פאולוס הדיאקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פאולוס הדיאקון (נולד בשנת 720 לערך - 13 באפריל, ככל הנראה בשנת 799), הידוע גם כפאולוס דיאקונוס (Paulus Diaconus), ורנפרד (Warnefred), בארנפרידוס (Barnefridus), וקאסינסיס (הנזיר ממונטה קאסינו, Cassinensis), היה היסטוריון, משורר ונזיר בנדיקטיני בן המאה ה-8 שהתפרסם בחיבורו בנושא ההיסטוריה של הלומברדים. נחשב בעיני חלק מן החוקרים ל"אבי ההיסטוריוגרפיה האיטלקית".‏[1]

פאולוס נולד בפריולי למשפחת אצולה שהייתה מצאצאי הלומברדים שהגיעו עם אלבוין לאזור. המשפחה גורשה חלקית על ידי האווארים אבל סבו של פאולוס נותר באזור צ'יבידלה דה פריולי של ימינו והקים שם משפחה. פאולוס התחנך בחצר המלך רטכיס בפאביה ולאחר מכן הפך עצמו למחנך והיה למחנכה של הנסיכה אדלפרגה. לפני 774 נכנס למנזר מונטה קאסינו, ככל הנראה עם הכיבוש הקרולינגי.

לבקשת אדלפרגה ובעלה, אריכיס השני, החל בכתיבת ספר המתאר את ההיסטוריה של רומי, שהגיעה עד ימי יוסטיניאנוס הראשון והשלימה עם 16 כרכיה את עבודתו של ההיסטוריון הרומי אאוטרופיוס. ב-782 נסע לחצרו של קרל הגדול על מנת לסייע לאחיו, שנקלע לצרה לאחר שסייע להתקוממות. לבקשת קרל הגדול, תמורת המחילה לאח, נשאר פאולוס בחצר המלך ולימד שם. בחצר חיבר כמה מעבודותיו, כולל ספר היסטוריה פרו-קרולינגי, ה-Gesta episcoporum Mettensium. פאולוס פנה למונטה קאסינו ב-787 וכתב שם את עבודותיו, כולל ה-Historia gentis Langobardorum, ההיסטוריה של הלומברדים. מת במונטה קאסינו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סופיה מנשה, הכנסייה הקתולית בימי הביניים: אידאולוגיה ופוליטיקה, עמ' 154