עת הדעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עת הדעת הינו מיזם חינוכי חברתי ישראלי המציע פלטפורמה דיגיטלית להוראה ולימוד בעידן הדיגיטלי ופועל בבתי-ספר יסודיים ברחבי ישראל. התוכנית פותחה בישראל בתמיכת שמואל מיתר ומוריס קהאן, שהיו ממקימי חברת התוכנה אמדוקס, וכוללת כיסוי מלא של מקצועות הליבה (עברית, אנגלית, מתמטיקה ומדעים) לכיתות ד' ה' ו-ו', לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך.

תוכנית עת הדעת מבוססת על פלטפורמה דיגיטלית המאפשרת למורה לנהל שיעור בתחום דעת כלשהו, בעזרת טכנולוגיה הכוללת מחשבים אישיים (או טאבלטים) לכל תלמיד, וכן מחשב ומקרן למורה. החברה הוקמה על ידי ד"ר דובי וייס, הפדגוג הראשי של "עת הדעת" ואריק יפעת. בשנים 2008 - 2012 ניהל את החברה ד"ר יוסי בן-דב, והיום משמש משה אגרט כמנכ"ל.

פעילות המיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עת הדעת" פועלת בלמעלה מ - 160 בתי-ספר יסודיים ברחבי ישראל, החל ממועצה אזורית תמר והיישוב נאות הכיכר בדרום ועד למועצה אזורית מטה אשר ומועצה אזורית גולן בצפון. בתוכנית משתתפים כ - 18,000 תלמידים וכ - 1200 מורים המלמדים את מקצועות תוכנית הליבה. התכנים של "עת הדעת" הם אינטראקטיביים, עשירים במשאבי מדיה דיגיטלית ומהווים חלק עיקרי בתוכנית התקשוב הלאומית של משרד החינוך.‏[1]. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר החינוך גדעון סער, ביקרו בבית-ספר "מודיעים" בשכונת התקווה כדי לעמוד מקרוב על יתרונות הלימוד בעזרת תוכנית "עת הדעת".

"עת הדעת" - Time To Know פועלת גם במספר ארצות בחו"ל ובמיוחד בארצות הברית, בדרום קוריאה ובצרפת, וכן עוסקת בפיתוח עסקי במדינות נוספות: סינגפור, הולנד, דרום אמריקה ועוד. בארצות הברית חתמה חברת Time To Know חוזה הפצה בלעדי עם ענקית ספרי הלימוד McGraw-Hill Education‏[2] ובצרפת נחתם הסכם הפצה עם ההוצאה לאור Editis.

התפיסה הפדגוגית של עת-הדעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה הפדגוגית של "עת-הדעת" באה לתת מענה לבעיות המרכזיות הניצבות בפני המורה:

1. השונות בכיתה - המחקרים מציינים לפחות ארבע רמות קוגניטיביות בכיתה. הדבר מקשה על המורה היחיד לתת מענה לשלושים תלמידים ומעלה!

2. אי רלוונטיות של ההוראה המסורתית (פרונטלית ומבוססת לוח וגיר) המתקשה ביצירת הבניית ידע משמעותית. התלמידים של היום, המוקפים בעולם אינטראקטיבי, חשים ריחוק רב ושעמום מסביבת הלימוד הקפואה בזמן.

3. חוסר בנתוני הערכה וקושי במעקב אחר מצב כל תלמיד ותלמיד על מנת לספק מענה הולם לכישוריו ולקצב התקדמותו.

4. פער גדול בין ההתנהלות בכיתה המבוססת על הרצאת לוח וגיר לבין הצורך להכין את התלמידים למאה ה-21 שבה יש לרכוש אוריינות דיגיטלית, חשיבה ביקורתית, כישורי תקשורת ועבודת צוות.

על אף שפיאז'ה, לב ויגוצקי וממשיכי דרכם הצביעו מזמן על כך שלמידה משמעותית אינה תהליך שבו המורה שופך את הידע למוחו של התלמיד הפסיבי אלא תהליך שבו התלמיד מעורב, יוצר משמעות, משוחח ומבנה ידע – מתקשות מערכות החינוך בארץ ובעולם ליצור למידה משמעותית בכיתות. אחת הסיבות לכך נעוצה בעובדה שהתלמידים במאה ה-21 לומדים על-פי מודל בית-ספרי שפותח לפני כ-200 שנה בתקופת המהפכה התעשייתית לצורך הכשרה סטנדרטית ויעילה של פועלים. מטרות החינוך והאקלים החברתי השתנו מאז מהותית, אך הסביבה והשיטה הבית-ספרית נותרו כמות שהיו מבלי שניתנו למורה כלים להתמודד עם המציאות החדשה וקשייה. מצב זה הוא אחד הגורמים המרכזיים המביא לא רק לירידה בהישגים הלימודיים אלא ללמידה מנוכרת ונטולת הנאה.

מנקודה זו ומתוך הבנה עמוקה של הצורך הן של המורים והן של התלמידים, עוצב המודל החינוכי הייחודי של עת-הדעת. מודל זה, המציג כאמור פתרון טכנולוגי-מערכתי שלם, מורכב מן האלמנטים הבאים:

• תשתית מחשבים ותקשורת הכוללת מחשב למורה ונגישות למחשב נייד לכל תלמיד בזמן השיעור ואחריו.

• מערכת תוכנה למורה, המאפשרת תכנון וניהול של תהליכי הוראה, למידה והערכה. המערכת מסייעת למורה לתכנן שיעור, לנהל שיעור, ולעקוב אחר ביצועי הלומד תוך קבלת דיווח ומשוב מיידי וארוך טווח.

• מאגר תכנים דיגיטליים אינטראקטיביים, המקדמים למידה משמעותית ומספקים מענה דיפרנציאלי למגוון היכולות והצרכים של הלומדים.

• תפיסה מערכתית להטמעה בבתי הספר כולל הדרכה ותמיכה למורים.

החיבור בין מחשבים לחינוך ב-40 שנים האחרונות היה חיבור חלקי ומינורי, אשר קרה ברובו מחוץ לתהליך הליבה הכיתתי. עת-הדעת הכניסה את טכנולוגית המחשב לתוך כיתת הלימוד באופן כזה שהמורה מוביל את תהליך הלמידה. אין מדובר כאן במעבדת מחשבים שבה התלמידים יושבים שעתיים בשבוע עם אוזניות ועוברים על רצף של לומדות שבאות להחליף את המורה. אין מדובר כאן רק בלוח-אינטראקטיבי שמאפשר למורה להציג מידע בצורה אטרקטיבית, אך ממשיך להשאיר את התלמידים פסיביים. מדובר כאן על תכנים אינטראקטיביים וכלים טכנולוגים השזורים באופן שיטתי והוליסטי ברצף ההוראה, הלמידה וההערכה הכיתתיים תוך כיסוי של תוכנית הלימודים של משרד-החינוך במקצועות הליבה. למורה תפקיד מרכזי בסביבת עת-הדעת. המורה יוצר עם סביבה טכנולוגית זו שותפות, שבה המחשב מבצע תפקידים כגון המחשה, הפעלת התלמיד, ואגירת ידע ותקשורת בעוד שהמורה מוביל את מהלך ההוראה, מקבל החלטות מבוססות על דו"חות הערכה ומתפנה לשבת עם קבוצות קטנות של תלמידים.

השותפות הייחודית שבין המורה לטכנולוגיה העומדת בבסיסה של סביבת עת-הדעת מצליחה לחולל בכיתות למידה משמעותית, הנוצרת כתוצאה מסינרגיה בין 3 אלמנטים: למידה פעילה שבה הידע נבנה ומתורגל בהכוונת המורה, למידה שיתופית היוצרת אינטראקציות חברתיות ולמידה אדפטיבית המאפשרת לכל תלמיד למצות את פוטנציאל המצוינות האישי שלו תוך מתן מענה לשונות הטבעית הקיימת בכיתה. המודל הטכנו-פדגוגי של עת-הדעת משלב בין שיח כיתתי בהנחיית המורה לבין למידת חקר ותרגול עצמאי של התלמיד (או קבוצת תלמידים). שיח כיתתי זה משמש גם הוא ככלי ללמידה דיפרנציאלית בהתאם לתפיסה של "הערכה לשם למידה" והלמידה הסוציו-קונסטרקטיביסטית. ע"פ הפרדיגמה של עת-הדעת יש למורה תפקיד מכריע ומרכזי כמוביל (Facilitator) של תהליכי הבניית ידע וביסוסם תוך שימוש בתכנים דיגיטאליים אינטראקטיביים וכלים טכנולוגים המאפשרים תקשורת, בקרה, דיון, מענה לדיפרנציאליות ומעקב. עת-הדעת מכוונת להקנות למורה שיטה, תכנים וכלים כדי לאפשר לו להיות מורה יותר טוב ולא רק לספק לו העשרה. למעשה מערכת עת-הדעת מסייעת למורה בכל ארבעת השלבים של מעגל התהיל"ה: תכנון השיעור, הוראת השיעור, למידת התלמידים והערכה. לאחר 6 שנים של הפעלת מערכת עת-הדעת בבתי-ספר בארץ ובחו"ל הצטברו עדויות מחקריות לכך שסביבת עת-הדעת יכולה להוות שיטה פדגוגית המקדמת את מגוון התלמידים ומביאה אותם להישגים לימודיים. התפיסה הפדגוגית של עת-הדעת פותחה על ידי ד"ר דובי וייס (המייסד הפדגוגי של החברה) וצוותו. תפיסה זו זכתה לציון לשבח על ידי ראש הממשלה.‏[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סימפוניה פדגוגית לכלים טכנולוגיים, דובי וייס, הד החינוך, אפריל 2010. [1]
  • Digital Teching Platform, Edited by Chris Dede and John Richards, Teachers College, Columbia University, New York, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]