ע'זאלה עליזאדה
 | |
| לידה |
17 בפברואר 1947 משהד |
|---|---|
| התאבדה |
8 באפריל 1996 (בגיל 49) ראמסר |
| מדינה | איראן |
| מקום קבורה | כרג' |
| פעילות בולטת | סופרת, פעילה חברתית |
| השכלה |
אוניברסיטת טהראן  |
| בן או בת זוג |
Bijan Elahi |
  | |
פאטמה "ע'זאלה" עליזאדה הראתי (בפרסית: فاطمه غزاله علیزاده هراتى; 17 בפברואר 1947 – 8 באפריל 1996) הייתה סופרת איראנית שהתפרסמה בזכות הנובלות והסיפורים הקצרים שחיברה. היא שייכת לדור השני של סופרות איראניות שהחלו את פעילותן בשנות ה-70 של המאה העשרים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עליזאדה נולדה במשהד למשפחה מבוססת ובעלת נטיות ספרותיות: אימה, מוניר א-סאדאת סיידי, הייתה בעצמה משוררת וסופרת מוערכת. כבר מילדותה בחרה עליזאדה להיות צמחונית, לאחר שראתה כיצד שוחטים כבשים לטקס דתי. היא סיימה את בית הספר התיכון במשהד, והחלה ללמוד משפטים מדעי המדינה באוניברסיטת טהראן. לאחר סיום לימודים אלה, נסעה עליזאדה לצרפת, שם למדה בסורבון פילוסופיה וקולנוע. לאחר מותו של אביה היא חזרה לאיראן בלי לסיים את הלימודים.[1]
עליזאדה הייתה מהראשונים להצטרף לארגון הסופרים האיראניים "כאנון-י נויסנדגאן-י איראן" (הוקם ב-1968) והייתה פעילה למען חופש הביטוי ונגד הצזורה.[2] בשנת 1994, עליזאדה הייתה בין החותמים על העצומה בעד חופש הביטוי והדיבור "אנחנו הסופרים".
עליזאדה התחתנה עם בּיזַ'ן אִלַהי שיראזי; לשניים יש בת אחת. לאחר שהתגרשו, התחתנה עליזאדה עם מוחמד רזא נט'אם שהידי. בנוסף לבתה הביולוגית, אימצה עליזאדה שתי בנות נוספות, ניצולות רעידת האדמה הגדולה בקזווין בשנת 1962.
עליזאדה ניסתה לשים קץ לחייה פעמיים, ולאחר שלוש שנים של מאבק במחלת הסרטן היא התאבדה בתלייה ביער בראמסר. היא נקברה בבית הקברות אמאמזאדה טאהר בכרג'.
יצירות שלה תורגמו לאנגלית על ידי רוזה ג'מאלי.
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עליזאדה כתבה מספר נובלות וקובצי סיפורים קצרים. למרות פעילותה בנושאים חברתיים ואזרחיים, כתיבתה של עליזאדה אינה פוליטית במובהק, אלא עוסקת בפן האישי ובהיבטים האמנותיים של הסובב אותה.
מבחר מכתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1976 - אחרי הקיץ (בעד אז תאבּסתאן)
- 1977 - המסע הבלתי-עביר (סַפַר-י נאגׂדַ'שְתני)
- 1984 - שני מבטים (דו מנט'רה)
- 1991 - בית האדריסים (ח'אנה-י אדריסי-הא)
- 1994 - הצומת (צ'האר-ראהּ)
- 1999 - לילות טהראן (שבּ-הא-י תהראן)
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותה, בשנת 1999, זכתה עליזאדה בפרס "עט הזהב" מטעם כתב העת הספרותי גדרון עבור הסיפור "אי" (ג'זירה) שהתפרסם בקובץ הצומת. באותה שנה הייתה גם כלת הפרס "עשרים שנות כתיבה" מטעם המשרד לתרבות והדרכה עבור הספר בית האדריסים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ḥasan Mirʿābedini, “ALIZADEH, Ghazaleh,” Encyclopædia Iranica, s.v.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ḥasan Mirʿābedini, “ALIZADEH, Ghazaleh,” Encyclopædia Iranica, s.v.
- ^ Ahmad Karimi Hakkak, “Protest and Perish: A History of the Writers’ Association of Iran,” Iranian Studies 18 (1985): 189-229, esp. p. 185.