרובה.
- אמצעי הסוואה - נועדו להסוות את הצלף בשטח.
- חליפת "גילי" Guille Suit - חליפה בצבעי יער ובה משובצים חלקי צמחים ועלים - נועדה להסוות את הצלף ביער.
- רשתות הסוואה.
- צבעי הסוואה.
- עזרים לצלף
[עריכה] רובי צלפים
-
ערך מורחב – רובה צלפים
רובה צלפים הוא רובה מחורק-קנה (rifle) שייעודו הוא קליעה מדויקת במטרות מרוחקות וקרובות כאחד. רובה הצלפים הוא נשקו הייעודי של הצלף - חייל או שוטר המאומן בקליעה מדויקת.
בגלל הדגש על דיוק רב בקליעה, רובי הצלפים מיוצרים באופן מיוחד ומורכבים באופן ידני. כתוצאה מהדרישה לדיוק ויציבות רובה הצלפים בדרך כלל כבד ויקר יותר מרובים אחרים. רובה הצלפים בדרך כלל כולל קנה ארוך וכבד על מנת להגביר את היציבות והדיוק של הרובה, לעתים נעשה שימוש גם ב"קנה צף" - קנה שמחובר לרובה רק בנקודה אחת וזאת על מנת להמעיט ככל האפשר את תנודות הקנה בעת הירי כתוצאה מרעידות ידי הצלף או מהרתע המופעל על הרובה. מנגנון הפעולה ברובי צלפים הוא בדרך כלל בריחי או חצי-אוטומטי. רובים שונים יכולים לשמש לקליעה מדויקת לטווחים בינוניים, אך רובי הצליפה היעודיים הרבה יותר מדויקים מאשר רובי סער או רובים מן השורה שהוסבו באופן פשטני.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אלכס אלירז, הצליפה הצבאית, הוצאת מערכות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר על צלפים וצליפה (מנוהל על ידי צלף מקצועי, לשעבר בצבא ארצות הברית והיום במשטרה)
- רובי צלפים
- כיצד צלף עובד? (באתר HowStuffWorks)
