רמת גן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רמת גן
Ramat Gan COA.png
Ramat Gan flag.png
עיריית רמת גן
עיריית רמת גן
שם בערבית رمات غان
מחוז תל אביב
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה ישראל זינגר
גובה ממוצע ‎5‏ מטר
תאריך ייסוד 1921
סוג יישוב עיר בעלת 100 - 200 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 148,396 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎-0.2%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 11,217 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 13,229 דונם
מיקום רמת גן
רמת גן
רמת גן
דירוג חברתי-כלכלי 7 מתוך 10
מדד ג'יני 0.4501
פרופיל רמת גן נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.ramat-gan.muni.il

רָמַת גַּן היא מהערים המרכזיות במחוז תל אביב בישראל. היא גובלת בערים תל אביב, קריית אונו, גבעתיים, גבעת שמואל ובני ברק. בשטחה נמצאים האצטדיון הלאומי, הפארק הלאומי, הספארי, אוניברסיטת בר-אילן, מרכז רפואי שיבא (תל השומר) ומתחם בורסת היהלומים.

שטח השיפוט של רמת גן הוא 13,229 דונם. היא הוקמה ב-1921 כמושבה חקלאית, הוכרה כמועצה מקומית ב-1926 והוכרזה כעיר בשנת 1950[1]. העיר חברה בארגון פורום ה-15, פורום הערים אשר אינן מקבלות מענקי פיתוח מהמדינה.

מיקום גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור שבו שוכנת רמת גן הוא חלק מאזור גבעות הנמוכות מ-100 מטר בשפלת פלשת, המשתרעות מנחלי האיילון והירקון ממערב ומצפון ועד לבקעת אונו במזרח. שטח רמת גן עצמו מאופיין בארבע גבעות בולטות מעל סביבתן שזכו לכינויים: הר אברהם (73 מטר) , הר שאול, הר הבנים וגבעת הארנבות. הבקעה שבין הר אברהם להר שאול זכתה לכינוי 'העמק' בפי ותיקי רמת גן. לאזור ראשוני זה המהווה את מרכז העיר היום נלווים השטח המישורי שבינו לבין נחל הירקון והרמה המצויה דרומית לו הידועה כרמת יצחק ('רמת גן ב').

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של רמת גן
חלוצים בסיום סלילת כביש בעיר, 1927

בעיר נמצאו שרידים ארכאולוגיים מתקופת הנחושת והברונזה, אך בהמשך, בזמן השלטון הערבי בארץ ישראל הדלדלה אוכלוסיית האזור לתקופה ארוכה. בתחילת המאה ה-18 עובתה אוכלוסיית האזור שבין הירקון לנחל אלכסנדר על ידי בני שבט אבו קישק שהגיעו מסיני, ולאחר 1830 על ידי פאלחים מצרים וסודנים שהביאו לארץ איברהים באשא ומוחמד עלי.

על אף הגידול באוכלוסייה, המקום שימש מקום מסתור לשודדי דרכים ונותר מסוכן עד לסוף המאה ה-18.

הקמת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההצעה היהודית הראשונה ליישוב העיר נעשתה בסוף המאה ה-19, במכתבו של יהושע שטמפפר ליואל משה סלומון, לאחר הכישלון הראשון של ההתיישבות בפתח תקווה.

אספת הייסוד של היזמים להקמת העיר נערכה בי"ד באייר תרע"ד 1914 בתל אביב, כאשר קבוצה מתושבי אחוזת בית בהנהגתו של ד"ר יהודה לייב מטמון-כהן, מייסדה של הגימנסיה הרצליה, החליטו להקים עיר כפרית המבוססת על עבודה עברית באזור זה. גורמים שונים עיכבו את יישומה של התוכנית עד לסיום מלחמת העולם הראשונה, בין השאר, כיוון, שבמהלך 1917, השטחים עליהם תוכננה להבנות העיר היו בקו החזית בין הכוחות העות'מאניים והבריטים.

עם ניצחון הבריטים וסיום המלחמה, חזרה הקבוצה לנסיונות להקים את העיר, ושינתה את שמה מעיר גנים לרמת גן. במרץ 1926 הוכר היישוב כמועצה מקומית על ידי הבריטים, וכשנתיים לאחר קום המדינה, בשנת 1950, הוכרה כעיר בישראל.

סמל רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בול עם סמל העיר רמת גן

סמל העיר אושר באופן רשמי בשנת 1958. הוא מורכב ממגן ירוק שבמרכזו מגן דוד ובתוכו המוטיבים הבאים, שאפיינו את העיר:

  • שבעה כוכבים סביב למגן הדוד - כשבע שעות העבודה בדגל ישראל שהציע הרצל
  • עץ תמר - משבעת המינים. מבטא את שורשיות העם בארצו
  • שמש - סמל לאור ולחום שבהם ארץ ישראל מבורכת וגם כשמש העולה על עם ישראל המתעורר בארצו
  • חומת לבנים בימין הסמל - סמל לתנופת הבנייה בעיר
  • עצים מעל החומה - מסמלים את פרדסי רמת גן ואת היותה עיר גנים
  • טנא עם גפנים ותפוזים במרכז מגן הדוד ומחרשה לרוחב הסמל - מסמלים את העבר החקלאי של העיר
  • ארובה משמאל - מסמלת את המפעלים שהוקמו בעיר בתחילת דרכה (עלית, למשל)

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]


לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים ברמת גן 148,396 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎-0.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 7 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 79.1%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 9,714 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[2]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק האחדות באוניברסיטת בר-אילן. ברקע בנייני אזור ההנדסה.
בית צבי, בית ספר למשחק ולאמנויות התיאטרון.

אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי ספר ממלכתיים

  • אביגור
  • ארנון
  • בן-גוריון
  • גבעולים
  • הבילויים
  • הגפן
  • הלל
  • המנחיל
  • המתמיד
  • ויצמן
  • זומר
  • חשמונאים
  • יהל"ם
  • מורדי הגטאות
  • מכל"ל
  • נטעים
  • ניצנים
  • עליות
  • ערמונים
  • עתיד
  • קורצ'אק
  • רמת אפעל
  • רמת חן

בתי ספר ממ"ד

  • אושא
  • נעם הרא"ה
  • מורשת משה
  • שלום

בתי ספר של החינוך העצמאי

  • חורב בנים (סניף ארלוזורוב)
  • חורב בנות (סניף "אבישי")
  • חורב לגיל הרך (סניף סירקין)
  • בנות חיל
  • בן איש חיל
  • נתיבות משה

בתי ספר לחינוך מיוחד

  • סביון
  • מתי"א

ישיבות

תנועות הנוער בעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנועת הצופים - שבט צופי רמת גן הוקם בשנת 1944 על ידי ותיקי העיר משה למלשטרייך ויוסף מרגולין. השבט ישב בעשרים וחמש השנים הראשונות לפעילותו בסמוך למיקום הנוכחי של בית צבי ועבר בשנת 1969 למשכן הקבע מצידו השני של הר הבנים ובו גם 'אוהל אהוד' אתר הנצחה לחללי השבט ע"ש אלחנני אהוד שנפל במלחמת יומה"כ. צופי העיר היו במשך עשורים חלק מהווי החיים בה ובשיאה מנתה תנועת הצופים בעיר מעל 5000 חניכים שחולקו בין שבטים שונים והיוותה הנהגה בפני עצמה בתנועת הצופים. עם הירידה בכוחן של תנועות הנוער נסוגה גם תנועת הצופים ומונה פחות מ-4000 חניכים ברחבי העיר המחולקים ל-7 שבטים: שבט רמת גן, שבט הירקון, שבט רמת חן, שבט רעים בקרית קריניצי, שבט השיקמה, שבט עלית ושבט אפעל.
  • תנועת בני עקיבא בעיר ולה ארבעה סניפים: סניף רמת חן ברחוב הרא"ה, סניף רמת עמידר ברחוב התפוצות, סניף מרום נווה (מר"ן) ברחוב בן אליעזר, וסניף ר"ג ברחוב רוקח מונה כ-700 חניכים.
  • תנועת הנוער העובד והלומד ולה שני קנים: הוותיק יותר בעיר ברחוב הרא"ה, קן קריית בורוכוב קיים בקן למעלה מ70 שנה והוא מונה כ150 חניכים וקן חדש "רמת גן-מרכז" ברחוב ארלוזורוב המונה כ80 חניכים.
  • תנועת מכבי צעיר ולה סניף ברמת עמידר המונה כ-14 חניכים
  • תנועת כנפיים של קרמבו - נכנסה לעיר בתשע"ד (2013) בבית מרתה, רמת השקמה הסניף מונה כ-80 חניכים וחונכים.
  • ארגון המש"צים (מדריכי של"ח צעירים) ולו אשכול המונה כ-100 חניכים

מקומות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאטרון היהלום
בית הכנסת הגדול בכיכר רמב"ם (אורדע), 9/08
אנדרטת השואה על הר הבנים
שדרות הילד, היוצאות מכיכר רמב"ם
דקלי וושינגטוניה ברחוב הרא"ה
קניון ביאליק ברמת גן
מגדלי התאומים ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן

אתרי טבע ונוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הפארק הלאומי, המושך אליו מבקרים רבים גם מחוץ לעיר, בעיקר בחגים וימי חופש.
  • גנים: פארק מרום נווה, גן אברהם, גן שאול (גן הקופים), גן דוד המלך.
  • הספארי ברמת-גן: המרכז הזואולוגי תל אביב-רמת גן
  • הר הבנים: אחת הנקודות הגבוהות שבעיר רמת גן. על הר הבנים נערכים טקסים ממלכתיים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל וביום השואה. על הר הבנים נמצאת אנדרטה לזיכרון השואה. באנדרטה פסל גדול של יהודי התוקע בשופר ולמרגלותיו חורבות לבנים ושש ארובות המסמלות את ששת מיליון היהודים שנספו בשואה. כמו כן, נמצא על ההר בית יד לבנים של רמת גן. על ההר כיכר עגולה ובה 12 עצי דקל ו12 כתובות פסיפס של שבטי ישראל.

במורד הצפוני של ההר נמצאת שמורת טבע עירונית המשמרת את צמחיית הכורכר, ולצידה ממוקמים שני בניינים ייחודיים שהקים האדריכל צבי הקר - "בית המשושים (בית דובינר)" ו"בית הספירלה".

מקומות בילוי ומסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי חולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברמת גן פעלו בתקופת המנדט מספר מוסדות רפואיים פרטיים:

  • בית החולים ליולדות אוורבך, שנוסד ב-1935 על ידי ד"ר לאו אוורבך. במהלך השנים נמכר ושמו שונה לרמת מרפא. כעת המבנה נטוש והרוס בחלקו תוך כוונה לבנות במקום מגדל מגורים עם שימור ואיזכור כלשהו להיסטוריה של המקום.
  • בית החולים "רפאל" שנבנה ב-1935 על ידי קבוצת רופאים על הגבעה ברמת גן (כיום - רחוב שרת). היו בו שתי קומות ו-32 מיטות. כן היה בו חדר ניתוח וחדר לידה. לימים נקרא גם בית חולים "פעילן" על שם ד"ר אדם פעילן (פולק), (1910 - 2002), שהיה מנהלו הרפואי בשנים 1943 - 1948. בהשפעתו של אברהם קריניצי טופלו בו גם פצועי מחתרות אצ"ל ולח"י[3][4]. לאחר סגירתו שימש הבניין כמקום מושבה הראשון של שגרירות ארצות הברית וכשזו עברה לתל אביב, הפך הבניין לגימנסיה הפרטית "דביר". כיום יש במקום מוסד סיעודי "נוף חן".
  • בית הבראה "החלמה" שנוסד ב-1934 על ידי אגודת עזרה לחולים כרוניים בראשות ד"ר דבורה בלוך-בלומנפלד. המוסד היה ציבורי שניזון מתרומות אך ללא זיקה מפלגתית. התקבלו אליו אנשים מכל שכבות היישוב כולל חברים משלוש הקופות שהיו קיימות אז - כללית (הסתדרות העובדים), עממית ולאומית‏[5]. ב-1948 פונה המוסד ובמקום התיישב המטכ"ל. לאחר מלחמת העצמאות פינה הצבא את המקום והוקם בו בית הספר שילה שכעת נקרא על שם בן-גוריון. שנים רבות נקראה הגבעה עליה עמד הבניין בשם "גבעת החלמה".

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחבורה הציבורית ברמת גן מבוססת על אוטובוסים של חברת דן, אגד ומוניות שירות. תחנת הרכבת תל אביב מרכז מחוברת למתחם הבורסה באמצעות גשר להולכי רגל וכן תחנת הרכבת בני ברק נמצאת בסמוך לקניון איילון ואצטדיון רמת גן.

הקו האדום של המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב צפוי לעבור דרך ציר ז'בוטינסקי ברמת גן מתחת לפני הקרקע, עם תחנות תת-קרקעיות ברחוב ביאליק וברחוב אבא הלל (במתחם הבורסה). הקו הצהוב צפוי לעבור בדרך בן-גוריון עם תחנות בקניון איילון, מכון מור ושדרות ירושלים. הקו הסגול צפוי לעבור בבית החולים תל השומר, אוניברסיטת בר-אילן ובדרך אלוף שדה עם תחנות במחלף אלוף שדה ורחוב הירדן.

רחובות ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דרך אלוף שדה - כביש מהיר המחבר את דרך השלום בתל אביב עם כביש גהה (4), עוברת בחלקה הדרומי של רמת גן.
  • רחוב ז'בוטינסקי - מחבר את תל אביב עם בני ברק ופתח תקווה. ברחוב נמצאים, לצד האנדרטה לזכרו של דב גרונר, מגדל גרונר - צבעו ורדרד, המהווה מגדל מגורים יוקרתי. במרתף הבניינים נמצא המרכז המוזיקלי לרמת גן. כמו כן, ברחוב ממוקמת תחנת המשטרה של רמת-גן, מצודת טגארט אשר שימשה בעבר את משטרת המנדט הבריטי. ציר תנועה זה התפתח בסוף המאה ה-19 על גבי שביל חמורים בדרך יפו מלבס עם התבססות פתח תקווה. הכביש נסלל בתקופת הנציב הרברט פלומר ואף כונה 'דרך פלומר'. קריניצי סיפר שהגנרל רונלד סטורס, מושל ירושלים (שבמחוזו שכנה אז ר"ג), שוכנע לאשר את הסלילה לאחר שהועבר בקפדנות במהמורות על ידי נהגו של ראש העיר. היות שבתקופה זו הרחובות ברמת גן לא היו סלולים, נקרא כביש זה על ידי ראשוני רמת גן בשם "הכביש השחור".
בנתיב תנועה מרכזי זה עתידה לעבור רכבת תחתית מת"א לפ"ת.
  • רחוב ביאליק - רחובה הראשון של העיר, כיום מרכז העיר ומרכז תוסס לעסקים. בטרם סלילתו כונה 'הכביש הלבן'. בו שוכנים כיום בית העירייה ובית האזרח ובו שכנו בעבר בית המשפט ובית הספר הראשון עד שעלו מבניהם באש. החלק באזור כיכר רמב"ם (אורדע) כונה על ידי ראשוני רמת גן בשם "העמק".
  • דרך אבא הלל - ציר התנועה העיקרי מאזור הבורסה עד למתחם הקניון ורמת החייל בתל אביב, עובר בחלקה הצפוני של רמת גן. נתיבו חופף לדרך יפו שכם העתיקה. כביש זה נכבש לראשונה בשלהי התקופה הטורקית.
  • דרך בן-גוריון (בעבר רחוב מודיעין) - עובר לאורכה של רמת גן מצפון לדרום, מרחוב אבא הלל ועד דרך רבין (לשעבר דרך הגבורה), ומשמש כציר תנועה עיקרי. חלקו נמצא תחת שיפוטה של עיריית בני ברק, דבר שגרם למספר חיכוכים בין העיריות. הופיע כ'דרך המואזין' המוליכה מכיוון סלאמה לירקון ולדרך שכם במפות העבר. בקצהו הדרומי בתחום גבעתיים שכן בטרם קום המדינה מחנה בריטי גדול שהיה ידוע כ'שטח תשע הנטוש'. כמחצית הקילומטר מן הירקון שכן מחנה מקלף. באזור זה חוצה הרחוב ריכוז אתרים ארכאולוגיים מן התקופה הכלכוליתית. באמצע נתיב הרחוב באזור מפגשו עם רחוב הרצל על שטח מעונות ויצו של היום שכן 'קיבוץ רמת גן' - מתחם מגורים בו שהו חלק מן ההכשרות הקיבוציות בטרם עלייתם לקרקע.
  • רחוב הרא"ה - ציר תנועה מאזור מרכז העיר וכיכר רמב"ם ובית הכנסת הגדול של ר"ג עד לדרך רבין שבדרומה. רחוב זה הוכתר בעבר כ'רחוב הארוך ביותר המצוי בתחומי אותה עיר'. בתחילה היה שמו 'רחוב הרב קוק'.
  • שדרות ירושלים - רחובה הראשי של שכונת רמת יצחק בעבר וציר התנועה הראשי שלה ושל ואזור מרום נווה כיום.
  • רחוב הרצל - הציר המקביל לרחוב ביאליק (שגם הוא חד סטרי ברובו) מצדם הנגדי של 'העמק'- כיכר רמב"ם ו'גן המלך דוד'.
  • רחוב הירדן - רחוב ראשי בדרום רמת גן המתחבר בחלקו הדרומי לדרך אלוף שדה ומפריד בין שכונות הבילויים, נווה יהושוע ושיכון מזרחי. הרחוב סובל מעומסי תנועה קשים בבקרים לכיוון מחלף אלוף שדה.

מתחם הבורסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתחם הבורסה
מתחם הבורסה ברמת גן, מבט מצפון מערב. הבניין הימני ביותר הוא לאונרדו סיטי טאוור
מבט על מתחם הבורסה לעת ערב

מתחם הבורסה הוא מרכז עסקים בחלקה המערבי של העיר, על גבול תל אביב. האזור מכיל ריכוז גדול של גורדי שחקים, ובהם בורסת היהלומים (אחת מהמובילות בעולם בתחום זה), שסביבה התפתחו עסקים רבים בתחומי יהלומנות, היי טק, מערכות מידע, עריכת דין, הנהלת חשבונות ועסקי מזון. באזור התפתח גם מרכז הזנות וההימורים של גוש דן.

בתחילת המאה ה-21 נחנכו שני אתרים במתחם הבורסה - גשר מודעי המחבר את רמת גן עם דרך חיפה בתל אביב (בצומת רחוב ז'בוטינסקי של ת"א) ותיאטרון היהלום.

כמו כן, מכיל המתחם מספר בתי מלון, המפורסם והגדול שבהם הוא לאונרדו סיטי טאוור, שמשמש גם כמרכז כנסים.

בצמוד למתחם שוכן גורד השחקים הגבוה בישראל - מגדל משה אביב.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברמת גן יש למעלה מ-120 בתי כנסת ובראשם בית הכנסת הגדול בכיכר רמב"ם שנבנה בשנות ה-30. המועצה הדתית בעיר מעניקה שירותי דת שונים כמו תעודת כשרות, נישואין, הדרכת כלות, תעודת רווקות ועוד. הרב הראשי של רמת גן הרב יעקב אריאל ויושב ראש המועצה הדתית הוא יהודה סירי. משרדי המועצה הדתית שוכנים במבנה בית הכנסת הגדול. בעיר פועלים 5 מקוואות ושתי ישיבות, בהם ישיבת רמת גן. ליד המועצה הדתית הוקמה בשנת תשכ"ב (1963) ספרייה תורנית ביוזמת הרב דרייזין.

שכונות רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעון הפרחים בחצר עיריית רמת גן

מרכז רמת גן מורכב משתי הגבעות הקרויות הר שאול מחד והר אברהם מנגד, שביניהם העמק בו עוברים הרחובות ביאליק והרצל. על הר שאול (על שם שאול טשרניחובסקי) שכן גן הנשיאים שנחנך ב-1937 ושהיה מוכר כ"גן הקופים". בגן זה הייתה פינת חי זעירה עם כלובי קופים ששעשעה דורות של ילדים בעיר. אדמת ההר נחשבה לאדמה נחותה וקשה לעיבוד בקרב ראשוני רמת גן. בפסגת ההר עמד צריף ביה"ס הראשון עד שרוח עזה גלגלה אותו במורד לכיוון רחוב ביאליק. ואכן, למטה בעמק ברחוב ביאליק מול בית העירייה נבנה מבנה הקבע לבית הספר הראשון בעיר. באותו המקום שכן בהמשך בית המשפט של רמת גן עד שעלה באש. מתחם העירייה הוותיק נותר במקומו ובחזיתו שעון פרחים המהווה אחד מסמלי העיר. רחוב ביאליק נמתח בין שכונת תל בנימין ומבנהו ההיסטורי של קולנוע רמה לבין כיכר כופר היישוב שזכתה לשמה הלא רשמי בשל משרדי כופר היישוב ששכנו בה. עוד ברחוב בית הדואר הישן, פינת זיכרון לשוטרת יונה קוממי שנפלה על משמרתה, בית ויטמן ובית פורת הוותיקים והייחודיים ועוד מבני באוהאוס. במקביל לרחוב ביאליק נמתח רחוב הרצל וביניהם שכנו חלקות גדולות של ראשוני רמת גן אשר את מקומם תפשו בתי דירות. בין הרחובות הרצל וביאליק בחלקם הצפון מערבי עוברות שדרות הילד השלוות המקשרות בין גן המלך דוד לבין כיכר רמב"ם המוכרת גם ככיכר 'אורדע'. שתילת גן זה בגלגולו הראשון כגן המלך ג'ורג' החלה בשנת 1928. הגן רחב הידיים נחנך באופן רשמי רק ביוני 1935 אך לא הוכר רשמית עד לקום המדינה, אז שונה שמו לגן המלך דוד. מהגן מוליכות שדרות הילד המוצלות לכיכר רמב"ם. בכיכר שוכן בית הכנסת הגדול וממולו מבנה הקולנוע הוותיק 'אורדע', בתים בסגנון הבינלאומי הראויים לשימור ופסל של חיים נחמן ביאליק (המשורר הלאומי שהתגורר בעיר בשנת חייו האחרונה) שהחליף בשנת 2006 מזרקה ותיקה.

מזרחה לשדרות הילד מתרוממת גבעה הידועה כ'הר אברהם'. לרגליה במתחם השלישות של ימינו נמצאו שרידים ארכאולוגיים מן התקופה הכלכוליתית כמו גם שרידי קבורה ורצפת פסיפס המרמזים להתיישבות שומרונית או יהודית במקום מן המאות השלישית עד השישית לספירה. הממצאים נחשפו בשנת 1939 בעת שעובד השטח לקראת זריעה על ידי העירייה. במרומי גבעת הכורכר בשטח הגן מצויות מערות קטנות המופיעות במפות מן המאה השמונה עשרה שניתן לדמיין כי שמשו מסתור לשודדים מ'גבעות השודדים'. במאה העשרים היה באזור השלישות בית קברות מוסלמי קטן שהוחזק על ידי נציג הווקף. עם פתיחת הלוחמה בארץ לקראת צאת הבריטים הועברו שומר בית הקברות ומשפחתו לכפר סלמה. היאחזות ראשוני ר"ג באדמת ההר הצריכה העברה יומיומית של מים למרומי הגבעה לשתייה ולהשקיה. המתיישבים ראו פרי בעמלם וההר הפך לשכונת מגורים נעימה בה בנו את ביתם עולים גרמנים אמידים מן העלייה החמישית. המרכז החברתי של ההר היה בית הקפה 'הקשת' שישב במקום בו שכנה בהמשך שגרירות ברית המועצות. בשנת 1934 נבנה על הגבעה בית ההבראה 'החלמה' בניהולה של דורה בלוך אשת ראש עיריית תל אביב, דוד בלוך. סביב מרכז מרפא זה נבנו עוד בתי מידות. בסמוך למבנה 'החלמה' ניטעה חורשת אורנים בלתי חוקית על ידי המועצה המקומית כדי למנוע מממשלת המנדט להחכיר שטח מדינה בן שני דונמים להקמת בית קפה ערבי בלב היישוב העברי. במורד הגבעה, לכיוון רחוב ביאליק, שכן בית היתומים של אלימלך דבורקין ורעייתו, חנה גיטל, מיסודו של איסר-לייב בלובשטיין - אביה של רחל המשוררת.

אנדרטת דב גרונר, מול משטרת רמת גן

במישור שבצידה הצפוני של הגבעה ברחוב קריניצי [יהל"ם בעבר] עומדת מצודת טגארט הבריטית הגדולה של משטרת רמת גן אשר שימשה סמל לכיבוש הבריטי ולמאבק הגבורה בכיבוש זה. ממול תחנת המשטרה בשטח נחלת גנים וליד מבנהו הישן של קולנוע רמת גן ניצבת האנדרטה לזכרו של עולה הגרדום דב גרונר שסירב לבקש חנינה ואשר נתפס פצוע במקום זה. באנדרטה ניתן לראות את גור אריה יהודה הקטן הנאבק בסמל האריה הבריטי. על האנדרטה שמות עולי הגרדום.

בצידם הדרומי של הגבעה ורחוב קריניצי שכן ביתו של אברהם קריניצי ראש המועצה והעיר הראשון המשמש כיום כמוזיאון העיר. הבית הוקם בשנת 1925 ושימש בזכות בעליו צומת חשוב בתולדות התנועה הציונית והמחתרות. הבית נפגע קשות בהפצצה מצרית במלחמת השחרור ושוקם שנית. על חלק מן השטח המקורי בן חמשת הדונמים הוקמה הגמנסיה הרמת גנית 'אוהל שם' וכיום שוכן בו ביה"ס היסודי יהל"ם. במבנה זה התכנסה ב־25 ביולי 1943 האספה שקראה להקמת הממשלה העברית הזמנית בארץ עוד בימי המנדט.

עוד בתקופת המנדט, ומתחת לאפם של הבריטים הפעילה ההגנה, תחנת שידור רדיו מחתרתית לציבור מגג בנין זה, כאשר האולפן עצמו שכן במרחק מה ממבנה הגמנסיה ואילו המשדר - בחדר הסמוך לגג.

מעבר לרחוב הרא"ה לכיוון רחוב הגת של ימינו היה המשך חלקתו של קריניצי.

ספסל ביאליק במרומי הגבעה

האורנים הראשונים שנשתלו על הגבעה בשנות העשרים היוו תשתית לגן שניטע על הגבעה ב-1936. הגן נקרא "גן הניצחון" ניתן לאחר פרוץ מלחמת העולם מתוך תקווה לניצחון בעלות הברית על הנאצים. שם הגן הוסב ל'גן אברהם' בזמן כהונתו של אברהם קריניצי כראש העיר. על ספסל בראש הגבעה נהג חיים נחמן ביאליק לשבת ולצפות בילדים המשחקים, ובמקום שבתו הוקם ספסל אבן ועליו לוח זיכרון. עוד שכן על הגבעה האמפיתיאטרון של רמת גן שהוקם בשנת 1947 ושהיווה מרכז תרבותי. ציור קיר המראה את רבקה משקה את גמלי אליעזר עבד אברהם השתייר חלקית על חומות האמפיתיאטרון הנטוש כיום.

במרומי הגבעה, בצדי רחוב שרת (לשעבר רחוב הקשת), נמצא מבנה ביה"ס בן-גוריון, שבו שכן המטה הכללי של צה"ל בזמן מלחמת השחרור, בשל מיקומה השולט של הגבעה. מבני מגורים סביב ביה"ס ובית ההבראה 'החלמה' הסמוך הוחרמו לטובת הקמת המחנה ודייריהם פונו בצו הממשלה ב־16 במאי, יומיים לאחר הכרזת המדינה, לתקופת המלחמה. שם שכן גם משרדו של ראש הממשלה בעת ההיא. כצפוי, מיקומו של המטה הכללי משך אליו את הפצצות חיל האוויר המצרי, אשר סימניהן ניתנים לזהוי עד היום בקירות הבתים. 4 חיילים נהרגו בהפצצות.

בבית בז'רנו, שהיה מבעלי בית החרושת עסיס למיצים ובז'רנו לסיגריות, שכנה לשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. הריהוט בבית נותר כשהיה ולאחרונה עלתה האפשרות להכרה בבית כמבנה לשימור. בבית הבאוהאוס בו שכנו דירות להשכרה בבעלות משפחת קוקס שוכנו לשכת הרמטכ"ל יעקב דורי וסגנו יגאל ידין. בבית אוטולנגי שכן אגף ההדרכה, בבית יעקבוביץ התלת קומתי מפקדת חיל הקשר, בבית הבנקאי אלרן התמקם מטה צה"ל, בבית ברין שוכנו אגפי המבצעים והמודיעין ובבית טוסמן מפקדת המחנה. בבית ההבראה החלמה שכנו אגפי האפסנאות וכח האדם. בחצר בית ההבראה הושבעו ב־27 ביולי 1948 אלופי המטה הכללי וסגל הפיקוד הבכיר של צה"ל. מגבעה זו ניהל בן-גוריון את המלחמה ובה גם שהה בעת שהורה על הטבעת אוניית הנשק העברית אלטלנה. בשל אירועי אלטלנה הופקדו על שמירת הגבעה חברי קיבוץ גבעת השלושה.

אנדרטה לבני רמת גן שנפלו במלחמת העצמאות

לאחר המלחמה הועבר מחנה מטכ"ל למזרחה של הגבעה למתחם ששימש קודם לכן את הצבא הבריטי ושם שכן עד העברתו לקריה בת"א. כיום שוכן שם מחנה מקלף ובו מפקדת חיל השלישות. 6 שנים לאחר מלחמת השחרור ב-1954 נחנכה במרומי הגבעה ברחוב שרת מצבת זיכרון לבני רמת גן שנפלו במערכה הכבדה. האנדרטה ניצבת על גבי מנהרה (החסומה כיום) המחברת בין שני חלקי הגבעה. (תכנון המנהרה החל שנים קודם לכן בזמן מלחמת העולם השנייה ואמור היה להתבצע על ידי גדוד הנדסה אוסטרלי שישב ליד המוסררה כמחווה לרמת גן). גם לאחר מלחמת השחרור לא ידעה הגבעה שלווה ובמרומיה, במקום הצופה על גוש דן ומחנה המטכ"ל, השתכנה שגרירות ברית המועצות החל מ-1953 ומשם השקיפה על צוואר הבקבוק של ישראל עד ניתוק היחסים בין המדינות בשנת 1967 עקב מלחמת ששת הימים. מבנה השגרירות זכה לכנוי העממי חסר החיבה 'הפרונקל'.

נווה יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת נווה יהושע הוקמה ב-1946 בדרום ר"ג על ידי הסתדרות הציונים הכלליים וקרן המפדה האזרחי על אדמות שנקנו מהכפר אל-ח'ירייה, בין פרדס אבריל'ה ורחוב בן אליעזר של היום לבין ערוץ נחל כפר בדרכו לנחל חירייה. קרויה ע"ש יהושע סופרסקי. בימים שטרם קום המדינה סבלה מבידודה מר"ג וילדיה היו מוסעים בשיירה מוגנת לבית הספר ברמת יצחק. בשנות העלייה הגדולה נבנו ליד הבתים החד קומתיים הוותיקים שיכוני עולים ויושבו בה יוצאי עיראק רבים. בשכונה מתגוררים כ-6,000 נפשות, והרחוב הראשי בה הוא רחוב נווה יהושע. בשנות התשעים החל תהליך של פינוי בינוי בשכונה. בתהליך זה נהרסו בתים צמודי קרקע ישנים ובמקומם נבנו בתים רבי קומות חדשים ומטופחים. גינת האם היא הגינה הראשית בשכונה, ועברה שיפוץ מקיף בשנת 2004.

בשכונה שני בתי הספר: "ארנון", בית ספר ממלכתי, ו"מורשת משה" - בית ספר ממלכתי דתי. מיזם מגדלי המגורים גני ערמונים אשר הוקמו בשכונה בסמוך לכביש גהה גרר אחריו תנופת בניה והתעוררות בשכונה בעיקר בחלקה הצפוני. הבתים הוקמו בראשית שנות התשעים, ובנייני הדגל שלה הם 5 בניינים צבעוניים. הרחוב הראשי בשכונה הוא רחוב הכבאים ובית הספר ערמונים נמצא בסופו. במרכז הרחוב נמצא אשכול גנים, בו מתחנכים ילדי השכונה מגיל 3 עד מעברם לבית הספר. בהמשך רחוב הכבאים נמצא המרכז המסחרי של השכונה וממולו גינה ציבורית. מתחם גני ערמונים גובל בדרום בשכונת נווה יהושע ובמזרח ברחוב בן אליעזר, שם ממוקמת מכללת רמת גן.

קסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת קסם נמצאת בדרום העיר ומשתרעת מרחוב הירדן במזרח לרחוב עוזיאל במערב, ומפנחס רוטנברג בצפון לאלוף שדה בדרום. השכונה קרויה על שם בית הקולנוע 'קסם' ששכן בה בעבר. במתחם השכונה בית ספר יסודי "הבילויים" (נבנה ב-1963), אשכול גני-ילדים, שני בתי כנסת, מתנ"ס ומועדון נוער. בדרום מערב השכונה קיים ריכוז של תושבים דתיים. בדרום מזרח השכונה, בפינת רחוב הבילויים-הירדן ישנו מרכז מסחרי. מרכז מסחרי קטן נוסף נמצא ברחוב שרה אהרונסון.

כפר אז"ר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כפר אז"ר

קריית בורוכוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית בורוכוב הוקמה כשכונה נפרדת דרומית לרמת יצחק. בשל אפיונה הפוליטי הסוציאליסטי התנהל ויכוח נוקב אודות הצטרפותה לר"ג הבורגנית ורק ב-1945 סופחה לרמת-גן.

קריית קריניצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל השומר

ראשיתה במושבה הקטנה תל ליטוינסקי שהוקמה ב־1934 על אדמות המשפחה בידי האחים ליטוינסקי ובראשם משה (מוריס) ליטוינסקי, ושמה נקרא לזכר אביהם יעקב אלחנן ליטוינסקי. השטח חולק לחלקות אשר נמכרו ברובן לעולים יוצאי גרמניה. בעת הקמתו היה היישוב הקטן מבודד ומוקף יישובים ערביים ובדואים שהטרידוהו באש. בימי מלחמת העולם השנייה הוקם בקרבתו מחנה בריטי גדול. במחנה תל ליטוינסקי שוכנו שבויים איטלקיים בימי המלחמה ובהמשך הוקם בו בית חולים צבאי של בעלות הברית. מחנה תל ליטוינסקי הבריטי והדרך המבודדת אליו שימשו מטרה ללוחמי המחתרות.

לאחר קום המדינה, בעת שארגן חיים שיבא את חיל הרפואה, הגדיר את המתחם כבית החולים המרכזי של צה"ל. בעצת בן-גוריון נקרא בית החולים על שם ארגון "השומר" "תל השומר". עם השנים, הפך בית החולים לאחד מן המרכזים הרפואיים המובילים בארץ. כביש מיוחד נסלל לבית החולים בנוסף לכביש 'הבריטי' שחלף דרך קריית אונו. הכביש שחלף בין כפר אז"ר לקיבוץ אפעל חיבר את בית החולים לכביש גהה ולרמת גן ונקרא 'דרך שיבא'. עם מותו של חיים שיבא, מנהלו ומיסדו של בית החולים, ב־1971, שונה שם ביה"ח ל"מרכז הרפואי ע"ש שיבא".

בשנת 1961 סופחו שטחי תל ליטוינסקי ובית החולים לרמת גן. על חלק מן השטח הוקם שיכון מגורים לצוות בית החולים אך עד לשנת 1972 היה רובו של האזור נטוע פרדסים. בשנת 1972 הוקמה שכונת קריית קריניצי שאוכלסה במהרה על ידי משפחות עובדי בית החולים ואוניברסיטת בר-אילן הסמוכה. השכונה מאופיינת בשטחים ירוקים נרחבים.

רמת אפעל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רמת אפעל

רמת אפעל היא שכונה מזרחית של העיר רמת גן, באזור בקעת אונו, שעד שנת 2008 הייתה יישוב קהילתי במעמד ועד מקומי במסגרת מועצה אזורית אפעל. ב-2 במרץ 2007 הודיע משרד הפנים על פירוקה של מועצה אזורית אפעל ועל סיפוחו של היישוב, ביחד עם היישוב הצמוד כפר אז"ר, לעיריית רמת גן.

השכונה הוקמה על אדמות קיבוץ אפעל שהתפרק בשנת 1952. בשנת 2003, במסגרת פרויקט איחוד הרשויות, המליצה ועדת שימוע של משרד הפנים על סיפוחה של רמת אפעל לרמת גן, תוך הקמת ועד רובע עירוני ביישוב, בדגם שיושם לאחר מכן ביישובים הקהילתיים נוה מונוסון ומכבים-רעות. בשל מאבקה המוצלח, באותה עת, של מועצה אזורית אפעל כנגד פירוקה, ירדה הצעה זו מהפרק. הודעת משרד הפנים ממרץ 2007 לא העניקה ליישובי המועצה האזורית (רמת אפעל, כפר אז"ר ורמת פנקס), אפשרות להקים ועד רובע עירוני. לנוכח התנגדותה על עיריית רמת גן להענקת מעמד סטטוטורי של ועד עירוני ליישוב, הפכה רמת אפעל, בחודש פברואר 2008, לשכונה מן המנין של העיר רמת גן, בדומה לשכונות קריית קריניצי ורמת חן הסמוכות, כאשר כפר אז"ר שמר על מעמדו כמושב עובדים בתחום השיפוט של העירייה.

רמת השקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקמה העתיקה בשכונת רמת השקמה

רמת השקמה כוללת כיום את גבעת גאולה ואת שיכון ליפקאני. השכונה הוקמה בשנת 1954, ושוכנו בה תושבי המעברות חיריה, סאקיה וסַלָמֶה שפונו ממקומם דרומית לכביש מסובים. השכונה כונתה בעבר 'סַלָמֶה ג' כשם הפרויקט, אך שמה הרשמי ניתן לה על שם עץ השקמה העתיק שב"גן הבנים", הגן הציבורי המרכזי שבה. הכיכר הראשית בשכונה נקראת "כיכר הרב פרדס", על שמו של הרב אליהו פרדס, הרב הראשי לשעבר של ירושלים, שהיה גם רבה של רמת גן. בראשית דרכה אומצה השכונה על ידי יהודים נדבנים מפילדלפיה. מדדיה של השכונה לא היו מזהירים לאורך שנים על אף קרבתה לשכונה האמידה רמת חן, לכביש הטייסים ולפארק הלאומי. עם זאת, בזכות מפעל בית הספר היסודי "נטעים" ובזכות הקרבה לבית הספר התיכון "בליך", נודעה השכונה כמקום מטופח, ערכי וחינוכי. בסוף שנות ה-70 זכתה השכונה להוביל את פרויקט שיקום השכונות שהשפיע, נוסף על שיפור המצב הפיזי, גם על שיפור המצב החברתי בשכונה. הפרויקט, בשונה מפעולות "שיקום שכונות" אחרות שנעשו ברחבי ישראל בוצע כולו על ידי צוות אדריכלים בראשות האדריכל יונה פיטלסון. על אף פעולת השיקום, הוזנח מעט מבצע הקמת המבנים החדשים כשנה אחרי השלמת הפרויקט. בתחילת שנות ה-80 הוקם בקצה השכונה, בתחילת רחוב שלם, בית הספר התיכון "אורט אבין". בעשורים האחרונים זכתה השכונה לתנופת שיקום ושיפור: בתים חדשים ומרווחים נבנו בסמיכות לפארק הלאומי והוקמו מרכזי חינוך וחברה, כמו מתנ"ס לנוער ולתלמיד המציע, בין היתר, לימודי נגינה, ספרייה עירונית פעילה, שבט צופים ומרכז לקהילה הבוגרת.

שיכון ליפקאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיכון ליפקאני הוקם בשנת 1952 לערך בין רמת השקמה לגבעת גאולה עבור עולי רומניה. העיירה ליפקאני נמצאת במולדובה על הגבול עם רומניה. באמצע רחוב בניהו וצמוד לכיכר הרב פרדס שוכן בית הכנסת של יוצאי ליפקאני (בית מרתה גינזבורג).

רמת חן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגדל המים ברמת חן

רמת חן ממוקמת בצומת מפגשי הערים: רמת גן, גבעתיים, ותל אביב-יפו. מדרום לה שכונת רמת השקמה, ובחלקה הצפוני היא גובלת עם שכונת הבילויים כאשר דרך אלוף שדה מפרידה בין השתיים לכביש הטייסים ולפארק הלאומי, כפר המכביה, הספארי ברמת-גן, החווה החקלאית "תלמי אברהם" ומחלף אלוף שדה (כביש גהה).

עד לשנת 1948 היוו שטחי השכונה חלק מהשטחים החקלאיים של הכפר הערבי סלמה. השכונה סופחה לרמת-גן ב-5 בינואר 1953. באותה שנה הוקם גם מגדל המים בראש הגבעה. שם השכונה (ח"ן) הוא ראשי תיבות של חילות ונביאים, שכן רובם המכריע של הרחובות בשכונה קרויים על שמם של חילות ויחידות צה"ל ונביאי התנ"ך כגון - גולני, עודד, המאה ואחד, ישעיהו, ירמיהו, דניאל וכו'.

בראשית ימיה היו רוב שטחי השכונה אזור ביצות שנעלמו בהדרגה בהמשך לבניית בתי מגורים צמודי הקרקע האופיינים לשכונה.

הביצות נוצרו מכיוון שסוג האדמה במקום מנע חלחול וספיגת מי הגשמים - אותה סיבה ממש אשר שימשה להקמת האגם הגדול בפארק הלאומי הניצב בשיפוליה הדרומיים של השכונה.

השכונה בנויה בצורת פרסה גדולה, והרחוב המקיף אותה הוא רחוב אלוף דוד (על שם דוד מרכוס) שפוגש ברחוב עודד בשתי נקודות שונות; אלו קצוות ה"פרסה". רוב בתי השכונה הם בתים צמודי קרקע. בשכונה זו נמצא תיכון בליך וכן בית הספר היסודי "רמת חן". במרכז השכונה נמצאת "כיכר עוזי חיטמן" (לפני כן נקראה בשם כיכר השושנים) על שם עוזי חיטמן, זמר, מלחין ופזמונאי שהיה תושב השכונה.

רמת יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השכונות הוותיקות והגדולות ברמת גן. נוסדה ב1933 וקרויה על שמו של יצחק בורשטיין - מראשוני רמת גן ואביו של אברהם בורשטיין, אשר קנה חלק מהאדמות באזור מידי הכפר סלמה‏[6]. השכונה סופחה לרמת גן בשנת 1943 לאחר שתושביה לא רצו להיות חלק משכונת בורוכוב הסוציאליסטית‏[7].

תיאטרון רמת גן על שם אולף החמישי, מלך נורבגיה
פסל של אברהם לינקולן בכניסה לתיאטרון רמת גן

היא משתרעת בין דרך נגבה ורחוב המלך יוסף בדרום לרחוב חיבת ציון והעיר בני ברק בצפון, ומרחוב חזון איש במזרח לרחוב בן-גוריון במערב.

את השכונה חוצה הרחוב המרכזי שדרות ירושלים. בשכונה בית כנסת גדול, שני בתי ספר יסודיים: "מורדי הגטאות" ו"עליות", שבט תנועת הנוער הצופים, שני מתנ"סים קטנים, בריכת שחייה ואולם ספורט גדול. כמו כן, נמצא בשכונה תיאטרון רמת גן, הספרייה העירונית המרכזית, בית הספר לאומנויות הבמה "בית צבי" ובית יד לבנים. ברחוב 'צל הגבעה' בשכונה נמצא "בית הספירלה"‏[8] המיוחד של האדריכל צבי הקר.

מרום נווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר לפרדס מרגושס בפארק במרום נווה
"פארק דוד" בשכונת מרום נווה

שכונת מרום נווה הוקמה על שטחו של פרדס מרגושס, אחרון פרדסיה ההיסטוריים של רמת גן. בשולי השכונה ניתן עדיין להבחין בשדרות הברושים שתחמו בעבר את הפרדס. במרכז השכונה פארק המשתרע על כ-40 דונם, ובמרכזו מזרקה ונחל מלאכותי. ממרומי הפארק תצפית יפה. הפארק, הקרוי "פארק דוד" ע"ש מ"מ ראש עירית רמת גן דוד מלמדוביץ, מוביל אל כיכר מרכזית ואל מרכז מסחרי הכולל את "קניון מרום". הפארק מוקף מכל עבריו בבניינים רבי קומות. במרכז הפארק הושארה חלקה של עצי תפוז לזכר פרדס מרגושס שסיפק עבודה לראשוני רמת גן. את השכונה החלו לבנות בשנות ה-80 ורק ב-2012 הושלם הבניין האחרון.

בית הכנסת במרום נווה

השכונה בנויה כך שהשירותים לאזרח מקובצים במרכז המסחרי שבמרכזה ואין צורך לחצות כבישים. השכונה גובלת בפרויקט גני מרום שברמת עמידר ובבני ברק ממזרח. מדרום גובלת השכונה ברחוב הירדן וברחוב שדרות ירושלים מצפון. השכונה נבנתה באזור פרדסים שהיה משויך לשכונת 'רמת יצחק'. אזור זה אשר התפתח במקביל לצעדיה הראשונים של רמת גן וכונה "רמת גן ב'" עד לסיפוחו לעיר. בית הספר המשרת את תושבי שכונת מרום נוה ואת חלק הארי של שכונת 'רמת יצחק' הוא בית הספר הממלכתי "מורדי הגטאות" (לשעבר ביה"ס 'פרדס') וביה"ס הממלכתי שאול אביגור.

רמת עמידר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רמת עמידר

רמת עמידר הוקמה בעת קליטת גל העלייה ב-1949 על ידי הסוכנות היהודית בשטח גלילי שהוקצה לחברת עמידר לשם כך. בשנת 1950 סופחה השכונה לרמת גן. שכונה זו קלטה עולים מארצות המזרח ומבולגריה. במשך שנים לא נחשבה לשכונה מובילה אך בשנים האחרונות עם הזדקנות האוכלוסייה הוותיקה והרחבת היתרי הבניה מושכת אליה אוכלוסייה מבוססת יותר ואט אט משנה פניה. בנוסף הוקמה בשכונה ישיבת ההסדר רמת גן ובעקבותיה התיישבו בשכונה משפחות רבות מבוגרי הישיבה ומידידיה, ובכך נוסף לשכונה צביון דתי.

שיכון ותיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיכון ותיקים הוקם בשנת 1954 על גדות הירקון ויועד ברוח הימים ההם ל'ותיקי רמת-גן ולפקידיה'. אדמות השכונה נרכשו בטרם קום המדינה על ידי מועצת העיר רמת גן מהאפוטרופוסים הבריטים על אדמות הטמפלרים שגורשו משרונה. שכונה זו הוקמה לאחר תכנון קפדני ביחס לאותה תקופה, אך התכנון של הבתים עצמם היה לקוי מכיוון שלא נלקחה בחשבון איכות הקרקע עליה נבנה השיכון והסמיכות לנחל הירקון. כתוצאה מכך סבלו מרבית הבתים שנבנו בשכונה בשנות החמישים מסדקים רבים ומהצפות קשות בעת שמי הירקון עלו על גדותיהם במשך חורפים רבים. אברהם קריניצי ניסה למשוך אליה משוררים, סופרים, אנשי חינוך, עיתונאים, חברי כנסת ואומנים. בין תושבי השיכון המפורסמים היו אורי צבי גרינברג, אבא אחימאיר ואלימלך רימלט.

בשיכון ותיקים מצויים בית הצנחן, בריכת המרגנית, מועדון ספיב"ק ומרכז איל"ן, מרכז הטניס, בית הספר היסודי "ניצנים" ובית הספר התיכון 'אהל שם', שבט צופי "הירקון" המונה כ500 חניכים מבתי הספר הסמוכים לשיכון, בית הצייר אהרון כהנא, בית הסופר אב"א אחימאיר "בית אבא", וסניף בני עקיבא. בסמוך ממוקמים: אתר שבע טחנות היושב על ציר נחל הירקון, יער ראש ציפור, תל נפוליאון והחווה החקלאית תלמי אביב; אשר מצויים היום בשטח השיפוט של העיר תל אביב.

שכונת גפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת גפן הוקמה על אדמת הפרדסים של שלושת האחים גפן: צבי, מרדכי ואליעזר. שוכנת במרובע הרחובות ז'בוטינסקי, ביאליק, אבא הלל והמבדיל. סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943. ב-1945 עיריית רמת גן הקימה את "בית הגאולים" בשכונה שהיווה מעברת קליטה ל-19 ממשפחות פליטי המלחמה מאירופה. בתי הספר גאולים והגבעה ששכנו בשכונה אוחדו בשנת 1990 לביה"ס "גבעולים". כיום עוד ניתן למצוא בשכונה עצי תפוזים מימי הפרדס ובארות שנחפרו כדי לספק מי השקיה.

נחלת גנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוכנת בין רחוב המבדיל לרחוב בן-גוריון של היום, ובין רחוב אבא הלל לדרך ז'בוטינסקי.

השכונה החלה דרכה כישוב חקלאי נפרד מרמת גן שראשיתו הרשמית באספת בעלי מלאכה שכינס מנחם שינקין ב-1914 בה הוצע לקנות 280 דונם מ'חברה חדשה'. אדמות אלו נרכשו מן הטמפלרים הגרמנים אשר קנו אותם מערביי ג'ריסה. העלייה לקרקע של שתי המשפחות הראשונות משפחת לוין ומשפחת גרינר משכונת נווה צדק שבתל אביב הייתה ב-1923. הסיבה לעיכוב בהתיישבות הייתה שהיישוב היהודי בארץ ישראל בימי מלחמת העולם הראשונה סבל מגירוש התושבים בעלי האזרחות הזרה (שאינה עות'מאנית) על ידי האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ ישראל. מסיבה זו ירדה משפחת לוין שהחזיקה באזרחות רוסית לאלכסנדריה שבמצרים.

עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים בשנת 1917 נסללה הדרך לחזרתם של המגורשים לתל אביב ואחר כך להתיישבות בנחלת גנים. בראש היישוב עמד מנחם יצחק (אלתר) לוין שנבחר לנאמן כלפי בנק אנגלו-פלשתינה וביצע את חלוקת המגרשים לקונים ורישומם בספרי האחוזה. בהמשך, הוא נבחר לראש הוועד המקומי של נחלת גנים ומונה על ידי מושל המחוז למוכתר. ביחד עם חברו מאיר גרינר והמתיישבים האחרים הם בנו את בית הכנסת הראשון של היישוב שנקרא על ידם "מקור חיים", על הגבעה שלימים הייתה שם גם ראשיתה של תחנת הרדיו גלי צה"ל במבנה בית הספר "המנחיל".

התפתחותו של היישוב הייתה איטית ואף שנטעו בו פרדסים הרי שפיתוחו הממשי החל בשנות ה-30 של המאה העשרים עם הקמת בתי החרושת קשת, תסס, ונועם-שוקולדה (שהפך למפעל צ.ד). בנחלת גנים הוקמה גם נגרייתו של אברהם קריניצי ראש מועצת ר"ג ולימים ראש העיר המוערך של רמת גן.

ב-1935 נסלל ביישוב הכביש הראשון ברחוב רש"י (מול משטרת ר"ג של היום). בשנת 1939 הוכתרו מאמציו של אברהם קריניצי לשכנע את תושבי השכונה להסתפח לרמת גן והשכונה הוכללה בשטח בנין ערים ר"ג וב-1943 סופחה לעיר באופן רשמי.

בני נחלת גנים היו מעורבים בפעילות המחתרות השונות ועסקו בהגנת היישוב היהודי, אחדים מהם שירתו במשטרת המנדט הבריטי כחפרפרות והיו שהתנדבו לבריגדה העברית (הבריגדה היהודית) של הצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה כדי להלחם בנאצים. הסליק המרכזי של ההגנה ברמת גן שכן במרתף בית החרושת לשוקולד צ.ד. שבנחלת גנים. בני השכונה השתתפו כמו גם בני יישובים אחרים בפעולות מחתרתיות במטרה לסיים את השלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל ומקצתם נתפסו במהלך פעולותיהם ונשלחו למחנות הגליה באפריקה (לוחם האצ"ל חיים גרינר וחבריו מיישובים אחרים). קציני המודיעין הבריטים שהיו מבקרים בביתו של מוכתר השכונה מנחם יצחק (אלתר) לוין חשדו אך לא יכלו להוכיח שבית המוכתר משמש כבסיס של ההגנה ומתנהלת בו פעילות תיאום בין המחתרות השונות. השיא של פעולות המחתרת בשכונה היה ההתקפה על משטרת רמת גן שבוצעה על ידי האצ"ל ב־23 באפריל 1946 על משטרה הבריטית שבשכונה (שנבנתה בסגנון מצודות טגארט, היום משטרת ר"ג) שבה נתפס דב גרונר ואחר כך הוצא להורג על ידי הבריטים ב-16 באפריל 1947. כיום מונצח זכרם של דב גרונר וחבריו הלוחמים במצבת גור האריות הנילחם באריה הגדול (המייצג את שלטון המנדט הבריטי) בכיכר דב גרונר שבצומת הרחובות רש"י וזבוטינסקי מול משטרת רמת גן.

לאחר קום המדינה לקחה נחלת גנים חלק חשוב בהתפתחות תעשיית היין בישראל. ליונלו שטוק, בעליה היהודי ציוני של חברת היין האיטלקית שטוק (שנודעה בזכות הברנדי שטוק 84') הקים ייקב בשכונת נחלת גנים ברחוב מנחם יצחק (אלתר) לוין. ברנדי שטוק 84', וודקה קגלביץ ויין 'מונפורט' היו המותגים המובילים של "ייקבי שטוק" שכללו בעיקר כהילים (ברנדי, וודקה, ליקרים, ורמוטים ועוד). לימים התפתח הייקב ועבר לנתניה עם חלק מעובדיו המקוריים מנחלת גנים. בשנת 1990 נרכש הייקב על ידי משפחת לרנר ומשפחת בוקסר, כורמים מוותיקי נס ציונה, ושמו שונה ליקבי ברקן.

שכונת הלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת הלל (סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943) קרויה על שם הלל לב, בנם של ליזה ואברהם לב שהיו מראשוני המתיישבים בשכונה, אשר נהרג בתאונת דרכים, ברכבו על אופניו. במרכזה "הר הארנבות". גבעת כורכר מוארכת אשר חורשת אורנים ניטעה על פסגתה. זכתה לכנויה על ידי ילדי ר"ג בשנות הארבעים והחמישים אשר נהגו לשחק בה. עם הקמת שבט צופי ר"ג בשנת 1944 שימשה לפעילות מחנאית. במרכז השכונה קריית חינוך ובה בתי הספר "הלל", "יבנה" ו"קרני הראם" ולידם בתי כנסת ומקווה. על הגבעה שקוצצה מכל צדדיה עד שכמעט ואינה ניכרת נבנה ב-1965 בית מגן דוד אדום של רמת גן. שכונה זו שימשה משכן לשגרירויות רבות בעשורים הראשונים למדינה.

שכונת עלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון של אצ"ל בשכונת עלית ברמת גן

נמצאת בין רחובות ביאליק, דרך אבא הלל, רוקח ופארק הירקון. הוקמה ב-15 בספטמבר 1949 על שטח בן 13 דונם בצמוד לתל בנימין על ידי הבעלים של מפעל עלית, אליהו פרומצ'נקו, לטובת עובדי המפעל. השכונה הוקמה על שטחו של פרדס גולדברג ששכן במקום בשנות ה-30 של המאה ה-20. השכונה מתאפיינת בשטחי ציבור וגינות רבות. בשכונה מכללת שנקר להנדסה ועיצוב.

במחסן של פרדס גולדברג היה מחסן נשק ומקום אימונים למפקדי אצ"ל. לוחית זיכרון על כך נמצאת ברחוב אנה פרנק בשכונה.

שכונת ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת האחיזה הראשונה בר"ג אשר יושבה על ידי 'הקבוצה הקנדית' בשנת 1921 ב-9 מגרשים ראשונים בני 15 דונם. השכונה כוללת את סביבת הרחובות שפירא, תרע"ד וראשונים. בסמוך לתחנת הדלק מול מתחם עלית ניתן עדיין להבחין בשרידי צריף ותיק משכונה זו. בסמוך לנתיבי איילון ולשטח גבעתיים – מקבץ אקליפטוסים, ייתכן ופרי נטיעותיהם של ראשונים אלה. בעשור האחרון משנה השכונה פניה ונבנים בה מגדלי מגורים.

תל בנימין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרויה ע"ש בנימין זאב גולדברג, בנו של בעל "פרדס גולדברג" יצחק לייב גולדברג שנפל כשוטר מיוחד בהגינו על בית החרושת לספירט במאורעות תרפ"ט. הוקמה על גבעת הכורכר שבמשולש הרחובות ביאליק, אבא-הלל, דרך ז'בוטינסקי. בה שכן בית ראש הממשלה השני משה שרת. סופחה לרמת-גן ב-30 בדצמבר 1943.

תל גנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גן הלוחמים בשכונת תל גנים

שוכנת בחלקה הדרומי של רמת גן בגבולה של גבעתיים בסמוך ל"שטח 9" וקניון גבעתיים. באופייה הראשוני הייתה שכונת פועלים נפרדת מר"ג. בשנת 1945 סופחה לרמת-גן. רוב הבתים הם צמודי קרקע והאוכלוסייה היא במעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה. זו אחת השכונות היקרות ברמת גן. במרכז השכונה נמצא "גן הלוחמים" על שם בני השכונה שנפלו במערכות ישראל.

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדורגל

  • הפועל רמת-גן גבעתיים - בליגה הלאומית, זכתה בשני גביעי מדינה
  • הכח עמידר רמת גן - בליגה הלאומית, זכתה בשתי אליפויות המדינה
  • בית"ר רמת גן - בליגה ב' דרום
  • מכבי השקמה חן - בליגה ג' מרכז
  • מכבי ספרטק רמת גן - בליגה ג' מרכז
  • שיכון ותיקים רמת גן - בליגה ג' תל אביב
  • מועדון כדורגל מחניים רמת גן - בליגה ג' תל אביב

כדורסל

כדוריד

בעיר ישנם 2 אצטדיוני כדורגל: אצטדיון רמת גן אצטדיון הכדורגל הלאומי של נבחרת ישראל בכדורגל, בו נערכים רוב משחקי הנבחרת וכן אירועי ספורט גדולים, מכיל 41,583 מושבים. ואצטדיון וינטר הממוקם בדרום רמת גן, האצטדיון הביתי של קבוצות הכח עמידר רמת גן והפועל רמת גן.

העירייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש העירייה עומד ראש עיר המשמש כראש הרשות המבצעת של העירייה.

הבחירות לעירייה נערכות אחת ל-5 שנים כאשר הבוחר מכניס למעטפה בקלפי שני פתקים: אחד למועמד לראשות העירייה ופתק נוסף לרשימה למועצת העיר.

ראשי העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועצת העיר רמת גן, משמשת כפרלמנט מקומי ודרוש בה רוב על מנת לחוקק חוקי עזר עירוניים. במועצת העיר חברים 25 נציגים הנבחרים על בסיס מפלגתי-רשימתי. מועצת העיר מתכנסת אחת לחודש.

הרכב מועצת העיר: 2013-2018

שם הסיעה מספר מנדטים חברי המועצה כיום חברי מועצה שעזבו במהלך הקנדציה תפקידים נוספים
זינגר לרמת-גן 4 ישראל זינגר, משה אברמוביץ, אביבית מאור-נמרודי, אדוה פולק - זינגר - ראש העירייה, אברמוביץ - משנה לראש העירייה, מאור-נמרודי - סגנית ראש העירייה
ר"ג 1 בראשות כרמל שאמה הכהן 4 שולמית ביסמנובסקי, אדם קניגסברגר, רחל מרום, שלום לוי כרמל שאמה הכהן קניגסברגר - יו"ר האופוזיציה, יו"ר ועדת ביקורת
הבית היהודי ברמת-גן 3 אביהוא בן-משה, חיים גלרמן, גבי נחמיאס אורנית צדוק -
הליכוד 2 משה רווח, שמואל לרמן רווח - ממלא מקום ראש העירייה, לרמן - יו"ר מועצת העיר
לב - הצעירים 2 רועי ברזילי, שי בכור -
מרצ 2 צחי זליכה, יצחק בן עזרא - זליכה - סגן ראש העירייה
הירוקים בר"ג 1 אבי ליליאן ליליאן - סגן ראש העירייה
הדור הבא - רשימת צעירי רמת-גן 1 ליעד אילני -
העבודה 1 רמי פדלון - -
יש עתיד 1 גלעד שריר -
תנופה לרמת גן 1 אליהו מוסרי -
אזרחים ותיקים 1 יצחק שחם -
רמת גן בראש 1 דני גולדשטיין - -
ש"ס 1 מנחם דוד - -

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט של ערים תאומות של רמת גן - בכניסה לעיר מדרך מנחם בגין

ערים תאומות של רמת גן‏[9]:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פקודת העיריות 1934, 5 בינואר 1950, קובץ התקנות 65, 27 בינואר 1950, עמ' 473-475
  2. ^ פרופיל רמת גן באתר הלמ"ס
  3. ^ נחמיה בן-תור: היום אכתוב בעט, עמ' 266-280, הוצאת יאיר, 1991.
  4. ^ אברהם קריניצי: בכוח המעשה עמ' 188, 1965
  5. ^ נסים לוי: פרקים בתולדות הרפואה בארץ ישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד והפקולטה לרפואה ע"ש ברוך רפפורט, הטכניון, חיפה, עמ' 446, 1998
  6. ^ סיפורי שכונות, אתר בית אברהם קריניצי
  7. ^ ברנד, עמי, צפו: הדרך הארוכה שעשתה שכונת רמת יצחק בר"ג בשש שנים, גלובס. 5.11.2010
  8. ^ שני שילה, בית משוגעים, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2007
  9. ^ ערים תאומות של רמת גן
  10. ^ ליטל דרור, נחתמה ברית ערים תאומות בין רמת-גן והעיר פנזה מרוסיה
  11. ^ שלומית גרסטנפלד, ראש עיריית בארנט לונדון נטעה עץ ברמת גן


ראשי עיריית רמת גן
אברהם קריניצי: 1926–1969 | ישראל פלד: 1969–1983 | אורי עמית: 1983–1989 |
צבי בר: 1989–2013 | ישראל זינגר: 2013–ואילך
Ramat Gan COA.png

קואורדינטות: 32°4′13.8″N 34°49′36.12″E / 32.070500°N 34.8267000°E / 32.070500; 34.8267000