נורת להט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של נורת להט
נורת להט דולקת

נורת להט היא סוג של נורה חשמלית.

נורת ליבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורת נרנסט

עיקרון הפעולה של נורת הליבון הודגם לראשונה על ידי וורן דה לה רו בשנת 1840, כאשר חימם חוט להט עשוי פלטינה בתוך מכל ואקום. בשנים 1860-1880 ניסו חוקרים רבים לפתח את נורת הליבון - לא פחות מ-22 ממציאים הציגו נורת ליבון פועלת במהלך שנים אלו. למרות זאת, המצאת נורת הליבון החשמלית מיוחסת פעמים רבות לתומאס אלווה אדיסון (1879), שאכן תרם תרומה נכבדת לפיתוחה ובמיוחד לשיווקה ואף רשם עליה פטנט. בנורות הליבון הראשונות נעשה שימוש בחוט להט מפחמן שהותקן בתוך מכל זכוכית ובו ואקום, על מנת למנוע את שריפת חוט הלהט.

בשנת 1897 פיתח הכימאי הגרמני וחתן פרס נובל לכימיה ולטר נרנסט נורת להט בעלת חוט להט מחומר קרמי. נורה זו הייתה יעילה פי שניים והפיצה אור בהיר יותר מהנורה בעלת חוט להט מפחם. נורות נרנסט יוצרו באירופה על ידי חברת AEG ובארצות הברית על ידי ג'ורג' וסטינגהאוס יריבו של אדיסון, בחברת Nernst Lamp Company.

בשנת 1905 פיתח ויליאם דיוויד קולידג' חוט להט עשוי טונגסטן. אירווינג לאנגמיור גילה כי מילוי השפופרת בגז אציל מאריך את חיי הנורה בצורה משמעותית - גז אציל אינו מגיב כימית עם חומרים אחרים, ובפרט הוא אינו מגיב עם חוט הלהט. לכן, החל משנת 1925 מולאו נורות הליבון בגז אינרטי (גז שאינו מגיב עם החוט), בדרך כלל ארגון או חנקן.

שריפת נורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שבחוט הלהט עובר זרם חשמלי ומתחמם, מתנדפים אטומים של הטונגסטן עקב הטמפרטורה שלו (ומתעבים על פני הזכוכית). תהליך זה מקטין את העובי של חוט הלהט ומגדיל את ההתנגדות החשמלית שלו. עם חלוף הזמן, במקום שבו החוט דק יחסית, עקב ההתנגדות הגבוהה יותר, עולה יותר הטמפרטורה המקומית ואז קצב הנידוף המקומי גדל. בסופו של דבר החוט ניתך ומתנתק והנורה מסיימת בכך את חייה (בלשון העם "נורה שרופה").

נצילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהקרינה הנפלטת מנורת ליבון היא בקירוב קרינת גוף שחור (שהטמפרטורה שלו היא בין 2000 ל-3000 קלווין), רובה הגדול היא באורכי גל שאינם נראים לעין. לכן הנצילות האורית של נורת ליבון היא נמוכה מאד, עד כדי 15-8 לומן לוואט. רק אחוזים בודדים מהאנרגיה החשמלית המושקעת בחימום חוט הלהט לטמפרטורה גבוהה הופכת לאור, ואילו שאר האנרגיה הופכת לחום. אורך חיי נורת ליבון הוא כ-1,000 שעות הדלקה. הניצולת של נורות ליבון עולה ביחס ישר להספק.

ערכי נצילות אורית של נורת ליבון:

  • 40 ואט - 415 לומן כלומר 10.4 לומן לואט.
  • 60 ואט - 710 לומן כלומר 11.8 לומן לואט.
  • 75 ואט - 940 לומן כלומר 12.5 לומן לואט.
  • 100 ואט - 1340 לומן כלומר 13.4 לומן לואט.

מכאן שעדיף להשתמש בנורה אחת של 100W מאשר בשתיים של 50W (בהנחה שהן באותו מקום).

הנצילות האורית המוצגת כאן היא ביחידות של לומן לוואט, אך לעתים משתמשים גם בהגדרת נצילות חסרת יחידות. על פי ההגדרה חסרת היחידות, הנצילות מודדת את היחס בין האנרגיה השימושית לתאורה לכלל צריכת האנרגיה של הנורה (האחוזים הבודדים שהוזכרו כמאפיינים נורות להט).

איסור מכירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל היות נורת הליבון אמצעי תאורה עם יעילות נמוכה, נאסרה במספר מדינות (כולל ישראל) מכירת נורות אלו. במספר מדינות אף נקבעו בחקיקה מועדים להפסקת הייצור של נורות ליבון (אוסטרליה לדוגמה).

החל מ-1 בינואר 2012 נאסרה בישראל מכירת נורות הלוגן או ליבון בעוצמה של מעל 60 וואט, שהדירוג האנרגטי שלהן נמוך מ-C. כמו כן, אסור לייצר אותן לשימוש בארץ או לייבא אותן.

קונספירציית הנורה החשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט תיעודי שנקרא "קונספירציית הנורה החשמלית: הסיפור שלא סופר על ההשבתה המתוכננת" נטען, כי החלטה משותפת של יצרני הנורות החשמליות הביאה ל"השבתה מתוכננת" של הנורה תוך זמן שימוש קבוע שקצר בהרבה מזה שיכול היה להיות לה על פי הטכנולוגיה הקיימת, כדי לכפות על הצרכן לרכוש נורות חדשות תוך פרקי זמן קצרים יחסית. בסרט נטען, כי הנורה המודרנית מיועדת לפעול כ-1,000 שעות אולם כבר הנורה החשמלית הראשונה של אדיסון בסוף המאה ה-19 פעלה זמן ממושך יותר, 1,500 שעות ברציפות, ואילו מאוחר יותר פעלו נורות במשך כ-2,500 שעות. לפי הסרט, בשנת 1924 הוקם בז'נבה קרטל של התאגידים הגדולים בעולם המייצרים נורות, שאחת מהחלטותיו הראשונות הייתה זמן הפעולה של 1,000 שעות עבור נורה חשמלית פשוטה‏[1][2]. כדוגמה ל"השבתה מתוכננת", מוזכרת פעמים רבות נורת ליבון מסוימת שכינויה "נורת המאה" (Centennial Light), הנמצאת בשימוש כמעט רצוף, לפחות 110 שנים, בתחנת הכיבוי בעיר ליוורמור שבקליפורניה.

נורת הלוגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורת הלוגן

נורת הלוגן היא גרסה משופרת של נורת ליבון. בנוסף למרכיבים של נורת ליבון מוסיפים לה כמות קטנה של יסוד ממשפחת ההלוגן: יוד, ברום ולעתים רחוקות, כלור. הוספת ההלוגן גורמת לתגובות כימיות עם הטונגסטן המתנדף ומחזירה אותו לחוט הלהט. בועת הזכוכית עשויה קוורץ אשר אינו מתרכך בטמפרטורה הגבוהה שיוצר חוט הלהט בנורה זו. האור שלה לבן יותר מזה של נורת הליבון הרגילה (שיא הספקטרום שלה קרוב יותר לתחום הנראה ופחות אנרגיה משתחררת בתחום התת-אדום שהוא בלתי נראה) ולכן יש בה שיפור בנצילות לעומת נורת הליבון, 22-33 לומן לוואט, וכן אורך החיים שלה כפול. חסרונות של נורה זו: מחירה היקר, רגישותה למגע יד אדם היוצר כתמים קבועים במעטפת המנורה (יש להרכיבה ללא נגיעה ישירה בה) המקצרים את חייה ומגדילים את הסיכויים שלה להתפוצץ, הטמפרטורה הגבוהה שלה (כ־600 מעלות) דבר שעלול לגרום לדליקות, ונפיצותה בהספקים גבוהים שבזבזניים בצריכת חשמל, שרובו לא מנוצל לתאורה (לדוגמה: גוף תאורה המופנה לתקרה עם נורת הלוגן של 300W בסלון, יפיק פחות אור מאשר נורת ליבון רגילה חשופה של 100W).

נורת להט בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייקון של אדם עם נורה המצביעה על גיבוש של רעיון חדש.

הנורה מסמלת גיבוש רעיון הנובע מתהליך חשיבה.

נורת להט באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנורות הלהט יש ביטוי באומנות. לדוגמה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורת להט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קונספירציית הנורה החשמלית, באתר וואלה - YES דוקו
  2. ^ השבתה מתוכננת – קונספירציית הנורה החשמלית, באתר אמת אחרת, 24 באוגוסט 2011 (30 בספטמבר 2012)