סנט (מוזיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרף המציג את חלקות הסנט

סנט היא היחידה המקובלת ביותר להשוואה בין מרווחים מוזיקליים וייצוגם. הסנט היא יחידת מדידה הנובעת מחלוקה לוגריתמית של חצי הטון המושווה ל-100 חלקים שווים. 1200 סנטים שווים לאוקטבה אחת ו-100 סנט שווים לחצי טון בכוונון מושווה.

הנוסחה המשמשת לחישוב סנטים של כל מרווח שהוא היא: cents=\ log_2 r*1200 כאשר r מסמל את יחס התדירויות בין הצלילים.

אם ידועות התדירויות של שני תווים (a,b), ניתן לחשב את הפרש הסנטים ביניהם (n) לפי הנוסחה הבאה:

n = 1200 \log_2 \left( \frac{a}{b} \right) \approx 3986 \log_{10} \left( \frac{a}{b} \right)


בדומה לכך, אם ידועה תדירותו של תו אחד (b) וגודל המרווח בסנטים (n) בינו לבין תדירות התו השני (a), הרי שניתן לחשב כי:

a = b \times 2 ^ \frac{n}{1200}


יחידת הסנט הומצאה על ידי אלכסנדר ג'ון אליס (Alexander john Ellis) בהסתמך על שיטתו של דה פרוני לחישוב חצאי טון "לוגריתמים אקוסטיים". השיטה פורסמה בתרגומו של אליס לספרו של הלמהולץ- "On the Sensations of Tone" בשנת 1875.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]