עמעם (חשמל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

עמעם (דימר) הוא מתקן המאפשר שינוי של עוצמת ההארה של גופי תאורה. העמעם מעלה או מוריד את מתח ה-RMS המגיע לנורה, ומכאן שולט בהספק החשמלי הממוצע לנורה, ובעוצמת התאורה.

קיימים עמעמים במגוון גדלים - החל ברכיב חשמלי, בגודל של מתג תאורה לשימוש ביתי, וכלה במכשירים להספק גבוה, המשמשים באולמות או בחוץ (למשל לתאורה בתיאטרון או להארה דקורטיבית של בניינים בלילה). עמעמים לשימוש ביתי נשלטים לרוב באופן ישיר (ידני), אם כי קיימות גם מערכות בשליטה מרחוק (למשל X10). עמעמים מקצועיים נשלטים בדרך כלל באמצעות מערכות בקרה דיגיטליות (כגון DMX512-A).

עמעמים משמשים במקום נגדים משתנים לטובת שליטה על עוצמת אור, בגלל הנצילות החשמלית הגבוהה שלהם. בעוד שנגד משתנה מאבד אנרגיה בצורת חום (נצילות נמוכה עד 0.5), העמעם ממתג (מכבה ומדליק לסירוגין) את האנרגיה העוברת דרכו, ויכול תאורטית להגיע לנצילות הקרובה ל-1.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד העמעמים הראשונים היה ה-"Safety Dimmer", שיוצר ב-1890 על ידי הממציא האמריקאי גרנויל וודס (Granville Woods). עמעמים שהיו קיימים קודם לכן היו בלתי אמינים ונטו להישרף.

בראשית הדרך היו העמעמים נשלטים ידנית על ידי מתגים גדולים, באופן שחייב מעבר של מלוא ההספק החשמלי דרך גוף העמעם - מה שלא תמיד היה נוח ולעתים היה אף מסוכן, במיוחד בעמעמים של ערוצים רבים בהספק גבוה, למשל בדיסקוטקים או תיאטראות. עם התחלת השימוש בעמעמים מבוססי טרנזיסטור נכנסו לשוק מערכות אנלוגיות לשליטה-מרחוק (בדרך כלל בתקן 0-10V). חוט השליטה במערכות אלה היה דק יותר מאשר קווי ההספק במערכות הקודמות, ובהתאם עברו זרמים והספקים נמוכים יותר ומסוכנים פחות. גם אז, כל עמעם השתמש בחוט נפרד, מה שהצריך סלילת כבלים רבים לעמדות בקרה של התאורה. מערכות מודרניות משתמשות בפרוטוקולי בקרה דיגיטליים (למשל DMX) לשליטה במספר רב של עמעמים וציוד נוסף באמצעות כבל יחיד.

ב-1961 המציא ג'ואל ספירה (Joel Spira), מייסד חברת "Lutron Electronics", את העמעם הראשון המבוסס על התקן מצב-מוצק. עמעם זה היה מבוסס על מיתוג הזרם (כיבוי והדלקה) בתדר 120 הרץ (פעמיים תדר רשת החשמל בארצות הברית), שהיה חסכוני באנרגיה וניתן היה להתקינו בשקע סטנדרטי של מתג בקיר.